שו"ת מהרי"ק ה׳Teshuvot Maharik 5
א׳למען ציון לא אחשה למען ירושלם עד שביו כאור צדקה ומשפטיה כצהרים. על דבר המעות אשר התנדבו המתנדבי' לעניי ירושלים תוב"ב והושמו אותם המעות ביד הגזברים לעשות מהם כאשר יראה בעיניה' וכן עשו כמה ימים ושנים ולא היה אדם שיפקפק עליהם מעולם כי אנשי מופת המה הגזברים הנכבדים הממונים על אותה המעות הנז' ובאמונה הם עושים ויהי כהיום אשר קרה מקרה כי בעו"הר ידו פרש צר על ב"ה שבירושל' עיר הקודש ונתץ הבית הגדול והקדוש ועל זה הוצרכו ק"ק שבירושל' תוב"ב להוציא מעות רבות כדי להשתדל לבנות הנהרסות ע"י המלך מצרים יר"ה וגם בהוצאת הבנין ועניינים אחרים והוצרכו ללוות ברבית מן הגוים ממון הרבה ונשתעבדו בגוף ובממון ואין לאל ידם לפרוע ויש לחוש ב"מ פן הנושים יבואו לקח ערובת' הלא המה גוייתם וממונם ולזה שלחו שני נכבדים לבקש בכל תפוצת הגולה לסייע להם בפרעון השיעבוד הנז' כי רב ועצום הוא מהם ולא יכלו שאתו ובבואם הגזברים הנז' הממונים על המעות הנז' המה הגזברים הנז' נשא לבם אותם לקרבו אל המלאכה מלאכת הקודש לסייע בבנין בית הכנסת שבירושלם תוב"ב. ואותם בהיות יראת ה' על פניהם לא הרשו עצמם לעשות זאת מבלתי רשות תופסי תורה וגם לי הצעיר קראו כאשר כתב אלי האלוף אבן הראשה מוכן לכל דבר שבקדוש' ר"ג מה"רר אשר יצ"ו אשר בשם ישראל יכונה מה"רר ענשכ"ן יצ"ו אשר בקשיני מצדו ומצד הגזברים יצ"ו לדעת דעתי הקצר' בזה וכן האליף מה"רר חיים רפ"א יצ"ו סופני עם שאר רבנים יצ"ו לבקשה על כך כן שאר נכבדים עד כי לא יכולתי להשי' פניהם ריקם וגם לרוב צורך השעה ולזה אמרתי דפשיטא אם המצא ימצא בנדבות ההם בכולה או במקצת' שהתנדבו מצד הגזברים בעצמ' או מצד בני עירם דודאי דבר פשוט הוא דיכולים לשנות אותם המעות שבאו מחמת' או מחמת בני עירם ר"ל בהסכמת בני העיר כדתנא בהדיא דרשאים בני מעיר לעשות קופה תמחוי כו' ולשנותה לכל מה שירצו ולא מבעיא לדברי ר"ת שפי' דאפילו לדבר הרשות מותר ולדבריו הסכים רבינו אשר אלא אפילו לדברי ר"י שהביא המרדכי פ"ק דב"ב שפי' דוקא לדבר מצוה פשיטא ופשיטא שאין לך מצוה גדולה מזו כבנין ב"ה של ירושלים עיר הקודש מקום מיכן לעלות תפלה השמימה ואע"ג דנחלק עליה' ר' יוסף הלוי ופי' דדוקא לצורך עניים מותר לשנות כמו מאכיל' לכסות וכיוצא בזה ולא לצורך מצוה אחרת. וכן רשב"ם פי' ההיא דרשאים בני העיר כו' ולשנות' כו'. דהיינו לשנות במעות אחרות כי ההיא דפ"ק דערכין (דף ו') מ"מ מאחר שהפוסקים אחרונים חולקים על רבינו יוסף הלוי ז"ל ועל רשב"ם ז"ל כגון רבי מאיר שסובר אפי' לשנות ממש כדמוכח במרדכי וז"ל ונשאל לרבי מאיר על ראובן שנתן ממונו לצדקה כו' ומן הריוח יקחו הקהל להשכיר רב הישר בעיניהם כו' עד והשיב נ"ל דמאחר שנתן לקהל כו'. עד הנ' רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנות לכל מה שירצו וכן היה ר"ת נוהג לתת מן הק"בלא לשומרי העיר מהאי טעמא עכ"ל עוד כתב המרדכי וז"ל פסק רבי מאיר שהגבאי שאמר בעודו גבאי כך וכך הלויתי בתוך כיס של צדקה נאמן בלא שבועה עד דאדעתא דהכי מוקמי להו דרשאי' בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וה"ה להעמיד גבאים ולהאמינם עכ"ל הרי לך מב' פסקים הללו דסובר מהר"ם כר"ת ולא כר' יוסף הלוי וכן ר' אשר הכריח כדברי ר"ת בהדיא באשרי וכן כתב רבינו משה מיימון בפ"ט דהלכות צדקה. וכן כתב בסמ"ג כדברי ופשיטא דאחריהם היה ראוי להלך במעות שבאו מחמת הגזברים בעצמ' או מחמת בני עירם והיו מסכימי' לשנות מאחר ששוו כל הפוסקים הללו דיכולים לשנות אפי' לדבר הרשות ואפילו באותם מעות שהם מנדבת יחידים ופשיט' שיש יותר להחמיר בהם דאיכא למימר דדוקא מעות שגבו הקהל ביניהם הוא דרשאים לשנותה דמסתמא דאדעתא דידהו קא גבו אבל במה שהתנדבו יחידים איכא למימר דלאו אדעתא דטובי העיר התנדבו וכן כתב ר' שלמה בן אדרת בחדושיו פ"ק דב"ב. מ"מ ר' מאיר פליג עליה כדמוכח בהדיא מתוך מה שהבאתי לעיל שהשיב על ראובן שנתן ממונו לצדקה שהיה ביד הקהל לשנותה לכל מה שירצה ואע"ג שהיתה נדבת יחיד וכן רבינו אשר דבתרא הוה כמו רשב"א פליג ארשב"א בהא כדמוכח מתוך מה שכתב באשרי וז"ל פי' ר"ת לשנות' למ"ש ואפילו לדבר הרשות כו' עד ויש להביא ראיי' לדבריו מהא דגרסי' בערכין (דף ו) ישראל שהתנדב מנורה או נר לב"ה וכיון דקיימי ר"ת ורבינו אשר ז"ל בחד שיטתא ואינהו נמי בתראי הוו כרבי שלמה בן אדרת א"כ ראוי להלך אחריהם דאחרי רבים להטות ואע"ג שכתבו הפוסקים דדוקא ציבור יכולים לשנות אבל לא גבאי אפילו אם תרצה לדמות גבאים הללו לשאר גבאים דעלמא מ"מ הלא כתב רבינו יצחק בר' אברהם ז"ל וז"ל נ"ל דלדבר מצוה אפילו גבאי יכול לשנות כו' כדאמר בסמוך ורב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנ' דכל דאתי ויהיב אדעתא דידי קא יהיב ועוד דבערכין משמע דאין חלוק בין גבאי לשאר אנשים לדבר מצוה כההיא דעדזיק טייא כו' ודוחק לומר דב"ה דציבור נינהו שרי דמ"מ קשה ההיא דשנייה חזנא כו' עד אבל לענין לחזור לדבר מצוה אחרת שרי אפילו לא יפרע עוד ע"כ מצאתי בתו' רב אלפס וכתיב תחתיו לשון רבינו יצחק בר' אברהם וכיוצא בזה ממש כתב בספר האשרי דלדבר מצוה שרי אפילו גבאי והביא ראיה ג"כ מההיא דשנייה חזנא כמו שכתב באשרי בהדיא והרי לך דסוברים דאפי' גזבר יכול לשנות לדבר מצוה וכדאי הם ריצב"א ור' אשר לסמוך עליה' אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק ועוד דאם ימצא איז' פוסק שחולק אפשר לו' שבגזברי' הללו מודה שכחם ככח בני העיר דבשלמא גבאי' הממוני' על גבאי צדקת עירם ודאי איכא למימר דלאו אדעתייהו יהבי בני עירם אלא אדעתא דנפשייהו ומשום כך כתב רבינו יצחק בעל התו' דבני העיר יכולין לשנות ולא הגבאים כדמוכח ההיא משבאת ליד הגבאי אסור לשנות' אבל כשבני העיר אחרת שולחים מעות לצדקה לגבאי עיר אחרת או כשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם מנדבת לבם איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותם מעות ודאי מסתלקי מאותם מעות מכל וכל ונותנים הכח לאותם גבאים שהרי הם אינם יכולים לפקח בהם והאי הם בעיר אחרת או נפטרים לעולמם ומשום כך י"ל דדעת המתנדבים שיעשו אלו הגבאים לאותם מעות כרצונם ויש להם כח כמו בלי העיר בצדקת עירם ואפשר לומר דאפי' יותר מבני העיר. וע"כ נראה לע"ד דבכה"ג מודו כ"ע דיכולים הגזברים לשנות ובפרט לדבר מצוה ואל תשיבני ממ"ש האשירי אח"כ וז"ל ונ"ל דאין ראיה ממה שהביא מההיא דשקלים דהתם לא מיירי במעות של קופה אלא אירע מקרה שהוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון לצורך מלבושים כו' בההיא הוא דאמר מה שגבו לשמם לא ישנוהו ויתנו לעניים בני העיר אבל בני העיר שעשו קופה בסתם על דעתם עשאוה לשנתה לכל מה שירצו ולכשירצו מעות לעניים עירם יגבו פעם אחרת עכ"ל האשרי ומשמע דאפילו בני העיר שגבו סתם ויפה כחם לשנותם אפילו הכי יהיב טעמא לכשירצו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת הא פסדי עניים פסידא דלא הדר כי הכא דמה שיטלו הגבאים ממעו' עניי ירושלם כדי ליתן לבנין ב"ה דירושלם לא יחזרו הגבאים ויתנו מכיסם אלא הוי פסידא דלא הדרא היה נראה דאסור דהכי נמי פירשו המתנדבים שינתן לעניי ירושלים והיה נראה לומר דאין לך גבו לשמם יותר מזה אפילו הכי נראה לע"ד דהכא שרי דכי אמר דכי גבו בשמם דאין לשנות' ה"מ כשגבו לצורך עניים ידועים כדי ליתן להם מידם כדתנן התם בשקלים (פ"ב דף כ"ט) מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים מותר עני לאותו עני כו' מותר המת ליורשיו כו' משמע בהדיא שהעניים ידועים דומים לשבויים ומת בההיא ודאי איכא למימר דכיון דגבו לשמם דאין לשנותו ליתן לעניים אחרים דהתם אין לגבאים שום כח בהם ואינם אלא כשלוחי העניים ההם לקבל המעות בעדם וכיון שקבלו בעדם זכו בהם אותם עניים דזכין לאדם שלא בפניו והילכך יעשו הגבאים שליחותם ויתנו לאותם עניים ואפילו המותר דאומדנא דדעתא הוא שהמתנדבים לצורך עניים ידועים שדעתם כן הוא שיזכו במותר דלהם משפט הבכורה לזכות באותו מותר יותר מעניים אחרים כיון שבעבור' הייתה הנדבה הזאת וכן בבני העיר הגובים לצורך ענייהם היושבים בעירם וידועים להם וגובים התמחוי להם כדי ליתן להם מיד שהרי בכל יום מתחלק או קופה ליתן מע"ש לע"ש ודאי היה ראוי לומר דאסור לשנות ולעשות מקופה שהוא לעניי העיר דוקא תמחוי שהוא לעניי עולם אי לאו משום טעמא דאין העניים נפסדים בשביל כך שהרי כשירצו מעות לענייהם יגבו פעם אחרת כמו שפי' רבינו אשר אבל בנדון הזה שהתנדבו המתנדבים מעות כדי שיהיה הקרן קיים תמיד ומהריוח יתנו לכל עניים אשר ימצא שם פעם אחת בשנה וכן בכל שנה ושנה ולא התנדבו לצורך עניים מיוחדים כדי ליתן להם מיד ולא לזולתם כי ההיא דשקלים אלא הפקידו ביד הגזברים להיות פקידים ליתן כאשר יראה בעיניהם לפי ריבוי העניים אשר ימצאו בשעת המתנה או לפי מעוטן. וגם כי לפ"ד יש כח בידם להרבות לעני זה ולמעט לעני זה כאשר ייטב בעיניהם בההיא ודאי לא שייך למימר דכיון שנגבו לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות דאנו סהדי שהמתנדבים כשהתנדבו לא עלה על דעתם כלל שיזכו אותם העניים מיד רוצה לומר אותם העניים שהיו בירושלים בשעת שהתנדבו דא"כ לא הוי יכולים ליתן שוב לעניים אחרים הבאים אחר כך אלא מסרו המעות לגבאים למען יעשו מהם הטוב והישר כפי ראות עיניהם לפי העת ולפי הזמן ולפי רוב העניים או המיעוט ומשום כך יש להם כח גם לשנותם לכל הפחות לדבר מצוה כי הכא דמצוה רבה היא בנין ב"ה שבירושלם תוב"ב ותדע לך שכן הוא שיש לחלק בין כשגובים לפי שעה לתת לעניים מיד ובין כשגובין כדי לשים ביד הגבאין לחלק לעניים לכשיזדמן לפי העת והזמן וכדפי' לעיל דאי לא תימא הכי יקשה לרבינו אשר שתלה הטעם דבני העיר יכולים לשנות משום לכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת דמשמע הא אם לא הוי גובין פעם אחרת לא היו יכולים לשנות א"כ היכא אמרי' דישראל שהתנדב מנורה או נר לב"ה דיכולים לשנות לדבר מצוה אפילו לא נשתקע שם בעלים ממנה ואם נשתקע אפילו לדבר הרשות מותר והלא פשיטא שאין חוזרין ופורעין נר אחד או מנורה אחרת דא"כ אפוכי אמטרתא למה לו ועוד דסוף סוף בין השינוי ובין החזרה בין כך ובין כך חסרה ב"ה נר או מנורה אלא מפני שהם דברים הנמסרים לגזברים וצריך הגזבר תמיד לטרוח בו להספיק בו שמן להדליקו להטיבו שחרית וערבית וכל כה"ג שיש טורח לגזבר לפקח בענין כגון בנר או במנורה וכן כיוצא בענין שאנו עומדים עליו שצריכים הגזברים לטרוח במעות הנדבה לסגלן ולפרנס העניים מדי שנה בשנה או שנתים כדפי' כפי מה שהם אומדנא דדעתא הוא שהמתנדב מתנדב לדעת אותם גזברים לעשות מה שירצו ומשום כך שנייה חזנ' כדפי' אבל כשאין הגזברים ממונים להתעסק במעות אלא לגבות קופה מע"ש לע"ש ולחלקה לעניי העיר וכן תמחוי בכל יום ומחלקים אף לעניי עולם התם ודאי אינן אלא כשלוחי עניים וזוכים בעב' ורם דיד עניים נינהו ומשום כך לא היו רשאים בני העיר לשנות הקופה תמחוי או אפכא הנגבין עבור' אם לא מטעם שכתב ר' אשר דלכשיצטרכו העניים למעות יגבו פעם אחרת אבל הגבאים המתעסקים במעות כיוצא בנדון הזה מותר לשנות מכל וכל ואפילו שאין חוזרים וגובות המעות אחרים לעניים כדמוכח ההיא דשנייה חזנא וההי' דישראל שהתנדב מנורה או נר כו' וכדפי' לעיל וע"נ לע"ד להביא ראיה דגזברים כאלו שהמעות נמסרו בידם לחלק' כפי רצונם הן להוסיף הן לגרוע כאשר יראה בעיניהם דודאי יכולים לשנות בכל רצונם מדגרסין בפ' קמא דב"ב (דף מ"ט) אמר אביי מריש הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי העיר וחד לעניי כל אדם כולי עד עביד חד ואתני עלה אמר רב אשי אנא לא צריכי כל דיהיב אדעת' דידי יהיב ומאי דבעינא עבדינא ביה וכתב רבי' משה פ"ט דהלכות מתנות עניים וז"ל רשאים בני העיר לעשות קופה ותמחוי כו' עד ואם היה במדינ' חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה הרי זה רשאי לשנו' אותם כפי מה שיראה לו מצרכי הצבור עכ"ל ומשמע מתוך דבריו דסבר דהא דאמר רב אשי אנא לא צריכנא היינו משום שהיה הכח בידו לחלק לעניים כמו שהיה נראה לו משום כך יכול לשנות אפילו לדבר הרשות כגון צרכי צבור אפי' שלא בדע' בני העיר ואע"ג שהמתנדבי' לא פירשו שיחלק רב אשי לעניים כפי מה שיראה לו אלא מסתמ' כיון שהיה כ"כ חכם וחשוב דעתם היה בכך שיחלק כפי מה שיראה לו כדאוקימנ' כל דאתי אדעתא דידי דאתי כ"ש הכא שהמתנדבים פירשו בהדיא שיחלקו הגבאים האלה אותם המעות כפי מה שיראה בעיניהם דפשיטא דמה שכתב ר' משה כפי מה שיראה לו מצרכי ציבור לאו דוקא צרכי ציבור אלא לרבותא נקט אע"ג דהוי דבר הרשות וכ"ש לדבר מצוה וחדע שכן הוא דלאו דוקא צרכי ציבור נקט שהרי עיקר מילתי' דרב אשי קאי אהא דקאמר מריש הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי העיר וחד לעניי כל העולם ושוב עבד חד ואתני ועלה קאמר רב אשי אנא לא צריכנא כו' ש"מ דאפילו לשנות מעניי העיר לשאר העניים או בהפך היה כח ביד רב אשי ולאו דוחא נקט רבי' משה צרכי צבור אלא לרבותא וכן הדעת מכרעת דפשיטא דיותר מותר למצוה רבה כזאת דהיינו לבנות ב"ה דירושלם תוב"ב ממה שהיה מותר משום צרכי צבו' דא"ל דשאני צרכי צבור אדעת' דהכי נתנדבו כו' שהרי הצבור לא היו עושי' אלא רב אשי לבדו מצד עצמו וכמו שדקדק ריצב"א מההיא דשנייה חזנא דלאו מכח צבור הוה וכמו שדקדק רבי' אשר וכדכתבתי לעיל ואע"ג שראיתי תשובה להרשב"א שכתב דכל מה שאמר בתלמוד דרשאים בני העיר כו' היינו דוקא בימיהם שהיו מספיקים לעניים כל צרכיהם אבל עכשיו שאין מספיקי' אין לשנות מ"מ רבינו מאיר פליג כדמוכח מתוך מה שכתב על אותו שהפריש ממונו לצדקה וכו' והבאתי לעיל ופסק הלכה למעשה דרשאים בני העיר וכן פסק הלכה למעשה שהגבאים נאמנים בלא שבועה מההיא דרשאים בני העיר והנה הוא ידוע דרבי' מאיר והרשב"א היו כמעט בזמן אחד ואפ"ה כתב דבזמנו רשאים בני העיר אלמא לא סבר ליה להא דרשב"א וגם אפשר לומר דאפילו רשב"א מודה בכה"ג דדוקא כשגובין ליתן לעניים מיד הוא דאמר רשב"א הרי הוא כגוזל עניים שהרי מיד זכו בו עניים כדפי' לעיל אבל בנדון הזה דלא זכו בו עניים עדיין עד שתגיע לידם מטעם כדפי' לעיל ודאי ראוי לומר דמודה רשב"א שביד הגזברים לשנות וכדפי' לעיל וכ"ש כאשר ראוי לחשוב שיש בזה מעלת לעניי ירושלים כדי שתושבי העם ינהגו עמהם אהבה וריעות וזכר לדבר ההיא דפ"ק דערכין (דף ו') דשאני ר' ינאי דעניים גופייהו ניחא להו דכמה דמשתהי מעשה ומייתי להו. ועוד שהרי דבר פשוט לפי הנלע"ד שלא נתכוונו המתנדבים בעם שיזכו עניי ירושלים בנדבתם עד שתגיע לידם כיון שלא נתנו אותם לעניים ידועים וכמו שכתבתי לעיל באריכות מאי איכא משום שינוי דעת המתנדבים דיש לפקפק ולומר דאין כח ביד הגזברים או ביד בני העיר היכא שפרטו ואמרו ליתן לפלוני כי הכא דאמרו לעניי ירושלים אפילו נאמר כן מה שאין ראוי לומר כדפי' לעיל מ"מ הכא שיש לשער ולומר דאין כאן שינוי דעת בעלים דמדהניחו עניי עירם וענייהם משום עניי ירושלים גילו דעתם שרוצ' לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיו להם בזכות העמיד' שם כי רב הוא כי שם צוה ה' את הברכה לברך בשמו ולשרתו. ואח"ז היתה ב"ה חריבה והשתות יהרסו צדיקים מה פעלו לכן מכל הני טעמי נלע"ד שיוכלו הגזברים הנכבדים לעשות כטוב בעיניהם וכ"ש אם יראה להם שגם זה יהיה תועלת העניים אשר שם למען לא תפול שנאה ותחרו' ח"ו ביניהם ובין תושבי העיר וכדכתבתי לעיל ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1