שו"ת מהרי"ט, חלק א י׳Teshuvot Maharit, I 10
א׳שאלה בענין שינוי המטבעות במאמר המלך יר"ה שיהיה כל גרוש' שהיה שוה בתחילה ס"ב חתי' בשלשה וחמשים והזהו' שהיה שוה צ"ג יהיה בשמנים חתי' ופסלו את החתיכות הראשנו ועשו חתיכות חדשות כסף מזוק' ויש שטר שכתו' בו כ"ב פרחים כפי מה שתהיה המ' עמלה או שכתוב והפרעון יהיה בגר"וש שכפי מה שיהיו שוין באותו זמן או מלוה ע"פ מה יהיה דינם (לענין ירידה הגרושוש) עוד שחזרו להוריד' הגרושו' לערך ששה ומ' חתי' והזהו' כדקאי קאי בשמוני' מי שחייב ב"כ גרוש"וש בגרושוש בין יעלו ובין ירדו מה יהא דינם אם יפרע כסכום הגרושוש או יוסיף לערך המטבעו' למה שרבו דין ודברים בין בני אדם על זה.
1
ב׳נשאלתי והנני משיב שולחי דבר דבהגוזל קמא בעא רבא מרב חסדא המלו' לחבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטב' היוצא באותה שעה ומסקנת השמוע' שאם הוזלו הפירו' מחמת מטבע החדש או שההוספה היא יתר על חומש מנכה לו לפי חשבון ונדון שלפננו אם הוזלו הפירות מחמת טבעא נסתלקה מכאן שאלה דודאי מנכה לו לפי חשבון ונותן לו ממטבע החדש לפי פי' רש"י וכן היא הכרע' המפרשי' ז"ל ודלא כרבינו יצחק ז"ל וגם אם ההוספה היא עד חומש כגון בדמשק שהיה שוה הזהוב במאה והורידוהו על שמני' היינו עד עשר' בתמני' לפי פי' רש"י עד י' בתמניא נותן לו ח' מכאן כגון ט' בתמני' נותן לו תשעה ולפי' רבינו חננאל עד עשרה בתמני' נותן לו עשרה יתר מכאן כגון י"א בתמני' נותן לו שמנה וכן היא הכרעת המפרשים ז"ל מיהו הא מבעיא לן מסברת ר"ח או לדברי הכל היכא שהוספה היא פחות מחומש וגם לא הוזלו הפירות. (היכא דהוסיף על המטבע פחות מחומש ולא הוזלו הפירות מהו)
2
ג׳ויש לי לדון בזה דהא דאיתמר בגמ' עד עשרה בתמניא לפי שאין שבח למלוה במטבע זה יתר על האחר כלום דכיון דפירי כדקיימי קיימי א"כ כך לו מטבע זה כמו הראשון הילכך אם לא הוסיפו עליו יתר על חומש דליכא שבח אפי' לענין נסכא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה אבל אם יש שבח למלו' בשום ענין במטבע זה דינא הוא דמנכה לו ופירו' אמרי' בגמ' לאו דוקא פירו' דה"ה אם הוזל שום דבר הא קשבח לאותו דבדר וריהטא דשמעתא הכי משמע דקאמר והא קזולי פירי אמר רב אשי חזינן אי מחמת טיבעא זול מנכינן ליה וכו' והא קשבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא ברי' דרבי יהושע עביד עובד' עד עשרה בתמניא פי' דפחות מכאן אין שבח לענין נסכ' לפי יוקר צורת המטבע וחסרון היתוך ושכר הצור' שכל החומש יחס' בזה וכן פי' הרא"ש והרשב"א בתשובותיו משמע דכל שיש שבח למלוה בשום ענין אפי' לא הוזלו הפירו' וגם אין ההוספה יתר על חומש אסור משום רבית ומנכה לו לפי חשבון. (אם יכול להוצי' ביותר הגרוש' בארץ אחרת וגם הסחורו' הבאי' ממקומו באחרי' לוקחם בפחו' במטבע זה הרי יש שבח למלוה ואסור) ונ"ד יש שבח למלוה לענין הגר"וש ופרחי הזהב שלוקחי' עכשיו בפחו' ויכול להוציאם במצרים או בויניצי' ובכל ארץ העמי' וגם כל הסחורו' הבאים מכל המקומו' הללו לוקחם בפחות לפי שאין מוכרים אלא לערך שקנו לפי חשבון הזהובי' וגם סחורות כאלה הרבה כגון המשי שאין בהם לא תוספות ולא מגרעת מסכום הגרו"ש שהיו שוין קודם לכן וכשמוכרים במעות הם מנכים לפי חשבון הרי יש לו שבח לכל הדברי' הללו ואסור ועוד יש לו שבח לענין הזהב והכס' שלוקחי' עתה בפחות לפי שהמטב' הזה הוא כסף מזוקק ואינם נושאי' ונותני' אלא לפי חשבון הזהב והכסף שבמטבע א"כ היינו מאי דקאמ' בגמ' והא קשבח לענין נסכא ומה שנתנו שיעור חומש היינו שלא ירד שער הזהב והכס' והכל כדקאי קאי אלא שתחיל' היו מעות רעים וגרועים ועכשיו עשו מטבע חשוב וחריף אין שבח למלו' כלל אבל אם הוסיפו יתר על חומש שהוא שיעור מה שמחסר המטבע בהיתוכו לענין נסכא כיון שמשביח אותו מעט שהוא יתר על חומש הוי רבית ומנכה לו כל החומש אע"פ שאין השבח כולו אלא דבר מועט כ"ש הכא שיש לו שבח בכל הני שפירשתי וזה ברור לפום ריהטא דגמ' וכפי' הרא"ש והרשב"א ז"ל וגם טעם אחר שכתב הרשב"א משום דקים להו לרבנן דאפי' בטבעא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש גם זה מסכים למה שכתבתי דאי משום נסכא גם במטבע הראשון היה יכול לברור לו השקול ואין לו שבח בזה ואי טפי מחומש הרי משביח דבר זה. (ביאור לשון הרי"ף ז"ל) ומיהו לפי מה שפירש הרי"ף ז"ל בההיא עובדא דרב הונא בריה דר' יהושע משמע לכאורה מלשונו דלא משמע ליה הכי שכתב היכא דלא זול פירי אע"ג דקשבח לענין נסכא נותן לו ממטבע היוצא באותו שעה אבל אם השבח היא יתר על חומש שהוא דבר נכר ונראה לעינים מנכה לו ופי' המרדכי ז"ל מסכים לזה דקים להו לרבנן דעד חומש אין הלוה מקפיד אבל טפי מחומש קפיד משמע דכל שבח שהוא עד חומש כיון דלא זול פירי אין הקפד' בדבר וזה אינו במה שכת' הרב אלפסי ז"ל אע"ג דקסב' לענין נסכ' היינו לגבי מטבע אח' שאם יתיכם לעשו' מהם חפצי' ימצא בשנים יתר על השאר חומש אבל לפי האמת אינו משביח כלום עכשיו כיון דלא זול פירי וכמו שתחילה היה מוכר דראמ"ה אחת בסך מטבעו' גם עתה מוכרה בסך זה ממטב' החדש א"כ כך לו מטבע זה כמו הראשו' וכן מוכיח לשון הרי"ף וז"ל ואע"ג דקשבח לענין נסכא חומש' מלבר דאינון תרתי בכל פריטי כיון דליכא גבי שבחא לענין פירי לא איכפת לן בההיא תוספא חומשא דאיכא בנסכא מדקדוק לשון דקאמר דכיון דליכא שבחא גביה משמע שאותו התוס' אינו שום שבח לגבי דידיה. (אם יש לו הנא' בכל שהוא במטבע האחרון מנכה לו אותה הנאה) ועוד למדנו שכל שיש לו הנאה במטבע' האחרו' אפי' בכל שהוא מנכה לו אותה הנא' ממה שכת' אי קא זולי פירי מחמת ההוא תוספת אפי' לא אוסיפו עליה אלא כל שהוא מנכי ליה מהאי טיבעא כוותיה אלמא שבח כל שהו שבח מקרי ומנכי ליה כשיעור וכן מוכח בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא הרב"י בסי' קס"ב המלוה את חבירו כ"כ מטבע ברצלונה ע"מ לפרוע לו מטבע ריאלי' דבר ברור שהוא אסור דלא אפש' דלא שבח לענין פירי ולגבי זביני וכל דשבח אפי' כל דהו אסור כדאית' בהגוז' ע"כ אלמא בתוספ' כל דהו אסור אע"פ שלא יהיה בו חומש ואפי' הכי כשהתוספ' דבר ניכר ונראה לעין כגון שהוא יותר על חומש אפי' שאין המלוה משביח בכך כלום אסור אבל הכא שיש שבח עכשיו שלוקח הכסף בפחות וכל הנהו שפירשתי הא ודאי שבח הוא ואסור משום רבית ועוד נרא' שאפי' לא היה לו שבח כלל וגם אם התוס' הוא פחות מחומש יש לחלק בנ"ד דהתם במלו' לחבירו על המטבע והוסיפו עליו אין התו' במה שהוא מטבע יותר גדול עד שיהא בו יתר על חומש וכמו שכת' הרשב"א ז"ל דאפי' בטבעא קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש. (היכא דחייב לו י' גרוש' ועכשיו שירדו צריך ליתן י"א אפי' שאין התו' חומש מנכר שפיר ואסו' ודוק' שהוסיף על המעות מקודם) אבל הכא שהתו' נרא' לעין כגון שאם היה חייב לו י' גר"וש נותן לו עכשיו י"א ויותר אפי' שאין התוס' חומש מנכר שפיר ואסור ודומי' דמלוה סאה חטין שאם הוזלו נותן לו חטין הוקרו נותן דמיהם ופשיט' שאינו יכול לתת לו אם הוזלו סאתים אע"פ שאין שבח למלו' כלום שסאתים של עכשיו שוין כסאה של קודם לכן כיון שהתוס' נכר ונראה הוי רבית איברא שאם לא היתה תוספ' המעות אלא שהגרו"ש ירדו מאליהן ממה שהיו שוין קודם לכן והן הן המעות ודאי שנותן גרו"ש לפי הערך כיון שהתנ' כך ואפי' שסכו' הגרושה הוא יותר ממה שנתן ואין בדבר חשש והוי כנותן סאה חטין בכך מעות שיתן לו חטין כמו שיהיה השער דודאי נותן לו יותר על סאה ואינו חושש משום רבית אבל הכא כי גם המעו' הוסיפו עליהם אע"פ שאין נכר התוס' במעות נכר הוא בגרוש' בענין הוזלו הפירו' יש לפקפק דכיון שהמלך הכריז עליה' שירדו כפי ערך המטב' וכן גזר על כל הדברים והיה מכריז יום יום שיוזל אף כי לא יכול להם איכ' למימ' דהו"ל מחמת תרעא אייקור וכי היכי דלא קפדינן אזולא דמחמת תרעא הכי נמי לא קפדי' איוקרא דמחמת תרעא שאילו לא יוקר השער היה בזול מחמת המטבע ואיכא למימר דכיון דמדין תורה אי לאו חשש רבית כיון שהתנה לתת לו מטבע היוצא היה חייב לתת ואפי' הוסיפו עליו דכל תנאי שבממו' קיים אלא דאי זול פירי מחמת טיבעא כיון שיש למלו' שבח עכשיו אסור מנכה לו. אבל אם הפירות הם ביוקר כמו שהיו אפי' שיהיה מחמת תרעא (צ"ע היכא דהפירות הם ביוקר כמו שהיה מחמת תרע' ולא מחמת המלך דהמלך היה גוזר עליהם שיוזלו ולא יכול להם) מ"מ אין שבח למלו' כלל עכשיו מקוד' לכן דפירי כדקיימי קיימי וכיון דהכי הוא הדר דינא לדין התור' וכל תנאי שבממון קיים והדבר צריך תלמוד. (כשמנכין לפי חשבון ההוספ' איך שמין)
3
ד׳ולענין הניכוי שכתבתי דמנכה לפי חשבון ההוספ' נראה דכשבאי' לשום שמין לפי חשבון הדינ' זהב כיצד הרי שהיה חייב לו י"ג פרחי' מעמלה אמרי' כמה דינרי' עולין הסכו' הנז' והיא מ' דינרי זהב ונותן לו מ' דינרי זהב או פ' פרחים מהמטבע החדש בחתיכו' ואין אומרי' צ"ג פרחים מעמלה כמה היו ששים גרושו' יתן לו ששים גרוש' או שוויין בחתיכות חדשות שהם ששה ונ' פרחים לערך ששה ומ' כל גרוש' אף על פי שלכאורה משמע דכיון דדהבא פירא וכספא טיבעא וכמו ששנינו הזה' קונה את הכסף והכס' אינו קונה את הזהב ואית לן למימר דדהבא הוא דאוקר וזל וכספא כדקאי קאי אית לן למימר דשאני הכא שהדמי' מוכיחי' דהיינו החתיכו' החדשות שהגרוש' שהיה בשלשה וחמשי' ממטבע החדש הוא עתה בששה וארבעים אבל הזהוב כמו שהיה בשמנים הנו גם עתה והשינוי היה בגרוש' לא בזהו' וכיון שכן הו"ל פסלתו מדינ' ונותן לו לערך הדינרים וכן מוכח שהכוונה הית' לפסול הגרושו' שהוא מטבע של מלכות אחרת והו' של כסף כדי שיתיכו' ויעשו מטבעו' חדשות והו"ל נפסל לגמרי שאינם שוין אלא לענין נסכא וראיה לדבר דבריש כל הנשבעין כיון רבי' תם ז"ל החשבון מה הפרש הזהב והכסף מימות דוד המלך וחכמי המשנה והתלמוד עד זמנו דדינר זהב הוא בה' דינרים כסף ודינר זהב הוא במשקל שני דינרי כסף נמצא שהזהב שוה י"ב כסף והכי איתא במדרש שמואל דרמי קראי אהדדי דבשמואל כתי' גבי גורן ארונה כסף חמשים שקלים ובדברי הימים כתיב שש מאות והיינו שש מאות של כסף שהם נ' של זהב ודינר היתר היו נותני' אותו להכרע וכמו שהוכיח ר"ת מפדיון הבן ופ"ק דשקלי' דהכרע הוא א' מכ"ה וכן הוא עד היום שגרוש' וחצי ריאל שהוא כסף מזוקק והוא י"ג דר"מ וחצי הוא בדינר זהב ועול' משקל א' של זהב בי"ב של כסף לפי דקדוק החשבון וכיון שכן מה שהורידו הגרושו' שעמד הזהוב בב' גרושו' חסר רביע הוא פיסול שפסלו צורות הגרושו' לגמרי מפני הצורך לכסף ואינו יכול לפרוע לו בהם או בשווים. (היכא דהמטבע עובר במקום אחד אינו יכול לומר לו לך הוציאו שם)
4
ה׳ואין לומר שהואיל והוא עובר במקום אחר כמו שהיה שוה מקודם א"כ יכול לומר לו לך הוציאו במישן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני ומסתב' טעמיה דהכא לא קצב ליקח גרושוש אלא לערך מה שהיו שוין אלא שמשום חשש רבית אנו אומרי' שאינו יכול ליקח אלא לפי המשקל הראשון ובלבד שיהיה שוה כמו בתחילה ולא גרושוש שנפסלו ועובדא דשמואל היינו שקצב על המטבע והאי שמיה מטבע כיון שהוא מטבע במקום אחד וזה ברור. (הלואה בין בשטר בין בע"פ מה שהלוהו משלם לו ואפי' נפסל ובהלואה על המטבע או שמכר לו סחור' כשיוצא המטבע במ"א יכול לומר לו לך הוציאו שם) ושאר הדינים שיש בדין זה הכל מבואר להדיא בגמ' ובפוסקים והם סעיפים רבים ושורש א' לכולן דבהלואה סתם בין בשטר בין בע"פ מה שהלוהו משלם לו ואפי' נפסלו וכל רבותינו שוין בדבר ובהלואה על המטבע או שמכר לו סחורה כשיוצא המטבע במקום אחר שאין מלכיות מקפידות יכול לומר לו לך הוציאו שם במישן כשמואל כדעת ר"ח והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים ז"ל זולת רש"י שפסק כרב ולסברת ר"י כל שאינו יכול לפרוע לו חטין אם ירצה מה שהלוהו משלם לו ואין להאריך כאן יותר. (לענין איסור הרבית היכא דהוזלו הפירו' או שהוסיפו יתר על חומש אי הוי רבית קצוצה) ולענין איסור הרבית כתב בעל התרומות דהיכא דהוזלו הפירות או שהוסיפו יתר על חומש י"א שהוא רבית קצוצה וי"א שהוא אבק רבית ואני אפרש דבהוזלו הפירות ויש הפרש במשק' אפי' שלא יהא חומש הוי רבית קצוצ' שנותן לו יתר על מה שנטל אבל כשלא הוזלו הפירות ואין לו שבח בשום ענין אפי' שהתוספת הוא יותר על חומש לא הוי רבית קצוצה דהא אינו משביח כלום אלא דמחזי כרבית ואין להאריך ומה גם כי יקצר הדף מהכיל וה' יצילנו משגיאו' נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה
5