שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט א׳Teshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 1
א׳לאנגורה.
1
ב׳שאלה ראובן ושמעון אחים ושותפים בממונם והיה להם בתים בשותפות וחלה שמעון את חליו אשר מת בו וצוה מחמת מיתה והוא שפוי בדעתו וחלק נכסיו לאשר ישר בעיניו ואמר עוד שכל שאר נכסיו אשר ישארו מכל מה שחלק ישאו ויתנו בהם כדי שהפירות יקבעו ישיבה אחת בצפת תוב"ב שיהגו בתורת ה' לילה ויום והנה בשארית הנמצאה נשארו הבתים אשר היו לו בחברת ראובן אחיו הנ"ל ושמעון אחיו הנ"ל מינה אפטרופוס לאחיו ראובן הנז' להיותו שותף בבתים הנז' ואפטרופוס הוציא הוצאו' לחזק את בדק הבתים הנז' ולתקן כותלי' רעועי' ודלף טורד כמנהג הבתים שצריך לתקנם ולחזקם כי אם יניחו אותם בעצלתים ימך המקרה ומי יחוש חוץ ממנו כי חציים שלו וחציים שהם של הקד' ראובן הנז' היה אפטרופו' עליה' ועתה ראובן הנז' רוצה להפר' מהוצאותיו הנז' אשר עשה לתועלת הבתים הנז' וכן מה שפרע למסים כמו אוואריזי"ש נוזולי"ש ולבנין החומה כי כל המסים האלה הוטלו על החני"ש בדינא דמלכותא ועתה רוצה ראובן הנז' להפרע מכל הוצאותיו הנז' ואין יד הקדש משגת כי כל הפירות לא היו מספיקים לפרוע המסים והחיזוקים הנז' וגם אינו רוצה להמתין לגבות חובו מהפירות אשר יעשו בשנים הבאות. יורנו המורה לצדקה אם יש כח ביד ראובן הנז' למכור מקצת הבתים להפרע ויקוב הדין את ההר או אם יכריחו אותו להמתין להפרע מן הפירות מאחר שהפירות אינם דבר קבוע כי מי ידע מה ילד יום ואם יהיה ההוצאה הבאה יתרה על השבח גם יורנו מורנו אם ראובן זה האפטרופוס היה לו אח אחר ושמו לוי ולו בנים והשכיר הבתים הנז' לבני לוי אחיו הנז' והתנה עמהם שהבתים הנז' יהיו מושכרים להם כל זמן שירצו מבלי שיוכל להוציאם מהבתים ושכר השכירות יהיה לפי ראות ג' אנשים ומזה ימשך נזק להקדש כי לעת הזאת נמצא מי שיתן יותר ויותר ממה שהעריכו הג' אנשים ומי נתן לו רשות לשעבד הבתים הנז' לשום נברא ומה גם בהיותם בני אחיו יורנו מורנו אם מעשה זה קיים או אם יוכל ב"ד או אפטרופוס אחר שיבא אחריו להוציאם מן הבתים בהמצא זולתם שירבה שכר השכירות או אם זה האפטרופוס עצמו נתחרט ממה שעשה ומצא אחרים שיוסיפו לו על דמי השכירות אם יוכל להוציאם ותנאו עמו בטל כי מעלין בקדש ואין מורידין או אם התנאי קיים ואין כל אדם יכול להוציאם ולבטל תנאם אף שימצא מי שיתן כפלים ממה שהם פורעי' על פרטי השאלה הזאת יורנו מורה צדק ושכרו כפול מהשמים.
2
ג׳תשובה רשאי הוא הגזבר או האפטרופוס להוציא הוצאות על נכסי ההקדש להנאתו ולתועלת ההקדש הכל לפי צורך השעה ואעפ"י שיצטרך למכור מקצת ולקיים מקצת ואע"ג דתניא בהניזקין אין האפטרופסין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב היינו מטעמא דמפרש דילמא משתדפן ואמרי' ההוא אפטרופסא דהוה בשבבותי' דר' יהושע ן' לוי דהוה קמזבין ארעא וזבין תורי ולא א"ל ולא מידי סבר לה כר' יוסי מימי לא קריתי אלא לשורי שדי כ"ש לתועלת הבתים עצמן שצריכין תיקון לחזק את בדקן לפרוע עליהם מנת המלך שרשאי הוא למכור מקצתן להעמיד את השאר ואם האפטרופוס הזה לא מכר באותה שעה והלוה המעות משלו כסבור שיתפרע אחר כן משכירות או מדמיהם לא מפני שהלוה משלו יפסיד אלא מוכר מקצתן להתפרע מדמיהן שאם אי אתה אומר כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא שלא ירצו להלוות לצורך כדאמרי' בפ' הניזקין גבי משוך פירי מיתמי וזול דאמרי' הא רעה לדידהו דזימנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו וכן אמרי' זימנין דמצטרכי לזוזי וכו' וגבי יתומים קטנים דלא מזדקקי' לנכסייהו כתב הרא"ש בפ' אלמנה נזונית משם הרמב"ן שאם לוו ב"ד או אפוטרופוס של יתומים לצורך דיתמי נזקקים לנכסי ומוכרי' שלא בהכרזה וכן אמרו בפ' שום היתומים לענין כתובת אשה דכי תבעה כתובתה מזדקקים להו וכי היכי דמזדקקי' בתחל' מזדקקי' לה באחרונ' למכור ולהגבות' כתובת' הכא נמי כמו שהדין בתחילה למכור אם האפוטרופוס הלוה משלו מוכרין לפרוע לו ונאמן הוא בדבורו לומר כך וכך הוצאות הוצאתי ולהתפרע מתחת ידי דלא גרע מגבאי של צדקה שכתב מהר"ם ז"ל בתשובה הביאה המרדכי ז"ל בפ"ק דבתרא שבעודו גבאי ואמר כך וכך הלויתי נאמן בלא שבועה שכך דרך הגבאי שמלוה עד שיהא מעות בכיס אף זה שהוא גבאי על של אחיו ויש לו חלק בבתי' עצמן אורחיה הוא לפרוע משלו כשיצטרך עד שיכנסו לו מהפירות הילכך נאמן בלא שבועה ומוכר כדי הלואתו ונפרע מתחת ידו.
3
ד׳ועל השאלה השנית שהאפטרו' השכיר הבתים לבני לוי אחיו שכירות עולם במה שישומו ג' אנשים.
4
ה׳מסתברא לא צריך למעבד כה"ג חדא דתנן בערכין שום היתומי' ל' יום וכו' ומכריזין בבוקר ובערב ולא נכסי יתומי' בלבד אלא אף נכסי הדיוט שומא והכרזה בעינן כדאמרי' בפ' המפקיד מאימתי אכיל פירי מכי שלימו יומי דאכרזתא ושומא לבד' לא סגיא אלא שיודיעו לרבים דשכירות קרקע נמי רגילות הוא להכריז כדי שיקפצו עלייהו שוכרי' ומעלין זה על זה ומתוך כך מתעלין בדמים אבל זה האפטרופוס שהשכיר הבתים לבני אחיו היאך יבואו בני אדם ויקפצו עליהם מאחר שהם יודעים שלא יקחום ולא יועילו אלא שתכנס בלבם טינא על כך ומשום הכי פרשי אנשי מינייהו ונמצא שהוא חב להקדש בשכירות כזה ונגרע מערכו ולא כל הימנו של האפטרופוס לעשות כן ומה גם עתה הם קרובים שלא יוכל לטעון דבר לחובתם שלא ירגילו קטט' ביניהם וכי היכי דאינו רשאי לעצמו כדאמרי' אין הגזברים רשאין לפרוע לעצמן וכן אמר בפ"ק דפסחי' גבי יוחנן חקוק' צא ומכרו לאחרים אבל לא לעצמו ומשום והיית' נקיי' מה' ומישראל והכי אמרי' בפ' המפקיד גבי פקדון דבש והדביש יין החמיץ מוכרן לאחרי' אבל לא לעצמו וכיון דטעמא משום והייתם נקיים ה"ה שאינו רשאי למכו' לקרוביו שפסולין לדון ולהעיד עליהם דלא חזי להו חוב' וגם לא יוכל להתגרו' בהם כי אנשים אחי' הם.
5
ו׳ועוד מטעמא אחרינא דכיון דקרובים אלו הם יורשי המקדיש בני אחיו וא' מהם נשוי עם בתו בת יורש' תחילה אין ראוי להשליטם ולהחזיקם בבתים דכי היכי דאמרי' בפ' המפקיד אין מורידין קרוב לנכסי קטן שלא יחזיק בהם ויאמר לחלקי נפלו ולא קרוב מחמת קרוב וכו' ולא אמרו מורידין קרוב לנכסי שבוי אלא מדוחק לפי שאין מי שירצ' להיות אפטרופוס עליה' דאפטרופו' לדקנני לא מוקמי' ואמרו הניח קמה לקצור ענבי' לבצור מעמידין אפטרופוס לקצור ולבצור ואח"כ מורידין קרוב לנכסי' וביוצא לדעת אין מורידין קרו' לנכסיו שאם היה חפץ מוכרו הילכך אין ראוי להוריד קרוביו אלו לנכסי הקדש אחי אביהם ואפי' בשטר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' נחלו' שמא יאבדו השטרו' ויאריכו הימי' ויטעון מחלק ירושתי באו לי ואעפ"י שדודיהן הוא אפטרופו' איכא למיחש למיתה כדאמרי' בההיא סבתא דילמ' שכיבה סבתא אין מורידין קרוב לנכסי קטן ומאחר שמתחזקי' אלו בשכירו' זה שהו' ממכר עולם הרי מוחזקי' הם בבתי' ואין מי שיוציא מידם לכך נראה לי ששכירו' זה בטל מכח שתי טענו' אלה וישכיר' האפטרופ' לכל מי שירצ' הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
6