שו"ת מהרי"ק ל״וTeshuvot Maharik 36
א׳כהנא רבא ויתיב בתבנא דליבא ולבו כלב האריה הוותיק ידיד נפשי הח"ר יוסף כהן יצ"ו. ע"ד הבועא הנכרת משני עבר הריאה אשיב בקצרה כי מה ידעתי ולא תדע ושגם כי כמעט הערה תדע יותר ממה שכתוב כאן. והוא כי נלע"ד שאין להקל יותר במליא מים זכים מבמליא מוגלא לפי מה שפי' מהר"ם הטעם משום חשש נקיבות הסמפונות שהרי מביא ראייה מהא דאמרינן בגמרא פרק אלו טריפות (חולין דף מז) גבי ריאה שנשפכה כקיתון כשרה דוקא היכא דקיימא סימפונייהו והתם משמע דבמליא מיא איירי כפשטיה דנשפכה כקיתון ועלה מסיק והוא דקיימו סימפונייהו היכי עבדימ מייתינן כוליה משמע דבכל ענין שנשפכה כקיתון איכא למיחש לסמפונייהו ועוד יש להביא קצת ראייה מהא דבעי מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחים מהו. עד ת"ש דאמר רב מתנה מלא מוגלא טריפה מים זכים כשרים. ואמר ליה ההוא בכוליא איתמר. ואי איתא דבמים זכים כשרים אפילו כדקיימא הבועא נגד הסמפון אמאי סלקיה שמואל לרבה בר בר חנה ממאי דהוה בעי לאוקומי ההיא דרב מתנה בריאה. לימא ליה לעולם בריאה והוא מוגלא נגד הסמפון ואפילו הכי מים זכים כשרים. אלא נראה דלעניין חשש נקוב' הסמפון אין לחלק בין מים זכים לשאין זכים. ומ"מ יש קצת לדחות ראייה זו. ועוד תמהתי על אותם המתירים משום מים זכים שהרי גם בכוליא שהכשירו מים זכים לא הכשירן אלא בדצילי כדאיתא בהדיא פרק אלו טרפות (חולין דף נה) ושם כתבו תוס' רבינו פרץ דאנו לא בקיאין בין צילי ללא צילי ובין אם רוח כו'. וא"כ יש לדונו בדלא צילי ולא מצינו חילוק בין מים דלא צילי למוגלא ולא עוד אלא דגריע ממוגלא לדברי רב אלפס ורבינו משה שפסלו בדלא צילי אפילו בריאה ואע"ג דמלייא מוגלא כשרה כדאיתא בהדיא בפרק ט'. ועוד דא"כ מה מקשים העולם על דברי הגאונים דפסלי מעבר אל עבר אפילו אי עומדת בשיפולי הריאה א"כ שפולי דריאה דכשר היכי משכחת כולי כדאיתא במרדכי ריש פרק אלו טרפות נימא דההיא דה"ג דמכשירים במקום היקף בשר היינו דוקא במים זכים אבל בתרי בועי שלא בשפולי דהיינו במקום היקף לא פסלינן אלא במים עכורים או מוגלא ממש אלא דבין במוגלא בין במים עכורים או זכים טרפינן בועה הנראות משני צדדין דאין לחלק בכך ושאומרים דלא שייך דין בועה שמעבר אל עבר רק בעובי הריאה סמוך לסמפון הגדול אנא פליגנא לדבורייהו דודאי בעובי הריאה בעינן אבל בסמוך לסמפון הגדול לא בעינן דהא מייתי מהר"ם ראיה מיהא דקאמר והוא דקיימי סימפונייהו הרי לך בקטן וגדול שם הוא בכלל האיסור מדלא קאמר והוא דקיימי סימפונא ונקט דקיימי סימפונייהו לשון רבים משמע דאכולהו סמפונות קאי ומ"מ אמת הוא דבעינן שתהיה הבועה במקו' העב כדמשמע מתוך לשון הלכות בדיקות של מהר"ם עצמו שם כתב וז"ל ובועה דנראית משני צדדין בקלשי כשירה בסומכא טריפה דוקא כנגד הסמפונות דטעמא משום דחיישינן דילמא לא קיימי סימפונייהו דאמרינן בפרק אלו טרפות (חולין דף מז ומח) ריאה שנימוחה וקרום שלה קיים כשרה כו' עד דקיימי סימפונייהו עכ"ל. עוד כתב בהלכות בדוקות אשכנזויות וז"ל בועא הניכרת מעבר אל עבר במקום העב בריאה במקום הסמפונות מנקבי אחת או שפכי להדדי אחת היא וטרפה דנמחו הסמפונות ואי לא שפכי אהדדי תרתי ננהו וכשרה עכ"ל הרי לך דשוו שתי הלכות במקום האלו דאין לחוש היכא דאיתא לבועה במקום העב. אמנם יש לגמגם שהרי כתבו אותם הלכות בדיקות אשכנזית וז"ל קבלה מהר"ר יחיאל אם היתה בועא גדולה כאגודל ויש לחוש שמא יגיע אל הסמפון צריך בדיקה על ידי חיתוך עכ"ל ולכאורה אפילו בקולשיה קאמר לא ידעתי אם אותה בועא היתה גדולה כאגודל ואף גם זאת יראתי להפסיד ממון של ישראל בשביל אותה קבלה כאשר לא נמצאת בהלכות בדיקות להר"ש ולא בשום מקום אחר זולתו שיהיה ידוע אצל ע"ד וגם כי רוב הפוסקים אין חוששין לאותו טריפות דבועה בעבר לעבר לא סמ"ג ולא סמ"ק כאשר כתבת וגם בספר תורת הבית לא מצאתיו וכן רבינו משה לא חש אליה ואף בתוספות לא הביאו אותו ואע"ג שהביאו ההיא דבשיפולי הריאה אפילו שאין נזכרת בתלמוד. ומ"מ צריך להתיישב ולתת טעם אמאי כשירה בקולשיה אפילו כי קיימי נגד הסמפון כדמשמע מתוך לשון הלכות בדיקות שכתבתי לעיל דאין לומר שיפסול נקב בסמפון כי אם בנקב במקו' העב שבריאה כדמוכח בפרק אלו טריפות (חולין דף מח) גבי ההוא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה אתיוה לקמיה דרב אמי וכו' עד טעמא דליתא לריאה לקמן כו' הא איתא ולא מנקבה כשרה. והאמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טריפה וכו' ופי' שם רש"י וז"ל ונהי נמי דמדרך הסמפון בא הרי לא בסמפון נמצאת ועל כרחך נקבה הסמפון ויצאת לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונ' דאינקוב טריפה עכ"ל. הרי לך בהדיא דאי אפשר לה לצאת בלא נקיבת הסמפון דמיטרפה ביה. ואי איתא דבקולשי לא מטרפה ביה נימא דאז יצאתה דרך שם דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן. גם מזה יש להוכיח דבכל סמפוי אינקוב טריפה ולא בעינן נקיבת הסמפון הגדול כמו שדמו הם ולחכימא כמותך די בהערה. ונחזור לישוב מה הטעם דכשרה בקולש' אפילו קיימי כנגד הסמפון ונלע"ד דהיינו דווקא דהלקות' כל כך רבה בריאה שניקב מעבר אל עבר אפילו בסומכו הוא דיש לחוש דחסרון הסמפונות אבל היכא שלא ראינו להלקות' מרובה כל כך כגון דלא הויא בועי כ"א בקולשי אין לחוש לנקיבת הסמפון ולכך היה נלע"ד שאם נמצאת הבועה במקום העב של ריאה שאין לאסור בדיעבד לכל הפחות וצריך עיון מה הוא נקרא מקום העב או מה הוא נקרא שלא במקוב העב. ואולם כי נמצא בהג"ה אחת לא ידענו מי ילדה שעד קרוב לסוף הריאה כאצבע בשור הגדול נקרא נגד הסמפון אמנם נלע"ד דאותה הלכות בדיק' שהבאתי לעיל לא ס"ל האי שיעורא. ואם כן על אותם הלכות בדיקה היה ראוי לחוש בדיעבד כנלע"ד היכא דאיכא הפסד מרובה כיוצא בנדון שאנו עומדים עליו ומצורף כי רבו הפוסקים דלא סבירא להו האי טריפות כלל ועיקר כאשר כתבתי לעיל גם כי ברוב הלכות בדיקות לא נמצא כי חפשתי אחריו בשלשה או בד' הלכות בדיק' ולא מצאתי. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1