שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט כ׳Teshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 20
א׳לאנגורה בקור"וגישמי אלול השפ"ה.
1
ב׳שאלה ראובן מכר חצר ובתים לשמעון וטעה במכר ומכר שוה מאתים במנה ועתה רוצה ראובן לחזור מהמכירה באומ' שיש אונאה במכירת הבתים שהיו שוין מאתים ומכר במאה ושמעון טוען שאין אונאה לקרקעות וראובן השיב שמה שאומרים שאין אונאה לקרקעות היינו כשההונאה היא שתות או יותר משתות אז אמרינן אין אונאה לקרקעות אבל בנ"ד דהוא מאתים במנה מצינן דפסקו הרא"ש ור"ת שהקרקעות אף ע"פ שדין אונאה אין להם דין ביטול מקח יש להם בשמכר שוה מאתים במנה כנדון דידן אם כן יכול ראובן לחזור מהמכירה יורנו מורנו אם הדין עם ראובן ושכרו כפול מ"ה.
2
ג׳תשובה הא ודאי כיון דפלוגתא דרבוותא היא אם המקח קיים דלרבינו תם וסיעתו המקח בטל מעיקרו הרי אמרו העמד קרקע על חזקתו ולא תימא כיון דודאי מכר אלא דספק דדינא היא ארעא היכא דקיימא תיקום שכן רצה הרשב"ם ז"ל לומר בההיא דפרק חזקת בההוא דגחין ולחיש ליה לרבא וכו' דאמרי' הלכתא כוותיה דרבא בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום ביד המחזיק בה וכתבו התוס' דלדעתו צריך לחלק בין ספקא דממונא לספיקא דדינא ולא נהירא אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו ומוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא ושמא תאמר האי אונאה טעמא לביטול המקח ומדין גזל הוא כדאמר בריש פרק הזהב טעמא דכתב רחמנא לאו בגזל ולאו בהונאה משום דהונאה מדעתיה יהיב ולא הקפידה תורה אלא אמטלטלין אבל עבדים וקרקעות ושטרות אין בהם אונאה והשתא מספקא לן אי בפלגא איכא אונאה דכל כי האי לא מחיל איניש נימא הואיל והקנין קיים ומספקא לן אם נתבטל מטעם הונאה זו לא מבטלי' מכירה מספק ומ"ש מההיא דמבעיא לן בפרק מי שמת ש"מ שהקדיש כל נכסיו הפקיר כל נכסיו מהו וסלקא בתיקו וכתב הרא"ש שם וכיון דסלקא בתיקו ומספקא לן אי שייך הכא אומדנא או לא יראה שאין מבטלין ההקדש וההפקר מספק דאין מעשיו מתבטלין אלא היכא דבריר לן אומדנא הכא נמי לא מבטלים מעשה המכירה היכא דלא בריר לן האונאה לומר דאדעת' דהכי לא זבין ודומי' דההוא דלעיל חיישינן שמא יש לו נכסים במ"ה והמתנ' קיימת איברא דהרמב"ן ז"ל בפ"ט מה' זכיה ומתנה פסק בזו שאם עמד חוזר מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק התם טעמא דהרא"ש דמתוך אומדנא לא מבטלינן המכירה היכא דלא ברירא אומדנא משום דאם איתא הו"ל לפרושי וכל שלא פירש דברים שבלב אינם דברים כדאמרינן בפ"ק דקדושין בההוא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב וכו' אבל היכא דהאומדנ' ברורה וידועה אין צריך להתנות ולפרש דמילי דמוכחי וברירי הוו דברים כדכתב התוס' והרא"ש שם ובפ' אלמנת נזונית והרי זו דומיא דשטר מברחת ולקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה בפרק אלמנה נזונית וכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס דפ' יש נוחלין וש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים פרק מי שמת וטוב' דמייתי התם דאומדנא דמוכרח הוא אפילו גילוי דעת לא בעי הכ' אלמא הך דכותב כל נכסיו לאחרים משום דאומדנא דמוכח הוא אין צריך גילוי דעת דאנן סהדי דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחרים הילכך גבי הפקר והקד' דאין האומדנא ברורה דדילמא גבי הפקר והקדש שביק איניש נפשיה אם איתא דעל דעת מיתה הקדיש והפקיר הו"ל לפרושי וכל שלא פירש דברים שבלב הוי ולא הויין דברים והיינו טעמא דאמרי' התם לעיל ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים חיישינן שמא יש לו נכסים במ"ה משום דיש כאן מתנה גמורה אלא דמחמת אומדנא הוא דאמרינן אם עמד חוזר והאי אומדנא לא ברירא דהא לא אמר בפי' כל נכסי אני נותן כסבורי' העם שיש לו נכסים אחרים במ"ה לעצמו ולכך נותן כל אלו לאחרים וכל דלא פירש אם מתי הו"ל דברים שבלב.
3
ד׳ובהא דכתבינן ניחא לי דלא תיקשי הרא"ש דידיה אדידיה דבפ' האומנין גבי עייל ונפי' אזוזי דאיבעיא לן בעא לזבוני במאה וטרח וזבין במאתן כי מוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא וסלקא בתיקו והביאה הרא"ש כסתם תיקו דעלמא דאמרינן אוקי ממונא אחזקתיה וכן הבין בדבריו בנו בעל הטורים ז"ל ברמזין וכתב דכל א' מהם יכול לחזור בו ומ"ש מהקדיש כל נכסיו דכתב הרא"ש דכל דלא ברירא אומדנא לא מבטלינן מתנתא ואמאי יכול לחזור בו אלא דשאני הכא דלא הוה צריך לפרושי דמסתמא נותן דמי' לאלתר הוא שלא מכר באשראי ועוד דאין דרך מוכר לפרש דזוזי אנסוה כי היכי דלא לתגלו נכסיה וכיון דספקא הוי אי גמיר ויהיב או לא אוקי ארעא אחזקתיה אבל התם מתנה סתם גמורה היא מחיים אם איתא דאם ימות קאמר הו"ל לפרושי שאין שם אומדנא ברורה דנימא כמאן דפריש דמי ומיהו הרמב"ם דידיה אדידיה קשיא דבההיא דפ' מי שמת פסק שאם עמד חוזר כדכתיבנא ובההיא דפ' האומנים דבעא לזבוני במאה וזבן במאתים פסק בפרק ח' מהל' מכירה הרוצה לחזור אינו יכול לחזור ויש לתרץ דבריו ז"ל דההיא דכתב כל נכסיו כיון שיש ספק בעיקר המתנה אוקי ארעא אחזקתיה אבל בההיא דפ' האומנים שאני התם דמשעת שמכר נפקא ארעא מחזקת המוכר לגמרי שאילו נתן לו הלוקח מעותיו לאלתר לא מצי מוכר מעכב הילכך כי חזינן השתא דעייל ונפיק אזוזי דאיכא למיחש דמשום צורך זוזי הוא דזבין וכל שלא נתנם נתבטל המקח היכא שאין דבר זה מתברר לא מבטלי המקח בכך דאין ספק מוציא מידי ודאי דמשעת דזבנה קמה לה ברשותיה דלוקח ונפקא מרשותיה דמוכר ומספק אתה בא לבטלה אל תבטלנה מספק והכא בנ"ד הספק בעיקר המכירה אם נתקיים המקח או לא נקנה המקח כלל כיון דזבן מאתן במאה ביטול מקח מההיא שעתא הוי ושניהם יכולים לחזור בהם לאלתר.
4
ה׳וא"ת ומ"ש מהא דכתבו התוספות בפרק ב' דכתובות גבי שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשא' לא תצא שנים אומרי' נתגרשה וכו' אם נשאת תצא ופרכי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכו' והקשו בתוספות וא"ת שנא ושנא דרישא בחזקת פנויה וסיפא בחזקת א"א ותירצו דמיירי כגון דקדשה בפנינו וזרק לה קדושין ושנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה דכיון דודאי נתקדשה תו ליכא לאוקומה בחזקת פנויה הכא נמי כיון דודאי מכר לפני עדים אלא שיש ספק אם נתבטל תו ליכא לאוקמה בחזקת מוכר וקרוב הדבר לההוא ספקא דאיכא דעייל ונפיק אזוזי דפסק הרמב"ם שאינו יכול לחזור בו וי"ל דלא דמי דהתם חזקת פנויה אתרעא לה במה שפשטה ידה לקבל קדושין ונתרצת בכך שאם אירע הדבר שהיה קרוב לה מקודשת גמורה היתה ואם לא אירע לא היתה המניעה ממנה הילכך חזקת פנויה אתרעא לא אבל הכא אם איתא דזבן מאתן במאה הוי ביטול מקח מההיא שעתא לא נקנה והעמד קרקע על חזקתו ואימור לא נקנה אי נמי חזקת פנוי' לא הויא כחזקת ממון דחזקת פנויה דאינו שינוי בגוף חזקה קלילא היא כמו חזק' טמא' חזק' איסור' שעשוי להשתנו' תדע דגבי מקו' שנמדד ונמצא חסר בסוף פרק האומנין לא חשיב חזקת טמא כנגד חזקת מקוה אי לאו משום דהרי חסר לפניך דהו"ל תרתי לרעותא משום דהעמד מקוה על חזקתו הוי חזקת הגוף והעמד טמא חזקה דדינא הוא וחזקת ממון כנגד חזקת הגוף חזקת ממון עדיף כדמוכח בפ' הכותב דאמרי' לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופיה כלל אלא כי לא אזל ר' יהושע בתר חזקה דגופה משום דאיכא חזקה דממון אלמא חזקה דממון עדיף וכי אמרו התוספ' דכיון דנתקדשה לפנינו אתרעא לה חזקת פנויה משום דלא הויא אלא חזקה דדינא ועבידא דאשתנו ע"י קדושי' וזו כבר באה לידי כך אבל חזקת ממון דעדיפא מחזקת הגוף לעולם הוא בחזקתו עד שיודע לך שנגמר המקח לגמרי זהו מה שיכולתי לכתוב ממאי דרמאי אנפשאי ואידכרי כי גולה ממקומי אני ואין עמי ספרים מכל מקום במה שכתבתי יש בו די להוכיח שמאחר שהמכר מסופק קרקע בחזקת בעליה עומדת ושלום הכותב בפרוורי קושטאנדינה הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
5