שו"ת מהרי"ט, חלק א צ״חTeshuvot Maharit, I 98
א׳שאלה ששאלתם לראובן בא על שפחת שמעון והנה היא הרה לזנונים ונודע הדבר בבירור ובהודאתו שהוא עברה ותובע שמעון דמי השפחה מראובן יען כי הוציאה לתרבות רעה ונפחת מדמים ועוד טוען שאינה עושה מלאכה כראוי וגם שמא תמות מחמת לידה יורנו המורה לצדקה ושכרו כפו' ומכופל מן השמים.
1
ב׳תשובה מה שטוען שגרם שיצאה לתרבות רעה אין עליו חיוב דכיון דידעו בה יזהרו בה ובפרק הגוזל ומאכיל תנן הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת חייב באחריותו לא ידעו בעלים בגנבתו ולא בחזרתו ומנו הצאן ושלמה היא פטור ומפרש רב חסדא לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר ומפרש מאי טעמ' משום דאנקטא נגרי ברייתא פרש"י ז"ל למודה לצאת לחוץ ומעתה צריכה שמור יפה ואע"פ כן כיון שידעו בעלים בגנבתה הם יזהרו בה והא דמחייב בלא ידעו דמשעה שגנבה נתחייב באחריותה וחזרתה בלא דעת לאו חזרה היא ותו עד האידנא מאן נטרה הא סתם שפחה בחזקת הפקר קיימה כדמוכח בריש פרק אלו נערות דתנן אלו שאין להם קנס הגיור' והשבוי' והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרו' על בנו' ג' שנים ויום אחד ובפרק השולח נמי אמרינן שפחה פריצה ליה שכיחא ליה ומה שטען שאינה עושה מלאכה כראוי וגם שחושש שמא תמות מחמת לידה גם בזה אין טענתו טענה אף על פי שפחת' דמי מקרי כדאמרינן בפרק הפרה גבי דמי וולדות דאמר רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה משבחת קודם שתלד והלא אשה משבחת אחר שתלד יותר מקודם שתלד ומוקי לה במבכרת שדמיה פחותים קודם לידה דמסוכנת היא וזו לא מבעיא אינה מבכרת דמשבחת היא אלא אפילו במבכרת לא מחייב משום העבור דגרמא הוא דבפרק לא יחפור גבי מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות שלא תקפוץ הנמיה ואמרינן זאת אומרת גרמא בניזקין פטור אבל אסור ואף על גב דאשכחן בעלמא דחייב על ידי גרמא כגון שורף שטר חבירו או מוחל דחשיב דינא דגרמי וכן מראה דינר לשולחני ומוסר ממון חבירו וכיוצא בהם חלק הרא"ש ז"ל בשני ענינים הראשון שיש לחלק בין היכא דהוא בעצמו עושה ההזק לממון חבירו בכל הני מקרי דינא דגרמי אבל כגון זרק כלי והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסלקם ונותן סם המות לפני בהמת חבירו וטובא דמיית התם דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דהוי גרמא בנזקין ועוד חלק בין היכא דההזק נעשה מיד בשעת מעשה נקרא דינא דגרמי אבל כל שההזק בא לאחר מכאן מקרי גרמא בעלמא וההיא דהחזיר את הסולם דנמיה דיתבה בחור ללשון ראשון הוא בעצמו עושה ההיזק בזקיפת הסולם וגם ההיזק נעשה מיד דהא יתבה בחור וצריך לומר דודאי אי ידע דקיימא בחור חייב דבשעת מעשה בא ההיזק ומעשיו גרמו לו אבל השתא מיירי דלא ידע שהיא בחור ולהכי אין כאן מעשה מוכיח ההיזק ונמיה ממילא קפצה להכי חשיב לה בגמרא כגרמא בעלמא ואף זה בשעת הבעילה לא נעשה ההיזק דעד שלשה ימים לא מעברה דאפשר שמסרחת ולא ברי היזקה דשמא לא תתעבר ואם היתה מתהפכת יפה לא היתה מתעברת וכיון דסמיה ביד' אפילו נתעברה פטור דדמיא לזורק כלים מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וסלק את הכרים אפילו הוא עצמו קדם וסלק פטור וכ"ת לא כי אלא כיון שהיא עכשיו מעוברת איגלאי מילתא למפרע דמשעת בעילה קלטה לה לטיפה ולא פלטה דאין סברא לומר דלא קלטה בשעתא ובתר הכי קלטה דאי בשעת חימום לא קלטה שוב אינה קולטת ומה שאמרו שלשה ימים לפולטת היינו שאף על פי שלא קלטה פעמים שמתעברת עד שלשה ימים וזו כיון שנתעברה איגלאי מילתא דלשעתא קלטה ואי משום דמציא להתהפך הא לא דמיא לסלק כרים דבשעת זריקה לא היה שם היזק כלל כגון שהיו שם כרים וסלוקן מחוסר מעשה הוא וכי מסלק להו דעביד מעשה אין הנזק בא מכחו אבל הכא בשעת מעשה ברי היזקה והצלה מחוסר מעשה נמצא שכשהיא נזוקת מחמת הבעילה הוא ומזיק בידים הוי דומיא דמסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו שאף על פי שהיה יכול לתקן עד שלא הוסיף מכל מקום כשלא תקן חייב וכ"ת הכא לא ברי הזיקה דשמא לא תתעבר הא קיימא לן בסוף פרק האשה בתרא דרוב נשים מתעברות ויולדות ואמרינן התם דסמכינן אהך רובא אפילו כנגד חזקת איסור דרובא וחזקה רובא עדיף.
2
ג׳ואיכא למימר דמשום הכי לא מחייב דאפי' תימא דלאלתר קלטה מכל מקום מעיקרא לא ברי דקלטה ולא הוי אלא גרמא בעלמ' דומיא דזקיפת סולם היכא דלא ברי דיתבה נמיה בחור והא דאמרינן דרוב נשים מתעברות ויולדות לאו מחמת אותו בעילה קאמ' דבאשתו היושבת תחתיו ומשמשתו מיירי דרובא מתעברות ליומא ולמחר' ועוד דאף על גב דלגבי איסורא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא הא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כדאמרי' בריש פרק המניח ואע"ג דחזקה מסייע לתובע כדאמרי' בריש פ' האומר דקידושין ובפ' מי שמת גבי מי שכתב כל נכסיו ולא כתב בה שכיב מרע דלא ק"ל כר"מ דאמר אם ברי הוא העמידנו על חזקתו שהיה ברי אלא כרבנן דאמרי המע"ה ועוד שאין ההיזק תלוי בקליטת אלא בשעת לידתה ולאו לאלתר הוא ולא ברי היזקה דאפי' דמבכרת דפחית מדמה מכל מקום כמה מבכרות נצולות ויולדות וכל שכן כשאינה מבכרת והוי דומיא דתקרה ומעזיבה דשלהי מציעא דאמרי' דהיכא דאיכא מעזיבה דתמו מיא והדר נפלי לא חשיב גירי דיליה ועל הנזק להרחיק עצמו הלכך משורת הדין אין חייוב ממון על ראובן אבל ראוי לעונש וימתח על העמוד ואם ראו ב"ד לקונסו בממון הרשות בידם ושלום נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3