שו"ת מהרי"ט, חלק א ק׳Teshuvot Maharit, I 100
א׳שאלה ואותו חכם שדורש ברבים ומרגלא בפומיה שכל מי שעוסק בתורה אין שואלין ממנו שום חשבון בע"ה שכן כתוב בספר הזוהר בפ' דמאן דאשתדל באורייתא לא מתבעי מיני' דינא כלל ורגיל לדרוש על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי משל למלך שהיה לו אדם א' מטיב נגן והיו הבריות קובלים עליו אל המלך שהיה מעביר עליהם את הדר' וגוזלן וחומסן לא היה חש המלך על דבריהם פעם א' חתכו את ידו אמר המלך תלוהו כלו' שכל זמן שהי' עושה לו נחת רוח בניגונו היה מעביר עליו עכשיו שנחתכה ידו ואינו יכול לנגן עוד נפרע ממנו מקצתן אומרים לעצמו הוא דורש ומקצתן מחרישים ומאמינים ומקצתן קשה הדבר בעיניהם וכיוצא בדברים האלה בפני ההמון ראוי לשתקו טפי מהנך דחשיב במגילה דמשתקין אותם ויש שמשתקין אותם בנזיפה כשעוקר הכתובים ממשמען כל שכן במקו' שיש חילול ה' שאין חולקין לו כבוד אפי' אם הוא גברא רבה ואשכחן בפ' נגמר הדין דדרש רבי שילא קום לך שלך קשה משלהם וכו' ואוקי רב אמורא עליה ודרש לאפוקי מדר' שילא לומר שטעה אע"ג שר' שיל' גדול מאד היה במעלה דהוה ריש סדרא דבבל כדאיתא בפ"ק דיומא גבי קרא הגבר ומפני כבודו של יהושע לא שתק כ"ש מפני חילול ה'.
1
ב׳נראה בעיני שזה הדורש דבר סרה על ה' ועשה תורתו פלסתר אטו רביה דהאי קטיל קני באגמא לא שנה לו משנתינו לא המדר' הוא העיקר אלא המעשה והלא אמרו תכלית תורה תשובה ומעשים טובים שנאמר אז ראה ויספרה וכו' הן יראת ה' היא חכמה וכתיב ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כמו שמפורש בפ"ק דברכות צא ולמד כששאל ר' חנניה בן תרדיון את ר' יוסי בן קיסמא מה אני לע"ה מה השיבו ואמר לו כלום מעשה בא לידך אע"פ שגדול בתורה היה לא הבטיחו בחיי הע"הב אלא במעשה כמו ששנינו והכל לפי רוב המעשה ואעפ"כ לפי שלא עסק בגמילות חסדים כדבעי ליה למעבד לא ניצול בע"הז מן הפורענות כדאית' בפ"ק דע"ז ובפ' ב"מ אמרו והיה אמונת זה סדר זרעי' עתך זה סדר מועד וכו' ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו ואמר רבה בשעה שמכניסן אדם לדין אומרי' לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואעפ"כ אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי חיטין לעליה הלך והעלה לו אמר לו ערבת בו קב חומטון א"ל לאו אמר לו מוטב שלא העלית ומייתי התם עובדא דר' סימון ור' אלעזר דהוו יתבי וחליף ואזיל ר' יעקב בר אחא א"ל חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקום מקמי דגבר בר אוריין הוא א"ל אמינא לך אנא דחיל חטאין ואת אמרת לי דגבר בר אוריין הוא וא"ת ואי דחיל חטאין ולאו בר אוריין הוא מאי רבותיה הא אמרי' אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש חוגריהו על מתניך ואם ע"ה חסיד אל תדור בשכונתו ואני רגיל לפרשה הכי אמינא לך אנא דחיל חטאין בודאי בר אוריין הוא דלא ע"ה חסיד ואת אמרת לי בר אוריין דבכלל דחיל חטאין הוי בר אוריין ובכלל בר אוריין לא הוי דחיל חטאין והא דקרי ליה ע"ה חסיד כלומר מתחסד בפני הבריות וכה"ג פי' התוס' בספ"ק דבבא קמא ההיא דאמרינן קיים אמרי' למד לא אמרינן ופרכי' והאמר מר גדול תלמוד וכו' דה"פ א"כ היאך קיים אי לא למד וכיון שאנו אומר לו קיים ודאי שלמד וכן בספ"ק דקידושין ואמרי' התם דאמר ר' יוחנן אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנא' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכתיב הן יראת ה' הי' חכמה שכן בלשון יוני קורין לא' הן הרי שאין תורה חשובה לכלום בפני יראת שמים ואדרבא מוטב שלא ילמד אם אין בו יראת שמים כדאמר' מוטב שלא העלית ובאבות דר' נתן אמר אדם שיש בו מעשים ולמד תורה דומה לסוס שיש לו בליום ושאין בו מעשים דומה לסוס שאין לו בליום כיון שרוכב עליו זורקו בבת ראש ובפ' בתרא די"ה אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות אוי לו לפ' וכו' אוי לרבו שלמדו ועליו הכתוב או' באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואמרו מוטב שתהפך שלייתו על פניו. ועוד אמרי' בפרק היה נוטל משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה וכו' ונזדמנה לו אבוקה ניצול וכו' ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם ואמרינן מאי פרשת דרכים זה תלמיד חכם ויום המיתה וכו' זה תלמיד חכם ויראת חטא שאין אדם בטוח בחיי עולם הבא אלא כשיגיע ליום המיתה או שזכה ליראת חטא שנוצח את יצרו תמיד ואין יצרו מנצחו כלל. ואמרי' בפ' אין דורשין ר"י כי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין אם בקדושיו לא יאמין במה יאמן ושנינו באבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין וכו' ומדלא נתן קצבה למעשה אלא לפי שיעור החכמה אתה למד שכל הגדול מחבירו בחכמה צריך שיהיו מעשיו גדולים כפי חכמתו כדמייתי ממשל האילן שלפי שענפיו מרובים צריך הוא לשרשים הרבה ואילו לא היו לו ענפים מרובים בשרשים מועטים היה מספיק לו שיתקיים ועל ענין חילול ה' אמרו ה"ד חילול ה' כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תפילין כגון אנא דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר ואמרו בס"פ אלו מציאות והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשות להם כשגגות וכן הוא אומר אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך ה' משפט אלהיהם אלכה לי אל הגדולים וכולי ואמרו בשילהי יבמות על נחוניא חופר שיחין אף על פי כן מת בנו בצמא שנא' וסביביו נשערה מאד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה ואהך עובדא אמרו בירושלמי דשקלים ונורא על כל סביביו נורא הוא על כל הקרובים יותר מן הרחוקים ואמרו בפרק שתי הלחם ואף הסיתך מפי צר מגהינם שפיה צר וכולי וכתיב כי ערוך מאתמול תפתה ושמא תאמר למלך לא הוכן תלמוד לומר וגם היא למלך הוכן פרש"י ז"ל למלך תלמיד חכם כמפורש מן התורה ושמא תאמר אין לה עצים תלמוד לומר מדורתה עץ ועצים הרבה וכו'.
2
ג׳ויש לעמוד באותה שאמרו בשילהי חגיגה תלמיד חכם אין אור של גיהנם שולטת בו קל וחומר מסלמאנדרא ומה סלמנדרא שתולדת האש היא הסך מדמה אין האור שולטת בו תלמיד חכם שכל גופו אש לא כל שכן וקשה מכל הני שהבאתי דמשמע דעונש תלמיד חכם קשה מכלם ומהא דאמרינן וגם היא למלך הוכן וכו' ועוד הא אמר רבא לרבנן במטותא מנייכו דלא תירתו תרי גהינם. ונראה לי דהא מתפרשא בהא דאמרי' בפ' העור והרוטב דאמר ר"ע מה רבו מעשיך ה' יש לך בריות גדולות בים ויש לך בריות וכו' יש גדלות באור יש גדלות באויר שבאור אם יוצאות לאויר מיד מיתות ובזה נמשל תלמיד חכם לסלמנדרא שתלמיד חכם כל זמן שהוא בתוך האור של תורה מתקיים יצא ופירש מיד ראוי להכשל בחטא כדאמרינן תורה בעידנא דעסיק בה מגינא ומצלה ואמרו עוד בזמן שרטיה זו על גב מכתך וכו' ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי ואמרו לי על דם סלמנדרא שא"א ללקט הדם אלא בזמן שהוא בתוך האש ושם שוחטים אותו אבל יצא מיד מת ונבלע דמו מעתה אין תועלת וסך מדמה אלא בזמן שהיא בתוך האש כך ת"ח שכל גופן אש בזמן שהם בתוך אהל התורה אין אור של גהינם שולט בו שהתורה מצילתו מן החטא שלא ירש גהינם. וזו היא שאמרו בהוריות דף י"ג כל הפורש מדברי תורה נופל בגיהנם דכתיב מהאש יצאו ואש תאכלם אלמא כל זמן שהוא בתוך האש קאמר. הא למדת שהרבה צריכין ת"ח לתת דין וחשבון על מעשיהם יותר משאר בני אדם ומי פתי יאמין לפשוטן של אותם דברים שמצא זה החכם בספר הזוהר דמאן דאשתדל באורייתא לא מתבעי מיניה דינא כלל ואתה הראית לדעת שאחר ששואלין לו דין וחשבון שפלפל בחכמה והבין דבר מתוך דבר אמרו ואף על פי כן אם יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא ולמה לא ידין ק"ו בעצמו ומה אם שמואל ששקלו הכתוב כמשה ואהרן כתוב בו למה הרגזתני לעלות דאמרינן בפרק קמא דחגיגה רבי אליעזר כי מטי להאי קרא בכי למה הרגזתני שהלך שמואל אצל משה כסבור שלדין הוא נקרא אמר ליה תא עמי דליכא מילתא דכתיב בתורה ולא קיימתיה ואף על פי כן היה מתירא מן הדין שאר בני אדם עאכ"ו ורבן יוחנן בן זכאי היה בוכה בשעת מיתה ואמר ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי אע"פ שהיה מובטח בתורה שהרי אמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה וכו' דבר קטון דבר גדול וכו' ורבי אלעזר בר' שמעון שאמר אביו עליו אם שנים הם אני ובני מהם ואמרה ליה דביתהו לרבינו הקדוש כלי שנשתמש בו קדש וכו' ושלח לה רבי נהי דבתורה עדיף וכו' כדאמרינן בהשוכר את הפועלים ואע"פ כן לא וותרו לו ונפרעו ממנו אחר י"ח שנה למיתתו על ששמע בזילותא דת"ח ולא אהדר כדהוה לי' למהדר ולוי דגברא רבה הוה לא נשאו לו פנים וגזרו עלי' דלא ליעול במתיבתא דרקיעא כל הנך שנין דלא על קמיה דר' אפס עד דאתא שמואל ואמר אי חשיבנא בהך עלמא נעיילי' ללוי למתיבת' ושמואל גופיה דרב גוברי' דגזרו עלי' דניתיב קמיה דרב יהודה תלמידו וכמו שקבלו הגאונים ז"ל דהיינו דחזה רב יוסף בריה דרב יהושע עליונים למטה כדאמרינן בפ"ק דבתרא משום עובדא דההיא אתתא בפ' במה בהמה כמו שמפרש שם התו' וכי תימה מ"ט אענש והא טעמיה קאמר הא מר עוקבא ובית דינו קיים דהיינו רישא דרישך נ"ל דתשובה נכונ' השיבו דנהי דמר עקבא אב ב"ד מ"מ שמואל גדול בחכמה הוה דאמרינן כי יתבי' בדינא הוה שמואל יתיב קמיה דמר עקבא וכי יתבי במתיבתא הוה מר עקב' יתיב קמיה דמר שמואל דקי"ל בישיבה הלך אח' חכמה ואם היה שמואל מבקש ממר עקבא דלשרי לה תיגרא דההיא אתתא היה עושה הילכך אוטם אזנו מצעקת דל קרינן ביה ועוד דאמרינן בסוטה לאייתוי ערבא וערבא דערבא וקשה מאי ערבא וערבא דערבא והרי כלנו ערבאין זה לזה אלא לפי שאמרו מי שיש בידו למחות באנשי ביתו וכו' והיינו כגון האי דאע"ג דמר עקבא רישא דרישא אם היו דבריו נשמעין אצלו ולא בקש נענש הוא והוי בכלל מי שיש בידו למחות דמי.
3
ד׳ויכול היה לפרש דברי הזוהר דלא מתבעי מיניה דינא כלל דהא דאמרינן בפ' אין דורשין גבי אחר כי שכיב אמרו לא מידן לדייניה ולא לעלמא דאתי ליתיה לא מידן לדייני' משום דעסק באוריית' ולא לעלמא דאתי ליתיה משום דחטא וזו רעה היא אצלו דהא ר' מאיר אמר מוטב דלידייניה וכו' אבל הביאו לי ספר הזוהר והדברים שם ברורים שאין כוונתו אלא לומר שכל המתעסק בתורה אין חטא בא על ידו דתורה מצלה בעידנא דעסיק בה והביאו בזוהר שם דרשא דחרות על הלוחות שאין לך בן חורין אלא העוסק בה חרות מיצר הרע חרות ממלאך המות והיינו דלא מתבעי מיניה דינא כלל שהוא בן חורין מן הדין והרי זה נכון הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4