שו"ת מהרי"ט, חלק א קמ״וTeshuvot Maharit, I 146
א׳שאלה ראובן נתן לשמעון ה' אלפים לבנים בזמן שהיא שוה כל גרוש קרוב לש' לבנים באופן שנתן לו י"ב פרחים וחצי בעד ה' אלפים לבנים והתנה עמו שיתן לו מהמטבע החדשה לערך ש' לבנים הגרוש ה' אלפים לבנים חדשים לסוף שנה אחת ואמר לו שהם קדש מקהל פ' ועכשיו שנתחדשו המטבעות רואה שמעון שהפסד גדול הוא ומה גם שידע שאינה מעות של הקדש אלא של ראובן ואינו רוצה לפרוע אלא לפי מה ששוה המטבע הראשון שהם י"ב פרחים וחצי יורינו המורה.
1
ב׳תשובה כל שיש תוספות יותר על חומש כמו שהוזכר בהגוזל קמא והלוהו מן הישן ע"מ לפרוע בחדש רבית קצוצה כמו הלוהו סלע בה' דינרין סאתים חיטים בג' דהיינו נשך של תורה ואינו רואה דבריו של החכם השלם נר"ו בזה שכתב דהיינו מה שהביא רבינו משם ספר התרומות דאם היה בענין שהוסיפו עליו יתר על חומש או שהוזלו הפירו' מחמת המטבע וקבלו י"א דהוי רבית קצוצה וי"א דהוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו כמ"ש הרב בב"י וכ' דלדעת הרמב"ם הוי אבק רבית שהרי לדעתו אפי' נתן לו בעי' יותר לשם רבית כיון שלא קצץ עמו תחילה אינו אלא אבק רבית דנ"ל דע"כ לא איפליגו הני רבוותא אלא בהלוהו סתם על המטבע ונשתנה וקבלו אבל היכא דיודעים היו שישתנה המטבע שכבר הוטבע ומתנה ע"מ שאתן לך מטבע החדש הרי זו קצוצה ואף במעות של הקדש לא הותר שאין לנו עכשיו קדשי בדק הבית ובמעות של עניים היכא שאינן מיוחדים התיר הרשב"א אלא שהרא"ש סגר את הפתח ואמר לא הותר אלא בקדשי בדק הבית ואף הרשב"א אמר בתשובה להלכה אני אומר ולא למעשה מ"מ בדיעבד לא היה הדבר חוזר ולכתחילה נמי אם היה רוצה לתת לעניים מדעתו שרי דמתנ' לעניי' הוא ולא אסרה תור' אלא רבית הבא ממלוה ללוה אבל אם מעות של ראובן הם רבית של תורה הוא ויוצאה בדיינין כ"ש שלא יפרע ואפילו אם ירצה לתת לו התוספות במתנה אינו רשאי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2