שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט קכ״גTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 123
א׳שאלה ראובן נתן סך מעות לשמעון לתת לעכו"ם ברבית והנה בהמשך הזמן לא לקח שמעון מהנכרי' אפי' הקרן כי לא השיג יד העכו"ם לתת חובם וע"ז תבע ראובן המעות משמעון הקרן והרבית באו' כי לא נתן מעותיו לעכו"ם כי אם לשמעון ושמעון השיב ע"ז כיון שכן הוא למה אתה תובע ממני רבית ובהיו' כי יד ראובן היה תקיפ' על שמעון והיה נעזר ע"י קרוביו מעש"ג אשר ע"כ עכב לשמעו' בבית הסהר ימים רבים וכראות שמעון כי לא יכול לו לעמוד עמו בדין הודה לראובן כל אשר תבע לו אך אמנם פייס לו לתת לו זמן מה לפרוע לו החוב הנז' אשר ע"כ עשה ראובן על שמעו' ש"ח וכלל כל הרבית עם הקרן ועשה שטר סתם ובעבור הימים פרע שמעו' לראובן מקצת השטר ולקח מיד ראובן כתב ידו איך פרע לו כ"כ מעות מהשטר ועתה תובע ראובן שיתן לו השטר וע"ז טוען שמעון כי כבר פרע לו יותר מהקרן וגם שלא היה חייב לו מאומה כי נתן הכל לעכו"ם בעדו וכאשר צוהו והוא לא לקח מהעכו"ם אפילו שוה פרוטה אך הרבית אינו רוצה לתת כי הוא יהודי וראובן טוען כי שטר מקוים בידו ואינו מפרש שום רבית בתוכו שיתן לו השאר ושמעון טוען כי כבר נפגם שטרו כי יש כתב ידו שפרע לו מקצת השטר והנה הוא כמלוה ע"פ וישב' כי יש כ"כ רבית כלול בתוכו ויפטר בדין מלוה על פה שישבע הנתבע ויפטר אשר ע"כ יורנו מורינו אם יש ממשות בטענ' שמעון בהיות כי כבר נפגם השטר או ישבע ראובן כדין כל המוציא ש"ח על חברו כי חייב לו כל השטר ולא יש בתוכו רבית כלל על הכל יורנו מורינו מורה צדק ושכרו כפול ומכופל מן השמים.
1
ב׳תשובה מה שטוען שכבר נפגם שטרו הרי הוא כמלוה ע"פ וישבע שיש רבית כלול בתוכו ויפטר אין בדבריו כלום שהפוגם שטרו אינו כמלוה ע"פ אלא שהוא נפרע בשבוע' ופוגם ע"י שובר לא נתפרש בגמ' אי דינו כפוגם בע"פ משום דבגמ' איבעיא לן פוגמת בעדים מהו מי אמרי' אתרמויי איתרמי ליה פרש"י דילמא לא משום דדק אלא אתרמי דהוו עדים כתב בההוא זימנא ולא איפשיטא ובכתב לו שובר כיון דדייק שלא לפרוע עד שיקח שובר אלמא קפיד ואי איתא דפרעיה הוה נקיט שובר אחרינא. ואפשר נמי לומר אתרמויי אתרמי ליה עדים בנקל לפי' הזמינה לכך אבל בזימנא לא מצאם מזומנים ולא אכפת לית למטרח למכנפינהו והך טעמא נמי שייך גבי שובר דילמא לאו משום דקפיד אלא דאתרמי ליה נייר וקולמוס א"ל לכתוב שוב ובזימנא אחריתי לא אתרמי ליה ולא עכב הפרעון בשביל כך. ואין להוכיח מהא דאמרינן בפ' גט פשוט גבי ב' שטרי בר חמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי חד בר ק' לא עבדי' עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה דלא נפגי' שטרי ואם איתא דבכתב ידו לא מיקרי פוגם בידו שלא לפגום אלא יתן כתב ידו הא לאו מילתא היא דירא שמא יעכב מלפרוע לו אם לא ימצא הכנה לכתו' כגון דאייתי ליה בין השמשות לא מבעיא בכתב סופר דאמרי' שטרא איתרמי ליה כדאמרי' בספ"ק דמציעא גבי סמפון היוצא מתחת ידי מלוה לאו כלום הוא שכתבו שמא ימצא אח"כ סופר שיכתבנו ואפי' כתוב בכת' ידו אמרי' התם דילמא מתרמי ואתי בין השמשות וקפרע לי ואי לא יהיבנא ליה לא יהיב לי זוזי אלמא חיישי' להכי שמא את' בין השמשות ולא היה ספק לכתוב והאמינו ונתן לו וכבר הביא הטור סי' ס"ד מס' התרומות דבשובר מקרי פוגם בין כך ובין כך יפרע ע"י שבועה. ומיהו בטענה זו איכא למימר דאפילו שבועה לא מחייב ממה שהביא הרמב"ם ז"ל בפי"ד הוציא' עליו שטר מקוים והלה טוען שטר מזויף או של רבית הוא הר"ז מחלוקת בין הגאונים יש מי שהורה שחייב לישבע כעין של תורה ורבותי הורו שלא ישבע המלוה אלא אם טען עליו הלוה שפרעו בלב' שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד אבל כל אלו הטענות לאו כל הימנו לבטל שטר מקוים אלא ישלם לו ואח"כ יטעון על המלוה כמה שירצה שאם יוד' יחזיר לו ואם לא ישבע היסת ולזה דעתי נוטה עכ"ל וכל רבותי' האחרונים תפסו בסברא זו שלא להשביעו כשטוען בביטולו של שטר והראב"ד ז"ל נתן טעם לתשובת הרי"ף ז"ל שלא היה דבריו אלא כשהעלה לו המקח לזמן שבני אדם מצויין בזה וסומכין אהא דראו דמדאמר טרשא שרי כו' אלמא ברבית גמורה אין שומעין לו דלאו דלא תשימון אסופר ועדים קאי דחזקה לא חתמו אעולה ושוו נפשייהו רשיעי ואי' לפקפק דלמ' לא אמרו הגאונים אלא היכא דליכא פגימה דאין שם שבועה אא"כ טען איהו בברי וגם לא הויא שבועה חמור' כעין של תורה אבל בפוגם דאע"ג דאיהו לא טעין אנן טעני' ליה וגם משתבע שבועה חמורה כעי' של תורה לא יפטר בכך דאדרבא הכא לא שייך שבועה דפוגם כלל דגבי פוגם אמרינן דאין ראיה ממה שכתוב בשטר מדהא פרעיה טובא נמי פרעיה הילכך רמי עליה שבועה אבל טענה זאת דרבית לא שייכא גבי פגימה כלל ואי' פגימתו גורמת לו להזקק לטענה זו לפיכך דייני' ליה כדברי הגאונים שיפרע ואח"כ יטעו' על המלוה כמה שירצה.
2
ג׳וצריך לברר כיצד היה הענין כדי שלא יבא אחד מהם לידי שבועת שקר דבמלוה לעכו"ם וישראל ערב פעמים שיש בדבר איסור רבית ופעמים שאין בו איסור רבית שאם לא נתן המעות על ידי ישראל אלא נתן לעכו"ם וכתב שטר חוב עליו אף על פי שעשה ישראל ברשותו של עכו"ם שרי דטעמא דאמרי' בפרק איזהו נשך גבי לוה מעכו"ם משום דעכו"ם בתר ערבא אזיל וכן גבי מלוה את העכו"ם עכו"ם דחי ליה גבי ערבא הכי דכתב ליה שטרא עילויה דעכו"ם ואין ישראל מוזהר לא מצי דחי ליה עכו"ם גבי ערב ועוד הרי כתב הרא"ש דהאידנא דלא דייני עכו"ם הכי דלא מצי דחי ליה גבי ערב כמאן דקביל עליו לדון בדיני ישראל דמי הילכך אפילו נתערב לו בתוך השטר שרי ואפילו אם מסר המעות ליד הישראל אם אין אחריות המעות על ישראל בין בהלואה בין בחזרה שרי אעפ"י שיש לו אחריות כשומר אם כש"ח ואם כש"ש דמסתמא ודאי שליח בעלמא הוא להוליכם ולהחזירם וגם בזוקף את הקרן ואת הרבית על העכו"ם מעכשיו שרי לישראל להיות ערב לעכו"ם כמ"ש המרדכי בישראל שהלוה לעכו"ם עשרים זקוקים בשלשים לשנה שהשיב מהר"ם שאעפ"י שכשנתערב זה עדיין לא עלה הרבית אפילו הכי כיון שזקפו עליו חשיב זה קרן כמ"ש בטור סי' ק"מ. ולענין ערב בעד העכו"ם אי משתעבד איברא שהרב מהרא"ם ז"ל בסימן צ"ד כתב משם ה"ר אביגדור דלא משתעבד דליכא טעמא דבההיא הנאה דמהימן ליה וכו' ואף בערב ע"י קנין נראין דבריו דבהא נמי אנו צריכין לטעמא דבההיא הנאה וכו' כי היכי דלא להוי אסמכתא אלא דמדברי כמה רבוותא מוכח איפכא והוו תיובתיה אם לא שנאמר דס"ל לה"ר אביגדור דכל קנין כמעכשיו ואין בו אסמכתא והנך רבוותא דס"ל דקנין כמעכשיו סבירא להו איפכא וסוף דבר הרב אביגדור יחיד הוא וליכא למסמך עליו ובדא אין לי להאריך במה שלא נשאלתי רק גילוי מילתא בעלמא ותן לחכם ויחכם עוד.
3