שו"ת מהרי"ק צ״הTeshuvot Maharik 95
א׳מקום אשר יפול העץ שם יהו פירותיו נשמרים אם בדרום ואם בצפון ואם בחגוי הסלע מרום הרים בשפלה ובנגב ובחוף הים מדבש חכמתו יאכלו דים. השכל מצודתו פרושה בים וביבשה את הכל יפה עשה ובצל החכמה ובצל הכסף וזהב מקשה לזה יקרא יעבץ שיע ורבץ פועלים לתורה ה"ה משוש כל הארץ הודה והדרה האדון א"ב מהר"ר מרדכי יצ"ו טרם כל בשלום אדרוש מאד ותשואות חן חן למעלו' כבודך על אשר בשרתני במעמדך הטוב ובמצבך שם לכבוד ולתפאר' כן ירבה וכן יפרוץ מה מאוד שמחתני כמוצא שלל רב. ועל אשר כתבת לי מענין הנערה פקודתך שמרה רוחי אמרתי דבריך הנעימים אל בני קהלינו יצ"ו וענו נעשה ונשמע גם אל הקהילו' אדבר לכשיתועדו יחד ככל מצותך ולא אטה ימין ושמאל. ואשר עררתני בדברי תורה אענדהו לראשי עטרה ואם כי איני ראוי לה כי מימי מי מערה ואפרי אפר מקלה. ובביתי אין לחם דשמלה. ולך השיראין והכלך אמרתי אל לבי לדרך זו כלך היות מן הלומדים ומשיבין כאשר לגדול אין מסרבין. דשאל מר על מי שנשבע לחבירו לפורעו סך מה במעות מנויו' ורוצה לפרוע בזהובים והלה רוצה מטבע של כסף הדין עם מי לעניו' דעתי נראה דיכול לפורעו בזהובים ולא מבעיא בזהובים היוצאים באותו מקום כגון דוקאדיש במדינ' אדון הדוכוס יר"ה וכיוצא בהם שהם יוצאים בהוצאה בל' זלזול ומתקבלין ברצון כמטבע ויותר לפעמים אלא אפילו אינם מתקבלין כגון הבע"צי במדינו' פיימונט שאינם מתקבלים כי אם בדוחק. וי"ל שאין להם דין מטבע אלא דין פירו' וכמו שכתב רב אלפס בפ' הזהב וז"ל. ברם צריכינן לברוריה דלאו כל דינרי דדהבא הוו טיבעא לגבי פירי אלא דינרי דסגיון בההוא אתרא וזבנה ומזבני בהו אינשי הוא דהוו טיבעא אבל דינרי דמפסלן ולא זבני ומזבני בהו אלא למאן דזבין בהו אוזיל בהן לגבי טיבעא אי נמי אזיל בהו לדוכת' אחריתי דסגיין בהו או דמזבן להו למאן דאזיל התם כגון הכי ודאי לא הוו טיבעא כלל אלא פירי נינהו לכל מילי עכ"ל. לעניות דעתי נראה דיכול לפורעו בזהובים ולא מיבעיא לדברי רב אלפס ורבינו חננאל שפסקו דדהבא הוי טיבעא לגבי פירי ושאר מטלטלין ומחללין עליו מעשר שני ואף על גב דכתיב ונתת בכסף וכן לענין מקח ממכר יש לו דין מעו' שלא לקנו' המטלטלין אלא אדרבה המטלטלין קונין אותו כמו ששנינו פרק הזהב (בבא מציעא דף מד) המטלטלין קונין את המטבע ואין המטבע קונה את המטלטלין. וכן לענין קנין חליפין אלא אפילו לדברי רב האי גאון שפסק דדהבא פירא הוה נראה לעניו' דעתי דהיינו דוקא לענין דברים האמורים למעלה אבל מכל מקום מודה הוא בכיוצא בנדון הזה שאנו עומדין עליו דפשיטא הוא דלשון מעות כולל בין מעות של נחשת בין מעות של כסף בין מעות של זהב שהרי בכל התלמוד מזכיר שם מעות סתם במקום אשר אין לחלק כלל בין זהב וכסף ונחשת כי הא דאמר ר' יוחנן פרק הזהב (בבא מציעא דף מז) וכן פרק שני דבכורות (דף יג) דבר תורה מעות קונו' וכן בפ' המפקיד (בבא מציעא דף מב) תנן המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו וכן המפקיד מעות אצל שולחני כו'. וכן שילהי ארבע מיתות (סנהדרין דף ס) הרבה מעות יש לי ואין שולחני להרצותן. וכן בפר' קמא דשבת (דף סח) ושילהי פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט) לא בחנם פזר בן אלעשה את מעותיו ובפ' קמא דקדושין (דף כב) מעות הראשונות לקדושין נתנו ובשילהי פרק בתרא דכתובות (דף ק"י) שנינו נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל נותן ממעות ארץ ישראל ובפרק אלמנא ניזונ' (דף צד) גרסינן כאן שנה רבי הכל לבעל המעות וכן בפרק אם אינו מכירין (דף צ"ח) גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובתרמילך ובמעותיך ובפ"ק דיבמות לא יכנס אדם להר הבית במעותיו וכן בכמה מקומות אחרי' בכל מקום שרוצה להזכיר סתם מטבע מזכיר מעות ועל הבירור כי בכל הני שהבאתי לעיל אין לחלק בין מטבע של כסף לשל זהב ונחשת ואלמלא כי שם הכולל הוא לא היה מזכיר מעות בכל אותן המקומות אלא היה תופס לו לשון אחר אשר יכולל כל מיני מטבע. ואף על גב דאמרי' שילהי פרק השואל את הפרה (דף קה) כן פר' בית כור (בבא בתרא דף קב) אמרי בי רב מאה מעי איסתירא איסתירא איסתירא מאה מעי מאה מעי משמע דסתם מעו' של נחשת הם וכן שנינו במעשר שני פ"ב (דף מ"ה) ומייתי לה בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ד) הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות ואותם של נחושת הם כדמשמע בהדיא ריש פרק הזהב (בבא מציעא דף מד) וכן בכמה משניות שונה שם מעות שהם מעות של נחושת מכל מקום נראה לעניות דעתי דאף על גב דבמקוה דמוכיח הלשון שהם של נחושת כי התם דקתני הפורט סלע דמשמע שהוא מחליף הפרוטו' של נחוש' לסלע דפשיטא דסתם פרוטו' של נחושת היא שונה התנא מעות במקו' פרוטות של נחשת מ"מ היכא שהוזכרו מעות סתם יש בכללן בין מעותיו של כסף בין מעותיו של זהב דכולהו מעות איקרו כדמשמע מכל הני דאייתינן לעיל. ותדע דכן הוא שהרי שנינו שם כיצד פודין נטע רבעי מניח הסל על פי שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאו' מביתו ומניח את המעות ואומר כל הנלקט על זה מחולל על מעו' הללו הרי לך בהדיא דסלע קרא מעות והנה דבר פשוט הוא דסלע של כסף הוא ומזה אין צריך ראיה אלא ע"כ צ"ל כדפירישית. ועוד נראה לעניות דעתי להביא ראיה דעל כרח' לשון מעו' ע"כ משמע נמי מעות של כסף לכל הפחות ממה שפי' רש"י בפרשת וישלח וזה לשונו מאה קשיטה מעות אמר ר' עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעות קשיטה ושוב פי' וידבר על לב הנער' דברים המתיישבים על הלב אביך בחלקת שדה קטנה ראה כמה ממון נתן מאה קשיטה עכ"ל. הרי לך בהדיא שקנה חלקת השדה במאה מעות ואלו היו מעות של נחושת לא יתכן שהיו נותנים חלקת השדה במאה מעות של נחושת. ועוד דאומר בתר הכי ראה כמה ממון נתן מאה קשיטה ועל הבירור כי יעקב אבינו אשר נתברך במדת כל לא היו מאה מעות של נחושת נחשבות לו לכלום וכן שכם שהיה נשיא הארץ לא היה מחשיבו לממון גדול עד שנאמר שדבר לה דברים המתיישבים על הלב אלא ודאי נראה מכאן ראייה ברורה דמעות משמע לכל הפחות מעות של כסף נמי ואפי' של זהב יש מכאן זכר לדבר אף על פי שאין ראייה לדבר. ועוד נרא' לי ראייה ברורה דאפי' דינרי זהב אקרו מטות מההיא דתניא בתוספתא דמעשר שני דהתם איכא פלוגתא דתנאי גבי האומר מעשר שני שבכרי זה מחולל על מעות הללו אם קרא שם ונתפסו המעו' בקדושת המעשר ונמצאו הפירו' מתוקני' אם לאו ומייתי עלה מעשה ברבי שמעון בן גמליאל רבי יודא ורבי יוסי שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב אמרו לו נדע היאך בעל הבית מתקן פירותיו הביא לפניהם דליסקמא מלא דינרי זהב אמרו לו היאך אתה מתקן פירותך אומר להם כך אני אומר מעשר שבחפץ זה מחולל על איסר זה אמרו לו בא אוכל מעותיך השכרת מעות ואבדת נפשו' עכ"ל התוספות משמע בהדיא דאם הוא דליסקמא מלא דינרי זהב שלא נתפס בקדוש' מעשר שני אמרו לו צא אכול מעותיך וקורא להם מעותיך וכן אמרו לו ושכרת מעות כולי. אלא ודאי דלשון מעות לשון הכולל הוא בין של זהב בין של נחושת ובלאו כל הני ראיות דלעיל ניזול בתר טעמא דוודאי דבר פשוט הוא שלא נתכווין זה הנשבע לפורעו במעו' מנויות אלא כדי שלא יכול לדחותו אצל מטלטלין שצריכין שומא לפעמים יושם לו שוה מנה במאתים וגם כי יושם לו מטלטלין בשיויין מכל מקום אינם מוכנים למכור ומזומנים לריוח והוצאה כמו המעות וכמו ששנינו בכתובו' פרק מציאת האשה (כתובות דף סו) פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרים ופירש שם רש"י וז"ל פסקה להכניס לו כספים שהוא מוכן לסחורה מיד סלעה נעשה ליכתב בשטר הכתובה ששה דינרים יתר שליש עכ"ל. הרי שמוסיף שליש יותר כשמכנס' לו כספים מכשמכנס' לו מטלטלין מטעם שהם מוכנים לסחורה והדבר פשוט הוא כי כמו כן דינרי זהב מוכנים לסחורה וכן מוכיח בהדיא בברייתא בגמרא זהב הרי הוא ככלים דינרי זהב הרי הם ככספים ופירש שם רש"י וזה לשונו דינרי זהב שהם טבועי' הרי הן ככספי' להוסיף שליש לפי שמזומני' לשכר ולפורטן שיש להם קצבה מטבע להחליפם תמיד בדינרי כסף ופרוטו' להוצאה ולסחורה עכ"ל. הרי לך בהדיא שדינרי זהב מוכנים להוצאה ולסחורה כמו דינרי כסף וכנגדו מוסיף שליש ואם כן יש לנו לומר דכשנשבע זה לא נתכוין אלא לפורעו במה שמוכן להוצאה ולסחורה ולא במטלטלין אשר הם מתקבלים בפחות שליש כדכתבתי לעיל ועוד דהדבר ידוע שלשון בני אדם כך הוא בזמן הזה שקורין גם לזהובים מעות מנויו' ומעשים בכל יום הן בשטרי הזיווגים שכותבין פלוני נשבע ליתן לנדן כך במעות מוניות הן בשאר שטרות וכשבא זמן הפירעון והלה רצה לפורעו בזהובים אין פוצה פה ומצפצף לומר מטבע כסף אני רוצה לפי אשר ראיתי ושמעתי מעולם נאום הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1