שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ק״כTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 120
א׳וששאלתם אלמנה מוחזקת בנכסי בעלה ותובעת כתוב' ואומר' שהנכסים שהיא מחזקת בהם הם בשביל נכסי מלוג שלה שהיו לה ביד בעלה ומביאה ראיה לדבריה שבשעת העריכה נשבע בעלה שלא היה לו קרן אלא כך וכך והשאר שהוא סך כך היו נכסי מלוג של אשתו ויש ע"ז שטר כתוב וחתום מטובי הקהל ילמדנו רבינו אם תוכל האלמנה לגבות כתובתה מיתומים קטנים נוסף על הנכסים שבידה בטענה זו אם לאו.
1
ב׳תשובה נ"מ אינן באחריותו של בעל אלא אם מתו מתו לה וכיון שכן מה כח תפיסתה יפה שמא נאבדו או נגנבו ואף על גב דאית לה מגו לאו כלום הוא דטעמא דמגו היינו להאמינה דמה לה לשקר אבל הכא איהי גופא מנא ידעה וראיה מהא דפ' האשה שלום דאבעיא לן החזיקה היא מלחמה בעולם מהו וכתב בתוספות דע"כ לא שייך מגו כיון דאמר בדדמי דאי שייך מגו א"כ במלחמה בעולם אמאי לא מהימנא במגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו אלא ש"מ דלא שייך מגו דאינה חשודה לשקר כ"ש הכא שהיא אינה יכולה לטעון בברי שלא נפסדו הנכסים ומיהו בטענת נאנסו באנו למחלקותן של ראשונים נוחי נפש אי טענינן ליתמי נאנסו ופלוגתייהו בההיא דסוף פרק המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה שאף על פי שרבותינו בעלי התוס' והרא"ש ורבים מהאחרונים פירשו דלא טענינן להו נאנסו באונס דלא שכיח מיהו הרב האלפסי ז"ל הביא שמועה זו בפרק המקבל וכתב דבפלגא דפקדון חיישינן שמא נאנס אי נמי דילמא פרעיה ואי קשיא מה שהקשו התו' למ"ד נשבע וגובה כלו משום דס"ל המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים דלא כרב חסדא אכתי איכא טענה דנאנסו. ראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושי בתרא הפליג את השמועה לדרך אחרת ואמר וכן דעת רבי' הגדול דטענינ' ליתמי נאנסו. ושוב מצאתי לו ז"ל בס' המלחמות בהגוזל בתרא מה שטען על רבינו זרחיה ז"ל והכריע כשיטת הגאונים ז"ל והרי"ף דאפילו מילתא דלא שכיח טענינן ליתמי. וכבר הארכתי ע"ז בתשו' אחרת נמצא דבר זה פלוגתא דרבוותא איברא דבנ"ד שתפסה תחת ידה מטלטלים משל בעלה יש מקום לומר דמהניא ל' לומר קים לי כהנך רבוותא דאמרי דלא טענינן ליתמי נאנסו ולא כל מילתא דלא שכיח אלא שאני מסתפק בדבר אם מקרי תפיסה ספק ומוקמינן נכסי בחזקת מרא קמא יש פנים לכאן ולכאן וראיות מכמה שמועות כתבתים במקום אחר ועדיין הדברים מפוקפקים בידי. ומיהו בהא איכא למימר דאף כל הגדולים שסוברים דלא טענינן ליתמי נאנסו מודו הכא דדוקא טענת נאנסו הוא דלא טענינן משום דאונס לא שכיח משום דקלא הו"ל למילתיה דבענין אחר ליכא למיחש דכיון דבתורת עיסקא יהיב ליה חייב בגניבה ואבידה וכ"ש בפשיעה אבל בעל בנכסי אשתו וכו' דאע"ג דאית ליה הנאה מינייהו לענין פירי מכל מקום פטור אפילו מפשיעה דפשיעה בבעלים היא שהאשה שכורה או שאולה היא אצל בעלה בכל שעה. ולענין אשה בנכסי בעלה כתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"א מהלכות אישות שהיא פטורה ולא מן הדין אלא מפני התקנה ונחלק הראב"ד ז"ל עליו וכתב שלא מן השם הוא זה אלא מפני שהיא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה וכתב הרב המגיד ז"ל שטעם הר"א אינו לפי שהאשה היא שכורה עם הבעל בכל שעה אבל הוא אינו שכור עמה אלא בשעת שמתעסק בצרכיה ובמ"א הראיתי פנים לדברי הראב"ד ז"ל ומוכח דבעל לגבי אשה לכ"ע שמירה בבעלי' מיקרי דקי"ל דאפילו פשיעה בבעלים פטור ועוד דכיון שעברו כמה שנים אפילו היה אונס מי מודיענו עכשיו דילמא קלא הוא ופסק ואין לומר מכמה שנים נמי שכיר היה בהם ולהכי טרח למלויי פסידא כדאמר בהמקבל התם גבי עסקא לא דמי דהתם איכא טעמא לפי שהמתעסק מתבייש לומר לבעל העיסק' שהפסיד שהרי כל עצמו לא נתנו לו חלק בנכסים אלא כדי שישתכרו ואיכא למימר דניחא ליה דלא לקריוה מפסיד עסקי' אבל בעל בנכסי אשתו דבלאו הכי כל הריוח שלו לא קפיד אהא ולא אמרי' דטרח למלויי קרנא ומיהו מתוך השטר אפשר שיתברר אם הם באחריות האשה או אם קבלם על עצמו לכוללן בתוך נכסיו לעשות בהם כשלו ואם האשה תטעון בע"פ שהיא ידעה מפיו עד שעת מית' שלא אירע אונס בנכסי (בע"פ) או שתאמר שעל מנת כן לקחם לשאת ולתת בה' להתחייב באחריות כדי שלא ליקח קרקע ששכרו מועט יש לפקפק אם תהא נאמנת כל שלא אמרה כן בתחילה אי הוי מגו למפרע כדאמר בהכותב ההיא אתתא דתפסה דסקיא דשטרי דאתיא לקמיה דרבי נחמן אמר ליה אית לך סהדי דקתבעית מינך ולא יהבת להו וכתב התוס' דהא דלא מהימנא במגו דלקוחים הם בידי תירץ ר"י דלא חשיב מגו הואיל ועכשיו אינה יכולה לטעון לקוחים הם בידי שכבר אמרה מחיים תפיסנא להו והוה ליה מגו למפרע ואף על פי שהרא"ש ז"ל מפרש דהתם מיירי כשראו עכשיו המלוגא בידה דליכא מגו ולדבריו אין ראיה מההוא עובדא מ"מ בפ' חזקת גבי ההוא דא"ל לחבריה מאי בעי' בהאי ארעא וכו' א"ל את מי לא מודית דהאי ארעא דידי היא וכו' והאריכו התו' לבאר דבר זה דלא אמרינן מגו למפרע ואע"פ שגם לפי מ"ש הרא"ש שם אמרי' מגו לגבי לוקח לאו ראיה מאותו הלכה. וגם למה שכתב הרמב"ן ז"ל בההיא עובדא דקשתא דעיליתא אין ללמוד ממנה מכל מקום הדבר מוכרע משאר מקומות שהביאו התוספות שם. ומיהו נראה דלא אמרינן הכי אלא בטענה דשמא לא היתה יודעת היא שצריכה לטעון כן דלאו דינא גמרה דבעינן שיתבעום ממנה ולא תתנם להם שסבורה היתה שכיון שהיתה מוחזקת בהם מחיים מקריא תפיסה מחיים ועכשיו דמלפי' לה לית לה מגו. אבל הכא כשהיא תובעת טענת ברי היא תובעת הואיל ובאה לגבות מנכסי בעלה וכשאנו שואלים לה מנא ידעה שלא נגנבו או נאבדו ונותנת טעם לדבריה מהימנא דבגלוי מילתא בעלמא היא דומה למ"ש הרי"ף ז"ל בשלהי יבמות לענין מסיח לפי תומו היכא שהתחיל העכו"ם והסיח לפי תומו אף ע"ג דהדרינן ומגלינן מילתא מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מל"מ ומשיאין על פיו הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2