שו"ת מהרי"ק נ״דTeshuvot Maharik 54
א׳מצרף לחכמה וכור לתבונה. ויהי ידיו אמונה כל אמרתו צרופה מנופה בשלש עשרה נפה ה"ה הוותיק ידיד נפשי המשכיל הר"ר אליה דלמדייגו יצ"ו שלום הנה קבלתי את כתבך אשר בו הזקקתני להכניס ראשי בין סלע המחלוקת בענין הגלילה מתיירא אני פן ירוצו את גוללתי ואמנם לא מלאני את לבי להשיב פניך ריקם ולכן ארשום לך את הנלע"ד ותן לחכם ויחכם עוד. ראשונה אומר (א) אני כי יישר כחך אשר הבאת ראייה לדברי המשנים אחר המנהג ואומרי' להפוך פני הס"ת כלפי הגולל כי אמת הוא שהיה בעיני דבר זר מאד מה ראו על ככה ליקח עצמם לצד אחד ולחלוק על מנהג כל ישראל בלא ראייה ומניין אבל עכשיו שהבאת דברי בעל העיטור נתקררה דעתי דבודאי מכאן סמכו האומרי' להפוך. ואף גם זאת יש קצת פתחון פה לבע"ד לחלוק ולומר דאפי' לדברי בעל העיטור הני מילי לדידהו שנראה מתוך לשונו דמתחלה כשהיה ש"צ נוטלו מעל הבימה אחר הקריאה כדי לגוללו שהיה נוטלו באופן שאחורי הכתב היה נגד פני ש"צ וכשהיה גולל בא לגוללו במטפחת דהיה מוציא פני ס"ת דהיינו צד הכתב אל מול פניו ולא היה צריך להפוך את הס"ת ולזלזל כבוד ס"ת מפני כבוד הגולל. כדמשמע מתוך לשונו שהבאתם וז"ל קבלנו כשהוא גוללו במטפחת שני הכתב עומד מבחוץ כנגד הגולל לכבודו. וכשהוא מהדקו הופכו כו' ומדהזכיר הפיכה גבי הידוק ולא גבי גלילה דמעיקרא יראה שלא היה צריך להופכו בשביל כבוד הגולל שכבר היו פני הספר כלפי הגולל וכדפירש' לעיל וגם אתה הרגשת בזה לפי הנלע"ד ובעבור זה רצית לדחוק ולומר דהופכו קאי אגוללו דהדוק קודם גלילה כו' ואני לא הבנתי ולא ירדתי לסוף דעתך בזה שהיאך תוכל לומר כשהוא מהדקו קאי אהדוק דקוד' גלילה. דאם כן יקשה מאי דקאמר וכשהוא מהדקו הופכו ועומד פני הכתיבה נגד פני הש"ץ אדרבה נגד הגולל מבעי ליה כיון דקאי אהידוק דקודם הגליל' אלא ע"כ האי כשהוא מהדקו קאי אהידוק דמטפחת ולאחר גלילה וכמו שפיר' האשירי והטורי' וכן מוכיח גם הלשון בהדיא ומשום הכי קאמר דאז פני הספר נגד ש"צ אבל לפני הגלילה לא היה צריך להופכו כדי להעמיד פני הכתב כלפי הגולל שכבר היה מוכן לכך משעה שהש"צ היה נוטלו מעל גבי הבימה שמפני שצריך להראות הכתב לעם לפי דברי מסכת סופרי' משום כך היה הש"צ נוטלו באופן שיהיו פני הכתב כלפי הגולל ואחורי הכתב כלפי הש"צ כדי שלא יפסיק גוף הש"ץ בין הכתב ובין העם וכמו שפי' רש"י גבי כשהוא מהדקו מהדקו בפנים בשלהי מגילה (דף לב) ויהי' מה מ"מ פשוט הוא בעיני שלפי המנהג בעל העיטור לא היה צריך להופכו מפני כבוד הגולל וכדפי' שהיה כבר עומד כן ומש"ה ודאי היה אומר לכבד הגולל כיון שאין הפסד בדבר אבל לפי מנהגינו שהש"צ הופך מתחלה פני הספר אל מול פניו אין ראוי להפוך הספר ולשנותו מכמו שהוא עומד מפני כבוד בשר ודם ואפי' את"ל שלדברי ב"ה ראוי לנהוג כמנהג המשני' אפ"ה אין נלע"ד כלל לעשות כדבריה' מאחר שפשט המנהג בכל תפוצת ישראל אשר שמענו שמעם שלא להפוך הס"ת כלל ואדרבה תמיד פני הספר כלפי הש"ץ למה ניזיל בתר איפכא אף כי כתב בעל העיטו' כי כן המנהג להיות פני הס"ת אל מול פני הגולל הלא אנו רואים שלא פשט המנהג ההוא בכל קהילות הקדש אשר ידענו ואשר שמענו דאי נהגו בהפך ואומר בירושלמי אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ובמקום ההיא אומר ראה היאך הציבור נוהג ומנהג אבותינו תורה היא. ואם אין ישראל נביאים בני נביאי' הם ולא יהיה ב"ה גדול מאליהו ז"ל דהא גרסינן ביבמות פרק מצות חליצה (יבמות דף קב) ובמנחות פרק הקומץ רבה (מנחות דף לב) אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו. שכבר נהגו העם בסנדל. והרי (ב) לך דאפי' לאליהו זכור לטוב אין שומעין לשנות מנהג העם מפורס' כ"ש וכ"ש מנהג כזה שהוא מפורס' יותר ויותר והרי הוא נוהג פעמי' בשבת בכל קהילות הקדש שאין לשנותו בשביל פוסק יחיד דדבר פשוט הוא שחבירו של ב"ה היו חולקים עליו ולא הודו לו כל סייעתו מדפסק המנהג הפך מדבריו דאיך יתכן מנהג קבוע ותדיר כזה שיפול בו הטעות לעשות כנגד כל חכמי הדור או רובם אלא שודאי שגם בימי בעל העיטור היו חכמי הדור חולקי' עליו ופשיטא שאין לומר דדוקא במנהג בחליצ' סנדל הוא דאמר רב דאין שומעין לדחותו אפילו לאליהו משום שהיה המנהג מאד קבוע ומוחזק בישראל שכן הלכה שחולצי' בסנדל אבל בשאר סתם מנהג שומעי' לבטלו על פי גדול או גדולים וכ"ש על פי אליהו דא"כ מאי פריך פרק הקומץ רבה (שם) ואת לא תסברא דכי קאמר רב אריוח והא רב אית ליה מנהגא והאידנא נהוג עלמא בסתימות דאמר רב כהנא כו' אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו נימא דהך מנהגא עדיף ממנהג דסתומות אלא ודאי דפשיטא ליה לתלמודא דאין לחלק בין מנהג למנהג כל מנהג קבוע אזל רב בתריה ואפילו יבא אליהו ויאמר בהפך מן המנהג מדקאמר סתם שכבר נהגו העם כן ולא קאמר שכבר פשטה ההלכה כן כו'. וכן כתב המרדכי בריש הפועלי' דאיתא בירושלמי עלה דמתניתין דפרק הפועלים מקום שנהגו כו'. מבטל הלכה כשנעשה על פי וותיקן ואין לך מנהג על פי וותיקי' גדול מזה שנעשה ברבים מקדם קדמתא לפני גדולי עולם וגם אין נראה לומר דדווקא מנהג שהיה מעולם כן הוא דאזלינן בתריה אפילו לבטל הלכה אבל מנהג כזה לא היה מעול' כן מדהעיד ב"ה שכך המנהג להיות הס"ת אל מול פני הגולל דהא בפרק הקומץ (שם) גרסינן בכל הספרי' והא רב אזל בתר מנהגא כו' והאידנא נהוג עלמא בסתומות כו' ומדקאמר והאידנא נהוג עלמא ולא פריך סתם והא רב אזיל בתר מנהגא ונהוג עלמא בסתומות משמע דווקא באותו זמן היו נוהגי' בסתומו' אבל לא בימי' הראשוני' וא"ה אזלינן בתר השתא ואפילו יבא אליהו וכו' וכי תימא א"כ דדייקינן לישנא דהאידנא כו' למימר דמעיקרא היו נוהגים בפתוחות והאידנא סתומות א"כ היכי מוכח ע"כ דלא פסק רב הלכה כרשב"א לענין פתוחות משמע משום דרב בתר מנהג' אזיל והאידנא נוהג עלמא בסתומות. והא אביי הוא דפריך לה ומרב עד אביי הוה טובא. (ג) שהרי אביי תלמידו של רב יוסף הוה. ורב יוסף תלמידו של רב יודא ורב יודא תלמידו של רב ואם כן מאי הוה פריך לעולם אימא לך דרב פסק כרשב"א לענין פתוחות ואע"ג דבימי אביי היו נוהגים בסתומות נימא דבימי רב לא היו נוהגים בסתומות ומשום כך פסק רב כרשב"א בפתוחות שהרי לא היה כנגד המנהג דבימי רב אכתי לא פשט המנהג בסתומות עד האידנא בימי אביי או קודם לכן בימי רב יוסף או רב יהודה ואפי' את"ל דהוי קים ליה לאביי דבימי רב היו נוהגין בסתומות מה שאין הדעת מכרעת כלל שהרי ימים רבים היו בין רב לאביי כדפי' לעיל מ"מ לא הוי ליה למימר האידנא נהוג עלמא כיון שאין המנהג האידנא מוכרח הקשיא אלא מאי דהוה קים ליה דאפילו בימי רב היו נוהגים בסתומות. נלע"ד דהכי פריך הא רב בתר מנהגא אזיל וא"כ ע"כ רב לא פסק כרשב"א לענין פתוחות דאי לענין פתותות היה צריך לומר ע"כ שבימי' לא היו נוהגים בסתומות דהא רב בתר מנהגא אזיל וא"כ שרב היה פוסק לעשות פתוחות וגם המנהג בימי רב לא הוקבע בסתומות דאל"כ לא היה פוסק כנגד המנהג א"כ היכי נתפשט האידנא דנהוג עלמא בסתומות כנגד דברי רב שהיה גדול הדור ורבן שכל האמוראים שבבבל חוץ משמואל כמו שכתב רש"י בפ"ק דביצה (דף ט') גבי פלוגתא דב"ש וב"ה בהולכת הסולם בי"ט משובך לשובך דאמר רב חנן בר אמי מחלוקת ברשות הרבים כו' אבל ברה"י כו'. ופריך והאמר רב כל מקום שאסרו חכמי' כו' ופי' שם רש"י ז"ל והאמר רב כו'. וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דרב (ד) אמורא הוה מקשה מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה חוץ משמואל. והרי לך שיש להקשות לכל האמוראים מדבריו חוץ משמואל. והיינו דפריך והאידנא נהוג עלמא בסתומות. וא"כ ע"כ לא פסק רב בפתוחות דא"כ מהיכן באו האמוראי' שקמו אחריו לנהוג כנגד רב רבן דבשלמא אי רב לא הוה אזיל בתר מנהגא היינו יכולים לומר שמנהג קדמון הוא בסתומות אעפ"י שרב היה גדול הדור פסק בפתוחות מ"מ לא נתקבלו את דבריו לסתור המנהג ולעשות פתוחות. אבל השתא דחזינן דרב בתר מנהגא אזיל וא"כ ע"כ לא היה פוסק רב בפתוחות אם היה המנהג בסתומות וא"כ הוא דלא היה המנהג היאך נתפשט המנהג בסתומות נגד רב רבן של כל האמוראים בר משמואל וגם דקיי"ל הלכה כוותיה באסור אלא ודאי צ"ל דרב לא פסק מעולם כרשב"א בפתוחות אלא אריוח קאי כדקאמר התם כך נלע"ד לפרש שם השיטה. ואשר רצו להביא ראייה לדבריה' מלשון טור א"ח דקאמר וז"ל כשהספר עומד לפניו יהפוך הכתב אליו ויתחיל לגוללו מבחוץ כו'. ורוצים לומר דהא דקאמר כשהספר עומד לפניו כו' דקאי אמי שבא לגלול כשהס"ת בין ברכי חזן הכנסת כאשר אנו עושים ולפי זה לא היה לומר כשהספר עומד לפניו כו' אלא היה לו לומר כשהוא עומד לפני הספר או כשהוא בא לגלול הספר כו' אלא ודאי מיירי שהחזן בעצמו גולל הספר שכך היו נוהגים בימי התלמוד שלא היו גוללין ספר תורה בציבור דאמרי' בהדיא בסוטה פרק ואלו נאמרין (סוטה דף מ"א) שאין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח צבור וכשהיה להם לקרות במקום שלא היה הס"ת נגלל שם חזן בהכ"נ היה מקדים מקודם לכן כגון בערב יו"ט או בערב ר"ח שהספר תורה נגלל בפרשת שקראו באותה שבת וצריך לגוללו במקו' אשר יקראו למחר מענין דיומא ועל זה הוא אומר שאחר שנגלל הס"ת ובא לגוללו במטפחת שהופך הכתב אליו כו'. והא דאמרינן כשהספ' עומד לפניו כו'. היינו לאפוקי מפי' רש"י שמפרש לה שהספר עומד על ברכי החזן ולא לפני הגולל כדפי' שם בהדיא. ועל זה מפרש דלאו בעומד על ברכי החזו מיירי לענין גלילת הספר מענין לענין כדפי' שם רש"י אלא כשהספר עומד לפניו ובא לגוללו במטפחת שמהפך הכתב אליו וכ"ת מדקאמר יהפוך הכתב אליו נצטרך לומר דע"כ היה תחלה הכתב שלא כנגד פניו וא"כ מיירי כשהגולל בא לגלול בצבור כמו שאנו מושי' שהכתב הוא כלפי החזן האוחז בס"ת דהיינו דקאמר יהפוך הכתב אליו מזה אין ראייה מדקאמר יהפוך הכתב אליו לא יוכרח לומר דאיירי בענין שבודאי היה הכתב מקודם שלא כנגד פניו אלא הכי קאמר שיעשה באופן שיהיה הכתב כנגד פניו ואף אם יצטרך להפוך כגון שמתחלה היה הספר מונח באופן שלא היה הכתב כנגד פניו שיהפוך הכתב אליו וכו' וכיוצא בו שנינו בברכות בפרק תפלת השחר (ברכות דף כ"ח) היה רוכב על החמור ירד ואם אין יכול לירד יחזור את פניו וכו'. וכן כתב רבינו משה פרק ה' דהלכות תפלה וז"ל נוכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נגד ארץ ישראל ומתפלל היה עומד בארץ ישראל מכוין פניו נגד ירושלים. היה עומד בירושלים מכוין פניו נגד בית המקדש היה עומד במקדש מכוין פניו נגד קדשי הקדשים. וע"כ אי כבר היה פניו כנגד א"י. או המקום אשר צריך שיהיו שם פניו מועדות לא היה צריך להחזיר את פניו אלא ע"כ ר"ל יחזור את פניו אם יצטרך כגון שהיו פניו מועדות כנגד רוח אחר הנ"ל לא שנא יהפוך הכתב אם יצטרך כגון שמתחלה לא היה הכתב לצד פניו אלא לצד אחר' ע"כ אומר אני שלפי הנלע"ד כל המשנה ידו על התחתונה דאי אפשר לומר שיפול טעות במה שעושה תדיר וברבים לפני גדולים וכדפי' ואדרבה מתוך דברי בעל הטור א"ח נלע"ד שהוכחתי למעלה דאין לשונו מכריח כלל כדברי המשנים שאי אפשר לפרש מה שאומר כשהספר לפניו כו' כשבא הגולל לגלול בצבור כמו שאנו עושין דא"כ היה לומר כשעומד לפני הספר וכו' וכדפי' לעיל א"כ לכאורה יש לדקדק דלא ס"ל בקבלת ב"ה שהבאת דא"כ היה לו להביא דברי ב"ה בזה כמו שהביא לעיל סמוך לו על ענין אחר וז"ל כתב ב"ה דעשרה לאו דווקא כו' אלא ודאי מדלא הביא לא ס"ל הכי. וכלל העולה לפי הנלע"ד כל המשנה ידו על התחתונה ואין לשנות המנהג דנהוג עלמא האידנא בכל קהלות הקודש אשר ידענו ואשר שמענו ואף גם זאת פשיטא שאין לנדות ולהחרים על כך כאשר כתבת והגוזר על זאת בכח נח"ש לא חש לקמחיה מאחר שבאי' מחמת טענה ה"ה דברי בעל העיטור אשר הבאת ואף כי יש להשיב גם על זה וכדפי' לעיל ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1