שו"ת מהרי"ק נ״גTeshuvot Maharik 53
א׳תורת אלהיו בלבו. לא תמעד אשוריו. ויהי אלהיו עמו ועזר מצריו עובד מאהבה וירא ה' מנעוריו. הוותיק ידיד נפשי הר"ר שמואל יצ"ו הגיעני פתק עמוק שאלתך. עם נמוקי טוב טעמך ואשוב עליהם בקצרה באפס פנאי ראשונה על אשר נסתפקת במי שנודע (א) לו על הדרך שמת לו מת ולא יכול לחלוץ גם לא לקרוע כמבואר כתבך ובהגיע לביתו החשיך עליו היום האם יתחיל למנות אבלתו מיום הראשון שנודע לו כיון שדעתו היה לנהוג אבלות אלא שלא היה יכול לחלוץ וגם לא לקרוע משום ביעותא דאורחא. או אם נאמר דמאחר שלא עשה שום מעשה מוכיח אבילות דלא יתחיל למנות עד יום המחרת שבו הגיע לביתו ונהג אבלתו. והנה כתבת לדמותו לאשר כתב הר"ר מאיר מאינגולטארא. על מי ששמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל דעולה לו לבטל גזירת ז' כו' לע"ד נ"ל דיש להרהר על ראייה זו דעד שאתה בא להתיר מדברי הר"ר מאיר תאסור מדברי רבינו יחיאל אשר כתב רבינו פרץ בהג"ה סמ"ק וז"ל שמע שמועה קרובה בשבת עולה ליום אח' ולמחר קורע וכו' והגיה רבינו פרץ וז"ל והוה ליה יום ששי כיום שביעי וכולי עד ומיהו בתוס' רבינו יחיאל ב"ר יוסף פי' דשבת אין עולה מן המנין וא"כ מתחיל למנות ביום ראשון והוי שבת יום שביעי כו'. ולפי סברתך שאתה רוצה לדמות הך עובדא לההיא דשמע בשבת כולי אדרבה היה ראוי להחמיר כדברי רבינו יחיאל דבתרא' הוה וגם רבינו פרץ מביא דבריו ועוד שהרי רבי מאיר חולק על דברי הרב רבי מאיר מאונגלוטארא וז"ל והא דתניא קיים כפיית המטה לפני הרגל כו'. עד י"ל דהתם מיירי שעבר ולא קיים או שוגג או מזיד וכן פי' רבינו אברהם עכ"ל. והנה רצית לחלק ולומר דבנדון זה לא מקרי לא קיים דהתם דווקא שעשה מעשה הסותר את האבלות כגון רחץ או סך. אבל הכא לא נתחייב על הדרך וכו'. ואף כי כן היה נראה כדבריך מתוך דברי רבי' אברהם עצמו אשר הביא מהם רבינו מאיר ראייה שהרי עיקר דבריו הביא המרדכי לעיל מינה וז"ל ת"ר קיים כפיית המט' קודם לרגל כו'. עד מכאן מדקדק רבי' אברהם מדקתני במתניתין הקובר את מתו ג' ימים וכו' אלמא דבעינן קיים אבלות קודם הרגל אבל אם עברה ולא קיים או שוגג או מזיד אין רגל מפסיקו שלא יהיה חוטא נשכר עכ"ל. ומדתלי טעמא שלא יהיה חוטא נשכר היה ראוי לומר דווקא במזיד או בשוגג דאיכא פשיעה קצת הוא דאין רגל מפסיק הא באונס גמור כגון כיוצא בזה לא וזהו כדבריך. אמנם מתוך סיום דברי רבי' אברהם אי אפשר לו' כן לפי הנלע"ד שהרי סיים וז"ל ומינה ילפינן לכל אבל שלא נהג אבלתו בתוך ז' שמשלים אותו כל שלשים חוץ מן הקריעה שאם עבר ולא קרע בשעת האבל אין קורע לאחר שבעה כדקאמר לקמן מי שאין לו חלוק ונזדמן לו חלוק תוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע עכ"ל משמע דווקא לענין קריעה הוא דמקילינן אחר שבעה היכא דלא היה לו חלוק לקרוע הא בשאר אבלות היה מתחייב להשלים אפי' היכא דהוה מתוך אנוס גמור וגם לא עשה מעשה הסותר וכו'. דומיא דמי שאין לו חלוק לקרוע דאין לך אונס גדול מזה. דאלת"ה לא מצינו חלוק בין דיני קריעה לשאר דיני אבלות ואיהו מפליג בנייהו. ומ"מ אפילו את"ל דרבינו אברהם אוסר בכה"ג מ"מ א"ה נראה לע"ד שיש לסמוך ולהתיר מתוך מה שכתב בעל הטורים וז"ל כתב הראב"ד אבל שלא נהג אבלותו תוך ז' בין שוגג בין מזיד משלים אותו כל ל' חוץ מן הקריעה כו' עד וכתב א"א הרא"ש ז"ל שלא נהגו אבלות כלל כל ז' אבל אם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבלות כגון מי שאמרו לו שמת לו מת ביום ראשון והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות ביום א' וביום ב' בא לעירו ונהג אבלות אין צריך להשלים ומונה מיום א' עכ"ל הרי לך בהדיא דאפי' זלזל אין צריך להשלים בכה"ג כ"ש היכא דנאנס ועל דברי רבינו אשר יש לסמוך דבתראה הוה ובפרט לענין אבלות הקל וכ"ת אדרבה בואו ונסמוך לדברי רבינו יחיאל ורבינו פרץ דבתראי נמי הוה נלע"ד דאין הנדון דומה לראייה דע"כ לא קאמר רבינו יחיאל אלא לענין שמועת שבת ששם נדחה עיקר האבלות דהיינו מילי דפרהסיא מכל וכל דאסור להתאבל בשבת רק בדברים שבצנעא ומשום כך אין עולה בתחל' המניין לדברי רבי' יחיאל אבל בנדון הזה שאבלו' חל עליו וארי' הוא דרביע עליה שאין יכול לקיים דיני אבלות דהיינו סכנת הדרך כאשר כתבת פשיטא דלא דמי לההיא דשבת. ואיכא למימר דבזה מודה רבינו יחיאל לרבינו אשר וזה נכון לפי הנלע"ד. ואשר (ב) שאלת במי שמת לו מת וקורע ובתוך ז' לאבלו מת לו מת אחר אם די לו בקריע' הראשו' כדברי הסמ"ג נלע"ד דאע"ג דהסמ"ג מביא הירושלמי שאמר כן דדי לו בקרע הראשון וגם המרדכי מביא ראייה מזה הירושלמי לענין אחר מ"מ כיון שהסמ"ק וגם ספר יורה דעה פסקו שצריך לחזור ולקרוע ראוי להחמיר כדבריהם שהרי הם פוסקים אחרונים ויש לנהוג כמותם. ואשר שאלת אם מת לו מת לאחר ל' יום אם יצטרך לקרוע קרע אחר או להוסיף לא ידעתי כלל מאי מספקא לך שהרי תלמוד ערוך הוא בהדיא בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כו) דבמת לו מת לאחר ל' יום מודו כ"ע דמוסיף על הקרע הראשון ואין צריך לחזור ולקרוע קרע חדש דגר' שם פליגי בה רב מתנה ומר עוקבא ותרווייהו משמיה דשמואל חד אומר כל שבעה קורע לאחר שבעה מוסיף וחד אומר כל שלשים קורע לאחר שלשים מוסיף הרי לך בהדיא דאפילו המחמיר מודה דלאחר ל' אין צריך לקרוע רק להוסיף וגם רבינו אברהם פסק כדברי המיקל דאפילו תוך ז' אין צריך רק להוסיף ולא ראיתי שום פוסק שיחלוק עליו בזה. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1