שו"ת מהרי"ק ד׳Teshuvot Maharik 4
א׳בהיות הדבר ידוע ומפורס' כי ענין תפיסת אחינו מק"ק רעגנשפו"רק יצ"ו ראוי הוא להיות מזיק ומסכן להרבה מקומות זולתי רעגנשפו"רק ובנותיה וכאשר כתבו להרבנים הנועדים בהיות בק"ק נורענבע"רק כדי להציל לקוחי' למות על לא חמת בכפם בעו"הר ויש לחוש פן ימצא איש או אשה או משפחה או יושבי כרכים או יחידים או מרובים אשר גם כן אין מנוקים מן הסכנה ומן הפחד שמא גם עליהם ח"ו יעבור זעם אם לא ימצא תקון והצלה בדבר ואף גם זאת יאמרו לא תגוש מקרי בעדינו הרעה. כלום יהיה לנו כי בשרירות לבנו נלך לכן נדרשתי אל רבות אשר שאלו ממנו לראות איזה דרך ישכון אור הדבר הזה להרים מכשול מדרך עמינו פן יכשלו איש באחיו ולא יהיה הדבר ולא יבא וראשונה אומר כי לפי הנראה לע"ד שכל אותם הקהילות אשר ראוי לחשוב וקרוב לודאי הוא ח"ו שגם עליהם היה עובר כוס התרעלה אם לא היה הדבר הזה מתוקן כפי האפשר שהדין נותן שישאו בעול גם הם מאחר שהצלת ק"ק רעגנשפו"רק היא הצלת' ונהפך בהפך ח"ו ואע"ג שלעת כזאת אין מעלילים מזה בשאר מקומות כי אם בעיר רעגנשפו"רק לבדה מ"מ דסוף סוף הפורענו' הי' מגיע גם להם נדונים הם על שם סופם וחייבים לסייע בהוצאת הצלת ק"ק רעגנשפור"ק יצ"ו וראייה לפי הנראה לע"ד מיהא דגרס בב"מ פרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ח) אמר רבי יהודה האי כריא דנהרא תתאי מסייעי לעילאי עילאי לא מסייעי לתתאי וחילופא במיא דמטרא דתנן התם חמש גנות המסתפקו' ממעין אחד וכו' עד וכן ה' חצירות שהיו מקלחות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולם מתקנות עם התחתונות נמצאת עליונה מתקנת עם כל או"א ומתקנת לעצמם פירש"י שם וז"ל תתאי מסייעי לעילאי כשהעליוני' מתקנים כנגדם למעלה יש על התחתונים לסייעם שמכשולים העליונים מעכבים את המים מלירד נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים וכו' עד וחילופא במיא דמטרא כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר ואם נתקלקל החריץ אותם העליוני' צריכים לסייע התחתונים לכרות כגנד' שכל זמן שלא ירדו המי' התחתונים למטה חוץ לעיר יעמדו העליונים במקומם עכ"ל והרי לך שמחיי' העליונו' לסייע בתקון התחתונים. כשעושים חריץ במורד כדי להוליך המים מחוץ לעיר משום טעמא שאם לא ירדו המים התחתונים למטה חוץ לעיר יעמדו העליונים במקומם ואע"ג דדבר פשוט היא שמיד שיתערבו המים בשפל המורד לא יגיעו עדיין לראש המורד ואפילו הכי מחייבים העליונים שבראש המורד לסייע התחתונים היושבים בשפלת המורד בהיזק שכבר הגיע לחביריהם. ואע"ג שעדיין לא הגיע לעצמו כיון שיושבים בראש המורד דודאי צריך שיגברו המים ויעלו הגס הגס בערם יגיעו לראש המורד כיון דסוף סוף גם עליה' יגיע ההיזק אין מוקדם ואין מאוחר וצריכים לסייע הכי נמי לא שנא דאע"ג שההיזק והסכנה מוגעת ראשונה לק"ק רעגנשפו"רק מ"מ הדבר ידוע שגם ראוי לחשוב שגם הם יסתכנו ח"ו מחוייבים הם לסייע לק"ק רעגנשפו"רק וכדפירש' ואין נראה לחלק ולומר דבשלמא התם דין לחייב העליונים בתקון התחתונים משום דאע"ג שכבר הגיע היזק לתחתונים בטרם יגיע לעליונים מ"מ עתיד הוא ההיזק לבא לבסוף גם לעליונים דאם לא ירדו מים התחתונים חוץ לעיר יעמדו העליונים כדפי' רש"י אבל הכא לא ברי הזיקא כולי האי דיש להסתפק ולומר דבאולי לא תתפשט עלילת השקר והכזב הזה בשאר מקומו' שהרי אנו רואים בעו"ה כל מחשבתם עלינו להתנפל ולהתגולל עלינו ה' ברוב רחמיו יצילנו מידם כל כה"ג ברי היזיקא נמי וע"ז נאמר אשרי אדם מפי"ד תמיד ובכל מקום מצינו שחששו חז"ל לכל דבר שיש בו אפילו קצת סכנה ועשאו' כודאי וכדאמר בב"ב בפ"ק (דף ח') אמר רב פפא לשורא ולפרשא ולטורזינ' אפי' מיתמי כללא דמילתא כל מילי דאית ביה נטירותא רמינו עלייהו. והרי לך בהדיא דאפילו בחשש סכנה מועטת רמינן איתמי אלמא במקום סכנה אפי' סכנה כל דהו כגון פרש' שפירש רבינו נתן בעל הערוך בערך טרזין שקונים סוסים לפרשים כדי לרכוב חוץ לעיר לראות אם יבואו גייסות אלמא עשאוהו כודאי מפני הסכנה דפשיטא אם לא עשאוהו כודאי שלא היו מעילים אותם על היתומים דבכל מקום חשו חכמים הרבה מאד שלא להזיק ליתומים כדמוכח פ' הריבית (דף ע) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו כי חזינן אינש דאית ליה דהבא כו' אבל דבר מסוים לא דילמא פקדון הוא ואתי מריה דפקדון כו' וכן חששא טובא התם שחשו חכמים שלא להזיק ליתומים אלא ודאי שבכל ספק סכנה אפילו בכל דהו לא הלכו בו חכמים אלא להחמיר. ועשאום כודאי כ"ש וכ"ש סכנה גדולה כזו ב"מ דודאי יש לחוש אליה. ולאו כל כמיניה למימר לא חיישינן לה. ומי שאינו חושש בדבר גדול כזה לא חש לכבוד קונו ונוח לו שלא נברא. ועוד אפילו תאמר שאין זה אלא חשש סכנה בעלמא ולא תעשהו כודאי או כקרוב לודאי ואע"פ שכן הוא שקרוב לודאי מ"מ מי לא תנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת וכופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים ובריח. ותניא בברייתא מי שיש לו בית בחצר אחרת בני חצר משעבדין אותו לעשות דלת נגר ומנעול. והרי דבכל חשש סכנת גנבים או ליסטים כופין כל השייכים אל החשש ההוא לסייע בהצל' חשש כגון הדלת והנגר והמנעול לחצר וכן חומה דלתים ובריח לעיר כל שכן וכל שכן בחששא גדולה ועצומה כזו שהיא חס ושלום חשש הגוף והנפש וכדאמרינן אילמלא נגדו כו' שיש לחוש לכל השייכות בחששא ההיא שייסייעו בדבר ואפי' מגלימא דעל כתפייהו ואפילו היה להם למכור שער ראשם. ואמנם בי אין הדבר מצוי אלא לחכמי' ה"ה רבותיי הנועדים כהיום בק"ק נורענבר"ק יצ"ו כדי לגדור פרצה זו יהיה רצון מלפני אבינו שבשמים להסכים על ידם וחפץ ה' ית' בידם יצליח ע"פ התורה אשר יורו וע"פ המשפט שיאמרו מי ראוי להכניס בעול זה ומי אין ראוי ועל מי ראוי להחמיר או להקל ראוי ומחוייב הוא על כל איש ואיש יחיד או רבים לשמור ולעשות ויען כי בנורנבו"רק ובכמה עיירות אחרות באשכנז שאינם רשאים לכתוב בדרך גזירה מפני יראת המושלים והשרים או יהיה מה שיהיה אנכי הצעיר בא לחזק דבריהם ואף כי אין דבריהם צריכים חיזוק והנני גוזר בגזירה חמורה על כל יושבי ארץ אשכנז איש או אשה או משפח' יחיד ורבים שלא ימרו את פי רבותי הנועדים בנורנבו"רק בכל אשר ישימו על קהל או על קהילה יחיד או רבים לפרוע או לסייע בהוצא' עלילה זו אשר העלילו על אחינו ק"ק שברעגנשפו"רק יצ"ו בשקר ובכזב ובתרמית שיתחייב כל אחד וא' לפרוע ולא ימאנו ולא יסרבו אלא כערך רבותינו כן יקום עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל רבותינו הנועדים כהיו' בנורנבור"ק יבדל מקהל הגולה ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו וברמ"ח איבריו והשומע לי ישכון בטח ותבואהו ברכה. שמורה בכל יערוכה. נאם הגבר אשר לא יצלח. הכותב ברוח נמוכה. נאם הצעיר יוסף קולון:
1