שו"ת מהרי"ט, חלק א כ״וTeshuvot Maharit, I 26
א׳(לענין אם מועיל סילוק בעדים) שאלה ולענין אם הועיל סילוק בעדים או לאו בההיא דחזקת הבתים דלסלקו תרי מינייהו ולדיינהו הקשה ר"י ז"ל והרי בעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאמרי' בפ' יש נוחלין וחלק בין פיסול הגוף לפיסול ממון דלא בעי ביה תחלתו וסופו בכשרות וכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ט שכן היה דן רבינו מאיר ז"ל ושוב חזר בו ופסק דאף בפיסול ממון בעינן תחלתו וסופו בכשרות לפי שמצא תירוץ אחר בתוס' מרבינו יהודה מפרי"ש וחלק בין דיין לעד דסילוק מועיל לגבי דיין ולא לעדות וכתב הוא ז"ל שכשלמד בתרא דקדק דע"כ סילוק מועיל גבי עד ותירוץ רבינו יהו' אינו כי הספר מקשה אמילתא דשמואל דאמר השותפין מעידין זה על זה דאוקימנא כשסלק את עצמו ומקש' וכי לסתלק מי מסתלק פי' שיוכל להעיד והתניא בני העיר וכו' ואמאי לסלקו וכו' אלא ודאי דלא מהני וקשיא לשמואל דאמר דסלוק מועיל להעיד ומשני שאני ס"ת וכו' ולא תקשי לשמואל דלעולם שותף מעיד ע"י סילוק וההיא דפ' האיש מקדש גבי הן הן שלוחיו הן הן עדיו והשת' דתקון רבנן שבועת היסת וכו' והא יכול היה לפוטרן משבועה ולא יהיו נוגעי' בעדותם ואיכא למימ' דהא לא מקרי סילוק כדמוכח בפ' חזקת גבי שבבי דנקט אגרא בידייהו דאמרי' נוגעים בעדותם ולא מצי לאוקומי בשפטרן מהממון נמי כדכתב נמוקי יוסף שם ועוד לאחר שנשבעו יהיו נאמנין כמו שהקשה ר"י ז"ל שם אלא נראין הדברים שאין סלוק מועיל בעדות ועיין שם בחדושי הריטב"א ז"ל ובקדושי כסף דאמרינן בירוש' דלא מהמני קשה דליהבי אינהו הני פרוטו' ולסהדו ואני בעניותי הוקשה בעיני הדבר מאד היאך אותם גדולים טעו בסוגית ההלכ' דהא ודאי כולה סוגיא הכי סלקא אדשמואל דמיירי לענין עדות ורבינו מאיר ז"ל שחזר בו מסברתו היאך נעלמה ממנו הלכה ובתשובת המיימונית הובא כך משום רבינו ברוך וכתו' שם שנראי' דבריו מדברי רבינו שמשון שחלק מפיסול הגוף לפיסול ממון ויש לומר דמילתא דשמואל יש להעמיד שהשותפין מעידין זה לזה שיודעים עד שלא היה שלהם ולאחר שנסתלק חשיב תחילתו וסופו בכשרות כדתנן היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ופריך ומי מצי מסתלק והתניא וכו' דס"ד דסילו' לא מהני דחיישינן לקנוניא כדפירש רש"י והנמוקי יוסף ומשני לקנוניא לא חיישינן ושאני ספר תורה דלשמיעה קאי והכא ע"י סילוק חשיב תחילתו וסופו בכשרו' שבשעת ראייה הוה כשר ועוד יש לומר דאמילתא דשמואל דהשותפין מעידין זה על זה לא קשה מידי והא תחילתו וסופו בכשרות בעינן ולא הקשה אדם עליה מעולם דכיון דמוקמינן לה דכתב ליה לאותו מחזיק דין ודברים אין לי על שדה זו ואפי' על חלקו עכשיו כשהוא מעיד להוציא חלק חברו מהני דלענין חלק זה מעולם היה כשר אלא לפי שהיה לו בה שותפות היה נפסל ועכשיו שהניחה לאותו מחזיק ואינו רוצה להוצי' אלא חלק חברו לענין זה תחילתו וסופו בכשרות הוא ואין זה מעיד על ממון שהיה פסול לו דאי משום שותפו' הרי מתחילה הוא עומד ליחלק דשותף חולק שלא מדע' וכל העומד ליגזז כגזוז דמי ולהכי לא מוקי לה תלמוד' כגון שהשותף נתנו לחברו זה שרוצה להעיד עליו במתנה והרי נסתלק מן ההנאה דמ"מ לענין חלקו תחילתו בפסלות הוא שהרי מתחילה היה שלו ואע"פ שנתנו לזה במתנה לא מהני דתחילתו וסופו בכשרות בעינן והיאך יעיד לו עליו ומקשה תלמודא וכי מסתלק נפשיה מי מסתלק והתניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ותינח דלענין עדות אין מביאין ראיה מאנשי אותם העיר שכיון שהיה להם זכות בס"ת זה כבר הם פסולים להעיד להם עליו ושוב לא יתכשרו בסילוק שיתנו שיסתלקו מן ההנאה דתחילתו וסופו בכשרו' בעי' וס"ת אין בו דין חלוקה ולאו ליחלק קאי ולהכי אף מעיקרא אפי' על חלק שאר בני העיר היו פסולין מדינ' אם גם חלק שאר העיר צריך הוא לחלק ואין לשום אחד חלק ברור בגופו של ס"ת מיהו לענין דיינין דלא בעי' בהן תחילתו וסופו בכשרות פריך אי מצי מסתלק לסלקו תרי מנייהו ולא יהנו עוד מס"ת ולדיינוה ומשוי תלמודא עדי' שתחילתן בכשרות לדיינים דלא שייך בהו תחילתן בפסלות ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי דע"כ נהנים בשמיעה וכן ההיא דפריך בתר הכי מההיא דתנו מנ' לבני עירי וכן תנו מנ' לעניי עירי מעדי' לא פריך שאין אות' הממון מיוחד לשום אחד מהם בפרט שלא נתן אלא לבני העיר או לעניים למה שיסכימו רובם לעשות בו ושמא יסכימו לעשות ממנו צרכי רבים וכמו שפירש רשב"ם ז"ל לחומות העיר ושאר צורכיהם וכיון שכן אין חלקם של אחד מהם מבורר שנאמר לענין חל' בני העיר היו כשרים דשמא יעשו מהם צורכי רבים והרי היו פסולים להעיד ואפי' אם עכשיו יקחו בני העיר חלקם מאותו המנה לעצמם שאין להם לעדים שייכות בו מ"מ תחילתו וסופו בכשרות בעינן ולא פריך אלא לענין דיינין לסלקו תרי מינייהו ולדיינוה. (בעדים לא מהני סילוק דאכתי לא הוי תחילתו וסופו בכשרות) ומשני התם נמי בס"ת וכו' אבל לעולם העדים אינם יכולין להוציא חלק' אע"פ שיסתלקו מן ההנא' ויהיה לשאר בני העיר דאכתי לא הוי תחילתו וסופו בכשרות דלא קרינן ביה בהאי ממון והוא עד עד שיהיה עד משעה ראשונה ואלו פסולין היו אע"פ שלא היה חלקם מבורר ואל תשיבני א"כ המוכר שדה לחבירו לא יעיד לו עליה שהרי מתחילה היה פסול להעיד עליה ואמאי צריך שמואל למימר אין מעיד לו עליה מטעם שמעמיד' בפני ב"ח אין זה כלום דודאי כשהיתה מתחילה שלו לא מקרי עד כלל אלא בעל דבר הוא ולא ממעיט זה הוא הלע"ד נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
1