שו"ת מהרי"ק ע״דTeshuvot Maharik 74
א׳ראיתי מעיין מתגבר. עוקר הרים ומשבר. כמסביר סבר ומשביר שבר. במאמר יושר ודבר פשר. מפרש ומיישר מאש' באושר ומעולה בעושר התורה וסברה ברורה ישרה. ושמו הר"ר אביגדור כהן יצ"ו. עשיתי כאשר צויתני והתבוננתי בדבריך ומטיבותיך ואכתוב מיעוט דעתי פעם שנית על המעשה אשר כתבת וז"ל בפנינו עדים ח"מ בא ברוך בר אושעיא ואמר קדשתי את בלנדא בת דודי ר' עזריאל והביא שטר אחד לפנינו וחתומים שנים עליו. וז"ל השטר בפנינו עדים ח"מ בששי בשבת בששה ימים לירח כסליו שנת חמשת אלפים לבריאת עולם קדש ברוך בר' אושעיא את מרת בלנדא בתר' עזריאל בד' תפוחים גדולים וכך אמר לפנינו תרצה להתקדש לי באלו ד' תפוחים גדולים ואלו יהיו עדים אמרה לו הן אני רוצה להתקדש לך באלו התפוחים ונתנם לה מידו לידה וכך אמר לה בפנינו הרי את מקודשת לי באלו ד' תפוחים גדולים כדת משה וישראל ואתם עדים וקבלה אותם לשם קדושין אלי' ב"ר יוסף. משה ב"ר ישראל ע"כ השטר. ואנחנו לא ידענו אם הוא זה כתב ידם של החתומים אם לאו ואחר שבוע חזר זה ברוך הנ"ל והודה בפני הקהל כי כל מה שאמר שקר הוא וששנים הנזכרים הוא פלסתר גמור כי מעולם לא קדשה והזמין עצמו לישבע ע"כ נראה בעינינו כי אין מקום לשכון עליו. ועוד אמר ברוך בר' אושעיא מעולם לא אמר לכתוב שטר זה אלא אביו נתנו לו כך וחותם עליו אליה' לבדו וגם אביו אומר כן. ועל החתום השני אמר ברוך כי השני הזקיק אותו לחתום שקר והחתומים באו לפנינו ושאלו את פיהם על חתימת שמותם שבשטר אם הוא כתב ידם והם ענו ואמרו שאין זה כתב ידינו ומעולם לא ראינו שקדשה. ועוד הוזקקנו אותם לכתוב לענינו חתימת ידם אריש מגילת' והיקפנו לחתימות שמותם שבשטר ולא נתברר לנו הדמיון יפה. ורבי עזריאל אמר כי בתו הנ"ל אומרת שלא נתקדשה לו מעולם לברוך זה הנ"ל. וגם אחרי כן שאלנו את פי האשה עצמה ואמרה שלא קדשה ברוך מעולם. ועוד גזרו ב"ד בפר"א ר' ובמאנטו"א ובווירונ"א על כל איש בין קרוב לעדים החתומים בין רחוק המכיר חתימת השטר שיבא ויעיד האמת ולא נמצא מכיר לחתימ' הללו אך אחיו של אליהו לבדו העיד על חתימות אחיו שהוא מכירה שהוא חתימתו כללו של דבר דרשנו וחקרנו ולא מצאנו לחתימת הללו מכירים לא בפרר"א ולא במנט"ו ולא בווירונ"א אך אחיו של אליהו לבד הוא העיד על חתימת אחיו ואין אחר אתו עכ"ל. (א) והנני כותב לכבוד' כי כן דעתי כאשר כתבתי אליך בכתבי הראשון שאין כלל כח ביד ב"ד לפוטרה בלא גט דאמר בפ"ק דגיטין (דף ג') ולרבא דאמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו ליבעי תרי ושנינ' בדין הוא דקיים שטרות נמי לא ליבעי תרי כדרשב"ל דאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן והתירה בעד אחד שמעינן מהכא דכל היכא דחתימי סהדי בשטרא אי אתי האי ומערער לאמר להד"ם לא משגחינן ביה מדין תורה כלל. ואע"ג דקיימא בחזקת איסור אשת איש שרינן להנשא אלא דאחמור רבנן ואצריך קיום בתרי והכא משום עיגונא אוקמי אדאורייתא ושרו בחד לקיומי משם יש לי ללמוד דכל שטר שהעדים חתומים עליו שהוא כשר בין באיסורא בין בממונא. אע"ג שלא נתקיים בחותמיו אלא מדרבנן בעי קיום משום דניקול לכל אדם להחתים שם שני בני אדם והכי נמי אמרינן בפלוגתא דר"י ורבי חנינא דבפני כמה נותנים לה דבשליח נעשה עד ועד נעשה דיין קמפלגי מ"ד בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין. ופרכינן והא קיימא לן דאין עד נעשה דיין ושנינא הני מילי בדאורייתא אבל מדרבנן עד נעשה דיין פי' כגון קיום שטרות ותו פרכינן הא ודאי בדרבנן בקיום שטרות עד נעשה דיין והכי נמי אמר בפ"ב דכתובות (דף כא) הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן וכן פי' ר"ח וז"ל בדין הוא דקיום לא ליבעי כדרשב"ל דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ומדרבנן אפי' בחד סגי בכל השטרות דרבנן הוא דאצריך קיום בכל השטרות דעלמא והכא משום עיגונא אקילו ביה רבנן שיהא עד אחד נאמן בגיטין דייקינ' מינה דקיום שטרות דרבנן דאי דאורייתא השטר בחזקתו והטוען בו עליו להביא ראייה מידי דהוה אעדים בעלמא וכל ישראל כשרים בו והטוען בו הוא פסיל עליו להביא ראיה עכ"ל הא דפריך תלמודא דפ"ק דגיטין (דף ג') בתר דאוקמא לדרשב"ל האי קולא הוא חומרא הוא דאי מצרכת לי' תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל ליה חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה. והשתא אי מיתה לדרב"ל היכי מצי פסיל ליה ההיא לא קשיא. דה"נ פרכינן לעיל לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ופי' ר"ח התם האי חומרא היא דאי אתי בעל ומערער ואמר לא לשמה כתבתי ומייתי סהדי בהאי ופסיל ליה לגט ואלו שנים היו מעידים מתחלה בפנינו נכתב ונחתם לא היה יכול לפוסלו עכ"ל ה"נ יש לפרש כדברי רבא דהכי פריך דמייתי סהדי ופסיל ליה. ורבינו יצחק פי' דהא דמסיק חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה לא פסיל ליה ממש דאמר לקמן בפרקין. רב כהנא אייתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא או מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרב צריכנא למימר בפני נכתב ובפני נחתם או לא צרכינן. אמר ליה לא צריכנא. ואי עבדת אהנית. ואי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אלא ה"פ חד אתי בעל ומערער והוציא לעז על הגט לו' שפסול הוא אבל בתרי לא אתא לערער שלא יאמינוהו העולם הילכך אתבריר לן דכל היכא דחתומי תרי אגיטא או אשטרא אע"ג דצווח ואמר לא היו דברים מעולם לא משגחינן ביה ולא מידי מדין תורה כלל אלא מדרבנן בעי קיום וכי אצריך קיום לרבנן לחומרא כגון גבי גט שלא להנשא בלא קיום או גבי שטרא דלא ניגבי בלא קיום אבל בשטר קדושין דלהתיר אשת איש היכא דחתימי בי תרי אשטר קדושין ולא הוחזקו בשמותיהן ובשמות אבותיהם לא אקילו רבנן לומר דלא להוי מקודשת בלא קיום. ואתה אדוני כתבת בכתבך זה השני וזה לשונו דכל היכא דאיתמר בתלמוד קיום שטרות דרבנן מיירי שאין נתבע טוען מזוייף אלא פרוע ומודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דאי טעין מזוייף דאורייתא נמי בעי קיום. ולמ"ד אין צריך לקיימו משכחת לה קיום דרבנן כגון דליתיה ללוה ובא להוציא מלקוחות מיתומים אי נמי מחיים ולא לפרע מנכסיו שלא בפניו עכ"ל. ומטובתיך נראה בעיני שהוא כשגג' היוצא מלפני השליט כדפרכינן ולרבה דאמר לפי שאין עדים כו' ליבעי תרי ושנינן דבדין הוא דקיום שטרות נמי לא לבעי תרי כדרשב"ל ואיהו התם קאמר להד"ם וטעין דמזוייף הוא ואפ"ה שנינן לה כרשב"ל וכי עבדינן תקנתא היינו לכי אתי בעל ואומר מזוייף הוא לא כתבתי מעולם ושנינן אפילו אם יבא ויאמר בקלא נשגיח בו דרשב"ל דהיינו פלוגתייהו דלרבה לא חיישינן שמא יערער ויאמר לא כתבתי כלל אלא שמא יאמר לא כתבתיו לשמה. ורבה אמר שמא יבא הבעל ויאמר לא כתבתיו כלל שיהיו העדים מצויים להכיר אחתימת ידי עדים ועלה שנינו כדרשב"ל. ומסקנא רבה לית ליה דרבא אפילו אם תדחק עצמך לפרש לפי שיטת' לרבא דאמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו כגון שמודה שכתב הגט אלא שלא לשם זאת הא ליתא כלל. דא"כ היינו דרבא ועוד אכתי ניחוש שמא יבא ויערער ויאמר לא כתבתיו כלל וזיוף הוא וליבעי תרי אלא ליתא כלל מה שכתבת אלא אמת הדבר דאפי' טעין מזויף הוא לא בעי קיים כי אם מדרבנן ואעידה עדים נאמנים את רבינו שלמה זצ"ל ואת רבינו שמואל ואת רבינו שמשון בשם רבינו יצחק זצ"ל רבינו שלמה פירש בתחילת גיטין כדברי רשב"ל נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דלא חציף איניש לזיופי עכ"ל. ורבינו שמואל פי' פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע) ואי בעית אימא במודה מערער שכתבו לשטר שביד פלוני ועמד ומערער לא מסרתיו לך וממני נפל ומצאתיו אין צריך לקיימו דלא דמי לשאר דינא הוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר שאפילו אם היה זה מערער ואמר לא כתבתיו לא היה לנו לחשוד את הלוקח בכך שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפים אלא שהחמירו חכמים להצריך קיום היכא דמערער עליה כו' ובפרק מי שהיה נשוי (דף נב) בההיא דאמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא בעל חוב דראובן וקא טרף ליה מיניה דינא הוא דאזל ראובן ומפצי ליה ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את. וקשה ליה לר' יצחק מנ"מ שיטעון עמו לא ראובן ולא שמעון בההיא שמעתתא כתב רבינו שמשון לפום אורחיה וז"ל ויש מדקדק דאי ב"ח אינו יכול להמצוא עדים לקיים שטרו ואמר דראובן יכול לטעון מזוייף אבל שמעון מספק אין יכול לטעון מזויף הוא אז נ"מ טובא וכן היורשים מספק אין יכולים לטעון מזוייף הוא על שטר שהוציא על אביהם אע"פ שאין ב"ח יכול לקיימו (ב) ואל תתמה א"כ לא שבקת חיי לכל בריה שהרי מן התורה אין שום שטר צריך קיום והעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואפילו גזלן מוחזק שהוציא שטר א"צ קיום דלא אמרינן החתים עדים שאינן מעצמן דאע"פ שהוא חשוד על הממון מירתת לכתוב שטר מזוייף פן יכירו בו ב"ד זיופו הלכך כי תקון רבנן קיום כנגד טענת מזוייף ה"מ כי אמר ליה דקים ליה בגויה אבל יתמי ולקוחות כנגד טענת של זיוף לא הוצרכו חכמים עידי קיום הואיל ולא קים ליה בגויה הוא אם מזוייף הוא אם לאו עכ"ל הרי כתב דאפילו גזלן מוחזק שהוציא שטר אין צריך קיום אפילו טעין מזוייף הוא אע"ג דלא נשאר זה הפירוש היינו מקושיא דפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע') אבל זאת הסברא נשארת ברור' הלכך איתברר לך בין בגיטי נשים דהוא איסור ערוה בין בשטרא דממונא דאפילו אם טען מזוייף הוא דלא היו דברים מעולם אין צריך קיום מדין תורה אלא מדרבנן בעי קיום הלכך ואיתבריר לן דכל היכא דחתימי תרי אשטרא ולא הוחזקו שם בשמותיהן בשמות אבותיהם אי גט הוא שרינן להנשא בלא קיום ואי שטר חוב הוא מפקינן ממונ' אפומיה ואפילו הוה צווח ואומר לא כתבתיו מעולם לא משגחינן ביה מדין תורה אלא מדרבנן אחמיר רבנן לקיומו בגט משום עיגונא שרו בחד הלכך הא דאתינן עלה שאותו ברוך שהביא שטר קדושין לפניכם והעדים חתומים בו מיד כשנקרא השטר בב"ד הוחזק' מקודשת מדין תורה דנהי דאחמיר רבנן דאצריך קיום בגט ובשטר גוביינא שלא להנשא לשוק ולא להוציא ממון עד שיקיים הגט או השטר אבל להקל ולהתיר אשת איש הואיל ומדין תורה מקודשת ואסהידו לשוק ולא אקילו רבנן לאצרכיה קיום ואי לא מקיים תשתרי הלכך ודאי בעי גיטא. ואי משום דקאמרי סהדי אין כתב ידינו בהא לית לן להתירא הואיל שהובא השטר בב"ד וקראוהו ב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמיניה לומר לא חתמנו מעולם דלא אתי בעל פה ומרע שטרא וראיה לדבר אני מביא בפרק בתרא דשבועות שטרי חוב המוקדמים פסולים מפני שמייפה את כחו והמאוחרים כשרים מפני שהוא מגרע את כחו ואמר הלה בירושלמי מי מודיע פי' מי מודיע לנו שהוא מוקדם כרב' בשם רבי יוחנן עדים החתומים בשטר ופרכינן לא כן אמר רבש"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד והיאך מגידים וחוזרין ומגידים ומשני תמן אותם שאומרים לא חתמנו כל עיקר שהם עוקרים הגוף אז אין נאמנים בהם הכא הוא אמר על זה חותמין ועל זה לא חותמין הא למדת עדים החתומים על השטר ובא ואמר אין זה חתימתינו שאין נאמנים דלא אתי על פה ומרע לשטרא. ויש לי ללמוד משם דרשב"ל איירי אפילו באין כתב ידם וצא ממקום אחר דאם לא כן מאי פריך מיניה לרבי יוחנן ה"ל לשנויי דלא איירי רשב"ל אלא היכא שכתב ידם יוצא ממקום אחר אז ודאי אין החתומים נאמנים שהוא מוקדם וכי אמר רבי יוחנן בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לומר אפילו לא חתמנו מעולם וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ותו לא מהמני למימר לא חתמנו אבל לדידן דפרשינן דדוקא שהוחזק בב"ד איירי רשב"ל ליכא למפרך אמאי לא אוקי דר' יוחנן שלא הוחזק בב"ד דמסתמא הוחזק בב"ד דקתני שטרי חוב המוקדמים פסולים דמאן קא מיגבי ביה ומאן קא פסיל ליה אלא בי דינא ואתה כתבת דרוצה לומר לא חתמנו כל עיקר כלומר לא חתמנו באמת כל השטר אבל על השקר חתמנו ונפלאת מי הזקוק לפרש כך ומאי קושיא לך דתאמר הכי דאפילו היית' בידך ראיה בענין אחר ממקום אחר לא היה לסמוך על פי' זה באיסור דאשינויי לא נסמוך ורבי' שמשון לא פירש כן בפירושו וז"ל פי' קשה לן מי מודיענן שהוא מוקדם ורוצה לתרץ שעדים החתומי' על השטר נאמנים לומר שהוא מוקדם. יפריך אדרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפילו מדרבנן היכא דכתב דם יוצא ממקום אחר דאי אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפוסלו כדמוכח בפ"ב דכתובות ומשני ההיא דרשב"ל כשאומר לא חתמנו דאין נאמנים כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד אבל מודים שחתמו ואין עוקרי' עדותם ולהעיד שנכתב ונחתם ביומו עכ"ל. הרי פירש שאומר לא חתמנו ולא פירש כדבריך שאומר לא חתמנו אמת אלא שקר ואע"ג דפירש דלא כוותיה דמוקי מלתא דרשב"ל כשכתב ידם יוצא ממקום אחר הוא לדברי דפירש דהיכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר אפילו מדרבנן נעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד אבל אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפוסלו מדרבנן אבל מדאורייתא לא אפי' לא חתמנו כלל ואשמעינן מדפריך מרשב"ל לרבי יוחנן דהלכתא כרבי יוחנן מיהו מה אית ליה לומר משום דבעי לפרושי דידי נמי למתני' מי איתבר לן דהלכת' כרשב"ל כדפי' לעיל מההיא דגיטין וכתובות ואיירי נמי אין כתב ידם יוצא ממקום אחר דנעשה כמי שנחקרה עדות' בב"ד ושוב אין נאמנים לומר לא חתמנו וראיה לדבר אני מביא דאמר. בפרק שני דכתובות בירושלמי וכן (ג) העדים שהעידו בין לטמא בין לטהור בין לקרוב בין לרחוק בין לאיסור בין להיתר בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותם בב"ד אמרי מבודי' היינו הרי אלו נאמנים פירוש מדלא קתני מעושים היינו אלא מבודים היינו משמע מעושים היינו אין נאמנים. רבי שמעון בן לקיש אומר עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם היינו שנחקרה עדותם ונמצאת מכוונת שאין מכחישין זה את זה דאי נחקרת דקתני שהעידו על האמת פשיטא שאינם יכולים לומר מבודים היינו והכי פירש משנחקרה עדותם בבית דין שהיא מכוונת ששניהם מכווני' ואין סותרים זה את זה ואומר' מבודים היינו מה שהעדנו אין נאמנים אבל קודם לכן נאמנים מגו דאי בעי הוה מכחשי אהדדי ונמצאת עדות בטלה מאליה. אתא רשב"ל למימר דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ונמצאת מכוונת ואין נאמנים לומר שוב מבודים היינו ואע"פ שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר וגם אין עדים שהוא כתב ידם דאי כתב ידם יוצא ממקום אחר כדמשמע לכאורה מדקאמר ר' יוסי מתניתין אמרה כך אם יש כתב ידם יוצא ממקום אחר כו' א"כ רשב"ל מתני' קאמר אלא ודאי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר כו' איירי רשב"ל והיינו דקאמר רבי יוסי מתנית' אמרה כן כל היכא דהוחזק השטר תו לא מצי לומר מבודים היינו ותנא דמתני' דהוחזק ע"י כתב או ע"י עדים ואתא רשב"ל להוסיף על מתנית' ואע"ג דליכא לא כתב ולא עדים אלא שהובא לב"ד וקראוהו ב"ד וליכא למיחש לאחריני ששמותם כשמותם של אלו הרי הוחזק בב"ד ותו לא מהימני לומר מבודים היינו אבל היכא דליכא כתב ידם יוצא ממקום אחר וליכא סהדי אחריני דמסהדי אחתימתייהו ולא הובא בב"ד וקראוהו בהא מודה רשב"ל שיכולים לומר מבודים היינו ויכולים לומר כמוכן לא חתמנו מעולם כההיא דפ"ב דכתובות דתנן העדים שאומרים כתב ידינו הוא אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים אם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים ואמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאומרים אנוסים היינו מחמת ממון אבל אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנים. אמר ליה רבא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכי תימא הני מילי בעל פה אבל בשטר לא והאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד אלא אי איתמר ארישא איתמר הרי אלו נאמנים ואמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אומרים אנוסים היינו מחמת ממון אין נאמנים מ"ט לפי שאין אדם משים עצמו רשע. והשתא דאמר רשב"ל העדים החתומים על השטר וכו' ה"ל מגיד. ואכתי תקשה כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד אלא התם מיירי כשלא הובא השטר לב"ד ולא נקרא לפני ב"ד כי עדיין לא הוחזק בב"ד הלכך נאמן לומר אנוסים היינו מחמת נפשות מגו דאי בעי אמר לא חתמנו ומהני א"ה לא מהימני למימר אנוסים היינו מחמת ממון ואע"ג דאיכא מגו הילכך אתבריר לן דכל תרי דחתימי אגיטא או אשטרא דממונא או דקדושין והוציא השטר בב"ד ואפילו היכא דמערער וצווח ואמר לא היו דברים מעולם לא משגחינן ביה מדין תורה ואפי' אמרי סהדי לא חתמנו לא מהני הלכך הא דאייתי עלה נראה בעיני הואיל והובא שטר קדושין לפניהם וחתימו בי תרי וליכא למיחש ששמותיהם שוין וקראת' אותם הרי הוחזק שטר קדושין לפניכם שאתם ב"ד והם דקאמרי שאין זה חתימתם לא משגחינן בהו ובעי גיטא דאוריית' וההיא שלהי דיבמות דירושלמי מצאו שטר כתוב מת פלוני או נהרג פלוני רבי ירמיה אומר משיא את אשתו רבי בון בר כהנא אומר אין משיאין את אשתו. מתניתין מסייע להא דר' ירמיה על פי שנים עדים ולא על פי כתבם ולא על פי מתורגמן ולא על פי עד אחד ולא עד מפי עד ועד עכשיו משיאין עד מפי עד. מתניתין מסייע לרבי בון דתניא יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאומרים מת פלוני או נהרג פלוני משיאין את אשתו מצא כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו. פי' מצאו כתוב בשטר אפי' ראובן מעיד שמת שמעון רבי ירמיה אומר משיאין את אשתו משום עיגונא מתוך חומר שחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ומייתי לה תלמודא מברייתא דמדין תורה אין משיאין עד מפי עד אפילו הכי נהגו להשיא מפי עד משום עיגונא התירו. מתני' מסייע לרבי בון בר כהנא דתניא יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאומרים מת פלוני או נהרג פלוגי משיאין את אשתו מנאו כתוב בשטר מת פלוני או נהרג פלוני אין משיאין את אשתו דכולי האי לא אקילו ביה רבנן והלכך לר' בון בר כהנא דאמר דאין משיאין ודוקא על השטר כה"ג שייך לומר מפיהם ולא מפי כתבה אבל עדות הבא בשטר וחתם בו חנוך בן ראובן והכיר סהדותא ולא איתנשי ליה בהא לא שייך מפיהם ולא מפי כתבם ואין בזה להאריך כי דברים ידועים הם הלכך מכל פנים הא דאתינן עלה נראה בעיני דבעי גיטא מדין תורה. אך לבי מגמגם מה שכתב בה"ג או משמיה דמר יהודאי סהדא דחתים על השטר ואומר אין חתימתי היא אי לא קים ליה במאי דכתב מהימן. ומקשו רבנן קמי אלא מעתה האי שטרא דקא אתי מעלמא ואוקמי ליה בחתימת ידי סהדי דחתימי עליה היכי מוקמי ליה דילמא אי הוו סהדי הוו אמרי לא קים ליה במאי דכתב ביה והדר להו לכתחלה לא אמרינן אי אמר אינהו דלא קים להו מהימני וכן כתב הה"ר משה בר' מיימון ז"ל שטר שיצא לב"ד ובאו שנים ואומרים כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה. ואין אנו יודעים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר הרי הוא כחרס עד שיתבררו עדותן א"כ הא דאתינן עלה אפילו היו אומרים חתמנו אבל לא ראינו שקדשה היו נאמנין לומר שלא ראו הקדושין כל שכן השתא דאמר שאין זה חתימתן דמהני אם לא נאמר דהא גרע טפי דהא חזינן להו דחתימי ואמרי לא חתמנו אבל התם לא ידענו אם ראו המלוה או המכר אם לאו. מיהו בלאו הכי לא נהירא לי דמר רב יהודאי ורבינו משה מיימון מדתנן פ"ב דכתובות (דף כ') זה אומר כתב ידי וזה אומר כתב ידי צריכי' לצרף עמהם אחר דברי רבי וחכמים אומרים אין צריכין לצרף עמהם. אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי ואמרינן בגמרא כשתמצי לומר לדברי רבי על כתב ידם הם מעידים לדברי חכמים על מנה שבשטר הם מעידים פירוש רש"י אנחנו ראינו המלוה וחתמנו הלכה בי תרי סגי. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כחכמים. הלכך כל האומר זה כתב ידי הרי העיד שראה ההלוואה או הדבר מעתה שוב אינו נאמן לומר לא ראיתי ההלוואה ואפילו מר יהודאי גאון ורבינו משה מיימון לא אשכחן דאית להו האי סברא אלא בממונא אבל באיסורא לא הלכך מכל פנים נראה בעיני דהא דאמרינן עלה שאין כח ביד בית דין לפוטרו בלא גט:
1