שו"ת מהרי"ט, חלק א ל״וTeshuvot Maharit, I 36
א׳(גוי שהעמיד לישראל בפני שמעון שיפרע לישראל ק"ק דינרים ממה שבטוח ממנו ושמעון נתרצ' וטוען שמעון שלא נשאר לו עתה כי הגוי היה חייב לו יותר ממה שהיה לו בידו אם חייב שמעון או לא) שאלה ראובן היה נושה בערל א' ק"ק זהובים בזהב שנשאר חייב לו משארית חשבונות שבינו לבין הערל והלך ראובן ותפש לערל על החוב שחייב לו והלכו הערל וראובן אצל שמעון ואמר לו הערל לשמעון בפני ראובן ועדים שנמצאו שמה דע כי אני חייב לראובן ק"ק זהובים מעסק משא ומתן שעשיתי עמו ומשיורי חשבונותינו ולכן הק"ק זהובים תפרעם לו עכ"פ כיון שאתה בטוח ממני משני קולוש משי שיש לי בידך והשיב שמעון לראובן בפני העדים והערל אני אפרעם לך בע"ה מהמעות הראשונים שיהיו לי עד סוף פרוטה אחרונה אז הלך ראובן לדרכו בבטחו על מה שאמר לו שמעון הנז' עתה טוען ראובן שיתן לו המעות שהבטיחו לפני הערל שחייב לו כנ"ל ובפני העדים כאמור כיון שהקולוש של משי היו בידו והודה ולא בוש על החוב שיפרע לו כמנהג הסוחרים של המקום ההוא שבדבור לבד פורעים ואינם נוטלין קנין כלל ושמעון טוען שלא נשארו בידו מעות הערל כלל כי כל מה שהיו שוים הב' קולוש משי יותר משווים היה חייב לו הערל ולסוחרים אחרים עתה יורינו מורי הצדק דין החייב והזכאי.
1
ב׳(כל היכא דישראל יש לו מלוה או פקדון מהגוי חייב בעד הגוי במעמד שלשתן) תשובה דבר ברור הוא שישראל מתחייב בעד הגוי במעמד שלשתן הואיל ויש בידו מלוה או פקדון משל הגוי וכמו שכתב התו' בפרק קמא דגיטין דהיכא שהגוי אומר לישראל שיתן לישראל חבירו כמ"ש קנה ואין הנפקד יכול לחזור אבל מה שיש לדקדק בנדון שלפנינו הוא בלשון שאמר הגוי לשמעון ולכן הק"ק גרושו' תפרעם לו עכ"פ כיון שאתה בטוח ממני משני קלוש משי שיש לי בידך שמשמע לשון זה הוא שיפרע לו שמעון מכיסו ויהיו השני קולוש בידו לבטחון ולא שיפרע לו מדמי המשי וכן מוכח מתו' תשובתו של שמעון שאמר לראובן אני אפרעם לך מהמעות הראשונים שיהיו לי משמע שמשלו היה נותן ולא מדמי המשי. (היכא דלא אמר הלוה לנפקד שיפר' למלו' מהפקדון אלא מכיסו על בטחון הפקדון לא קנה במעמד שלשתן) וכיון שכן אפילו היה המפקיד ישראל כל שלא אמר שיתן מהפקדון שיש בידו אינו משתעבד בדין מעמד שלשתן וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בתשובה הביאה בעל ספר התרומות ז"ל שער כ"ח ס' ג' וז"ל והיכא שהפקיד לו כור של חטים ואמר לו מאותו כור של חטים תן עשרים דינרים ללוי אם פירש תן לו עשרים דינרים במעות מן החיטים כיון שהחטים פקדון לא קנה אבל אם אמר לו סתם תן לו עשרים דינרים מחטים שיש לי בידך נעשה כמאן דאמר ליה תן לו חטין שוין עשרים דינרים הוא וקנה ואם חטין הלואה אצלו כיון דשעבודא אית ליה גביה אע"פ שפירש תן לו עשרים דינרים במעות קנה דכולהו טעמי דאתמרו בגמרא במעמד שלשתן בהלוא' בהך אורחא רהטי דמשום שעבוד' דרמי עלי' משתעבד ליה להאי אלו דבריו ז"ל ונמוקן עמן שעיקר טעמו של מעמד שלשתן אינו אלא דמגו דמשתעבד להך משתעב' נמי להאיך ואינו משתעב' אלא במה שחיי' לו או במה שיש בידו ממנו אבל כשאומר לתת לזה מעות אחרים משלו ויהיה הפקדון תחת ידו בטחון או אפילו אמר שימכור הפקדון שתחת ידו ויתן ללוי מעותיו כיון שהו' אינו משועב' בכך לראובן למכו' ולתת לו המעות כ"ש לתת לו מעות משלו אף ללוי אינו משתעבד במעמד שלשתן. (מי שיש לו פקדון מראובן ואמר ראובן שימכור הפקדון ויפרע ללוי במ"ש לא קנה) אע"פ שבעל ס' התרומות נר' כחולק על דברי הרמב"ן ז"ל במה שכתב למעלה על ראובן שאומר לשמעון תן ללוי בעבורי עשרים דינרים שהרי יש לי בידך כור של חטין ואח"כ רצה לחזור מסתברא דהו"ל כמנה יש לי בידך וכדאמרי' בעלמא מה לי הן מה לי דמיהן וכי יעלה על דעת שמי שיש בידו מחבירו זהובים ואמר לו מנה יש לי בידך תניהו לפ' שלא קנה ומהיכן יצא דין זה שלא יעמדו הזהובים במקום דינר הואיל ויכול למכרן ולהחליפם בדינרין והא נמי דכוותה היא עכ"ד ואינן חולקים על דברי הרמב"ן ז"ל בעיקר הדין שכשהוא אומר שיתן לו מנכסיו הואיל ויש בידו הפקדון שחייב ליתן הואיל ובידו למכרו ולעשות דמים אבל כוונתו לומר שכשהוא אומר תן עשרים דינרים ללוי לאו דוקא דינרים ממש קאמ' אלא או חטין או דינרים דמה לי הן מה לי דמיהן הילכך חל השעבוד בגוף הפקדון ואין הנפקד יכול לומר אין רצוני להשתדל בעבורו למכור חטין לפרוע חובותיו אלא שיתן לו חטין או דמיהן וכן הוכיח אטו אם היה ביד שמעון זהובים ואמר לו תן לו כך וכך דינרי כסף וכי נאמר שדינרים דוקא קאמר הא לא מסתברא כלל והוא הביא תשובת הרמב"ן ז"ל בסוף דבריו ואמר וזה אשר כתב לי הרמב"ן ז"ל בזה משמע שאין דברי הרמב"ן חלוקין על דבריו אבל בנדון שלפנינו שהוא מפ' להדיא שיתן לו מעות משלו ויהיה בידו המשי לבטחון נר' שלא היתה כוונתו שימכו' המשי בשוקא חריפא לתת לו המעות אבל שיתנם שמעון ואח"כ יתפרע מן המשי שתחת ידו שודאי שלא חל שיעבודו של ראובן על שמעון כיון ששמעון לא היה משתעב' בכך לגוי ועוד מוכיח להדיא כן מדברי הרמב"ן במה שכתב בתשובה הביא' למעלה בספר התרומות על שאמר לו לוי לשמעון בשעת המחאה יש לך מנה של ראובן ואמר הן שאע"פ שראובן אמר סתם תן מנה לפלוני אמדינן לדעתיה שעל אותו מנה קאמר ולא אמרי' תן לו משלך או הלוה לי מנה ותן לו קאמר משמע שאילו היה אומר כן אע"פ שהוא חייב לו מנה לא משתעבד כיון שאמר לו שיתן משלו ואף על זה הרמ"ה והרא"ש ז"ל חלקו בדבר ואמרו דכיון דמעמד שלשתן הלכתא בלא טעמא היא אינו מועיל עד שיאמר בפי' מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני כמו שכתוב בטור ח"מ סי' קכ"ו וכ"ש בנ"ד שאמר בפי' שיתן לו משלו ויהיה המשי לבטחון. (מי שאמר לחברו שיפרע מממון שיש בידו ועכשיו טוען שלא היו בידו כ"כ מעות באותה שעה נאמן ולא קנה שמעון)
2
ג׳עוד קרוב אני לומר שמטעם אחר פטור שמעון משעבודו של ראובן כיון שאומר שכל המשי שהיה בידו מאז מאותה שעה לא היה שוה מה שהיה משועבד לחבירו נמצא שבשעה שהמחהו אצלו לא היה חייב שמעון לגוי כלום ונאמן הוא לומר כן אפי' שאין לו עדים בדבר ואעפ"י שאמר לו הגוי בפני העדים שיש בידו השני קולוש של משי שיהיה בטוח מהק"ק זהובים שהוא נותן ושמעון שתק אין שתיקתו ראיה לומר שתהא בהודאה שיש בידו שיווי הק"ק זהובי' אלא שלא חש לדבריו לפי שהוא היה בדעתו לתת לראובן את חובו אע"פ שלא יהיה במשי שיווי המעות וכמ"ש שיפרעם מהמעות הראשונים שיהיו לו ולגבי המפקיד בהודאה בעלמא אין שתיקתו כלום ואע"פ שיהיו שם עדים ואמר המפקיד אתם עדי כמו שכתב הטור בסימן פ"א דהא דמהני אתם עדי דוקא כשתבעו מנה ואמר לו הן ואחר כך אמר אתם עדי ושתק לוה אבל אם אמר לו מנה לי בידך והלה שתק ואמר לעדים אתם עדי ושתק הנתבע אין תביעתו כלום וכן כתב בספר התרומות שער מ"ב משמן של ראשונים נוחי נפש אף כאן במעמד שלשתן שאומר המפקיד תן מנה לפלוני במקום אתם עדי הוא וכל שהוא לא הודה שיש לו פקדון משלו אין שתיקתו ראיה ואין כאן דין דמ"ש וגם במה שאמר אני אפרעם לך מהמעות הראשונים שיבואו לי אינה הודאה שיש לו בטחון מהמשי דשמא אעפ"י כן היה בדעתו ליתנם ולא חשש להשיב על דבריו.
3