שו"ת מהרי"ט, חלק א כ״זTeshuvot Maharit, I 27
א׳ראובן שצוה מחמת מיתה ששמעון ולוי יפקחו על נכסיו ולוי היה דר במ"א אי אמדינן דעת המצוה דכוונתו היתה שישלחו חצי הנכסים שם ביד לוי: שאלה שאלתם ראובן צוה מחמת מיתה ומנה את שמעון ואת לוי אחי אשתו לפקח על נכסיו ושמעון היה דר במקום ראובן ולוי אחי אשתו היה דר במקום אחר וגם לא היה שם בשעת פטירתו ונמסרו הנכסים ליד שמעון שהיה שם ועתה בא לוי גיסו ואומר כי הוא איני יכול לעקור דירתו ממקום שבתו ובפרט מא"י ושהוא רוצה ליקח חצי הנכסי' שיהיו בידו לישא וליתן בהם על משכונות זהב וכסף כי שם במקומו ימציא זה יותר ממקום המצוה והוא יוליכם לאחריותו וישלח כל מה שצריך להוצאה מוקדם שנה בשנה ואח"כ לעת מצוא יתן כל א' חשבון לחבירו וניזל בתר אומדן דעתא ודאי כן היה דעתו דמצוה כי כבר היה יודע שלוי זה לא יצא ממקום שבתו מפני כל והמצוה היתה כונתו להסמיך אשתו והבנים בניה אל לוי אחיה דק"ל אזלי' בתר אומדנ' ושמעון מעכב על ידו. (אזלינן בתר אומדנא בכמה דוכתי בתלמוד)
1
ב׳תשובה איברא דבכמה דוכתין בתלמוד' מוכח דאזלינן בתר אומדן דעתא דשכיב מרע וכההי' דמי שהלך בנו למ"ה וכו' דקי"ל כר"ש בן מנסיא דאמר אילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחרים וכן ההיא דתנן ש"מ שכתב נכסיו לאחרים לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה דאמדינן לדעתיה דאדעתא שיקום מן החולי לא נתנם וכן ההיא דפ' חזקת ההוא גברא דשמעא לדביתהו דאמרה לברת' אמאי לא צניעת באיסור' הך אתתא י' בנין אית לה וכו' כי שכיב אמר כל נכסי לחד ברא. (לא אמדינן דעתו של ש"מ אלא כשאיר' מה שלא עלה על דעתו אבל כשהדבר לא נשתנ' אין לנו לפרש דבריו ולדון על כוונתו כל שהוא לא פי' דאם איתא היה לו לפרש) מיהו הכא בנ"ד אין זו אומדן דעתא לומר שכיון שש"מ זה הי' יודע שלוי אחי אשתו אינו דר באותו מקום הית' כוונתו שיוליך עמו חצי הנכסי' דלא אמדינן אומדן דעתא אלא כשאירע מה שלא עלה על דעתו ואני אומר אלו היה יודע כן לא היה עושה אבל כשהדב' לא נשתנה אין לנו לפרש דבריו ולדון על כוונתו כל שהוא לא פי' דאם איתא היה לו לפרש ולא דמי למי שמת בנו וכו' דהתם לא פי' לפי שסבור היה שמת בנו שהרי שמע שמת וכן ההיא דהכות' נכסיו לאחרים סבור היה שימות מתוך חוליו ולא עלה על לבו שיקום ולכך לא חש לפר' וההיא דפ' חזקת לא הי' יכול לפרש לפי שלא היה יודע מי היה בנו אבל כבר גלה דעתו שרצונו הוא שלא נתן אלא לא' מהם וזה תלוי באומדן דעתינו אבל הכא כל שלא פי' אם איתא שהית' כוונתו שיוליכ' האפוטרופוס האחר שם למקומו היה לו לפר' דלאו בכל מילתא אמרי' אמדי' דעתא דהא אמרי' בריש האיש מקדש ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל בעידנ' דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הו"ל דברים שבלב ואינם דברים אע"פ שיש אומדנא דמוכח כדאמר' התם כל שלא פי' לא אמרי' הכא נמי כל שהוא לא פי' אנו אין לנו לשנות (ב' אפטרופסי' על ענין אחד אינן רשאים ליחלק אלא שניה' מתעס' ביחד) ועל הסת' הוא כשאר אפוטרופסי' כשנמנו ב' אפוטרופוסין על ענין א' אינן רשאין ליחלק אלא שניהם מתעסקי' ביחד שכך יפה להם ליתומי' וכדין שותפין לא דיינוהו כדאמר' בהמקבל אמר רבא בי תרי שקבלו עסקא בהדי הדדי וכו' ואי אמ' ליה נפלוג ואי אתי לך פסיד' דרינא בהדך דאמר ליה מזלא דבי תרי עדיף ואע"ג דבההוא פרקא גופי' אמרי' גבי שתלא דרב יוסף דשכיב ושביק חמשא חתנוותא דאמרי' ליה עד השתא חד השתא ה' עד האידנא לא סמכו אהדדי השת' סמכו אהדדי ומפסידו לי רב יוסף לדחותם אמר כן דהא אמרי' לעיל האי שתלא דשכיב מסתלק דלאו ממון הוא להוריש לבניו ושמא ש"מ זה כך הית' סברתו לומר טובי' הב' מן האח' ועוד לענין ממון אמרי' אין עושים שרר' בדבר שבממון פחות משנים לענין הקדש. ושמא האומדן דעתא להפך הוא שנאמר (ש"מ שאמר ששמעון ולוי יתעסקו על נכסיו ולוי דר במקום אחר' אמדינן דעתו דלוי יהיה משגי' על שמעו' ויקבל ממנו חשבון מזמן לזמן ומשאמר ששמעון ולוי לא כיוון שיהיו שניה' אפוטרופסי' דלשון זה משמע שניהם כאחד ומשמע שניהם בפני עצמם) שכיון שש"מ זה היה יודע שלוי הנז' אינו דר שם לא היתה כוונתו שיתעסק בנכסים גם הוא אלא שיהיה הוא משגיח על שמעון חבירו בכל עסקיו ויקבל ממנו חשבון מזמן לזמן כדי שיהיה שמעון זריז ונשכר לתועלת היתומים ביודעו שהוא עתיד ליתן דין וחשבון וזה שלא פי' ליפות כחו של לוי עשה שידעו שהוא אפטרו' ממש כי היכי דלשתמען מילי' וכההיא דפ' יש נוחלין דאמרי' הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ומה שלא פי' הוא שרצה שתהא שולטנית עליהם לעשו' בהם כל מה שתרצה ואינש לא ימח' ביד' הכא נמי דכוותא דאין לומ' דאמ' יהיה שמעון ולוי אפוטרופסים שניהם דוקא משמע דהא בשבועות שתים קי"ל לר' נתן דאביו ואמו קלל וכו' משמע שניהם כא' ומשמע שניהם בפני עצמם עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בשור וחמור יחדיו ועיין בתוס' דיבמות דף י"א ובפרט כי כל הנכסים הם ביד שמעון וברשותו אין לנו יכול' לשנו' וזוזי היכא דקיימי קיימי וזה שכתו' בשאלה שכב' היה יודע המצו' שראובן יכול לעקו' דירתו משם י"ל שאע"פ כן היה דעתו ששניהם יתמנו על הנכסים ואע"פ שלא יתעסקו שניהם אם לא יבא ראובן יקח ממנו חשבון ושניה' ישתדלו יותר בנכסי' נאם הצעיר יוסף בכמהר' משה מטראני זלה"ה.
2