שו"ת מהרי"ט, חלק א ל״זTeshuvot Maharit, I 37
א׳לשאלונקי זאת השאלה שייך לעיל סי' ו'.
1
ב׳(דין בדיקת נקב בריאה): שאלה לפום דינא דגמ' מילתא דפשיטא היא שאם נמצא נקב בריאה ובבני מעים ואיכא מקום למתלי בידה דטבחא או בזאב או בתולעי' שעל גבי הריאה תלי' בהו אמנם היכא דליכא מקום למתלי קי"ל דמקיפין שעושין נקב במקום אחר ואי אדמו אהדדי כשרה ואי לא טרפה ועתה שאל השואל אם הבודק מצא נקב בריאה או בבני מעים ומצא מקום לתלות במשמושא דטבחא או בזאב או בתולעים והכשירה ושוב לאחר שהכשירה הבודק עצמו או זולתו בא והביא הדבר לידי נסיון ולא אדמו הנקבים אהדדי מה נדון בזה מי אמרי' כיון שהכשירה מתחילה ע"פ דין התליה יצאה להיתר ושוב אין אוסרין אותה או דילמא כיון שאח"כ הביא הדבר לידי נסיון ההקפה ולא אדמו הנקבים אהדדי מטריפי' לה דנר' דאיכא צדדין לכאן ולכאן ילמדנו רבינו משפט הבהמה הזאת ושכרו מן השמים.
2
ג׳(בהקפ' שאמרו בגמר' אינה נסיון גמור'): תשובה מסתברא שההקפה שאמרו אינה נסיון גמורה לומר דאי אדמו ודאי אחר שחיטה נקב ואי לא אדמו ודאי קודם שחיטה נקב דאטו לא אפשר דקודם שחיטה הוא ואדמו ואחר שחיטה ולא אדמו לפי שמראה הריאה משתנה ממקום למקום אפי' סמוכים זה לזה כ"ש מאונה לאונה או מבהמה לבהמה ולא חיישי' שמא הבשר מעצמו מבפנים משונה זו מזו ויהיה זה דקודם שחיטת בהמה וזה דלאחר שחיטה א"כ אפי' הנקב מקודם שחיטה שמא לא נשתנה ממה שהיה שאינו מוכרח שישתנה אלא עיקר טעמו של דבר הוא דהיכא דליכא שום דבר למתלי אי מקפינן ואידמו תלינן לומר שאחר שחיטה היא כמו זה הנקב שנעש' אחר שחיטה ואף על פי שהיה בהמ' אחרת תלינן לומר דשמא מראה ריאה של בהמה זו דומה למראה ריאה של בהמה זו וכיון דאדמו תלינן דלאחר שחיטה והכל משום דסמכינן אחזקה דנשחטה בחזקת היתר עומדת תלינן לקולא: והיינו היכא דליכא למתלי בשום דבר מהדרינן אכוליה דלאחר שחיטה בהקפה אבל אי איכא למתלי במשמושא בידא דטבחא או בזאב תו לא בעינן תליה אחרת ואפילו לא אדמו אני אומר שמא אין המראה של מקום זה דומה למראה של מקום זה ועוד דבקל משתנה המראה כדמייתי בגמרא כרב משרשיא דממשמש בהו ואדמו ואמר כמה ידי ממשמשו בהני אלמא משמוש גורם לשנות המראה ושמא משמשו בה ואפילו חזרו למשמש בזה ולא אדמי שמא היה זה המשמוש יותר או פחות ועוד אם היתה ההקפה נסיון גמור לא היו חכמים מכשירין אפילו היכא דאיכא למיתלי כל היכא דאפשר לבדוק ולברור הדבר טהורה היא מ"מ מצרכינן לה לנסויי. (כל היכא דאפשר להתברר לא סמכי' אחזקה) ועוד דכל שאפשר להתברר לא סמכינן אחזקה כדמוכח בריש חולין אהא דאמרינן וכולן ששחטו וכו' לאיתויי שאינם מומחין ומוכח דלא מכשרינן אלא היכא דליתיה קמן דנבדקיה אף על גב דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם מ"מ היכא דאפשר להתברר מבררין וכן מוכח בפרקא קמא דפסחים אהא דאמר רב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ואמרינן למאי נפקא מינה לישיילה ומשנ' דליתיה להאי דלישיילה ומבעיא לן אי חייב לחזור ולבדוק או לא אלמא כל דבר שאיפשר לו להתברר כגון שהיה איפשר לשאול את פיו אם בדקו אם לאו לא סמכינן אחזקה דבדוק: ובקידושין פרק האומר גבי הא דאמרינן מקוה פסולו ביחידו' בעל מו' פסולו ביחיד ופרכינן אי דקמכחיש ליה מי מהימן ומשני אביי לעולם דקמכחיש ליה ודקאמרינן אמאי מהימן דאמר ליה שלח ואחוי ועוד בנדון דידן מצרי' לבדוק בריאה אף על גב דאיכא רובא דרוב בהמות כשרות ואיכא חזקה דאחר שנשחטה בחזקת היתר עומדת ומכל מקום אוסרין אותה עד שתבד' כיון דאפשר למיבדקה משום דשכיחי בה טרפיות כל שכן השת' דאיכא נקב שהיה להם לברר הדבר אלמא דאין הדבר בירור כלל אלא עיקר מה שסמ' הוא על החזקה דבחזקת היתר עומדת כיון דאיכא למתלי.
3
ד׳ואם תאמר לדבריך אי סמכינן אחזקה אמאי מקפינן כיון שאין ההיקף ראיה ובלא כן נתלה לומר שאחר שחיטה נקב דמוקמינן לה אחזקה קמייתא. וכי תימא חזקה קמייתא אתרעא לה שהרי נקובה לפנינו ונאמר כשם שהיא נקובה עכשיו כך היתה מקודם (לעולם אזלינן בתר חזקה קמייתא אם לא היכא דאיכא תרתי לריעותא) הא ליתא דבריש נדה מוכח דלעולם אזלינן בתר חזקה קמייתא אם לא היכא דאיכא תרתי לריעותא דמייתי הא דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע ברשות היחיד טמא ומפרש משום דאיכא תרתי לריעותא חדא דהעמד טמא על חזקתו ועוד שהרי חסר לפניך ובקידושין פרק האומר נמי בסוגי' דקדשה אביה וקדשה עצמה וכו' משמע דבעינן תרתי לריעותא לאפוקי מחזקה קמייתא: וכן מוכח בפרק קמא דחולין דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבי' וכו' ודילמא אדנפיק ואתא בציר ליה שיעוריה וכתבו התוספות דאף על גב דהתם איכא ריעותא גדולה דאשתכח שחסר לסוף שבעה אפילו הכי לא מטהרי למפרע אלמא כל היכא דאיכא חזקה קמייתא לא מתרעא אלא היכא דאיכא תרתי לריעותא זו שאלה היא אבל יש לומר שאין חזקה זו כשאר חזקות כגון ההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמה שנמצא חסר אינה ריעותא כ"כ לסתור חזקה קמייתא לומר כמו שהוא עכשיו חסר כך היה מקודם דע"כ מקודם שלם היה וטפי עדיף לומר כמו שהיה מתחילה שלם כך היה עד עכשיו והשתא הוא דחסר הילכך בעי' אידך נמי לריעותא דהעמד טמא על חזקתו אבל הכא הא דאמרינן בהמה לאחר שנשחט' בחזקת היתר עומדת היינו משום דלא ראינו בה ריעותא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן אי נמי דרוב בהמו' שלמו' הם השתא דהיא נקובה בפנינו הא אתרע לה חזקתה ונאמר כמו שהיא נקובה עכשיו כך היתה מקודם לכן ואע"ג דבפר' עשרה יוחסין אמרי' לרבנן דר"מ ס"ל רובא וחזקה רובא עדיף גבי הא דתנוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דחכמים מטמאים אע"ג דעיסה בחזק' טהרה משום דרוב תנוקת מטפחין מכל מקום לענין זה גרע רובא דהיכא דהיא נקובה לפנינו הרי יצאה מכלל הרוב דליכא למימר אדרבא אוקמא אחזקה קמייתא וכמו שהיתה מקודם כן היתה עד שעת שחיטה שהרי לא היה לה חזקה בודאי שלא היתה נקובה מקודם שמא לעולם היתה כן ואפילו תימ' אם בהמה זו כבר עברו עליה שנים עשר חדש דודאי מעיקרא היתה שלמה למאן דאמר טרפה אינה חיה נימא כמו שהיתה מעיקרא כן היתה עד שעת שחיטה אין זו חזקה כמו שכתבו התוספות בפ"ק דחולין דף י"א אהא דאמרי' אתיא מפרה אדומה דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה והורו כן הלכה למעשה כמו שכתבו שם ואני מביא ראיה לדבריו ז"ל מהא דתנן פ"ה דטהרות ומייתי לה נמי בפרקא קמא דנדה נגע בא' בליל' ואין ידוע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת רבי מאיר מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ותני עלה בתוספתא ומודים חכמים לרבי מאיר בראוהו חי מבערב אף על פי שבא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק ברשות הרבים משמע דדוקא היכא שראוהו חי מבערב יש לו חזקת טהרה אבל אם לא ראוהו אף על פי שע"כ חי היה אינה חזקה לפי שחזקה זו לא נתבררה באדם זה אלא למפרע ולאו חזקה אבל כשראוהו חי תיכף כשנגע בו מוקמי' ליה אחזקתיה הילכך בנ"ד נקב שנמצא הויא ריעותא גדולה לסתור החזקה של היתר שהיה לה מסתמא ולסתור ענין רובא דליכא למימר רובא דנקובות אחר שחיטה הן משום הכי היכא דאיכא למתלי שרי דאז לא הוי ריעותא שתלינן לומר בהיתר נקב ולהכי כי מקפי' להו ואדמו לא הוי נקב ריעותא שהרי גם זה נקב הוא ולאחר שחיטה נקב ה"נ תלי' בהא שאחר שחיטה הוא ולעול' היכא דאיכא למתלי' במשמוש או בזאב תלינן אפילו בלא אדמו כדכתבי'.
4
ה׳ורואה אני מלשון השאלה שלא נסתפק השואל להתיר אלא מטעם מכיון שהכשירה מתחלה ע"פ התליה יצאת להתר ושוב אין אוסרין אותה אבל אם לא היה מתירה וכ"ש אם היה אוסרה מתחילה לפי שהקיפן ולא אדמו פשוט לו שלא נתיר אותה מטעם דאיכא למיתלי במשמוש או בזאב ואולי דעתו הוא לומר שאם היה אוסר אותה תחילה כבר יצאת מחזקת כשרות ושוב לא נעמידנה על חזקתה ואולי לאפוקי מהא כתב שהכשירה מתחילה כלומר לא שאסרה תחילה ומקום היה לו לומר כן אלא דמפ"ב דכתובות לא משמע הכי גבי ערעור דכהונ' דאמרי' כגון דמחזיק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה ואתו בי תרי ואמרי בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד א' ואמר ידענא ביה דכהן הוא וקמפלגי בזילותא דבי דינא מר חייש לזילותא דבי דינא כיון דאחתינן ליה ומר סבר אנן אחתינן ליה אנן אסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ומסקי' ליה משום דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקתיה אלמא אע"ג דאחתינן ליה משום קלא ומשום עדים לא אמרי' כבר יצא מחזקתו הראשונה ושם כתב התוספות שרבינו יצחק בר ברוך רצה לומר כך אההיא דב' אומרים נתגרשה ושנים אומרי' לא נתגרש' שכיון ששני' שאומרי' נתגרש' העידו תחיל' יצא' מחזק' אשת איש על פי עדותן ותו לא אמרינן אוקמא אחזקתא וכן פי' ההיא דינאי דויבוקש הדבר ולא נמצא דפ' האומר אלא שר"י זכרונו לברכה הקשה עליו מהא דכתובות שהבאתי כמו שכתבו התוספות שם.
5
ו׳ואין לומר שאם אסרה מתחילה שוב אין יכול להתירה משום הא דאיכ' למתלי משום דכבר שויא חתיכה דאיסורא ואם היה ביד אחר קיימ' לן חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משום דשויא חתיכה דאיסורא כמו שכתבו המפרשים הא נמי ליתא דהיינו היכא דאסר משום דטעה בשיקול דעתו לאוסרה ושוב לא אסתבר ליה אבל הכא שלא זכר דאיכא למיתלי במשמוש או בזאב או שטעה בה הוי כטועה בדבר משנה וליכא למימר שויא חתיכה דאיסורא וכן מוכח מדברי רש"י בההוא תורא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט דאסרה רבא אתו לקמיה דרב אבא אמר תורא בין לרב בין לשמואל שרי זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף בר חמא דלשלם דמי תורא למריה וכתב רש"י לפי שכבר האכילו לכלבים דאילו הוה קמן הוה הדר ביה ומשתרי באכילה דקי"ל טעה בדבר משנה חוז' ע"כ הרי שכל שהוא טועה בדבר ברור יכול לחזור בו ולא אמרינן שויא אנפשיה חתיכ' דאיסור' וזה ברור נמצא דאין חילוק בין נאסרה תחילה ואח"כ הותרה ובין הותרה ולבסוף נאסרה ואי מספקא לן בהא מספקא לן בהא ולפי מה שכתבנו אפילו נאסרה תחילה כל שיש לתלות בדבר של היתר תלינן ומכשרינן: ושוב נמצאו הדברים במרדכי בהגהה בפ"ק דחולין דכל דאיכא למיתלי אפילו מקפינן להו ולא אדמו כשרה ואנן סברא דילן כתבינן והסכימ' דעתינו לדעת גדולים והנראה לעניות דעתי כתבתי נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
6