שו"ת מהרי"ק ט׳Teshuvot Maharik 9
א׳בר איריין דמטמרו ליה גליין יסוד הבנין שואל כהלכה וכענין ידיד נפש הח"ר שמואל פגעה אלי אגרת שאילתך על אשר הנהיגו הלועזים בכל מקומות מושבותיהם שבשבת בראשית אחד מן הקהל מתנדב מעות לצורך מאור בית הכנסת כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה וגם נהגו שאם יש שם כהן שהוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מב"ה ועתה אירע שלא רצה הכהן לקנות המצוה בשום צד וגם לא לצאת ולא עוד אלא שלא רצה ללכת לבית הכנסת אחרת אשר שם לא הוי נוהגים המנהג הזה והיו הקהל מאותו ב"ה מתרצים שיהיה הוא קורא ראשון כדינו ולזה הסכימו בני קהלכם להכריחו שלא יכנס בב"ה שלהם ששם היו נוהגים אותו המנהג הזה הנז' כדי שלא יתבטל כבוד התורה ומנהג אבותיהם אשר בידם וכן עשו והכריחוהו ע"י שלטון העיר ע"כ תוכן השאלה כאשר כתבת אלי ועל זה ראיתי (א) ראיותיך נכוחות וחקוקות כראי מוצק. וחן על שפתותיך הוצק ודעת שפתיך ברור מללו דברי אלהים חיים אלו חכמו ישכילו. צללו כעופרת במים אדירים. אך מעט אוסיף דברים כאשר ראיתי בספרים. לע"ד נראה שאפי' היה אותו כהן חכם כשמעון בן עזאי וחביריו מ"מ הפריז על מדותיו ובכילא רבא כייל דאין לנו לשנות המנהגות שנהגו אבותינו הקדמונים חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכ"ש במנהג הזה שהוא כבוד התורה ועלויה דפשיטא שהיא מתעלה כשקופצים לקרות קריאת פתיחתה בדמים אין לך חביב התורה גדול מזה גם מתוך כך שמן למאור מצוי יותר בריוח וכן נהגו בכל קהילות הקודש בצרפת ואשכנז לעשות כיוצא בזה בשמחת התורה ואלו ואלו לשם שמים נתכוונו אלא שאלו עושים בזה שמסיימים התורה ואלו ביום שמתחילים התורה ויש בזה מה שאין בזה ונהרא נהרא ופשטיה ואפילו במנהג הקל גרסי' בב"מ בריש פרק הפועלים (בבא מציעא דף פ"ו) א"ר תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהרי משה עלה למרום וכו' ואמרינן נמי בבראשית רבה פרשת וירא עלת לקרתא הלך בנימוסיה כ"ש כמנהג החשוב הזה שיש בו כבוד ועילוי לתורה שאין לשנותו וצריך להלך אחריו וגדולה מזו השיב רב האי גאון ז"ל כמו שכתב רבינו יצחק אבן גאות משמו וז"ל אבל רגילים ביום זה הואיל ובו מסיימין התורה לעשות כמה קלוסים והידור' לס"ת כו' עד נתקנה ביום שמחת תורה ונשאל מרב האי גאון ז"ל וזה לשונו נהגו במקומינו ביום אחרון של חג מקלסים לס"ת ומביאים מגומראות לב"ה והשיב הא ודאי לגמור הוא דאסור כולי עד ועוד בתשוב' אחרת אומר אסור להביא מגומראות ביום תשיעי ספק שמיני כו' ודאי יום זה רגילים (ב) אצלינו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומר קלוסים לתורה אלא שזו משום שבות הוא ונהגו בו היתר משום כבוד התורה עכ"ל רב האי גאון כאשר הביא רבינו יצחק אבן גיאות הרי לך שמנהג העשוי לכבוד התורה דוחה אפילו איסור שבות דהיינו ריקוד בי"ט כדאיתא בהדיא בי"ט פרק משילין (ביצה דף לז) וכ"ש מנהג זה שאין בו שום צד איסור כי אם חביב התורה וכבוד שיש לאשרו ולקיימו במקום אשר פשט שם וכל המשנה ידו על התחתונה דאנו אין לנו בכל היוצא בזה אלה מנהג המקום ואפילו היה מנהג אחר הגון ממנו אין לשנות ממנהג המדינה כמו שכתב רבינו יצחק אבן גיאות בשם רב האי גאון וז"ל ועוד נשאל ממנו מקום שנהגו בו לעשות עטרה לס"ת כו' עד ומניחין על ס"ת כו' ביום שמחת תורה מותר בתכשיטי אשה או לא וכשפותח ס"ת לקרות אותו המשלים מניח על ראשו מותר או לא והשיב בין זה ובין זה מותר כו' עד ולהניחו על ראש הקורא אי משום לא ילבש גבר שמלת אשה אצטריך לכך אין זה תכשיט אשה ואין בכך כלום אלא שאין יפה לשים כן על ראש בני אדם ואם הנוהגים כן יפה בעיניהם יעשו ואין בכך כלום עכ"ל הרי לך שאע"ג שכתב שאין יפה לעשו' כן מ"מ לא רצה להעביר על דת הנוהגים מאחר שכך יפה בעיניהם משום כבוד התורה ועוד כתב רבינו יצחק אבן גיאות ונשאל לרב האי לענין מה שנהגו להוציא ס"ת מחיק שלו וכו' והשיב אין נוהגים אצלינו כך כו' עד ומה שנהגו במקומות אין משנים אע"פ שמנהגים אחרים מתוקנים יותר מהם דחיישינן דילמא אתי לאנצויי עכ"ל הרי לך דאין לשנות מנהג המקום אע"ג דאין מתוקן כשאר מנהגים כ"ש בנדון הזה שאין לפקפק על המנהג כלל בהיותו לכבוד התורה כדפי' לעיל וכ"ש לפי מה שכתבת שנעשה מקדם במדינתכם וא"כ הוא שמנהג אבותיכם בידיכם מאן מרמה להו מן ידכם שהרי מנהג אבות תורה היא וכדגרסינן פרק בתרא דתענית (דף כח) רב איקלע לבבל חזנוה דקא קרו הלל בר"ח סבר לאסוקינהו שמעינהו מדלגי ואזלי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם מדקבעי מעיקרא לאפסוקינהו ש"מ דבאתריה דרב לא היו רגילים לקרותו אפי' בדילוג אלא פשיטא דלא ס"ל הכי ואפ"ה כיון דחזא מנהג אבותיהם בידם לא רצה למחות בידם ואע"ג דפשיטא שהיו מברכים עליו לפי מנהגינו שאנו מברכים אהלל דר"ח כדברי ר"ת ושאר הגאונים ולפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה ואמרי' בפ"ה דברכות (דף ל"ג) דעובר משום לא תשא וגו' מ"מ סמך על מנהג אבותיהם ולא רצה לבעלה ואע"ג דפשיטא דרב גדול הדור היה והוה קרי בכהני בבבל כדמסיק במגלה פרק הקורא (מגילה דף כ"ב) ופשיטא שהיה בידו למחות שלא יקראו כאשר היתה דעתו נוטה ואפילו הכי לא רצה לשנות מנהג המקומו' הנהוג על פי אבות הקדמוני' דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהג' על פי התורה והמצו' ואפילו (ג) כנגד ההלכה אזלינן בתר מנהג היכא שהמנהג הוקבע על פי חכמי המקום כמו שכתב המרדכי בפרק הפועלים ומביא ראיה ממסכת סופרים כו' כ"ש במנהג הגון שיש ללכת אחריו ואם יטעון הטוען הלא מסיק שם המרדכי וז"ל אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת עכ"ל פשיטא שתשובתו בצדו דהכי נמי יש לו ראיה מן התורה ומסברא מן התורה הני עובדי דלעיל ששאלו לרב האי גאון ז"ל שהיו רגילים לעשות ביום שמחת התורה פשיטא דמקילין ביום שבת בראשית כביום שמחת תורה דאידי ואידי משום יקרא דאוריית' היא ועוד בלא שום ראיה סברא היא דמצוה רבה היא לכבדה ולחנכ' ומי יתן והיה לבבם זה כל הימים ועוד בר מן דין ובר מן דין פשיטא שמה שכתב המרדכי וצריך שיהיה למנהג ראיה מן התורה היינו דוקא היכא שהמנהג מבטל הלכה דעלה קאי אבל היכא שאין המנהג כנגד הלכה אין צריך שיהיה לו ראיה מן התורה ותדע שכן הוא שהרי המנהג שאינו מבטל הלכה למה יהי' כטועה בשקול הדעת וכי בשביל שאין לו ראיה יחשב כטועה בשקול הדעת אלא ודאי צריך לומר כדפי' ועוד שהרי השיב הר"ר אביגדור כהן ז"ל איש הבא אל ארץ נושבת יהודים אם צריך לתת מס תוך י"ב חדש אם מנהג קבוע לחובה איני יודע לפוטרו וכו' עד וגרס עלה בירושלמי זאת אומרת המנהג מבטל הלכה ואמר נמי בגמרא דידן עד ופריך וניחזי היכי נהוג אלמא מנהג בני העיר דוחה את דין חכמי התלמוד אע"פ שמצאו לו סמך מן המקרא עכ"ל הר"ר אבגדור כאשר הביא המרדכי בפ"ק דב"ב הרי לך בהדיא שכתב שדוחה דין חכמי התלמוד אמנם זה קצת לדחות ולומר דדוקא גבי ממון הוא דהמנהג עוקר שהרי הפקר ב"ד הפקר הוא אפי' למ"ד אין כח ביד ב"ד לעקור דבר מן התורה כדמוכח ביבמות פרק האשה רבה (יבמות דף צ') ומ"מ ההיא שהבאתי לעיל שכתב המרדכי דפ' הפועלים שהמנהג עיקר אין לדחותו דההיא דוקא לענין ממון מדמסיים בה דהיינו דוקא בהוקבע על פי חכמי המקום דאי מיירי לענין ממון דוקא אפילו שלא הוקבע על פי החכמי' נמי דהא בהדיא תניא ברייתא בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ו) גבי שיירא שהלכה במדבר כו' ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרים וכן גבי ספינה שעמד עליה נחשול לטובעה ובלבד שלא ישנו ממנהג הספנים הרי לך דאפילו הוקבע על פי החמרים והספנים אזלינן בתריה אפילו נגד דין תורה שהרי דבר פשוט הוא לחשוב על פי נפשות לענין שיירא ולעניים וספינה לפי המשוי שהוא המזיק כדקתני התם ברישא דברייתא וכן כתב מהר"ם לענין המס וז"ל וששאלתם אם יש לתת מס מן הבתים ואם לאו זה הכלל לפי מנהג העיר כדקתני פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ו) וכו' עד ואם אין מנהג קבוע בעיר חזינא אם הוא לצורך בענין העיר כו' עכ"ל הרי לך שכתב דאזלינן בתר מנהג מההיא ברייתא שהבאת לעיל ואע"ג שהוא כנגד ר"ת שפסק הוא בעצמו גבי היכא שאין המנהג קבוע כו'. והביא כמה ראיות לפסק שלו ועוד ע"כ לאו לענין ממון לבד איירי מדמביא ראיה ממסכת סופרים דאמר אין ההלכה נקבעת עד שיהיה מנהג ושם לא איירי כלל לענין ממון אלא לענין קריאת המגלות כמו שיר השירים וחברותיה וז"ל בשיר השירים קורין אותו בליל שני י"ט של גליות אחרונים כו' עד ויש אומרים בכולם מתחילים במוצאי שבת שלפניהם ונהגו העם כן שאין הלכה נקבעת אלא עד שיהיה מנהג עכ"ל מסכת סופרים אשר מביא ממנו המרדכי ראיה משמע בהדיא דאפילו במילי דלאו ממון המנהג עיקר ואע"ג שהוא נראה להיות כנגד ההלכה במקצת כדהוכחתי לעיל מדבעי שיהיה לו דין התורה ועוד דאית לן למימר דהוי דומיא דההיא דפרק הפועלים (בבא מציעא דף פ"ו) אע"ג דהוי כנגד דין התלמוד כמו שכתב רבינו אביגדור. ועוד יש להביא ראיה שאפילו נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא ואפי' לענין איסור דגרסי' פ' הקומץ רבה (מנחות דף לב) א"ר אם יבא אליהו ויאמר כו' אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ופי' שם ר' שלמה וז"ל אית לי' מנהגא עיקר כדמפ' אם יבא אליהו כו' ש"מ מנהג עיקר אפי' נגד הל' דאי אמרו' במקו' הלכ' אין חוששין למנהג מאי פריך לרב דאמר הלכה כרשב"א דאמר דעושה פרשיות פתוחות מיהא דנהוג עלמא בסתומות נימא אע"ג דנהוג עלמא בסתומות מ"מ רב לא ס"ל כאותו מנהג מכח ההלכה שקבל מרבותיו דהלכה כרשב"א. ואין לומר דשאני הני מנהגי דחליצה בסנדל וסתימת פרשיות דמזוז' משום דכ"ע נהוג הכי אבל במנהג שאינה אלא במדינ' אחת כיוצא בנדון הזה שאנו עומדים עליו לעולם אימא לך דאין חוששין למנהג במקום הלכה שהרי כותב רבינו בעל הערוך בערך נהג בשם רבינו חננאל דהא דאמר רב אם יבא אליהו כו' דהיינו כדאמרינן בירושלמי שהמנהג מבטל הלכה וההיא דירושלמי אתמר אמתניתין דפרק פועלים ששנינו שם הכל כמנהג המדינה והתם במנהג החלוק בהמדינות קמיירי דאין שוה בכל מדקתני הכל כמנהג המדינה דמשמע דאע"ג דבמדינה אחרת אין נוהגין כן וממילא שמעינן דהא דרב אם יבא אליהו כו' שייכא למימר אפילו במנהג שאין שוה בכל מקום כדפירשתי ונחזור לעיקר הדין דמאחר שהוכחנו מכל הני ראיות דלעיל דיפה כח המנהג ואין לבטלו מכ"ש מנהג זה א"כ בדין כפוהו שלא ליכנס לב"ה מאחר שהיה לו ב"ה אחר באותו העיר ששם היה יכול לקרוא בתורה ראשון לפי מה שכתבתי דכגון זו כופין על מדת סדום וראיה מדגרסינן בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק"ג) ההוא גברא דאגר ריחיא לחבריה לטחינה כו'. עד ולא אמרן דלא דלית ליה טחינא לריחיא אבל אי אית ליה טחינה לריחיא כגון זה כופין על מדת סדום הרי לך בהדיא דמשום מדת סדום כופין השוכר שהיה רגיל מתחילה שהמשכיר היה טוחן אצלו ועכשיו זקוק הוא לטחון לאחרים ואע"ג שיש קצת קפידא משום שינוי דעת כדמוכח בב"מ בהשוכר את האומן (דף ע"ט) דמייתי ברייתא התם השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך וכו' אין לו אלא תרעומות ומסיק תלמודא דאיכא תרעומות משום שינוי דעתא. ופי' ר"ת מפני שגורם לו לסבול דעת איש אחר שלא מורגל בו והכי נמי שייך למימר הכי ואפילו הכי כפינן ליה משום דהוי מדת סדום כ"ש הכא דאיכא למכפייה. ועוד דלא הוה אלא באקראי בעלמא לפי שעה שהיה הולך בב"ה האחד וגרע טובא מההיא דכתובות שהבאתי שהיה דבר של קביעות. ועוד יש כאן מפני דרכי שלום לקיים מנהג המקום לעולם וגם כבוד תורה והכשר מצוה. וא"כ בדין כפוהו כדקאמר תלמודא כגון זה כופין. ועוד שהרי כתב רבינו מאיר דכל היכא דאיתמר בתלמוד כגון זה למידין ממנו דבר הדומה קצת ואע"ג דלא לגמרי כ"ש הכא שיש ללמוד מההיא דכגון זה כופין כו' דהא דמיא לה וגם עדיפא מינה כדפירי' ועוד גדולה מזו כ' ראבי"ה ומייתי לה המרדכי ריש פ"ב דב"ב וז"ל מ"ט זה נהנה וזה לא חסר כתב ראבי"ה שמעתי דמצי למיכפייה דהא כופין על מדת סדום עכ"ל. והלא דברי' ק"ו ומה התם דהוה מילתא דקביעה וגם אי הוה בעי למיגר הוה אוגר כדמסיים שם אפילו הכי קאמר ראבי"ה דמצי למכפייה כ"ש וכ"ש הכא דהא לפי שעה ודין יחיד נגד רבים וגם איכא יקרא דאוריית' כדפירש לעיל דמצי למכפייה ולא מבעיא לדברי ראבי"ה אלא אפילו למאן דאמר דלא מצי למיכפייה התם כדקתני טעמא במרדכי משום דאי הוה בעי בעל החצר לאגורי הוי מוגיר כדמסיים שם אפ"ה קאמר ראבי"ה דמצי למכפייה התם כדקתני טעמא במרדכי הא אי לאו הכי היו מודים לדברי ראב"י דעל כרחך לא קא מפלגי ואמר נמי בפ"ק דב"ב (דף י"ב) גבי תרי ארעתא אחד נגרי דהלכתא כוותיה דרב יוסף דאמר כופין על מדת סדום ואע"ג שיש פתחון פה לחבירו לומר דניחא ליה לאפושי אריס כדקאמר אביי התם אפילו הכי כפינן ליה משום מדת סדום כ"ש הכא כדפרי'. ועוד בר מן דין ובר מן דין מאחר שקיים המנהג הוא כבוד תורה היה נראה לומר אפילו לא היה ב"ה אחר בעיר שהכהן חייב לצאת מב"ה בשעת קריאת התורה או יקנה הכהן המצוה דלא יהיה כבוד הכהן גדול מכבוד התורה שהרי שוו כל הפוסקים דמי שהוא גדול הדור קרי בכהנא כדאיתא בהדיא בגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נ"ט) דרב הונא קרי בכהנא וכן רב במגילה פרק הקורא (מגילה דף כ"ב) ומאחר שהכהן נדחה מפני גדול הדור ק"ו שנדחה מפני התורה עצמה וראיה מדגרס פ"ק דקדושין (דף ל"ג) מהו לעמוד מפני ס"ת ורבי חלקיה ור' סימון ורבי אלעזר אמרו מפני לומדיה קמו מפניה לכ"ש ואף אנו נאמר מפני לומדיה נדחו כבוד הכהן מפניה לכ"ש ועוד דמאחר דפשיטא דכבוד הצבור הוא לקיים מנהגם וקפידא גדולה איכא לסתור המנהגות אשר נהגו בהם המקומות עד שכתב רב האי גאון שאין לבטלם אע"ג שאין מתוקנין כל כך דלמא אתי לאנצויי ש"מ שהוא זלזול המקום כשמבטלים המנהג אשר נהגו בו מדחייש רבינו האי דילמא אתי לאנצויי וא"כ יש לדחות כבוד הכהן מפני כבוד הצבור שהרי נשאל רשב"א ז"ל (ד) אם ספר תורה פתוחה ויש שם כהן שמתפלל במקום שאין רשאי להפסיק אם ממתינים לו עד שיסיים תפלתו והשיב שאין ממתינים שלא בכל מקום אמרו להקדים כהן שהרי ת"ח קודם לו אפילו גר ולא יהיה כבוד הציבור פחות מצורבא דרבנן ובכמה מקומות חיישינן לטירחא דצבורא בקצור אמצעיות בשבת וכ"ש כיון שיש כבוד ס"ת עכ"ל התשובה. הרי לך בהדיא שפסק לדחות קריאת הכהן משום כבוד הצבור ואע"ג דליכא זילותא כ"כ אם היו ממתינים עד שיסיים הכהן את תפלתו ק"ו בן ק"ו לנדון שאנו עומדים עליו דאיכא זילותא טוב' לשנות המנהג שנהגו בם אבותיהם ואבו' אבותיהם. ועוד יש להביא ראיה ממנהגינו שנהגו בכל קהילת צרפת להתענות בו בה"ב אחר פסח ואחר סוכות ואין זה אלא מנהג בעלמא וגם כתב בסדר מטרו"ייש שאין טעם ברור למה הוקבעו ואפי' הכי מעשים בכל יום שדוחים כבוד הכהנים כדי לקיים מנהג זה כשאין הכהן מתענה באותן תעניות (ה) יצא הכהן מב"ה ועמד לקרות בתורה ישראל המתענה ואע"ג דפשיטא דאי לאו משום התענית לא היה הכהן רשאי למחול על כבודו אפילו בב' וה' כדפי' ר"ת ומיהו פשט המנהג שהכהן יוצא מבה"כ ולא ראיתי כהן שמפקפק בדבר מעולם לומר לא אצא מבית הכנסת אלא אקרא בתורה ובודאי שאם היו יכולים הכהנים למחות שהיו מוחים אלא שאין בידם כח לסתור ולבטל המנהג ודוחיים הם מפני כבוד הצבור ותקנתם מאחר שנהגו כן בגלולת צרפת מקדם והכי נמי לא שנא מאחר שנהגו כן במדינת הלועזים כאשר כתבתי וגם יש בו משום כבוד תורה והכשר מצוה לקנות שמן למאור ועוד מאחר שכתב הגאון דאיכא משום דילמא אתי לאנצויי בביטול המנהגות במקום שנהגו בהם כמו שכתב ר"י אבן גיאות משמו וכאשר העתקקי לשונו לעיל וגם אלמלא כתוב ראוי לאומרו שהרי דבר ידוע הוא ונראה לעינים שאין מחלוקת וגירוי איש באחיו גדולה מזו ממילא שמעינן שיש לדחות כבוד הכהן כדי לקיים המנהג משום דלמא אתי לאנצויי לפי מה שפסקו התוס' פרק כיסוי הדם (דף פ"ז בד"ה וחייבו) דאם קרא ישראל ראשון במקום שיש שם כהן שאין לכהן עליו כלום משום דהא דאמרינן וקדשת לפתוח ראשון וגו' אינו אלא אסמכתא בעלמא והנה מצאתי כתוב בשם רבי' יצחק בר' אברהם וז"ל ועוד אמרינן בירושלמי דא"ר חנינא עיר שכולה כהנים ישראל אחד קורא תחילה מפני דרכי שלום וכו' עד שאם (ו) כהן קורא תחילה האחרים יקפידו אך כשישראל קורא ראשון ובטלה קדושת כהן אין מקפידין עכ"ל. ואע"ג דמסיק שם דההיא דירושלמי שהבאתי היינו למ"ד דאין כהן קורא ראשון אלא מדרבנן אבל למ"ד דאוריית' אין כח ביד חכמים לעקור קדושת כהן משום דרך שלום. וקאמר התם דלכאורה דאורייתא הוא. מ"מ התוס' והמרדכי פסקו כמ"ד דרבנן הוא ומדבריהם למדנו שאין כהן קורא ראשון היכא דאיכא למיחש דילמא אתי לאינצויי והכא שייך למיחש ליה כמו שביארתי לעיל. וגם יש במנהג כבוד התורה והכשר מצוה להמציא שמן למאור ומצינו (ז) בכמה מקומות שרז"ל מחזיקין ידי עושי מצוה בכל עוז ומשתדלים היו להרגילו בכך וכן ראוי לעשות לכל ירא שמים והולך בעקבותיהם כמו שמצינו גבי עדי החדש כדתנן בפרק אין מכירין (דף כ"ג) חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת וכו'. סעודות גדולות היו עושים שם להם כדי שיהיו רגילים לבא. וגם התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכים אלפים אמה לכל רוח כמו ששנינו שם. ואע"ג דמן הדין לא היו יכולים להלך אלא ד' אמות לפי שבאו מחוץ לתחום כדפירש שם רש"י הרי שהיו עושים להם סעודות ודוחים שבת כדי לחזק את ידם במצוה ולהרגילים בכך. ואמרינן נמי בגמרא עלה דבית יעזק תנן ולא בית יזק דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבא ולא תימא דשאני התם משום דהוי מצוה השייכ' לכל ישראל שהרי שנינו בפרק בתרא דביכורים (דף פ"ה) גבי מביאים ביכורים הגזברים היו יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים וכל בעלי אומניות שבירושלם היו עומדים לפניהם ושואלים בשלומם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום עכ"ל המשנה. ועלה דהך סיפא כל בעלי אומניות עומדים לפניהם כו'. גרסינן בפ' אלו טריפות (חולין דף נ"ד) א"ר יוחנן מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדים א"ר יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדים ולא היא התם כדי שלא יהיו מכשילן לעתיד לבא הרי לך שגדול חביב מצוה כדי להרגילה יותר מת"ח וכל שכן שהוא גדול מכבוד הכהן כאשר הוכחתי למגילה ואם בימים הראשונים שהיו כמלאכים חששו כדי שלא להכשילן לעתיד לבא ועל כן הגדילו כבודם יותר ומכבוד ת"ח שהוא גדול מכבוד כהן כ"ש וכ"ש בזמן הזה שאנו כחמורים ולא כחמורו דר' פנחס בן יאיר שיש לחוש שלא להכשילן לעתיד לבא ואפי' נגד כבוד הכהן כדפיר' ומצורף כל הלין טעמי דלעיל נלע"ד שלא עשו ק"ק בולניי"א שלא כהוגן ובפרט כאשר היה יכול ללכת בב"ה אחרת והיה יכול לקיים שניהם כבוד הכהן ומנהג המקום אשר שניהם כאחד הם טובים ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה במה שלא רצה ללכת שם ככל אשר פירשתי למעלה דכגון זה היה מדת סדום וכופין עלה נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה:
1