שו"ת מהרי"ק נ״וTeshuvot Maharik 56
א׳אליך החיים והשלום מהר"ר שלמה חזן יצ"ו הנה קבלתי אשר בו שאלת האם יכולים לטבול באותם בארות העשוים בידי אדם ומתברך ומתלחלח מתחתיו אלא שאין יוצא לחוץ כמעיין. יראה מתוך דבריך שאתה רוצה לחלק בין בארות למעיין ואפילו שהמים אין מכונסים ולא מי גשמים אלא נובעים מחמת הקרקע וכן אחרי כן כתבת בהדיא דמסתמא בארות ומעיינות תרי מינים הם ולא כן (א) נלע"ד כלל דאע"ג דלשון בני אדם תרי מינים הם ולכן כותבים בגיטין על מי בארות ועל מי מעיינות מ"מ לענין זה אין לחלק כלל מאחר דאידי ואידי מים חיים ננהו. ואע"ג דאמר בת"כ יכול מלא בכתף ועשה מקוה בתחל' יהיה טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. האי בידי שמים לאו קאי אחפירות קרקע אלא אהוויית המים שנתקוו שם בידי שמים לאפוקי מלא בכתף וכו'. וכן המניח קנקנים בראש גגו הוה ממעטינן משום שהוויית המים הם ע"י תפיסת ידי אדם שהניח שם אדם את הקנקנים אלא שם אותם לא היו המים ההם יורדים למקוה. אבל בארות שהמים נובעים ואין בהוויית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים פשיטא דדין מעיין גמור יש לו ואפי' זב היה יכול לטבול בו דאע"ג דע"י אדם נתגלו המים דהא למה זה דומה למעיין שהוא תוקף גדר של אבנים כל סביביו ולא היה באפשר ליכנס שם ולמלאות מאותו מעיין ובא אדם והרס את החומה כדי שיוכלו למלאות ממנו דדואי מעיין גמור הוא זה כיון שלא עשה מעשה בהוויות המים הכי נמי לא שנא. וראייה ברורה דדין מעיין גמור יש להם לאותם בארות ממה ששנינו פרק ח' דמסכת פרה באר שנפל לתוכו חרסית או אדמה ימתין לה עד שתציל דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר א"צ עכ"ל המשנה והרי לך בהדיא שמי הבאר כשרים למי חטאת בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא ואע"ג דפשיטא דמי חטאת בעו מים מיים ואין לך דבר שצריך יותר מי מעיין ומים חיים יותר ממי חטאת כמו שמוכח במסכת פרה ובמסכת מקוואות בכמה משניות. ואפילו מעיין שיש להם דין מעיין ליטהר בזוחלין לא חשיבי מים חיים לענין מי חטאת כמו ששנינו שם באותו פרק רבי יוסי אומר כל הימים טהרי' בזוחלים ופסולין למצורעי' ולזבים ולקדש בהם מי חטאת. ועוד שנינו ממסכת מקוואות למעלה מהן מקוה שיש בהם ארבעים סאה שבו טובלים ומטבילים למעלה מהם מעיין שמימיו מוטטין כולי עד שזה מקוה לטהר באשבורין ולמעיין להטביל בו בכל שהוא למעלה מהם מים שהם מטהרין בזוחלין למעלה מהם מים חיים שהם טבילה לזבים והזיה למצורעים וכשרים לקדש מהם מי חטאת ע"כ והרי לך דאפילו מה שיש לו דין מעיין לטהר בכל שהוא ולטהר בזוחלין אין לו דין מעיין לטהר לענין מי חטאת ומדחזינן דמי באר כשרי' למי חטאת כמו שהבאתי לעיל ראייה ברורה ומשנה שלימה דמסכ' פרה כ"ש וכ"ש דמי באר כשרים לדין מעיין לטהר בכל שהוא ובזוחלין כמו מעיין גמור. ומה שסוברים קצת פוסקים דאפילו במקוה נובע פוסלים ג' לוגין מים שאובים פשיטא דלא משום שיחלקו בין מקוה נובע ובין מעיין נובע ונזחל עלגבי קרקע דפשיטא דאפילו במקום שנעשה ע"י חפירה בקרקע אם מימיו נובעים מתחת הקרקע דדין מעיין גמור יש לו וכדהוכחתי לעיל מתוך המשנה דמסכת פרה ולא יוכל שום פוסק לחלוק על המשנה אלא היינו טעמייהו דסבירא להו דאפילו מעיין גמור נפסל בנפל לתוכו ג' לוגין מים שאובים וכן מוכיח בהדיא לשון המרדכי שהבאת אתה בעצמך שהרי כתב וז"ל צריך לומר אני הדיוט מדקאמר פוקקין את נביעה דאפילו במעיין קאמר ע"כ ומדתפס לו לישנא דמעיין משמע בהדיא דאפילו במעיין גמור קאמר דאם לא כן הוה ליה למימר דאפילו בנובע מתחת לקרקע קאמר אלא ודאי דבכל מעיין סבר דפסלי מים שאובים. ואין להקשות לפי דברי אלה דאפילו במעיין גמור ס"ל דפסלי שאובים א"כ יקשה להם משנתינו דמסכת מקוואות דקתני למעלה מהם מעיין שמימיו מועטין שירבה עליהם שאובים שוה למקוה כולי ולמעיין לטהר בכל שהוא אלמא דאין המעיין נפסל ברביית מים שאובין עליו וכ"ש בג' לוגין ותרצה להוכיח מכאן שמחלקין בין מקוה שעושים חפירה ובין מעיין הנובע וזוחל על גבי קרקע כדי להעמיד ההיא דמעיין שמימיו מועטין כולי. דווקא בנזחל על גבו ולא חלו בו ידי אדם כלל לאפוקי הני שנעשית חפירה ע"י אדם וכמו שעלה על דעתך. וא"כ יקשה ממשנתינו דמסכת פרה דקתני בהדיא דבאר כשר אפילו למי חטאת וכדכתב' לעיל לכן (ב) אומר אני דלעולם אומר לך דלכל הפוסקים דין מעיין גמור יש לבאר מים נובעים דאין לחלק כלל כדחלקת מכח משנתינו דמסכת פרה. וכ"ת א"כ יקשה לפוסלין שאובים במעיין היאך יתרצו המשנה דמסכת מקוואות שהביא רבי' מאיר דקתני בהדיא דאין המעיין נפסל אפילו ברביית מים שאובין כדקתני שירבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באישבורן ולמעיין לטהר בזוחלין דודאי לא קשה להו מידי דכל הני דס"ל דשאיבה פוסלת במעיין היכא שנחסר מארבעי' סאה סבירא ליה כדברי רבינו יצחק בעל התו' בסובר דלטבילת אדם בעינן ארבעים סאה אפילו במעיין ומה ששנינו דמעיין מטהר בכל שהוא זהו דווקא לענין טבילת כלים דע"כ לענין טבילת כלים מתוקמ' לפי שיטה זו מדקתני דמטהר בכל שהוא וכיון דלענין כלים איירי דין הוא שלא יפסול המעיין שמימיו מועטין אפילו ברביית עליו מים שאובים דלענין כלים כיון שראוי לטבול בו בכל שהוא א"כ דין מקוה שלם יש לו ומקוה שלם פשיטא שאין נפסל אפי' נתנו בו כל מים שאובין שבעולם כמו שהוכיחו הפוסקים ממתניתין דמסכ' מקוואות אבל לענין טבילת אדם אף למעיין אין עליו שם מקוה היכא שאין במי המעיין ארבעים סאה שהרי לענין טבילת אדם אין כשר עד שיהיו בו ארבעים סאה כמו שהוכיח לשם. ומשום כך ס"ל להני פוסקים דכל היכא שאין במעיין ארבעים סאה שהוא נפסל בשאיבה ואפי' בג' לוגין לענין טבילת אדם שהרי כל עצמו של רבי מאיר בהדיא באותה תשובה לענין טבילת אדם ומשום הכי ס"ל לאינך פוסקים החולקי' עליו דלענין טבילת אדם לא שייך האי טעמא שהרי אין שם מקוה עליו לגבי אדם כל זמן שאין בו מ' סאה וזהו הדרך הישר דעת החולקים על רבי' מאיר וחבריו דאפילו מעיין נפסל בשאיבה דדוקא לענין טבילת אדם וכדפיר' ומאחר שהוכחנו דכן צריך לומר כדפי' דהני פוסקים דפסקו דשאיבה פוסלתה אפילו במעיין ע"כ יצטרכו לומר כדברי רבינו יצחק וכדפירש דאל"כ יקשה להם הך משנה דמעיין שמימיו מועטין וכו'. אשר ממנה הביאו ראיה שהרי לא יוכלו לתרץ כדתירצתי לעיל מאחר שאין מחלקים בין אדם לכלים לענין מעיין ומאחר שכן הוא יצטרך לומר דהראב"ד ורבי' משה ע"כ ס"ל דאין מעיין נפסל אפילו רבה עליו מים שאובין וכ"ש בג' לוגין שהרי כתב האשירי וז"ל אומר ר"י דהיינו דווקא לטבילת כלים אבל אדם בעינן מ' סאה וכו' עד אבל הראב"ד ז"ל כתב דאפי' לאדם מטהרין בכל שהוא רק שיהיה כל גופו עולה בהם בבת אחת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מקוואות עכ"ל וכיון שסוברים דאפילו לאדם מטהר מעיין בכל שהוא א"כ יצטרך לומר דאין נפסל ברביית מים שאובין דא"כ יקשה להם מההיא משנה דמעיין שמימיו מועטין וכדפירש' לעיל ולא תימא דכי היכי דכל אותם שנחלקו על רבי' יצחק ס"ל דאין נפסל בשאיבה וכדפירש' הוא הדין נמי כל אותם דס"ל כרבי' יצחק יאמרו דשאיבה פוסלת אפילו מעיין שהרי אין לנו ראייה מההיא דמעיין שמימיו מועטין דנימא דאיירי לענין כלים דווקא וכדפירש' לעיל דא"כ אי אפשר לומר כן שהרי רבינו אשר הסכים לדברי רבינו יצחק כמו שכתב האשירי ע"ז וז"ל ונראין דברי ר"י כי אין להשיב על ראייה שהביא וגם מסתבר הואיל ושערו חכמים מי מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות מים שכל גופו טולה בהם לא פלוג באדם לשער כל אחד לפי גופו עכ"ל. והרי לך בהדיא שסובר כדברי ר"י דבעינן מ' סאה לאדם אפילו במעיין וכתב שאין להשיב על ראייה שהשיב ואפ"ה כתב בתשובה אמרתי למר תמהני אשר שמעתי כמה גדולים נצטערו לנקות מקוה שמימיו נובעים כי נ"ל שהשומעים מפי גדולים דקדקו איך יטהרו המקוה שמימיו מכונסין וכו'. עד דמקום שהוא נובע ואין בו כי אם רביעית ממלא בכתף לכתחלה וטובל בו עכ"ל. וכאשר הבאתה גם אתה לשון זה. והנה לך בהדיא דאע"ג דס"ל כרבי' יצחק דבעינן מ' סאה לאדם אף במעיין אפ"ה סבר דאף אם אין במעיין כי אם רביעית ממלא בכתף לכתחילה וכן רבינו שלמה בן אדרת ס"ל כרבי' יצחק להחמיר ולהצריך מ' סאה לאדם אפילו במעיין שהרי כתב בתורת הבית שלו וז"ל אין הפרש בין מקוה למים חיים שלא לטהר אדם בפחות ממ' סאה. ואע"ג ששנינו במקוואות למעלה מהן המעיין שמימיו מועטין כו'. האי לטהר בכל שהוא לא לאדם קאמר אלא לכלים קאמר זו היא הסכמתו של ר"ת ורבינו שמשון וכו' עד ולדברי רבותינו הצרפתי' שומעין להחמיר בשל תורה עכ"ל והרי לך בהדיא שפסק להחמיר כדברי רבותי' הצרפתים ואפ"ה כתב בתשובה וז"ל ומ"מ למדנו שהמעיין שהוא עומד כגון מקוואות אלו שמימיהם מי מקוואות של מעיין אעפ"י שמימיהם מועטים אין נפסלין ברביית מים שאובין עכ"ל. הרי לך שכתב שאין נפסלין ברבי' מים שאובין ומסתמא אפילו לענין טבילת אדם מדלא חלק אלא כתב סתם. ואין לומר הא דקאמר אעפ"י שמימיהם מועטין דלאו דווקא מועטים שיהא פחות ממ' סאה אלא שהם מועטים בערך השאוב דא"כ יקשה לך מאי איריא מעיין אפי' מקוה מי גשמים אם יש בו מ' סאה כל המים שאובין שבעולם אין פוסלים אותן כמו שהוכיחו הפוסקים מההיא דמסכת מקוואות שני מקוואות זה למעלה מזה העליון מלא והתחתון ריק' ממלא בכתף ונותן בעליון כולי. אלא ודאי פשיטא דבמקום שאין בו מ' סאה איירי ואפ"ה קאמר כיון שהוא מי מעיין אין נפסל אפי' ברביית דשאובים וכ"ש בג' לוגין ואעפ"י שסובר כרבינו יצחק להצריך מ' סאה לאדם אפי' במעיין כדכתבתי לעיל. ואין לתמוה ולומר היאך הביא הרשב"א ראייה מההוא דמעיין שמימיו מועטין דע"כ לענין טהרות כלי' איירי מדמסיים בה דהרי הוא כמעיין לטהר בכל שהוא לפי שיטת רבינו הצרפתים דס"ל כוותייהו דנלע"ד דאפי' איירי בכלים מ"מ נוכל להביא ראייה גם לענין אדם דהתם טעמא מה שאין המעיין נפסל ברביית השאובין. והלא בכל התורה כולה מין במינו בטל ברוב מדאוריית' לרבנן מלבד בעולים לגבי מזבח ואפי' לרבי' יצחק בעל התו' וא"כ למה לא יתבטלו מי המעיין המועטי' ברוב מים השאובים ויהיה כולן שאובי' אלא ע"כ צ"ל דכיון דשם מקוה על מי המעיין מועטים לכל הפחות לענין טהרת כלים הרי השאובים מטהרים ע"י חבורם אל מי המעין וכמו שכתב רבי' משה עלה דההיא וז"ל דאין המקוה השלם נפסל ברביית השאובים עליו והביא כמה ראיות ומסיים ואומר ובלא ראייה נמי סברא הוא דהא בהשקה נעשו זרועי' לטהר מטומאות' וה"ה להטביל בהם עכ"ל. והרי לך בהדיא שהוא מטעם זרועים כו'. ומאחר שכן הוא שכשם שנטהרו מטומא' ה"ה להטביל בהם א"כ אפי' להטביל נכשרו השאובין ואין עוד שם שאובין עליהם ולמה לא יהיו כשרים אף לענין טהרת אדם זו היא סברת רבינו אשר ורשב"א שס"ל כר"י לענין מ' סאה לטהרת אדם ואפילו הכי מביאים ראייה מההיא דלמעלה מהם מעיין שמימיו מועטין וכו'. ואמנם כי אותם האומרים דאף במקום דמעיין יש לחוש אפי' לג' לוגין דמים שאובים כשהמקוה חסר לא יסברו הך סברא דהוי טעם זרועים ואולם כי לא הוצרכנו לכל זה אלא כדי ליישב דברי הרשב"א ורבינו אשר ז"ל המביאים ראיה מההיא דמעלה מהן כו'. דלא יקשה עליהם נימא דשאני לענין כלים וכדכתבתי לעיל משום דאפי' כ"ש דמעיין שם מקור עליו אבל לא לענין טהרת אדם ע"כ אינהו גופייהו ס"ל דאדם בעינן מ' סאה אפי' במעיין כדהוכחתי לעיל אבל מי שלא יביא ראיה מההיא דלמעלה מהן כו' יוכל לסבור מסבר' עצמו דאפילו לר"י דאמר דלאדם בעינן מ' סאה אפי' במעיין מ"מ אין נפסל בג' לוגין אפי' אין בו מ' סאה שהרי מצאתי בשם א"ז וז"ל גדולה מחזקת יותר ממ' סאה בתוך הקרקע והמשיכו לתוכו מים דרך חריץ הקרקע מן הנהר כשרים לטבול בהם ומי מעיין הנסכרים דקוו וקיימו בטל מינייהו דין מעיין ובעינו מ' סאה ובפחות מכאן לא סלקא בהו טבילה. הואיל ואין טובל דרך זחילתן. ומ"מ אין ג' לוגין מים שאובים פוסלים בו אחרי שבאים המים ממעיין הנובע עכ"ל מצאתי וכתוב תחתיו א"ז והנה דבר פשוט למבין הא דקאמר דאין ג' לוגין פוסל בו אפילו בפחות ממ' סאה קאמר דאי דווקא במ' סאה פשיטא דאין ג' לוגין פוסלים בו ואמאי תלי טעמא במשום שבאין ממעיין נובע אפי' במים ממי הגשמים נמי. ועוד מאי איריא ג' לוגין אפי' אלף סאין נמי כיון שהוא מקוה שלם כמו שהוכיחו הפוסקים מכמה משניות דמסכתא מקוואות אלא ודאי פשיטא דאפילו בפחות ממ' סאה קאמר דאין ג' לוגין פוסלים בו ואעפ"י שאין שם מקוה עליו לפי סברתו שכתב דבעינן מ' סאה ובפחות לא עלתה לו טבילה מאחר דאין טובל דרך זחילתן א"ה אין ג' לוגין פוסלין בו אחרי שבאים ממעיין נובע וכיון שבאנו לסברא זו נוכל לומר ר"י ורבינו תם ורבינו שמשון וכל הנמשכים אחריהם דס"ל דלאדם בעינן מ' סאה אפי' במעיין וא"כ י"ל דאין לפחות ממ' סאה דין מקוה לענין אדם. מ"מ יודו דאין ג' לוגין פוסלים בו אחרי שבאים ממעיין נובע מידי דהוה אמי מעיין נשכרים דקוו וקיימי דבעינן בהו מ' סאה לדברי א"ז ואפ"ה מסיק דאין ג' לוגין פוסלים בו ואפילו בפחות ממ' סאה וכדהוכחתי לעיל משום שבאי' ממעיין נובע ונשוב על עיקר הדין דמאחר שהוכחנו דר"י א"ז ס"ל דאע"ג דאין תורת מקוה על מעיין שמימיו נסכרים אפ"ה אין ג' לוגין פוסלים בו ואפילו בפחות ממ' סאה א"כ נוכל לומר גם לכל הפוסקים אפי' אותם שיסברו כרבינו יצחק ולא מצינו מי שיחוש לג' לוגין כמו מעיין אלא אותם דעת שדקדק עליו המרדכי דמדקאמר פוקקים את נבעי הנביעה דאפילו במעיין קאמר. וכן הר"ם בר' חסדאי אלא השנים לבדם הם שמצינו שיקפידו בג' לוגין לענין מי מעיין אבל מצינו כמה פוסקים ראשונים ואחרונים שאין חוששין כלל לשאיבה במי מעיין הוא הדין רבינו שמחה ור' מאיר ורבינו שלמה בן אדרת ור"י א"ז ורבינו אשר ובנו בעל הטורים כולם כתבו בהדיא שאין שאיבה פוסלת במעיין כלל ואפילו הוו המים שאובים רובא וכ"ש בג' לוגין וגם הוכחתי לעיל דרבינו משה והראב"ד ס"ל דאפילו לאדם מעיין מטהר בכל שהוא ורק שיהיה גוף הנטבל עולה בו בפעם אחת דע"כ צריך לומר דמעיין מטהר בכל שהו ואפילו רבו עליו מים שאובין מכח ההיא משנה דלמעלה מהן מעיין שמימיו מועטים שירבו עליהם מים שאובין שוה למקוה כו' ושוה למעיין כו'. שהרי אין יכולים לדחות ולומר דדווקא לענין כלים נשנית משנה זו מאחר דלדידהו כלים ואדם שוין וכדפי' לעיל והרי שרבו מאוד הפוסקים המזכירים מעיין אפילו נגד רוב השאובים ולדידהו אין לחוש לטבול באותם בארות הנובעים שהרי דין מים חיים עליהם כמו שהוכחתי לעיל ממשנתינו דמסכת פרה באר שנפל לתוכו חרסית או אדמה כדפי' לעיל. ועוד שהרי ידוע הוא שרבינו פרץ מאד היה מחמיר כמו שמוכיח מתוך הגהותיו שהגיה על הסמ"ק ואפ"ה כתב וז"ל דדוקא משנים ושלשה כלי' וכ"ש מכלי אחד אבל בארבע או יותר כשר כדאמרינן פ"ק דתמורה ולפי זה אין צריך לנקוב הדליין ששואבים בהם המקוה כדי לנקות ומ"מ טוב לנקוב אותה מלמטה בכונס משקה עכ"ל והרי לך שכתב שאין צריך לנקוב ואע"ג שסיי' ואומר שטוב לנקוב כו' היינו דווקא לכתחלה משום מהיות טוב אל תקרא רע אבל היכא שאי אפשר אלא בדוחק וטורח גדול מודה הוא מדכתב דא"צ לנקוב ולדעת מכרעת כן דודאי אין לחוש שיפול ג' לוגין בלי הפסק שהרי צריך שיתחיל השני עד שלא יפסיק הראשון כדאיתא התם בפ"ק דתמורה וגם לשון המרדכי שכתב הלכך רגילים כשמנקים המקוה כו' פוקקין נקבי הנביעים כו'. כי יש לחוש כו' שמא חזרו ונפל כו'. אף על גב שכתב כי יש לחוש כו' מכל מקום מדחשיב ליה חששא רחוקה ודווקא לכתחלה מצריך מדקאמר רגילים וכו' דאי אפילו בדיעבד היה פוסל לא הוי ליה למימר הלכך רגילים כו' הל"ל הלכך כמשנקין כו' צדיך לפקוק נקבי הנביעה ולנגבו היטב עד שלא ישאר ממים הראשונים כלום אלא ודאי דאין צריך אלא משום חומרא בעלמא לכתחלה דודאי חששא רחוקה היא וכדפי' ואם נפשך לומר הלא כתב רבינו מאיר בתשובה המתחלת יניק וחכים וז"ל והיה לי עורח גדול להתיר דבר זה אם יש תקנה בקל לשואבו עד שלא ישאר בו ג' לוגין אבל אחרי שכתב שאי אפשר לעשות כן כי רב מקור המקוה כו' נ"ל דודאי המקוה כשר כיון שהדלי ששאב בו מנוקב כו' עכ"ל ומשמע שבקושי התירו אלא שלא היה תקנה לשואבו כי רב מקור המקוה כו' אפילו יהיה שהנדון שאתה שואל עליו הי' תקנה לשואבו עד שלא ישאר בו ג' לוגין וכו' דודאי התם שהיה הדלי מנוקב נקב כמלא אצבע ויותר ודאי היה קשה מאוד להתיר כל כמה דלא הוה פשיטא ליה שלא יצטרך להיותו מנוקב כשפופרת הנוד כדמשמע פשטא דמתני' כמ"ש שם רבינו מאיר בעצמו וכן רבינו שמשון פשטא דמתני' הכי משמע דאין בטל מתורת כלי עד שלא יפסל המקוה עד שינקוב בשוליו כשפופרת הנוד אלא שמכח הקשיא דפ"ק דיבמות הוצרכו להוציא המשנה מפשטא אבל לפי פשט המשנה הי' צריך נקב כשפופרת הנוד וזה לא היה נקוב כשפופרת שהם שתי אצבעות חוזרות למקומן אלא דדווקא מעט יותר מאצבע והלכך א"כ היה כפשט המשנה נמצא שהדלי הזה קלקלתו תקנתו דכיון שהיה נקוב כמלא אצבע פשיטא שהיו המים היוצאים בשפע ויורדים מן הדלי אל המקוה והיה ודאי או קרוב לודאי שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים מאחר שניקב כ"כ ולא ניקב כל הצורך. א"כ היה שהיה צריך לינקב כשפופרת הנוד ולא היינו יכולים להכשיר המקוה הזה אם לא נוציא המשנה מפשטא כמו שכתב שם בהדיא באותה תשובה שהרי עדיין לא אסיק רבי מאיר שהיה המקוה מי מעיין אלא מי גשמים אח"כ שכתב וז"ל ועוד יש להתיר מטעמא אחרינא כי התבוננתי מתוך דבריך שהמקוה אין מי גשמים כו' דמשמע דעד עכשיו היה רוצה להתיר אפילו היו מי גשמים ומשום כך היה מתיר בקושי מפני שלפי הפשט מהמשנה היה המקוה פסול אם היו מי גשמים אפילו את"ל שגם מעיקרא היה סומך על זה שלא היה מי גשמים מ"מ פשיטא דלא דמי לנדון דידן דסוף סוף אם נאמר כפשט המשנה ונדחה הראייה שהביא דמעיין אין נפסל בשאובה וכמו שכתבתי לעיל דאפשר לדחות לדברי ר"י א"כ לא היה לו לרבינו מאיר על מה לסמוך להתיר ומש"ה קאמר שאם היה אפשר לשאוב המקוה עד שלא ישאר בו ג' לוגין שהיה מצריך לעשות כן אבל היכא שלא ניקב הדלי כלל. נלע"ד שחששא רחוקה היא לומר שנפלו ג' לוגין בלי הפסק אחר שנחסר המקוה ממ' סאה וכמו שכתב רבינו פרץ שאין לחוש לזה. ועוד (ג) דהיאך ניחוש לג' לוגין דלכל הפירושים אפילו ודאי נפלו ג' לוגין למקוה חסר אין פוסלים אלא מדרבנן אם לא שנפלו תחלה קודם שרבו עליהם מי גשמים שאין שאובים ואף גם זאת הוא דווקא לר"ת בספר הישר אבל שאר הפוסקים נחלקו עליו ואמרו דבשום ענין פסול דג' לוגין אין אלא מדרבנן וכ"ש לדברי רבינו יצחק בעל התוס' שסובר דאפי' כולו שאוב מדרבנן הוא פסול אבל כשקדמו מי גשמים מקוה בטרם יפלו הג' לוגין יהיו מי גשמים מרובים מג' לוגין לית דין ולית דיין שלא יהיה המקוה כשר מן התורה ומדרבנן דווקא הוא דפסול שהרי כמה משניות במסכת טהרות עד שהקילו הרבה בספק מים ג' לוגין למקוה כמו ששנינו פרק שני דמקואות דאפילו ודאי נפלו ג' לוגין למקוה ספק יש בו מ' סאה ספק אין בו מ' סאה ספיקו טהור ופשיטא דאלו היה ג' לוגין פוסלין את המקוה דבר תורה שלא היו מקילין דספק דאורייתא לחומרא. וכ"ש בספק הזה דאיתרע חזקת המקוה כיון שודאי נפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים ואינו יודע אם יש בו מ' סאה אם לאו ואפ"ה אנו מטהרין בודאי שקולא גדולה הוא אלא פשיטא דג' לוגין על פני המים ר"ל שקדמו המים הכשרים למים השאובים ורבו עליהם. וכי תימא ניחוש דילמא כשחסר המקוה עד שלא היו בו ג' לוגין מים כשרים או נפלו בו ג' לוגין מים שאובים וכה"ג הוי דאורייתא לפי מה שכתב ר"ת בספר הישר פשיטא דלאו מלתא היא חדא שהרי נחלק עליו ר"י וכתב לא מצינו בשום מקום שיהיה פסול דג' לוגין הלכה למשה מסיני וכן רבינו שמשון ורבינו יצחק בר' אברהם שנחלקו על רבינו יצחק ואמרו דכולו שאוב פסול מן התורה דדוקא בכולו שאוב אמרו מדלא אמרו דאפי' בג' לוגין בתחלה פסול מן התורה וכ"ש בשכולו שאוב אלא ודאי דדווקא כולו שאוב אמרו אבל ג' לוגין מדרבנן הוא דפסלי. ועוד שהרי כתב המרדכי וז"ל פי' ר"ת וכן רא"ם דפסול דג' לוגין מדרבנן והיינו דאמרינן פרק המוכר הבית שאני שאיבה מדרבנן אבל כולו שאוב פסול מן התורה עכ"ל. והרי לך בהדיא דאפילו לר"ת דווקא כולו שאוב דאורייתא אבל ג' לוגין מדרבנן ואע"ג דבתר הכי כתב המרדכי שכתב ר"ת בספר הישר דג' לוגין הלכה למשה מסיני נראה שחזר בו ר"ת ותדע שהרי המרדכי גבי ההיא דספר הישר לא נקט פי' ר"ת כן אלא כתב רבינו תם וגבי ההיא דקאמר דאין אלא מדרבנן נקט המרדכי פי' ר"ת וכו'. ולפי הנלע"ד פשוט הוא לכל מבין דלישנא פי' וכו' עדיף מלישנא דכתב ואף על גב שגם בשם ריב"ן כתב המרדכי גם כן דג' לוגין הלכה למשה מסיני מ"מ סמייה מקמי כל הני רברבתא דס"ל דאין אלא מדרבנן ועוד פשיטא דליכא למ"ד שיהיה פסול דג' לוגין מן התורה אלא דווקא בשקדמו הג' לוגין למקוה בטרם רבו עליהם מי הגשמים דאל"כ יקשה ממשנתינו דמסכתא מקוואות שהבאתי למעלה דאפילו ודאי נפלו ג' לוגין למקוה ואיכא לספוקי שמא היה המקוה שלם דספיקו טהור ופשיטא יותר מביעתא בכותחא דאם היה פסול דג' לוגין מן התורה אפילו כשנפלו אחרי שכבר היו יותר מג' לוגין מים כשרים או נפלו הג' לוגין מים כשרים במקוה דודאי לא היינו מטהרין בספק כזה וכמו שפי' למעלה ובזה אין ספק כלל וא"כ אפילו לדברי ר"ת דספר הישר וכן ריב"ן אין להחמיר בספק נפילה דג' לוגין על פני המים דהא דרבנן הוא לכולי עלמא ואין לחוש אלא לשמא אחר שנאסר המקוה כל כך שלא נשארו שם יותר מג' לוגין מים כשרים או נפלו הג' לוגין מים שאובין וזו חששא רחוקה מאוד שנפלו ג' לוגין בלי הפסק ושנפלו בסוף השאיבה כשנחסר כו' דודאי אין לחוש לכך דהא איכא כמה ספיקי וכן כתב הרשב"א בתשובה שאין לחוש לכך ואין התשובה עתה בידי שאוכל להעתיק הלשון סוף דבר מכל הלין טעמי דלעיל אומר אני דודאי אם אפשר בקל לנקות הבאר בדרך שלא ישארו שם שלשה לוגין כלל של מים הראשונים נכון הוא לעשות כך דמהיות טוב אל תקרא רע אבל אם יש בדבר שום דוחק עד שיבא הדבר לידי דיחוי שלא תוכל האשה לטבול עד עת שתתעכב ותדחה טבילתה אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול משום חששא רחוקה אשר יש בה כמה ספיקות ולבטל בנות ישראל מפריה ורבי' אשר הקפידו רז"ל על זה כדמוכח בפ"ק דנדה וכו' דאמ' ליה בית שמאי לב"ה א"כ בטלת בנות ישראל מפריה ורביה ומשום הכי לא בעי שמאי לעשות סייג ואע"ג דבכל התורה עבדינא סייג כדא"ל הלל לשמאי ואפילו הלל מודה דיש לחוש לבטול בנות ישראל כולי אלא דא"ל לשמאי אטו לבעלה מי קאימנא לטהרות הוא דקאימנא אפ"ה חייש ולא רצה להחמיר אבל בכה"ג דהוה לבעלה יש לחוש לכ"ע ועוד דבשלמא התם פליג הלל דאין אלא חששא דשמא לבו נוקפו ופירש אבל היכא שבודאי איכא ביטול פריה ורביה פשיטא דבהא מודה הלל. ותו אמרינן בפרק הפועלים (דף ע"ד) בעובדא דרבי אליעזר בר שמעון תניא א"ר כמה פריה ורביה בטלה רשעה זו מישראל ופשיטא דהרבה יש להקפיד על פריה ורביה. וכל המרבה חומרות באיסור דרבנן אשר הקילו בו חכמים כל כך כדי לבטל בנות ישראל מפריה ורביה אומר אני דאינו אלא מן המתמיהים ולא ידעתי היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. וע"ד המקוה שנעשה ע"י מי הגשמים המזלפת מן הגגות לתוך המרזיבות אשר שאלת אם צריך לנקוב המרזב פשיטא שאין צריך לנקוב אותו מאחר שאין לו ד' לבזבזין ואין עשוי לקבלה. אמנם יש דעת אחת בתשובה השייכות לסדר נשים שפיר' שאם היו המים מתלחלחין והרקיב בתוכו שפוסל בכל שהוא ומשום כך פוסל המקוה שנעשה ע"י הצנור אם לא שימשכנו למקוה כ"א סאין מי גשמים שלא יבאו דרך הצנור ואולם כי כבר פשט המנהג בכל ישראל לעשות מקוואות ע"י הני מרזיבות המקלחין מים מן הגגות ואולי כי גם זה הדעת שמחמיר כל כך לא דבר מהמרזיבות הדבוקים לגגות דשליט בהו אוירא טובא ולא שכיחא שיתלחלחו וירקיבו עד שתחתיה שם גומא אלא דווקא בצינור הקבוע בקרקע ואפשר מתחת לארץ דלא שליט ביה אוירא ונרקב בקל ע"י לחלוחית הקרקע התם הוא דחייש להכי ולפי שיטה זו לא נצטרך לומר שדעת זו תחלוק על המנהג שנהגו כל ישראל לעשות מקוה ע"י המרזיבות הללו ומ"מ אני (ד) נוהג שלא לעשות המרזיבות על ידי חטיטה פן תשאר בו איזה גומא שיתעכבו שם המים אני נוהג לוקח שני נסרים משופים היטב ולהדביקם זו לזו בשוליה כמין חומר וגם אני אומר להגביה ראש הצנור האחד אותו שאין לצד המקוה ולהשפיל הראש שבצד המקוה כדי שירדו המים בשטף גדול ובמרוצה גדולה למקוה ולא יתעכבו בצנור ולא יבא להתלחלח ולהרקיב ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:לא שייך החי טעמא
1