שו"ת מהרי"ט, חלק א קמ״זTeshuvot Maharit, I 147
א׳לווניציא.
1
ב׳שאלה מעשה שהיה כך היה ר' יעקב כהן שלום בחור בן כהר"ר אברהם כהן שלום זה ט"ו שנים שמש עם אביו ואחיו בכהונה היינו עלו לספר לקרא ראשון ונשאו את כפיהם וחתמו אגרותיהן בשם כהן בכל מקום שהיו עומדים שם מיום הנז'. והנה הבחור ר' יעקב כהן הנז' קדש גרושה זקנה עשירה בצינעא אחרי שהוגד לאביו שהיא גרושה ואינו יכול לקדשה ולישא אותה ואחר שקדשה ונאמר לו שאינו יכול לקיימה אמר שאינו כהן ורוצה להחזיקה מה יהא בדינו של הבחור ר' יעקב כהן הלז האם יחויב לגרשה וכופין אותו להוציא כמו שכופין למקדשי פסולות ומהן גרושה לכהן או יהיה כח בידו מדין תורה לומר אינני כהן הגם ששימש בכהונה כמה שנים.
2
ג׳תשובה גרסינן במסכת קידושין פרק עשרה יוחסין א' ר"י סמכינן אחזקה אפילו ליוחסין ואזדא ר"י לטעמיה דאמ' ר' חייא אר"י מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות ופירש"י ז"ל מלקין על החזקות על דבר שאנו מחזיקין כן ואפי' אין עדות ברורה בדבר סוקלין ושורפין והרמב"ם ז"ל בפרק קמא דאיסורי ביאה פסק כר"י וז"ל מי שהחוזק בשאר בשר דנין בו ע"פ החזקה ואע"פ שאין שם ראי' ברורה איש ואשה שבאו ממדינות הים הוא אומר זו אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקו בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגים עליה אבל פחות משלשים יום אין הורגין עליה משום א"א וכן פסק נמי הטור א"י סי' ט"ל וז"ל מי שהוחזק בשאר בשר וכו' מלקין ושורפין על החזקה עד סוף הסימן ואין לומר דהתם מיירי דוקא כשהאשה עומדת בדיבורה אז תועיל חזקה שלשים יום דתרתי בעינן שהיא עומדת בדבורה וגם חזקת שלשים יום אבל בנ"ד שהוא אומר שאינו כהן וחזר מדיבורו החזקה לאו כלום היא זו ליתא דא"כ בסיפא דקאמ' אבל תוך שלשים יום אין הורגין וכו' הוה ליה למימר חלוקה שניה ג"כ ולימא אבל תוך שלשים יום או אפילו לאחר שלשים יום וחזרה מדיבורה אין הורגין אלא ש"מ בלאחר ל' יום לעולם הורגין עליה אפילו בחזרה מדיבורה. והא הכא דחזקה לא הוי רק שלשים יום מלקין שורפין וחונקין וסוקלין על החזקה של ל' יום כ"ש וק"ו בנ"ד על חזקה שהוחזקה לכל הפחות ט"ו שנים שהוא הבחור רבי יעקב כהן הנז' בעצמו מודה כשנשאל ואומר שהוא אינו יכול לשקר שלא נהג כל דיני כהן הן בעלית ס"ת הן בנשיאות כפים הן לחתימת שמו לכהן תחת הכתבים כמו שנראה בפרושו אינו דין שתהא חזקה לאסור הגרושה עליו ולאו כל כמיניה לומר שאינו כהן וכה"ג נמי אמרי' גבי אשה דכל שהוחזקה נדה אינה נאמנות לומר טבלתי כן כתב הטור י"ד סימן קפ"ה וז"ל האשה שהיא בחזקת טמאה וכו' ואם הוחזקה נדה בשכינותיה כגון שראוה לובשת בגדים מיוחדים לה בימי נדותה חשיבה בודאי טמאה. וכתב מהר"י קארו ז"ל ואם הוחזקה נדה בשכונותיה וכו' חשיבה בודאי טמאה כלומר ואסור לבא עליה וכו' והיינו דאמרי' סוף קידושין ובפ' המדיר אמר ר' יהודא הוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה וכו' עד ופרש"י ז"ל הוחזקה נדה בשכונותיה שראוה לובשת בגדי נדותה בנדון דידן נמי הוחזק לכהן וראוהו ששמש בכהונה ט"ו שנים ואינו נאמן לומר אין אני כהן דומיא דהאשה שאינו נאמנת לומר טהורה אני כשהוחזקה נדה. וגם דאיתא התם גבי אשה דאם נותנת אמתלאה לדבריה נאמנת וכן גבי אשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני כל שאינו תוך כדי דבור אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת הא מיהא בעינן שתאמר אמתלא' שיהא בדבריה ממש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק ט' דאישות וכן האשה שבאה ואמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנ' אמתלא' לדבריה ויש בדבריה ממש הרי זו נאמנת. דוקא דאמרה אמתלאה ויש בדבריה ממש כגון שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ולא אמתלאה כל דהו שאין בה ממש וגם הרב המגיד כתב שם וז"ל אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת ופי' אמתלאה טענה הניכרת שהוא כדאי לסמוך עליה וכן פי' ז"ל וכתב רבינו שאם לא נתנה אמתלאה לדבריה שיש בה ממש וכו' עכ"ל. וכן התם גבי נדה בעינן אמתלאה וטענה ניכרת שהיא כדאית שכל שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ודרך שחוק אמרתי לך תחילה אינה נאמנת וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאינו אמתלאה רק שאמרה לא אמרתי טמאה אני אלא מפני אחותך ואמך דיראו אותנו וכולי. הא קמן דבעינן אמתלאה חזקה וכדאית ושיהיה בדבריה ממש מה שאין כן באמתלאה שנתן הוא שרצה ליטול גדולה לעצמו להיות כהן וליקרא ראשון וכיוצא בו טענה קלה ורעועה שלא נשמע כמוהו מיום היות אדם על הארץ אמתלאה רעועה ורצוצה שאפילו הדיוט שבהדיוטי ישראל לא יטענו כמוהו ואם רצה להיות גדול בדרך לא סלולה כזו היאך נהפך כמו רגע בשקדש זה הבחור גרושה זקנה ועשירה ונתן עיניו בממון וירד מגדולתו שהוחזק כמה שנים ונשתמש בשרביטו של מלך מ"ה הקב"ה ובשביל נתינת עיניו בממון כסף נמאס מוריד עדיו מעליו ואומר אין אני כהן. וגם שהיתה אמתלאה מה שאינה רק פטפוט דברים שאין להם שחר הא כתב הרמב"ן ז"ל הביאו הטור יורה דעה סימן הנז' וז"ל הוחזקה נדה בשכונותיה ואחר כן אומרת טהורה אני אפילו נותנת אמתלאה לדבריה שאומרת לא לבשתי אלו אלא שלא תטרידני עכשיו כי לא הייתי בריאה אינה נאמנת וכתב הטור רוצה לומר כיון שראינוה לובשת בגדי נדותה הוי כאילו ראינוה שראתה שאז אינו נאמנת לומר לא ראיתי. בנדון דידן נמי כיון שראינוהו משמש בכהונה ושהוחזק הוי חזקה טובה לכהונה ואינו נאמן לומר אין אני כהן וגם שהטור כתב ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכונותיה מכשאומרת בפי' טמאה אני שנאמנת לומר טהורה אני בנתינת אמתלאה. הא כתב מהר"י קארו ז"ל שם כבר הרגיש הרשב"א ז"ל בתורת הבית בקושיא זאת ותירץ דמשום בושת או אונס מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי כמכחשת מה שאמרה ואינה נאמנת. בנ"ד נמי שעשה מעשה כולי האי ושמש בכהונה ונשא כפיו וחתם בכתביו לכהן ט"ו שנה הוחזק ודאי לכהן גמור ולאו כל כמיני' לומ' איני כהן עכשיו שזה הבחור קדש הגרושה הזקינה העשירה הנז' וגם שיטעון ויאמר דכל יסוד כהונה זו בא מזקנה שאמרה בצפת תוב"ב שהוא ממשפחת כהנים ואיהו גופיה הוא שהוציא את הקול הזה של כהונה והפה שאסור הוא הפה שהתיר ומצי לומר אין אני כהן כדתנן האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסור הוא הפה שהתיר הא ליתא דהא בעינן שתחזור בה תוך כדי דבור כמ"ש טור א"ה סי' מ"ז וז"ל אמרה היא בעצמה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כדי דבור נאמנת לאחר כדי דבור אינה נאמנת. ועתה דון ידין כל מי שיש לו מוח בקדקדו אם מיום דהפה שאסר ואמר כהן אני שהוא לפחות ט"ו שנים עד עתה שהפה התיר ואמר אין אני כהן עתה כשקדש הבחור הגרושה הזקינה העשירה הנז' אי הוה מתקרי תוך כדי דיבור א"ל שנאמר שיש עכשיו שהוא לאחר זמן או מהרה דמארי עלמא דהוי תת"ק שנה. וגם דאיתא שם אם נתנה אמתלאה לדבריה אפילו לאחר כדי דבור כגון שלא יקפצו עליה אנשים שאינה מהוגנים נאמנת הא אמרן דבעינן אמתלאה שיש בדבריה ממש וטענה ניכרת שהיא כדאית לסמוך עליה כגון שלא יקפצו עליה וכו' אבל אמתלאה חלושה כגון זה שאומר שנטל גדולה לעצמו עכשיו שקדש הגרושה זקנה ועשירה אינה אמתלאה כלל אדרבה חטא ועון פלילי להשמט מתגא דמלכא וקרובים הדברים לומר שהמוציא דברים כאלו לאמתלאה ח"ו פרחה צרעת המינות במוחו אלא ודאי כהן הוא והוחזק לכהן דגדולה חזקה ולא מפיו אנו חיים וכנז' וגם אם היה בא מעצמו עכשיו בלי חזקה ואמר אינו כהן אינו נאמן דכבר אסר ונטל עליו כל חומרות כהונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דאיסורי ביאה וז"ל מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן וכו' עד אבל אוסר עצמו בגרושה וכתב הרב המגיד זה פשוט משום דשוינהו לכל פסולי כהונה אנפשיה חתיכא דאיסורא וכן כתב הטור א"ה סימן ג' וכן הביא הכל להלכה פסוקה מוהר"י קארו ז"ל וכל זה הוי אפילו בלא הוחזק כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בדהוחזק ט"ו שנים. וגם כתב ריב"ש סימן נ"ד א' שהביא מעשה דיומא של כהן גדול עם שמעיה ואבטליון וכ' וז"ל הנה שלא היו אלה החכמים נזהרין מלקלל ולבזות הכהנים אף אם היו נודעים ביחס כל שלא היו נוהגים כשורה או שלא היו בני תורה כ"ש כהנים שבדורינו שאין להם כתב יחס אלא מפני חזקתם נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן ואפילו הוא ע"ה בפני חכם גדול שבישראל כמ"ש זה הרמב"ם ב"פ י"ב מהלכות תפלה אע"פ שמן הדין היה זה אסור ואותו חכם חייב מיתה שקורא לפניו אפילו כ"ג ע"ה עכ"ל לעניינינו. דנראה דכהנים שבדורינו אין להם כתב יחס אלא חזקה שמוחזק בכך אפי' הכי אלימא האי חזקה לעשות נגד הדין ולקראו ראשון אפי' היותו ע"ה בפני חכם גדול שבישראל וחייב מיתה אם קורא לפניו וכל שהוחזק הבחור ר' יעקב כהן שלום ואביו ואחיו לכהנים הרי כל החומרות כהנים עליהם ואסורים בגרושה. והראיה שעכ"ז שכתב הריב"ש כנז' אפ"ה כתב בתשובה סימן שמ"ח על כהן שבימיו שגם בזמנו לא היו הכהנים רק מוחזקים בלי כתב היחס כתב סוף אותו שאלה על אותו הכהן שרצה להחזיר גרושתו והוא היה מאותם שאין כתב היחס אלא מוחזקים כנז' כתב וז"ל ומ"מ בנדון שלפנינו שהיא גרושה גמורה ואסורה לו מן התורה אין צ"ל שכופין אותו להוציא וגם מייסרין אותו על מה שעבר וכו' וכתב שם מיני הכפיה וכמו שיבא עוד וכתב גם שם הריב"ש לא מבעיא גרושה גמורה דפסולה לכהן אלא אפילו ריח הגט פוסל לכהונה שהוציאו חז"ל להיות גט זה פוסל בכהונה מרבוי הכתוב ואשה גרושה מאישה לא יקחו. על אחת כמה וכמ' גרושה גמורה זקנה שבא זה הכהן הבחור בעקיפין ובהצנע לכת לקדשה לו לשום ממון. א"כ הכל מה שכתבנו ברור כשמש בצהרים שאסור אל הבחור רבי יעקב כהן שלום לקיים גרושה זקנה זו מצאתי עוד בתשובת הרב מדינה סדר טור א"ה סי' רל"ה בנדון שבויה שנשבת יתירה מבת שלש שנים ויום אחד ואשה מפי שבויה שנשבת עמה מעידה שהיא טהורה אם יכולה להנשא לכהן סוף התשובה ז"ל די לנו להחמיר במה שהוא אסור ודאי אבל בענין ספק כזה ראוי לנו לומר ספיקא דרבנן לקולא עוד דהוי ספק ספיקא מתהפך ספק כהן ספק ישראל ואם תמצא לומר כהן ספק מותר ספק אסור ויש לנו לומר גם כן שבויה זו ספק אסורה לכהן ספק מותרת ואם תמצא לומר אסורה לכהן ספק זה אינו כהן אלא ישראל ע"כ. א"כ חזינן דהתיר מכח דשבויה הוי ספק דרבנן כמו שכתב איהו גופיה שם בשם הרמב"ם פי"ח מאיסורי ביאה סעיף י"ז ונדון דידן גרושה לכהן ודאי אסורה מדאורייתא. ועוד התיר דהוי ספק ספיקא מתהפך ונדון דידן אינו ספק ספיקא ואינו מתהפך אינו ספק ספיקא דלא מצינן למימר אם תמצא לומר כהן ספק מותרת דשמא לא בעלה דנ"ד אם תמצא לומר כהן הוי ודאי אסורא דגרושה היא וגם מההפך אינו מתחיל בנ"ד דבשלמא גבי שבוי' מצינן שפיר למימר שבויה זו ספק אסורה לכהן דשמא לא נבעלה מה שאינו כן בנדון דידן דגרושה זו ודאי אסורה לכהן באופן דבנדון דידן גם הרב מדינה יודה דאסור דלא הוי מדרבנן ואינו ספק ספיקא וקל להבין מלבד דנוסף על שהדין כך גם השעה צריכה לכך ולא אכשיר דרי ופרוץ מרובה על העומד ואם ח"ו המורים בכ"מ שהם יצ"ו יניחו עצמן ומתרשלי' בדבר זה כל כהן בפרט מאלו אנוסי הזמן בראותו גרושה יפה ועשירה ימלא את ידו שלא לכהן ויאמר אין אני כהן ולמה אגרע מהבחור יעקב כהן שלום דנסיב גרושה זקנה ועשירה ועל פני כל אחיו ישכון אתה בהיותו עמה והנה נמצא תורתנו הקדושה וש"ש מתחלל בפרהסי' ואין אומר השב ואזל לה כהונה אוי לעינים שכך רואו' אשר לזה כל בר בי רב ת"ח תופס התורה ומורה חל עליו חובת ביעור כיעור המעשה המכוער הזה כי כל עת וכל רגע וכל שעה הבחור יעקב כהן שלום הלז חוטא לאלהי מרום ונכון להיות גוזר עליו בכל עוז ובכל תוקף שיגרשנה וכל כי האי לא הוי גט מעושה דאמרינן בכתובת פ' המדיר אין מעשין אלא לפסולות כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט ומיני כפייה דעבדינן הלא הם כתובים על ספר הישר מהר"י קארו ז"ל טור א"ה סימן ו' וז"ל כתיב בא"ח כתב רב נטרונאי כהן דנסיב גרושה או אחת מהפסולות ושמיתו יתיה תרי או תלת זמני ולא שבקה ואמר לא ניחא לי דליהוי כהן וכו' עד ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב והריב"ש סי' שמ"ו הנז' על אותו כהן שרצה להחזיר גרושתו כתב כנז' וז"ל מ"מ בנדון שלפנינו שהיא גרושה גמורה ואסורה לו מן התורה ואין צריך לומר שכופין אותו להוציא וכו' וכתב עוד ודרך הכפייה איך היא מבואר במסכת כתובות פרק המדיר וכו' עד ומפרש בהדיא התם דכופין בשוטי' וכו' הכל שם עד סוף התשובה. אל חי חלקינו צורנו יסיר יצר הרע מקרבנו אכי"ר זהו הנראה לנו חותמי מטה בן ציון צרפתי מבורר לדיין מ"ה יעקב כהן הנז' ומקוים מהווגאדור יר"ה. ליב סרוואהל ואני כמוהו. יצחק גרשון ואני כמוהו. וזאת תשובתו על הדבר.
3