שו"ת מהרי"ק צ׳Teshuvot Maharik 90
א׳באפס פנאי ומצורף טרדות הלמוד בישיבת החכמים החברים יצ"ו אמרתי לקצר ואשיבה שואלי דבר כפי קוצר דעתי והוא כי נראה בעיני דבר פשוט שאין כח ביד הר"ר יעקב גארט"ה הדר בטערווי"ז להזמין הר"ר ישראל יצ"ו לא בטערווי"ז ולא במישטר"י ולא במקום אחר זולתי לפני בית דין הסמוך להר"ר ישראל הנ"ל דמאיזה טעם יכריחו ללכת לדון עמו במקומו אפי' אם ירצו רבנים שבטרווי"ז ושבמישטר"י להחזיר עצמם לבית הוועד ויכול לכופו אם ירצה מלוה משום עבד לוה וכו' הלא אפי' לדברי ריב"א ור"י שכתבו דה"ה ירושה ופקדון גזלות וחבלות מכל מקום בנדון הזה מודו דלא מצי כייף ליה שהרי תלוי טעם הכפייה משום דמסתמא לא על חנם מוציא מעותיו הא לאו הכי מודו לדברי האומר דדוקא בהלוואה והכא לא שייך טעמא דלא על חנם מוציא מעותיו מאחר שאותו יעקב גראט"א דר בטערווי"ז וגם סמוך למישטר"י ומי הוא זה ואיזה הוא שיאמר שיצטרך הלוה לטרוח וללכת מהלך כמה ימים כדי לדון לפניו במקומו מאחר שהר"ר ישראל נתבע פשיטא ופשיטא שבזה שוו כל הפוסקים שאין לכופו כלל שאם אתה אומר כן לקתה מדת הדין. ועוד גדולה מזו כתב הרשב"א בת"ש וז"ל המלוה כופה ללוה ואין הלוה כופה למלוה משום דעבד לוה וכו' עד וכן אם אלו נזדמן למלוה דרך למקום בית דין היפה ואף הלוה יכול לעכב ולומר הרי אתה הולך מעצמך למקום בית דין היפה ואינך צריך על דיני לא הוצאה ולא טורח ושומעין לו עכ"ל. הרי לך בהדיא שמאחר שאין הדרך שוה לשניהם באשר נזדמן לו דרך שם למלוה ולא ללוה שאף הלוה יכול לעכב ואף על גב דהתם מצי מלוה למיטען ולמימר דאי לא משום דינא דאית לו גבי האי לא הוה אזיל להתם אפילו הכי מצי לוה לעכב כיון שלמלוה נזדמן לו דרך שם ולא ללוה קל וחומר בן ק"ו הכא שהתובע עומד שם בביתו ואין לו שום טורח ולא שום הוצאה דלאו כל כמיניה למיכף לנתבע ללכת אחריו אפילו למדי. ועוד בר מן דין ובר מן דין לא ידעתי איזה בית יקרא בית הוועד בזמן הזה שהרי כתב המרדכי בסוף פרק זה בורר וז"ל וכתב בספר א"ז דכל היכא שיש מומחה בעיר ויודע דין תורה וכו'. עד ותו דלית לן בית הוועד מקום קבוץ ת"ח שיתבייש מהם עכ"ל. הרי שכתב דלית לן בית הועד ואף על גב שכתב הרמב"ם סוף פרק ו' דהלכות סנהדרין וז"ל וכן הדין בזמן הזה שאין בית דין הגדול אבל יש מקומות שיש בהם חכמים גדולים מומחים לרבים ומקומות שיש בהם ת"ח שאינם כמותם אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארצינו לפני פלוני הגדול ונדון לפניו בדין הוא שכופין הלוה והולך עמו וכן היו מעשים בספרד עכ"ל. ומשמע שאף בזמן הרמב"ם היו מקומות ראויות שיכוף המלוה את הלוה ללכת שם לדין מכל מקום אין ראוי לומר שיחלוק על ר"י א"ז שכתב שאין לנו בית הועד שהרי ידוע הוא שבעו"ה מידי דור דור העולם הולך ומתמעט והתורה משתכחת לרוב הצרות והגליות ומתמעטים הלבבות ואף כי בזמן הרמב"ם עדיין מקומות ראויין שיכוף המלוה את הלוה ללכת שם מכל מקום בזמן רבינו יצחק א"ז שהיה אחר הרמב"ם אפשר שנתמעטו הלבבות ורבו הצרות עד כי לא היה בזמנו מקום ראוי להקרא בית הועד שהרי ידוע הוא שהרמב"ם קדם הרבה לר"י א"ז שהרי ר"י א"ז היה תלמידו של רבינו משה מפארי"ש כמו שכתב בספר א"ז שלו והביאו המרדכי בפרק כל שעה וז"ל וכתב הר"ר יצחק מווינא בספר א"ז בהיותי מציק מים על ידי ר' יהודה מפארי"ש ראיתיו יושב על פתח ביתו וכו' הרי שר' יודא מפארי"ש קדם לר"י א"ז ורבו היה ואלו הרמב"ם קדם לר' יהודה. ואם כן אפשר לומר דבימי ר"י א"ז אפילו הרמב"ם היה מודה דלא היה שום בית דין ראוי להקרא בית הועד. ועוד שהרי מתוך דברי רבינו משה עצמו יש לדקדק דאפילו יהיה שום מקום אשר יקרא בית הועד אפילו הכי אין המלוה יכול לכוף כי אם בהיות אותו מקום בית הועד בארצו שהרי כתב וז"ל אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארצינו וכו'. בדין הוא שכופין את הלוה משמע דוקא בהיות אותו מקום בית הוועד בארצם אז כופין את הלוה כיון שבארצו הוא אבל ללכת אל ארץ אחרת ובמלכות אחרת אין לכוף אפילו הלוה. ועוד בר מכל הלין טעמי דלעיל לא ידעתי מי יכניס ראשו לכוף אדם בענין הגורם לו יציאה הרבה וטלטול רב בדבר התלוי באשלי רברבי ואיכא פלוגתא דרברבתא שהרי יש לדקדק לדברי ר"י וריב"א שכתבו דה"ה ירושה ופקדון גזלות וחבלות וכן כתבו התוס' דאפילו בדיני מקח וממכר יקשה הא דגרסינן בשלהי פרק זה בורר (סנהדרין דף לא) ה"מ דקאמר לוה אבל קאמר מלוה עבד לוה לאיש מלוה וכו' אמאי הוצרך לתלות הטעם משום עבד לוה לאיש מלוה תיפוק ליה דמלוה דקאמר נלך לבית הועד לא על חנם מוציא מעותיו מידי דהוה אירושה ופקדון ומקח וממכר דכייפינן ליה לנתבע משום האי טעמא. ועוד דהיאך יעלה על לב אדם להכריח בזמן הזה הנתבע ללכת לבית הועד במילי דלאו הלואה דאפילו היו התובע והנתבע דרים בעיר אחת או שאין האחד קרוב לבית הועד יותר מחבירו כתב הרמב"ם בפ"ו דסנהדרין וז"ל אחד אומר נדין כאן ואחד אומר נעלה לבית דין הגדול וכו' כופין אותו ודן בעירו וכו' עד בד"א בשאר הדינים שזה טוען וזה טוען או כשאמר המלוה כו'. ואשר טען ואמר כי הוא עני וגם אינו רשאי ללכת למיסק לארעא דישראל לא ראית בזה שום טענה דפשיטא טפי מביעתא בכותח' דמשום כך לא יתחייב בעל דינו דמה לו אם הוא עני או אם הוא עשיר אם רשאי לבא או אם אינו רשאי לבא יעמיד אנטלר דפשיטא דלא דמי למאי דכתב המרדכי דאם אמר הלוה כתבו דבריו וישאר בביתו דלאו כל כמיניה דהתם הוא ששורת הדין כך היא לכוף הלוה לדון בעירו היכא שהמלוה רוצה לדון בעירו משום דעבד לוה וכו' ומשום כך יכול לטעון ולומר שהוא רוצה לברר דבריו אל הדיינים פה אל פה אבל הכא שאין הדין נותן לכוף הנתבע כדפירש' לעיל פשיטא ופשיטא שלא יגרע כח הנתבע משום עוני התובע או משום שאין רשאי לבא אלא יעמיד אנטלר:
1