שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ק״יTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 110
א׳לקאסטוריאה.
1
ב׳שאלה ראובן סוחר טורקיא"ה שלח לויניצאה ליד שמעון פאטור שלו קצת קורדוב"אניש וכתב ראובן הנזכר לשמעון הנזכר שימכור הקורדובאניש בכל אופן שיהיה או במעות מדודים או יחליפ' בשום סחורה אחרת וישל' מיד לראובן הריטורנו מהקורדובאני' הנזכרי' ושמעון הנזכר לא השיב תשובה לראובן הנזכר כלל בשום אופן ובאותו הזמן קנה שמעון הנזכר ריבוי של קורדובאניש אחרים לו לעצמו כדי להרויח בהם כי חשב ישוו הקורדובאניש ביוקר וזאת היתה הסבה שלא מכר שמעון הנזכר הקורדובאניש של ראובן הנזכר באותו זמן לפי שהיו הקורדובאניש נמכרים בזול ולא רצה למכור שמעון אותם בשביל שלא ימכרו הקורדובאניש שקנה לעצמו בזול ואם היה מוכר הקורדובאניש של ראובן הנזכר מיד כמו שכתב לו ראובן הנזכר היה מגיע לו הפסד לקורדובאניש שקנה לעצמו. ועוד טוען ראובן הנזכר כי באותו הזמן עצמו ששלח הקורדובאניש הנזכרים ליד שמעון הנזכר כתב לו שעל כל פנים ימכור אותם מיד ואם לא ימצא למכו' אותם במעו' מדודים שיחליפם באיזו סחורה שימצא אפילו באבנים וישלח לו מיד הריטורנו במהרה מפני שהיה חיי' בטורקי ושלא יטריחנו לילך לויניציאה ושמעון הנ"ל עשה עצמו כחרש איננו שומע ולא שת לבו למכור הקורדובאניש הנ"ל כמ"ש לו ראובן ובטל רצון ראובן מפני רצונו כדי שלא ימכור הקורדובאניש שקנה לעצמו בזול ועבר זמן הרבה שלא עלה ביד ראובן הנז' ללכת לויניציאה מפני שהיה חייב פה בטורקיא' לסוחרים ובאותו זמן ששלח ראובן הנ"ל הקורדובאני' הנ"ל ליד שמעון הנ"ל שולחו ג"כ סוחרים אחרים קורדוב' ליד הפאטריש שלהם לויניציאה והאפטוריש הנ"ל מוכרו הקורדובאניש והיו שולחים הריטורנו לבעלי הקורדובאניש וגם ראובן הנ"ל שלח קודובאניש אחרים ביד פאטוריש אחרים ומוכרו אותה ושלחו לו הריטורנו ושמעון הנז' לא הטה אוזן ולא רצה למכור הקורדובאניש לא במעות ולא להחליפם בשום סחורה אחרת כמ"ש לו ראובן הנ"ל שלא היה רוצה למכור לערך שמכרו הפאטוריש האחרים כדי שלא להשפיל הקורדובי שקנה לעצמו וכראות ראובן הנ"ל כי אין קול ואין עונה ואין כסף שם לדרך פעמיו והלך לויניציא"ה על כרחו שלא בטובתו וכשנכנס ראובן הנ"ל בויניצייא' ותבע הקור' הנז' משמעון לא היה יודע שמעון באיזה אוצר היו מונחי' הקורדוב' של ראובן הנז' לפי שהיו מלאים כל האוצרות מקורדובאניש שקנה שמעון לעצמו ולא היה יודע היכן היו הקורדבאניש של ראובן ואחר שנמצאו הקורדובאניש הנז' נמצא שנשתנה מראיתם ופסדו לפי שנשארו שם שנים רבות והוכרח ראובן הנ"ל לעשות הוצאה רבה כדי לתקן הקורדובאניש הנ"ל וכיון שתקנם מכרה ראובן בעצמו ובא שמעון הנ"ל ולקח הפאטוריאה מראובן באומרו שהקורדובאניש הנז' היו באוצר שלו כמה שנים יורנו מורה צדק אם יש כח לשמעון לקחת הפאטוריאה מראובן הנ"ל מאחר שהוא לא מכר אותם אלא שראובן בעצמו מכר אותם וראובן עשה כמה הוצאות ללכת לויניציאה למכור הקורדובאניש הנ"ל ושמעון כיון שהיו הנכסים בידו בכח הזרוע שלח ידו ולקח כל מה שרצה על כרחו שלא בטובתו של ראובן ועכשיו נכנסו ביד ראובן מקצת נכסים של שמעון הנ"ל ורוצה ראובן ליפרע תחת ידו כל ההפסד והנזק וההוצאות שעשה בלכתו לויניציאה וגם הפאטוריאה שלקח בכח זרועו שלא כדין וכשורה יורנו מורנו ושכרו כפול ומכופל מן השמים.
2
ג׳תשובה במה שנפסדו הקורדובאניש בירידת השער ומחמת עצמן נראה שהוא פטור אף על פי שכתב לו כמה פעמים שימכרם ולא מכרם וגרם לו הפסד ונזק אף על פי שהשומר חייב אפי' בגרמא כשהיה יכול להציל כמו שאמרו בפרק הפועלים רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם חייב היינו היכא דברי היזקא אבל זה יאמר לטובה נתכונתי כדי שיעלו שהרי גם הוא היה לו מאותה סחורה והיה משמר לעת מצוא למכרם בשוקא חריפא ואף על פי שלא היה ראוי לעבור על דעת הבעלים שכתבו לו שימכרם כאשר ימצא לאו שפיר עבד מכל מקום לא בשביל זה יתחייב בהפסד ובנזק שנולד מחמת העיכוב.
3
ד׳ועל דבר הפאטוריאש זה תלוי במנהג המדינה אם יכול הפאטור הנז' לעכב לבלתי תת הסחורה מאחר שנכנסה לאוצרו ואפילו לבעלים עצמן אם באו בהזדמן שם או לאו ואפילו אם המנהג שיכול לעכב עכשיו שנתן הסחורה בשתיקה לבעליה ולא נתחייב לתת לו הפאטוריאש אלא הבעלים נטפלו בה ומכרו אז אין הפאטור יכול לחזור לתבוע לפי שהבעלי' יאמרו מאחר שהחזרת נסתלקת ואם היינו צריכים לתת לך למה היינו מטריחין עצמנו במכירתם שהדבר ידוע שאין הפאטור נוטל דמי סרסרותו אלא בשכר מכירת הסחורה ובמה שמתעס' לתועלת הבעלים וזה לא נטפל במכירה כלל. ועוד שאפילו אם היה המנהג שהפאטור יוכל לעכב מלתת הסחורה לבעליה כשנזדמן שם מכל מקום כאן לא היה יוכל לעכב לפי שעוות שליחותו שהרי כתב לו כמה פעמים שימכרם כאשר ימצא וכמו פתן חרש האטם אזנו שהוצרך לכתת רגליו ולהוציא הוצאות לבא שם דמסתמא לא זיכוה בפאטוריאש על דעת שיזקוק ללכת אחריו שאם היה צריך ללכת שם לא היה נזקק לפאטור הילכך אפי' בתחלה לא היה יכול לעכב כל שכן אחר שהבעלים נטפלו במכירתם לא דינא ולא דיינא.
4