שו"ת מהרי"ט, חלק א צ״טTeshuvot Maharit, I 99
א׳שאלה וששאלתם אם מותר להתעסק עם גויה א' להתעבר או שתפיל אם יש בדבר איסור מחמת איבוד נפשות שהן גוים.
1
ב׳תשובה להתעסק עמהם שתתעברנה היינו מתניתין דריש פרק אין מעמידין בת ישראל לא תילד את הנכרית מפני שמילדת בן לע"ז ומיהו בשכר שרי משום איבה כדמפרש בגמרא אלא שהיה נראה לומר דלענין זה להתעסק ברפואתה ולשום חיתול לחבשה בשביל שתתעבר לא שייך הכא איבה שאין הדבר נכר לענין שאינו רוצה לרפאותה שהרבה עשו כן ולא הועילו ויש לו במה לתלות וליכא טעמא דאיבה כדמוכח בגמרא גבי אסוקי בשכר יכול למימר קאי בני אאיגרה אי נמי נקיטי ליה זמנא בי דואר ומיהו נראה שכל שהוא רופא מומחה ורפא לישראלית אחרות איכא איבה אם ימנע מרפואתם ולהטעותם ליטול ממונם ולא להשתדל ברפואתם אסור דגזל הנכרי היא וזכורני שראיתי להרשב"א ז"ל בתשובה שהעיד על הרמב"ן ז"ל שנתעסק עם גויה אחת שתתעבר בשכר ולהתעסק עמה שתפיל פרי בטנה איבוד נפשות אין כאן דאפילו בישראל נפלים לאו נפש הוא וממון הוא דחייב רחמנא דמי וולדות לבעל דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ובריש הנחנקין אמרינן ואצטריך למכתב מכה איש ומת ואצטריך למכתב כל מכה נפש דאי כתיב כל מכה נפש הוה אמינא אפילו נפלים קמשמע לן ובפרק יוצא דופן דרשינן כל נפש לרבות קטן בן יום אחד דמשמע כל נפש אפילו נפש כל דהו אלמא נפלים אפי' נפש כל דהוא לא מקרי ובסוף פרק קמא דערכין תנן האשה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן פשיטא גופה היא סד"א הואיל וכתיב אשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא לפסדיה מיניה קמשמע לן ומדפריך פשיטא משמע דמחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל ולא אתא לאשמועינן אלא משום פסידא דבעל ואמרינן התם האשה שהיא יוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחילה שלא תבא לידי ניול אלמא בשביל ניול האם הורגים הולד בידים ולא חשו משום איבוד נפשות הילכך בישראלית מפני צורך אמו נראה שמותר להתעסק עמהם שתפילנה כיון דרפואת אמו היא נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2