שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט י״טTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 19
א׳תבע הר' שלמה פארד יצו שהיום י"א שנה לקח החכם השלם כמה"ר י"ט ן' יעי"ש נר"ו על ידו מקח אחד משר אחד בסכום תשעה משאו' והתנה עמו שיקח הר' שלמה רביע הריוח ואח"כ נתפשרו בסכום ת"ק פרחי זהב ונתאנה שהוא סבור שהיה נוגע לו כפלי כפלים על זה השיב החכם השלם ממה שאתה אומר שהתנתי לתת רביע הנה עתה אחר כמה שנים אני זוכר אם היה התנאי רביע או שמיני' אבל אז באותה שעה שנתפשרנו חלקך היה ידוע לנו ויודע אני שלא איניתך ואולי כי וותרתי עמך כדי ליפטר ממך שהיית משכים לפתחי יום יום ומטרידני. טען ה"ר שלמה ואיך תאמר לא רמתני ואתה לקחת סכום הרב' של פירוזיאש על הלוח של מנין בת"ק לבני' שאני לקחתי שמנה פירוזיאש מהם מהנער של השר ומכרתים באלף ומאתים לבנים והנה אמרו לי מי שקנו ממך הפירוזיאש שלקחו אותם ממך באלף פרחי זהב השיב החכם השלם אני קבצתי כל הפירוזיאש הטובות שהיו קבועות בחפצים שלקחנו וגם כמה וכמה שהיו לי מקדמת דנא ומכרתי סכום א' במאה אלף לבנים ועדיין נשאר לי בבית מאותם הפירוזיאש שאתה אומר שלקחנו על הלוח שיעור רב. עוד טען הר' שלמה שבכלל המקח הנז' היו שם שישיש' שקנה אותם החכם השלם הנז' באלף ומאתים לבנים כל א' ונשארו שם שנים כמותם ומכרם הר' שלמה בשלשת אלפים ושש מאות לבנים כל א'. השיב החכם השלם והלא אין כל השישיש שוים יש מי שיש בו כסף מרובה ומלאכתו נאה ששוה כפלי כפלים באחרים ואני מכרתי אותם השישיש הטובים עם הרעים ועלו בידי לערך אלף וארבע מאות לבנים כל א'. עוד טען הר' שלמ' שהוא לקח מהם ב' מרגליות בארבע מאות לבנים ומכרם אלף וד' מאות לבנים והחכם הנז' לקח כמה מרגליות כמה וכמה יעלו. השיב החכם נר"ו אף שאין טענה זו כדאי להשיב עליה שאף אם נרצ' לאמת דבריך לא כל המרגליות שוות אבל לפי דבריך הנה כל זה היה קודם שנתפשרת עמי וקניתי ממך ואז כבר ידעת ערך המרגליות מאותם השנים שמכר' ולמה נתרצי' ברצי כסף שנתתי לך הלא מזער הם לפי דבריך עוד טען ה"ר שלמה שבכלל המקח הנז' היה קוש"אק א' גוהירי מדיאמאנטיש לקחו בשלשים אלף לבני' וגאפירג' אוש אמר לה"ר שלמה האיך אתה מוכר בערך זה ואני זכו' כשהייתי קטן שנלקח האזור הזה בשמנת אלף פרחי זהב השיב החכ' השל' אתה ידעת מה משפט הקוש"אק ומעשהו היה כלו חתיכות של יי"שים חקוקית במלאכה נאה ובכל חתיכה מהם היו קבועות שנים או שלשה דיאמאנטיש קטנים ורוביניש קטנים כי היה שויון האזור ההוא בימים הראשונים מחמת מלאכת האומנות שביישים לא מחמת דיאמאנטש ורוביניש שבו טען עוד ה"ר שלמה שאבאי א' לקח החכם במרגליות ורוביניש בחמשים אלף לבנים ומכרו בט"ו משאו' השיב החכם הנז' המרגליות אשר היו סביבות האבאי הסירום אנשי המשנה ועשו אותם תשביחיש ומכרו אותם לי בעד אלף כל א' ושאלו לאה"לי קיב"לה מאחרי ושמאו' בסך הנז' וכל אות' המרגליות לא היתה בהן אחת שתעל' לשני גרגרין וגוף האבאי שהי' מרוק' זהב עשיתי אותו באבני חפץ משלי ואח"כ מכרתי אותו ע"י כה' יעקב אלנקאו' יצ"ו בשלש מאות וארבעים אלף לבני' ואני משער שאחר נכוי ההוצאות מה שהותיר בידי מערך האב"אי היה שוין החפצים ששמתי בהם משלי. עוד תבע הר' שלמה הנה השר הנז' נתן לי במתנ' אבני' טובות ממינים שונים שאני המעטתי' בעיניו והערכתי' לו בשלש מאות לבנים ונתכעס עלי ולסוף נתנם לי במתנה ואני לא רציתי לעכבם שלא יאמר החכם אם אני מרויח לעצמי איך אהיה שותף בריוח ושמתי' בתוך החפצים והחורדא של המקח בפני המשנה להראות לו ולהטעותו שלא היה שוה כלום ועתה אני טוען שישיבו לי המתנה ההיא שאין לחכם זכות בה השיב החכם השלם נר"ו איני זוכר כלום ממה שאתה אומר שנתן לך המשנה ושמת אותה בתוך שלי הן יהי כדבריך הנה שמת אותם לאמצע בשותפות ונשתבח המקח בשביל' וכשעשינו בזאר בת"ק פרחי זהב אז ידעת שהכל היה בכלל השומא ונתרצינו שנינו באותה קצבה עוד טען ה"ר שלמה כי כמה פעמים אמר להחכם הנז' שיראה אות' החפצים לשומם לתת לו חלקו עפ"י השומא ולא רצה להראותם לשום נברא בעולם ואמר לו שיראה אותם לאחיו ולקרוביו ולסרסוריו והוא יאמין אותם בכל מה שישומו אותם ולא רצה רק היה אומר אמכור ואתן חלקך השיב החכם נר"ו אמת כי לא נתחייבתי לתת לך חלק עפ"י שומת האנשים אלא כשימכרו ואם היית מביא סוחרים לקנות הייתי מוכר ונותן לך ומה שהיית אומר שאוציאם נגד אחי שישומו אותם הוה דברי הבל שלעולם היית מתרעם עלי ועליהם שהונו אותך והנה לא עברו שנים או שלשה חדשי' שלא הרפתני עד שלקח' ממני בעד חלקך ק"ק זהובי' והלוא' שאני הייתי מרויח בהם אחר כמה שנים לערך מה שנתתי לך על חשבון רביע הריוח.
1
ב׳נשאלתי משני הברורים שנתבררו לדיינים על הרב הנז' לחוות דעי מה יהיה משפט דין זה עפ"י התורה כפי הטענות הנ"ל. וארא אנכי אשית לבי לטענות ה"ר שלמה והנה כלם טענות ספק ואין בהם טענת ברי כלל כי מה שטען שלקח מהנער ח' פירוזיש ומכרם באלף ומאתים לבנים וכן השישיש שנשארו ב' והמרגליות שלקח ב' ומכרם באלף ות' לבנים אין כאן טענת ברי ויפה השיב החכם השלם נר"ו שלא כל המרגליו' שוין ואין השישי"ש שוין והפירוזיש ג"כ. ומה שכתב הרמב"ם פי"ב ממכיר' ז"ל אבל המוכר חוזר לעולם וכו' עד שיראה כמוהו שנמכר בשוק עכ"ל. והוא ממה שאמרו בגמר' עד דמתרמי ליה זבינתא כזבינתיה לא נאמרו דברים אלו אלא בטלית וחמרא שהכל בקיאים באיכותם ויודעים שזה דומה לאותו שמכר אי נמי שנתברר שהוא בקי עליהם וזהו שהוסיף ז"ל על לשון הגמרא וכתב וז"ל הילכך לעולם הדר עד דמתברר דמתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה ולא קא הדר ביה עכ"ל ונר' דהרי"ף קשי' ליה דקאמר רב נחמן לא שאנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר והא דאמרן עד דאיתרמי וכו' ותירץ דכיון שהוא חוזר לעולם על הסתם והוא נאמן לומר דלא איתרמי ליה כזבינתיה הילכך לעולם קרינן ביה שהתובע צריך לברר מה שאין כן בלוקח שהזמן הוא הבירור וממילא אין הלוקח נאמן לומר לא נזדמן לי תגר להראות לו מקחי או אפשר דהכי קאמר כיון שצריך בירור גדול והדבר קשה לברר כדפירש קרינן ביה לעולם בעולמו של יובל והרי קלקלתו זאת שעשינו טענת אלו שלשתן שהם ג"כ טענות ספק היא תקנתו של ה"ר שלמה לענין שלא נאמר לדבריו כבר ידע ומחיל שיכול לומר איני בקי בהן ועדין אין הדבר מבורר אצלי ומה שטענתי בב"ד אמתלאה היא כדי להחזיק טענותי שיש רגלים לדבר גם טענת המתנ' שנתן לו השר אינה טענת ברי כיון שהוד' ששם אותה בחברה ולא פירש כשנתרצה בת"ק פרחים שאין המתנה בכלל שהרי לא טען כן א"כ אין תועלת בטענ' זו אלא לענין האונאה והוא לא ידע בברי חשבון ושויין שאר החפצים כאמור והרי אין כאן טענת ברי ומה ששאלו על אודות ההילקיש שעושים הסוחרים הגיבאהרגיש בג' ארשי שקוני' בחבר מן המיזי"ט ואח"כ מעלין ביניהם בדמים ונסתפקו השואלים בנ"ד שהוא מנהג שלא לטעון אונאה זה על זה כי מעולם לא נשמע כדבר הזה הא ודאי אין כאן ראיה דלא שמענו אינה ראיה וגם אנכי לא שמעתי מנהג זה מעולם וג"כ לא ראיתי מי שתבע תביעה זו אחר ההילקיו ולפי דעתי אפי' אם יתברר שיש מנהג קבוע או תקנה בהיליקי"ש שלא יהיה בהם דין אונאה מ"מ יש לחלק בין ההיליקיש לנ"ד וק"ל אמנם יש אתי דין ודברים בהילקי"ש ונ"ד מצד הנושא ונותן באמונה כפי פי' הרמב"ם ז"ל וכל הפוסקים זולת רש"י ז"ל וכעת השואלים נוגשים אצים לא יתנונו השב אמרים כאש' עם לבבי באריכות לברר אם דין נושא ונותן באמונה הוא ג"כ במוכר או דוקא בלוקח גם אם יש לחלק בנ"ד דלא דמיא לנושא ונותן באמונה.
2
ג׳כללן של דברים לע"ד שאין להר' שלמה יצ"ו על החכם השלם נר"ו אלא חרם סתם איך הוא אמת כמו שטען שבשעה שנשפשר עם הר' שלמה היה ידוע לו חלקו וכל זכותו שהיה לו בחברה ההוא ולא היה שם אונאת שתות לפי שהחכם השלם העריך הכל כפי ידיעתו שהוא בקי בהם ואם יאמר שאינו בקי צריך לומר שהראה אותם לבקיאים ועל פי עריכתם לא היה שם אונאת שתות זהו הנלע"ד הצעיר יחיאל.
3
ד׳שאלה נא שנית לאמר כי מה שכתוב למעלה שטען החכם השלם שהוא יודע שלא אינהו אמרו שכוונת הכותב היתה לומר שאינו יודע שאינהו כי כן טען בפירוש החכם השלם לפני הדיינים ועל פי הדברים האלה חזר הדין שאין כאן אלא חרם סתם שאינו יודע שאינהו ואין צורך לשאר הדברים הנאמרים למעלה הצעיר יחיאל באסן.
4
ה׳שאלה תבע הר' שלמה פארדו יצ"ו שהיום י"א שנה לקח החכם השלם כמהר"ר יום טוב ן' יעיש נר"ו על ידו מקח א' משר א' בסכום תשעה משאות והתנה עמו שיקח ה"ר שלמה הנז' רביע הריוח ואח"כ נתפשרו בת"ק פרחי זהב ונתאנ' שהיה סבור שהיה נוגע לו כפלים על זה השיב החכם השלם נר"ו ממה שאתה אומר שהתנתי לתת רביע הנה עתה אחר כמה שנים איני זוכר אם היה התנאי רביע או שמינית אבל אז באותה שעה שנתפשרנו חלקך היה ידוע לנו ויודע אני שלא אניתיך ואילו כי וותרתי עמך כדי ליפטר ממך שהיית מטריד אותי ומשכים לפתחי יום יום טען ה"ר שלמה ואיך תאמר לא רמיתני ואתה לקחת סכום הרבה של פירוזיש על הלוח של מנין בת"ק לבנים שאני לקחתי שמנה פירוזיש מהם מהנער של השר ומכרתים באלף ומאתים לבנים והנה אמרו לי מי שקנו ממך הפירוזיש שלקחו אותם ממך באלף פרחי זהב השיב החכם השלם נר"ו אני קבצתי כל הפירוזיש הטובות שהיו קבועות בחפצים שלקחנו וגם כמה וכמה שהיו לי מקדמת דנא ומכרתי סכום א' במאה אלף לבני' ועדי' נשאר בידי בבית מאות' הפירוזיש שאתה אומר שלקחנו על הלוח שיעור רב עוד טען ה"ר שלמה שבכלל המקח הנז' היו שם שישי"ש שקנה אותם החכם הנז' באלף ומאתים לבנים כל א' ונשארו שם שנים כמותם ומכרם ה"ר שלמה בשלשת אלפים ושש מאות לבנים כל א' השיב החכם השל' והלא אין כל השישי"ש שוים יש מי שיש בו כסף מרובה ומלאכתו נאה ששוה כפלי כפלים באחרים ואני מכרתי אותם השישי"ש הטובים עם הרעים ועלו בידי לערך אלף וארבע מאות לבנים כל א' עוד טען ה"ר שלמה שהוא לקח מהם ב' פירלאש בארבע מאות לבנים ומכרם באלף וארבע מאות לבנים והחכם נז' לקח כמה פירלאש כמותם כמה וכמה יעלו השיב החכם השלם נר"ו אף שאין זו טענה שאף אם נרצה לאמת דבריך שמכרתם באותו הסכו' לא כל המרגליו' שוות כל המרגליות שלקחנו היו מה' גרגרים ולא היה בהם א' שתעלה לב' קיראטוש וערכן ידוע כמה היו שוות ועוד כבר הראום לאה"לי קיב"לה מאחרינו ושמא' באותו סכום שלקחנום ועוד אני שואל מאתך לפי דבריך הנה כל זה היה קודם שנתפשרת עמי וקניתי ממך ואז כבר ידע' ערך המרגליות מאותם השתים שלקח' וערך הפירוזי' מאות' השמנה שלקח' וערך השישי"ש באותם השנים שמכרת ולמה נתרצית ברצי כסף שנתתי לך הלא מזער הם לפי דבריך עוד טען ה"ר שלמה בכלל המקח הנז' היה קושא"ק א' גוהירי מדיאמאנטיש לקחו בל' אלף לבנים וגאפיר גאו"ש אמר לה"ר שלמה איך אתה מוכר בערך זה ואני זכור כשהייתי קטן שנלק' האזור הזה בשמנת אלף פרחי זהב השיב החכם השלם הנה אתה ידעת מה משפט האזור ומעשהו היה כלו חתיכות של יישי"ם חקוקות במלאכה נאה ובכל חתיכה מהם היו קבועות שנים או ג' דמאנטיש קטנים וריביני' קטני' כי היה שויון האזור ההוא בימים הראשונים מחמת מלאכ' מחשב' האומנו' שביישי"ם לא מחמת אבני חפץ שבו והנה יש עדים שראו אותם חתיכות וידעו ענינ' וגם אתה ידע' את אשר עשה לנו איש א' שהשטין עלינו בפני הבאש"ה ומצא פתחון פה בקושא"ק הנז' והלעיגו עליו טען עוד הרבי שלמה שאבא"י א' לקח החכם השלם הנז' במרגליות ורוביני בחמשי' אלף לבנים ושמע שמכרו בט"ו משאות. השיב החכם הנז' אתה או' האבא"י בחמשי אלף ואינו כן אלא הוא וחפץ אחר נקנה במאה אלף וכן כתוב בפנקסך ויהיה האבא"י בשמנים אלף ודע כי המרגליות אשר היו סביבות האבא"י הסירום אנשי המשנה ועשו אותם י"ג תשבחיש ומכרו אותם לי בי"ד אלף לבנים כל א' על פי' האהל"י קיבל"ה כנז"ל. וגוף האבא"י שהיה מרוק' זהב עשיתי אותו באבני חפץ משלי ואח"כ מכרתי אותו ע"י כה"ר יעקב אלנקאוה יצו בשלש מאות וארבעים אלף לבנים ואני משער שאחר נכוי ההוצאות מה שהותיר ונתעלה האבא"י מערכו לא היה רק שויין החפצים ששמתי בהם משלי ומה שאתה אומר ששמעת שנמכר בט"ו משאות זה כעשר שנים שבאת אלי בשמועה זאת והודעתיך מאז תוכן הדברים שהיינו סבורים לעשות בו מקח עם החכם המרומם כה"ר שלמה ן' מובחר בשותפות בזה האופן שהא'באי היה נשום ביני ובינו בסכום שלש מאות אלף לבנים ויתן הוא לי מחצית הדמים והיה רוצה למכרו לצורך סייפ"ה אוגלי בי"ב משאות בהקפה על פני המים ולפי שלא נתן לי מחצית הדמים נתבטל הדבר וזה ידעת מאז ואם חקרת מצאת הדברים כנים ושוב מכרתיו ע"י הגביר ה"ר יעקב אלנקאוה יצ"ו כנז"ל עוד טען ה"ר שלמה הנזכר הנה בתוך המקח היה סכום א' בי"ב אלפים לבנים ובהם כמה שארי יאקוטיש שא' מהם לקח מיהימיט איפינד"י ונותנים לו מאתים גרושו"ש בעדו השיב החכם השלם עדין יש בידי מאותם היאקוטיש ועוד אתן לך גדולים וטובים מהם באותו הסכום שלקחנום עוד תבע הר' שלמה הנה השר הנז' נתן לי במתנה אבנים טובו' ממינים שונים שאני המעטתים בעיניו והערכתי' לו בשלש מעות לבנים ונתכעס עלי ולבסוף נתנם לי במתנה ואני לא רציתי לעכבם שלא יאמר החכם השלם שאני מרויח לעצמי איך אהי' שותף בריוח ושמתים בתוך החפצים והחורד"א של המקח בפני המשנה להראות לו ולהטעותו שלא היה שוה כלום ועתה אני טוען שישיבו לי המתנה ההיא שאין לחכם זכות בה השיב החכם נר' איני זוכר כלום ממה שאתה אומר שנתן לך המשנה ושמת אותם בתוך שלי הן לו יהי כדבריך הנה שמת אותם לאמצע בשותפות ונשתבח המקח בשבילם וכשעשינו בזאר בת"ק פרחי זהב אז ידעת שהכל היה בכלל השומא ונתרצינו שנינו באותה קצבה עוד טען הר' שלמה הנז' כי כמה פעמים אמר לחכם הנז' שיראה אותם החפצים לשומם ולתת לו חלקו על פי השומא ולא רצה להראותם לשום נברא בעולם ואמר לו שיראה אותם לאחיו לסרסוריו והוא יאמין אותם בכל מה שישומו אותם ולא רצה רק היה אומר אמכר ואתן חלקך השיב החכם נר"ו אמת כי לא נתחייבתי לתת לך חלק על פי שומא אלא כפי מכרו ואם היית מביא סוחרים לקנות הייתי מוכר ונותן לך ומה שהיית אומר שאוציאם נגד אחי שישומו אותם היה דברי הבל שלעולם היית מתרעם עלי ועליהם שהונו אותך והנה לא עברו שנ' או שלשה חדשים שלא הרפיתני עד שלקחת ממני בעד חלקך ת"ק פרחי זהב והלואי שאני הייתי מרויח בהם אחר כמ' שני' לערך מה שנתתי לך על חשבון רביע הריוח ועוד אשאלך ואודיעני למה שתקת כמה שנים זה י"א שנה ואתה ידעת שהיו פרטים רבים והייתי צריך למכור הנה והנה ולשנות ולהחליף ולהקיף ולהוסיף ולגרוע ואיך היתה מתבררת האונאה ועוד כמה פעמים אח"כ נשאנו ונתננו ונשארת חייב לי כמה מעות ופרעת' ולא עכבת כלום לפי שידעת שהסעת מלבך וגמרת ונתת לגמרי ועכשיו עילה מצאת להיות חוזר ונעור אלו הם הטענות שטענו שני האנשים אשר להם הריב בפנינו ב"ד ועל פי הדברים האלה ראינו שאין לה"ר שלמה הנז' שום טענ' לבטל המקח שמכר חלקו להחכם השלם הנז' בת"ק פרחי זהב מאחר שנתרצה בכך ולא רצה להמתין עד שימכרו כל החפצים ומה שלא רצה החכם הנז' שיבי' השמאין הדין עמו שלא לתת לו ריוח על פי שומת שמאין רק עד שימכר הכל לגמרי ובטענת אונאה אין מדבריו אלה שום הוכחה אפי' לפי דבריו שהיה בחפצים הנז' יתרון בכדי אונאה כי שמא הוא מצא לוקח שהיה חביב המקח בעיניו וצריך לו ונתן לו יתר על שוויין ועוד שמא בחפצים אחרים הפסיד ויצא שכר אלו בהפסדן של אלו ועוד שא"א שיהיה בהם תוספת בכדי אונאה מאחר שהיו בהם הוצאת יתר על אלף פרחי זהב ולפי הערך ממה שנתן לה"ר שלמה בעד חלק רביע הריוח ת"ק פרחים צריך שימכרו בתוספת שני אלפים זהובים אחרים וגם ידענו ששני חלקי החפצים אין בהם תוספת אם הזהב שקנה במשקל ואם התשבוחיש של הפירלאש משני קיראטיש ואם מכמה חפצים שעדיין הם בידם מבלי קונה נמצא שהיה ראוי שימכר השאר בכפלים ואנו רואים שכל החפצים שהזכיר בפנינו ה"ר שלמה הנז' אינן ראויים שימכרו בכפלים ועוד שכל הטענו' שהוא טוען שידע מחשיבו' החפצים מזה כמה שנים ידע ולא נתחדש לו עכשיו שום ידיעה זולתי בפירוזיש שאומר שעכשיו בקרוב אמרו לו שמכרו באלף פרחים פירוזיש ומי הפיס לו אחר י"א שנים שהם אותם הפירוזיש שקנה בת"ק לבנים ועוד גדולה מזו ידע קודם שח' מהם נמכרו באלף וק"ק וכולם נקנו בת"ק לבנים אין אונאה מופלגת מזו לפי דבריו באופן שנראה לעין כי תואנה הוא מבקש להשמיע בחוץ קולו ולהבהיל השומעים בדברים מופלאים כמתלהמים והמה ירדו חדרי בטן וכדי שתנוח דעתו אמרנו שהחכ' השלם נר"ו יקבל חרם סתם על כל מי שיודע שאינה את חבירו בכדי אונאה שיגיד לנו בפנינו ב"ד. על מה שכתוב למעלה שטען החכם השלם נר"ו אז באותה שעה חלקך היה ידוע ויודע אני שלא אניתיך שהחכם נר"ו אומר עתה אעפ"י שאין ברור אצלו עכשיו שהיה בו אונאה שאלו מאחר שטען בתחילה יודע אני שלא אניתיך אם צריך שיקבל החכם נר"ו איך הוא יודע שלא אינהו שהוא העריך הכל כפי ידיעתו שהוא בקי בהם ואם יאמר שאינו בקי צריך לומר שהראה אותם לבקיאים ועל פי עריכתם לא היה שם הונאת שתות ואלו דברי הבל המה כי מה שכתוב בטענות שטען החכם נר"ו יודע אני שלא אניתיך לא אמר יודע אני שלא היה שם אונאה אלא שלא אניתיך בכוונה ואולי שיש בכלל דברים אלו שאפי' בפחות מכדי אונאה דאיכא פלוגתא דרבוותא אי אסור להונו' לכתחילה בפחות משתות והוא טוען שלא אינהו בשום דבר אלא כשם שהמוכר מכר בתמימו' כך הלוקח לקח בתמימות ואפשר ששניהם נתאנו בשער שבשוק ולא ידעו ולמפרע יש בו הונאה שהאומ' לא אניתיך אין בלשון שאין בו הונאה דאזהר' דלא תונו איש את אחיו במתכוין להונות הוא ובפ' אלו מציאות אמרי' כתיב עבד וכתי' עובד מה עבד דניחא ליה כלומ' שאין אדם נקרא פועל אלא בכוונה ומסתמ' ניחא ליה אף כאן שלא אניתיך בכונ' משמע ובר מן דין אפי' טען בפי' מעיקר' שידע שהעריכ' ולא היה שם הונא' יכול את' בשע' השבוע' או קבלת החרם לומר אני מחמיר על עצמי ואיני רוצה לקבל עלי אלא לומר שאיני יודע כמ"ש הב"י סי' ע"ט שהבי' בס' התרומו' כשהלה תובעו טענת ברי והלה משיבו להד"ם וחייבוהו ב"ד הסת וכשבא לישבע חזר בו ואמר איני יודע שדקדק בשבועחו ישבע שאינו יודע ויפטר. עוד שאלו על המתנה שנתן השר לה"ר שלמה שכנראה שטען בפני ב"ד שרצה לשומרו שם על דעת שתהא בחברה אם יכול לחזור ולטעון נזכרתי שלא שמתי אותם בחבר' דהוי כאומר לא לויתי שיכול לחזור ולטעון לויתי ופרעתי כל זמן שלא באו עדים להכחישו וגם אם יכול לחזור ולטעון שאותם הת"ק פרחים זהב היו מהאבא"י שמכרתי אבל עדיין נשאר לי חלקי בשאר האבני' טובו' ומרגליות שהיו בשותפות כל זמן שלא הוכחש בעדים והכוונה בזה שישב' החכם נר"ו על טענותיו אלה שהם עכשיו טענת ברי והא ודאי לאו מלתא היא כי מה שאמרו טוען וחוזר וטוען כל זמן שלא הכחישוהו עדי' היינו כשבא לפטור עצמו בשבועה ומשתנה מפיטור לפיטור כדכתב רב יהוסף הלוי דנאמן במגו דאי בעי קאי אטענתיה קמייתא ואיפטר מצי נמי טעין טענתא אחריתי ומפטר אבל זה שבא עכשיו לחוב את חבירו ולחייבו שבועה בטענה זו האחרונה לאו כל המנו דהא אודי מעקרא שנתן אותם בתורת שותפות ושוב אינו צריך החכם לישבע על זה דהודא' ב"ד בב"ד כמאה עדים דמי וכן במה שהודה בפני ב"ד שנתפשר על חלקו בסכום ת"ק פרחי זהב והיה תובע עכשיו שנתאנה אינו יכול לחזור ולטעון שלא נתפשר אלא על הא"באי שהרי הודה שנתפשר על הכל ומחיוב לפיטור לא מצי למהדר. עוד שאלו כיון שהחכם השלם נר"ו מודה שנתן בידו ה"ר שלמה הב' אבנים טובות ומרגליות שהיו בשותפו' והוא מודה שהוא כן אלא אומר איני יודע אם איניתי אותך ופרעתי לך כל שוויו אי הוי כהלותני ואיני יודע אם פרעתי' שחייב לשלם דלא הוי כאיני יודע שהלותני והא נמי ליתא חדא דמעיקרא לא היה חיובו ברור כמה היה זכותו של ה"ר שלמה שלא נתחייב לתת אלא רביע מהריוח שישאר בידו אחר גביית הקרן ועל זה נתפשרו בת"ק פרחי זהב שנתן לו והוי עכשיו יאמר לו החכ' השל' נר"ו איני יודע אם נתחייבתי לך מתחילה יותר מת"ק פרחים ולרווחא דמלתא אמינא דאפי' אם היה החיוב ברור כגון שהיה לו לה"ר שלמה ביד החכ' נר"ו חפץ ידוע שהיה חייב לתתו לו ושוב מכרו בדמים מההיא שעתא שקנאו ברצון ה"ר שלמה הרי הוא מוחזר ומצי טעין יודע אני שהחזרתיו לך שכבר נתקיים המקח ביניהם ומאותה שעה עמד באחריותו ובחזקת מקחו עד שיבא ראיה שנתבטל המקח מחמת הונאה דבין מוכר בין לוקח אינן נאמנין לומר הונאה היתה עד שיביאו ראיה לדבריה' אעפ"י שהתובע הונאה מוחזק וכן בכל ספק דאיכא בענין ההונאה או בפלונתא דרבוותא מספקא לא מבטלינן מקחא אלמא משעה שנתקיים המקח כבר יצא מחזקת מוכר ונכנס לרשות לוקח וחשיב שפיר חזרה וגדולה מזו אמרו שאפי' נתעל' השתא בשער שבשוק שיש בו הונאה צריך להביא ראיה שבאותה שעה שנעשה המקח היה כן השער ונמצאת הונאה כדמוכח מההיא דסוף פרק המדיר מחט שנמצא בעובי בית הכוסות דאמרי' התם כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וכתב הרא"ש כן פירשו רבינו אשכנז וצרפת בין להוציא בין להחזיק ממון ואע"ג דהשתא איכא רעותא קמן צריך להביא ראיה שכן היה בשעת המקח אעפ"י שעדיין לא נתן את הדמים והיינו טעמא דמי שבא לבטל המקח עליו להביא ראיה ותנא תונא כלה דמשנכנסה לרשות הבעל שכנס על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו אעפ"י שהוא מוחזק בממון ואיכא רעותא קמן וכן מוכח בתשובה שהביא המרדכי בס"פ המדיר ע"ש אלמא מוקמינן המקח בחזקת קיים אע"ג דאיכא השתא רעותא בשער של עכשיו הילכך משעה שנתקיים המקח חשיב חזרה עד שיברר המוכר שהיה בו טעות והונאה דהא לא רמי עליה דלוקח למידע. הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
5
ו׳יש לחקור בדין הונאה זו כמה חקירות דשייכי לנ"ד הא' במה שהוא מנהג פשוט בין הסוחרים שבני אדם לוקחים מקח א' בין שנים או ג' בשותפות ושוב הא' מתרצה בריוח דבר מה בחלקו ומסתלק ובין שנתאנה מוכר בין שנתאנה לוקח אין מי שיתבע הונאה זה מזה והביאו הטור סי' רנ"ח והרמב"ם ז"ל פ"ג מה' מכירה וכתב המ"מ משם ר"ח הטעם למה אין לו דין הונאה מפני שלא סמך משעה ראשונה על השווי אלא על הדמים שלקח ויש להסתפק גם בזה אם לא אמרו אלא לגבי לוקח דלא מצי הדר ביה דאדעתיה דהכי נחית לקבלם בדמים שקנאם המוכר אבל המוכר שנתאנה וידע שטעה למכור בזול יש לו הונאה ומסתברא שהטעם שוה בשניהם בין כשנתאנה לוקח ובין כשנתאנה מוכר שאינן סומכים על השווי אלא על הדמי' שלקח כמ"ש המ"מ ולרבות' נקט לשון הנושא ונותן שאין עליו דין הונאה דאע"ג דאיכא פסידא דדמי' דלוקח שהיה סבור שלא יטעה המוכר כשקנאו ונמצא עכשיו מפסיד מ"מ על הדמים שלקח הוא סומך בין נתאנה בין לא נתאנה וכל שכן כשנמצא ששוה יותר שאין כאן הפסד מהקרן שכבר הרויח אלא שהיה לו להרויח יותר דהא ודאי פשיטא דבאותה ריוח שהוא לוקח גמר ומסלק נפשיה לגמרי אי נמי כי היכי דמסמיך את הלוקח על מקחו בין ישוה בין לא ישוה כך הוא סומך על הריוח אם מעט ואם הרבה דלעולם לוקח ומוכר שוין בהונאה ואין לנו ליפות כח זה על זה כלום.
6
ז׳ואיכא למידק כיון דקי"ל כרב דאפי' אמר בפי' ע"מ שאין לך עלי הונאה יש לו עליו הונאה ולא דמי לע"מ דאין לך עלי שאר כסות ועונה דהתם ידע דמחיל הכא מי קא ידע דמחיל א"כ בנושא ונותן באמונה נהי שלא סמך על השווי אלא על הדמים שלקח בין שלקח ביוקר בין בזול ותהוי נמי כמי שאומר בפי' אעפ"י שיש בו הונאה מכל מקום אכתי לא ידע דמחיל וכ"ש דקשה אברייתא דבחדא מחתא מחתינא דנושא ונותן באמונה והאומר לחבירו על מנת שאין לך עלי הונאה אין לו עליו הונאה ומוקמי' לה אליבא דרב במפרש שאמר חפץ זה שאני נותן לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה אין לו עליו הונאה והיכי שייך דין זה דנושא ונותן באמונה עם מפרש ואומר יודע אני דזה ודאי לא ידע שנתאנה לוקח דלגבי מוכר באמונה לא שייך טעמא דלא ידע דמחיל דבההיא הנא' דמטי לידי מסתלק לגמרי אפי' אם היה בו להשתכר יותר ולגבי לוקח נמי אעפ"י דלגבי דידיה איכא הפסד' אם נתאנה לוקח מעיקרא מכל מקום כיון שמעמידו על המקח שקנאהו כשם שהמוכר מסתלק ונעשה שלוחו לזכות לו אם שוה יותר כך מתרצה לוקח שיהיה שלוחו לחובה אם נתאנה שהרי הוא לא אינהו ואי אפשר שיהיה לוקח רחוק מן השכר וקרוב להפסד הילכך מסתמא כמאן דמפרש דמי שיהיה כשלוחו אם נתאנה והיינו טעמא דבלוקח מב"ה אין לו הונאה אף על גב דלא ידע לוקח שיש בו הונאה דמחיל אלא דאמיד דעתיה דמוכר כיון דב"ה הוא אין ב"ה מוכר כליו אלא בתוספת ואדעתא דהכי זבין וגדולה מזו אמרו והביאו הטור אחר שהביא דברי הרמב"ם הנושא ונותן באמונה כגון שאומר לו חפץ זה בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו וי"מ אפי' לא אמר לו בכך וכך לקחתיו אלא אמר לו תן לי חפץ זה כמו שקנית אותו ואני מאמינך במה שתאמר שקנית אותו ואוסיף לך כך וכך וכו' וכתב עליו מהר"י קארו ז"ל דמשמע ליה לטור שהוא פי' מחודש ואינו אלא בכלל דברי הרמב"ם הוא דמשמע ליה ז"ל דאין בין זה לזה אלא אם אמר מוכר או שאמר לוקח מיהו לפי זה לא הול"ל אפילו לא אמר לו בכך לקחתיו אלא אפילו לא אמר מוכר אלא שאמר לוקח והא ודאי פשיטא דמה בין זה לזה תרוייהו חד מילתא היא ואצלי דין מחודש הוא וצריך לפנים דמשמע דבעי למימר שאף על פי שלא אמר בשעת הקנין בכך וכך לקחתיו אלא שאמר לו תן לי חפץ זה כמו שקנית ואני מאמינך במה שתאמר ואתן לך ריוח ועל זה קנו מידו מבלי שידע בכמה קנאו וכשידע לא נתרצה שאמר אתה נתאנית כשמכרה אף על פי כן אין עליו דין הונאה ולכך כתב הטור דאדעתא דהכי משכו ליתן לו כמו שקנאו משמע דבשעת משיכה לא ידע בכמה קנאו וכן כתבה הרב בעל מאירת עינים וכן מצאתי שהביא הנ"י משם ר"ח באומר לו אני מאמינו כמה נתת בה והריני נותן לך ריוח כך וכך אעפ"י שכשאמר לו דמי מקחו נמצא שנתאנ' אין לו דין הונאה שהרי לא סמך משעה ראשונה על שוויונם אלא על הדמים שלקחן וקשיא לי דמאי שנא ממדד עד שלא פסק דאמרי' בפ' הספינה דלא קנה דלא סמכא דעתיה עד שידע את הדמים ולא דמי למאן דזבין כדשיימי בי תלתא דבההוא אשומא דבי דינא סמיך דלא טעי אבל הכא אפשר דטעי ואדרבא דמי למראה דינר לשלחני דהיכא דאינו בקי כדרכו ואיסר משלם מביתו והרא"ש ז"ל כתב בתשובה הביאה הטור לעיל ממי שלקח ונתרצה בשומת לוי ואח"כ הראה החפץ ונמצא שנתאנ' וטעה לוי יכול לחזור בו דלא עדיף ממי שפיר' ואמר ע"מ שאין לך עלי הונאה ומ"ל נתרצה בשומת אחרים מ"ל נתרצה בשומת מוכר עצמו. ובהאי טעמא דכתבינן ניחא דשאני תולה בשומת אחרים שדעת שניהם מסכמת על דעת שלא יתאנה אחד מהם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל אבל זה שלוקח ע"מ שהוא מאמינו במה שקנאו מוכר ונתן לו ריוח כך וכך מסתמא אם טעה לשבח מפסיד מוכר דלא גרע משאר נושא ונותן באמונ' דאין עליו הונאה לוקח נמי אף עפ"י שלא ידע בשעת הקנין דעתו כאילו שוייה שליח שיקנה בשבילו בין רב למעט ולפי דרכנו למדנו דההיא דנושא ונותן באמונה בין לגבי לוקח בין לגבי מוכר איתיה כדי שיהיה יד שניהם שוה כאחת ובהכי סמכא דעתא דתרוייהו וגמרי ומקנו אהדדי וכן הטעם בשנים שלקחו מקח בשותפות ואמר א' לחבירו תן לי כך וכך ריוח וטול חלקי כמי שנכנס תחתיו הוייא וכאילו הוא קנה הכל דאין לומר דוקא באומר בפי' חפץ זה בכך וכך לקחתי וכו' משום דמאי איכפת ליה לו' דברים אלו אם לא לומר שאין עליו הונאה דהא ודאי כמה פעמים נאמרים הדברים בהכרח לפי ששניהם מעמידין עצמ' על המקח ואין דעת שניהם נוחה אלא כשמפרש מה שקנאו ובזה מתרצה הלוקח שאינו מטעהו. מעתה הוא הדין כשהלוקח עצמו היה שותף בו ואומר זה אני רוצה להשתכר כך וכך מדלא הזכיר שוויין המקח לומר בכך וכך אני מוכר לך אלא שיעור הריוח כמי שאומר בכך וכך ריוח אני מסתלק וכאלו אתה קנית הכל וזהו המנהג הקבוע בין הסוחרים כשלוקחים סחורה א' בשותפות שנים או ג' וקורין לה תלקיש שא' מהם לוקח חלקו וחלק חבירו ואעפ"י שיהיה הונאה בדבר מופלג בין להוסיף בין לגרוע עלתה לו ואין אומר השב. ואם מחמת המנהג לבדו היה אפשר לומר שלא נהגו כן אלא בלוקחים בשוק משו' תקנת השוק שאין להם ספק להמלך ולהראות לתגרים ושניהם רוצים להחלק ולחזר אחר סחורה אחרת אבל בלוקחים מבעלי בתים בבתיהם כדרך הסוחרים לא שייך שם תקנה. ומסתברא דאין לחלק בכך דהא מעמד שלשתן משום תקנת השוק הי' כדכתבו התוס' והרא"ש בסוף פ"ק דגיטין דהתקינו דמי שקונה סחור' ואין בידו מעות מעמידו אצל בעל חובו ולא יצטרך להמתין עד שיפרע לו לפי שאין ס' לכל זה ואעפ"י שעיקר התקנה היתה בשביל זה מ"מ בכל דוכת' אית' אפי' בסוחרים שאינן דוחקין ושלא בשעת השוק וכן לוקח חפץ מן השוק ונמצא גנוב משום תקנת השוק אמרו ישבע לוקח בכמה נטל ויטול שאם לא כן נמצא השוק מתבטל שאין שם שהות לחקור ולשאול ומכיון שתקנו בכך אפי' בלוקח שיש לו ריוח ויכול לחקור לא נשתנה דינו ולא פלוג רבנן במלתיהו והכ' נמי דכוות' כ"ש דדינא קא עבדי כדכתבינן. ועוד יש לחקור כשאין למקנה אלא בריוח ואין לו קנין בגוף מהו שיהא בו הונא' לפי שבנ"ד אין קנין לו בגוף הנכסי' שאם נאבדו הם או מקצתן לא היו באחריותו לשל' מביתו אלא שהקונה נתחייב לתת לו בשכרו רביע הריוח בהם אפי' אם היה מוכרו לאחרים לא היה בו הונאה לפי שאין גופו ממון להקנותו לאחרים או לקדש בו את האשה שאפי' אם עכשיו שוה יתר על הקרן ויש בו ריוח שמא כשימכר לא יהי' בו ריוח מחמת שיוזלו או מחמת שיהיה הפסד במקצתן שלא הקנה לו מה ששו' המקח יותר אלא נתחייב לתת לו רביע מהריוח שישאר בידו אחר מכירתו וכחוב דעלמא דמי דלענין הונאה כתיב כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד וגופו ממון לכך יצאו חובות ושטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין בהם הונאה. וגבי שכירות אמרי' התם דשכירות ליומיה ממכר היא הא כל מידי דלא חשיב ממכר אין בו הונאה.
7
ח׳ויש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג שחלק בין פועל לקבלן וכתב כלשון הזה השוכר את הפועל לעשו' עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם הונאה. ובסמוך כתב נ"ל שהקבלן יש לו הונאה כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה וכו' שהטעם שנתן כפועל לפי שהעבדים אין להם הונאה קשה דטעמא דעבדי' היינו משו' דהוקשו לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם וכו' וההוא בעבדים כנעניים הוא דכתיב ואם איתא עבד עברי נמי נקני בחזקה אלא כנעני דוקא הוא דאתקש דכתיב לרשת אחוזה. והרב בת"ה הביא ראיה לדברי הרב מדאמרי' גבי שבוע' עד היכן גלגול שבועה עד דאמר ליה השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע ועבד עברי גופו קנוי ופריך א"ה היינו קרקע משמע דע"ע נמי איתקש לקרקע. ויר' דלאו ראיה היא דהתם אי לא חשיב קרקע כ"ש דקשה דעיקר שבועה שייך בה וטענתא מעלייתא היא דממונא אית ליה גביה אלא דפריך תלמודא דע"ע גופו קנוי ולאו טענת ממון הוא ואהא פריך דלא גרע מקרקע דע"י גלגול משתבע והא תנן לה במתני' וזוקקין את הנכסי' שיש להם אחריות לישבע עליהם ומאי רבותא דעד היכן גלגול שבועה דקאמר. ונ"ל דהא דחשבינן ליה כקרקע לאו משום דחשיבי כעבד כנעני שהוקשו לקרקעות אלא כיון דטענתי' בהדיא שנמכר לו לעבד עברי כיון דקי"ל גופו קנוי אין כאן טוען ואין כאן חפץ שישבע עלי' דגבי שבוע' כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים בעינן טוען ונטען וחפץ שטוענין עליו והיינו דמשני התם עבד עברי גופו קנוי והוא החפץ הוא הנטען ופרכינן א"ה היינו קרקע כלומר דכי היכי דקרקע ליתיה בכלל שבועה דבעינן דומיא דכסף דבר המטלטל ואפילו הכי ע"י גלגול איתיה עבד עברי נמי מאי גריעותיה שלא לגלגל עליה כדתנן במתני' ומאי רבותא דעד היכן גלגול שבועה ומשני דעבד עברי אצטריכא ליה דאם איתא דזבן קלא אית ליה קמ"ל ומזה למד הרב ז"ל דגבי הונאה נמי כתיב כי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' דבעינן קונה ומקנה ודבר הקנוי דהיינו חפץ הנקנה מיד ליד ופועל כיון דגופו קנוי ליומי' וכע"ע דמי הוא שהקנה הדבר הקנוי לפיכך אין בו הונאה אבל בקבלן דלאו גופו קנוי לימים שהרי בכל שעה שירצה יש לו רשות לעשות מלאכתו כתב הרב ז"ל שיש לו הונאה. אבל קשה נהי דאין גופו קנוי מכל מקום אין דבר קנוי שגופו ממון אלא תביעת חוב בעלמא הוא שיש ביניהם וגבי הונאה בעי' שגופו מכור וגופו קנוי. כבר תמה הרב המ"מ ז"ל וכתב וצל"ע דהא קי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וקבלנות הרי הוא כשכירות לענין כלי עכ"ל ואע"פ שהתוס' והרא"ש כתבו דקי"ל דאומן קונה בשבח כלי הרמב"ם ז"ל בשטת הרי"ף ז"ל קאי כמו שכתב בפ"י מה' שכירות בההוא דנתן לחרש לעשות שידה תיבה ומגדל שאין האומן קונה בשבח כלי וכן בה' אישות בההיא דעשה לי שירים ונזמים וטבעות ואתקדש לך. ונ"ל בדעתו של הרב ז"ל דכל מידי דמטי ליה קנין גבי לוקח ממכר קרינן ליה אע"פ שלא היה לראשון קנין כלל כגון זה שקבל עליו לארוג בגד זה או לתפור חלוק הרי באריגה זו או בתפירה זו מעמיד כלי אצלו שנתן לו מטוה ומחזיר לו בגד והבעלים קונים בשבח הכלי וגופו ממון לגבייהו וגבי הונאה ממכר כל דהו שמיה ממכר כי היכי דמרבי' שכירות משום דמכר ליומיה הוא אף על גב דבעלמא לא חשיב שכירות כמכר כדכתבו התוספות בפרק קמא דעבודה זרה מוכח דשכירות לא קניא מישראל ששכר פרה מכהן דמאכילה כרשיני תרומה ומדתנן לא לבית דירה אמרו דכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך אלמא לא מקניא לשוכר אלא כתבו התוספות דהכא גבי הונאה כתיב ממכר מיותר לרבות מכירה כל דהו ולישנא דגמרא דייקא דקאמר ממכר סתמא כתיב והאי נמי ביומיה ממכר היה וקבלנות כה"ג עדיף טפי דחשיב ממכר לגבי לוקח שהוא קונ' בשבח הכלי ולפי זה קבלנו' אח' כגון שקבל עליו לשמו' פירותיו ולרעות את בהמתו לא שייך בהא ממכר ואין בו דין הונא' ולכך הוצרך הרב ז"ל לפרש קבלן יש בו הונא' כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד או לתפור חלוק וכו' דהיינו קבלנות שגופו ממון לאפוקי שאר קבלנות דעלמא ולכך לא הזכירו לשון מקח בחפצי' לפי שלא היה לו קנין בהם אלא אמר כך וכך בשביל הריוח שאפי' אם היה לו קנין בחפצי' הואיל ולא הזכיר בהם שום לשון הקנא' אלא שהיה נוטל ת"ק זהובים חלקו בריוח ולא מכר גוף החפצים ולא קיימי ברשות לוקח ובמכירת היתרון לא שייך הונא' דאפי' היו' היו שוי' יותר כיון דביד הבעלי' להשהות' למכר' כחפצי' שמא אח"כ יהיה נגרע מערכן ושמא יארע הפסד או אונ' במקצ' הנכסי' שיצטרך להשלי' מהריוח דרווח לקרנא משתעבד. ועוד יש לחקור בדין מי שלוקח מיני סחורות הרב' בלא שומא ובלא הקפד' אי שייך בהא הונא' והיינו משום דבגמ' איכא פלוגתא במכור לי דאלו רבא אמר רב הונא יש לו עליו דין הונא' משום דמכור קאמר ליה לשון ממכר ר' אבא אמר רב הונא אין לו עליו כיון שלא דקדק בדמי' שנתן ואפשר דה"ה כשלוקח פירות אכסרה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולא פליג רב' התם אלא משום דמכור קאמר והרא"ש ז"ל פסק בההיא דמכור לי באלו דאין בו הונא' כיון דלא בריר' מלתא הלכתא כמאן מספק' לא מפקינן ממונ' ומשמע דבין כשנתן מעות באכסר' בין נתן הפירות באכסר' פליגי אמוראי בגמרא שכן הרמב"ם השוה אותם ואמר וכן הדין כשנתן לו הפירות באכסר' ופסק כרבא דיש לו הונא' ולהרא"ש שפסק כרב אב' דאין לו הונא' בכל ענין הוא ומנאתי בספר מאירת עינים שכתב משם מהר"י איסרלס שעל שתי חלוקות אלו של הרמב"ם הגיה וכתב וי"א דאין לו הונא' ותמ' הוא זכרונו לברכ' עליו שהרי הביא הטור סי' ר"ט לשון הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מכיר' בסתם באין חולק כיצד ערימ' של חטים אני מוכר לך בכך וכך מרתף של יין אני מוכר לך בכך וכך אף על פי שאין מדת הערימ' ידוע' ולא מנין הקנקנים ידועי' מכרן קיים אף על פי שנמצא חסר או יתר על האומדן שהיה בדעתם ויש להם הונא' בשער שבשוק אלמא בכה"ג כולי עלמא מודו שיש לו הונא' ומה לי ערימ' של חטין ומה לי פירות אכסר' ואדרבא דיש מקום לומר דרב אבא גופי' לא פליג אלא תמכור לי אלו דוקא דאע"ג דמכור קאמר מ"מ כחליפין דמיא אבל במוכר פירות אכסרה בסלע או בשתים כיון דבכסף הוא קונ' חשיב ממכר ויהיה בו הונא' אעפ"י שאין הפירות ידועים אבל ההיא דערימ' של חטים קשיא לי דמשמע התם שאעפ"י שנמצא טעות במנין הסאי' או הקנקנים שאמדום אינו יכול לחזור אע"ג דכל דבר שבמנין שבמשקל כשטע' אפילו בכל שהוא חוזר מאחר שלא דקדקו גמרו ומקנו אהדדי בין חסר בין יתר אם כן מאי קאמר ויש להם הונא' לפי השער שבשוק לימא ליה מוכר על השער שבשוק עשינו המקח ואילו היו פירות מרובים לא היתה שם הונא' ומאחר שלא חשת למדוד קבלת אות' עליך בין מרובין בין מועטים דאין לומר דמ"ש דמכרו קיים אעפ"י שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם היינו כשהחסרון או התוספת בין מצד המדה בין מצד השער לא הגיע לחומש שאם הגיע לחומש אפילו בהצטרפות הונאת השער זהו שכתב ויש להם אונאה על שער שבשוק דהא משמע הלשון דמחלק בין הונאה של מדה להונאה של שער שבשוק ומדקאמר ויש להם הונאה לפי השער משמע שאם היה נודע להם אז השער שבשוק ולא טעה אלא במדה הגיעו ויש לפרש דהא דקאמר ויש להם הונא' לפי השער שבשוק היינו כשהזכירו שער ביניהם אמרו בדינר זהב הכור ושוב עשו המקח אותה ערימה במאה דינרים והיינו דקאמר אעפ"י שנמצא יתר או חסר על האומד שבדעתם דמי מפיס האומד שבלבם אל' לפי חשבון השער שהזכירו בדינר זהב הכור ושוב לקח הערימ' במאה דינרין מסתמא על מאה כורין שיערו אם נמצאו שמונים כור הגיעו אבל אם נמצאו השער שבשוק שאינו כן בכדי הונאה חוזר ומעתה ההי' דפ' י"ב דמכור לי באלו וכן לוקח פירות אכסרה שכתב קנה ומחזיר הונאה לאו היינו הונאה שנתאנה לפ' המדה שמצא בהם דהא סבור וקביל בין מרובין בין מועטין כמו שכת' בפ' כ"א ומאי קא תבע ליה וכן כשאמ' מכור לי באלו אם היו מעות מרובין לא הית' שם הונא' אלא כשפירשו תחל' שער ואח"כ מכרו בסת' דאם נמצא פחות משער שבחוץ חוזר אבל אם נמצא פחות ממה ששיערו בין במעות בין בפירו' הגיעו ולא חשיב כ"כ דוחק מה שלא פירש הרמב"ם ז"ל דמיירי בשמו אותם דאלעיל מינה קאי שכתב גבי החליף פירות בין ששמו אותם בתחילה בין ששמו אותם לבסוף וכו' וכתב שם בכ"מ ז"ל דדוק' שמו אבל לא שמו אין לו הונא' ועליה כתב בסיפא קנה ומחזיר הונא' כמו שביארנו וכן בפ' כ"א כתב ויש הונא' לפי השער שבשוק כמו שביארנו כלומר שם בפי"ג ע"י שומא והא דמייתי הרב מהרי"ק ז"ל בסי' כ"ט מההי' דההולך לחלוב את עזיו וכו' ואמר לי' מה שעזי חולבות מכור לך וכו' משמע אפי' יהיה יותר על דמיו וקשיא ליה והרי אינו דבר המסויים ולפי מ"ש הרמב"ם לא קנה אלא כנגד מעותיו ונדחק הרב ז"ל לומר דגזה וחלב אין להם שער ידוע ולפי זה לא קשיא דודאי כל שמכר פירות שאינ' קצובים בכך וכך דמים במאי מצי הדר ביה הא לא מצי למימר סבור הייתי שהשער בכך וכך שהרי לא הוזכר השער וגם לא הקפידו על המדה והא קביל עליה בין מועטין בין מרובין ואם היו מרובים לא היה שם הונא' אבל כשפירשו שער כל מדה ומדה ונמצא שטעו בשער שבשוק ומיהו בלא זה נמי לא קשיא דאפילו פירשו שער פחות ממה שבשוק כיון דליתיה השתא בעולם לא שייך בהא אונא' דלא היה יכול למכרם לאלתר בשוק ולכך אוזיל גבי והתם לא נחית אלא לאשמועינ' דלא חשיב רבית מה שנתן לו בזול דלא חשיב מלו' גמורה ומ"מ בדעתו של הרמב"ם ז"ל אני מתקשה כי פשיטא דשמעתא התם דמכור לי באלו דקאמר קנה ומחזיר אונאה משמע אעפ"י שהיתה האונא' במנין המעות כל שהיה שם כדי הונאה חוזר וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שכתב יש בו הונאה אם אין בדמים כדי דמי החפץ שפיחת שתות ואפשר לומר דדוקא גבי מכור לי באלו כיון דמשום דמים נתנם דעתם היה בענין שלא יהיה בו כדי הונאה אבל כשמכר פירות באכסרה מתוך דלענין המדה לא דקדקו אם פחות אם יותר אף לענין השער הגיעו כיון שיכולים לתלות כל ההונא' בשיעור המד' והא סבור וקבל והדברים צריכי' תלמוד ואין פנאי כעת. ובנ"ד מוכח שלא היה דעתו על שויון הנכסים אלא על הריוח שלקח ממה שלא דקדקו בפרטי החפצים שהיו מינים ממינים שונים שיש דברים שלא היה בהם ריוח כל כך ויש דברים שיש להרויח בהם הרבה ועל זה היה רוצה להביא שמאים שישומו אותם ואם לא הביאו היה לו לומר נשום אותם אנחנו לראות מה יתעלו שהרי בתחלה לא שבעתן העין כשנקנו דאז לא היו מדקדקים כמה ירויחו בהם שהרי הריוח היה נכר לעין ולהוטים היו ליקח בכל ענין ועכשיו שרצה זה למכור הריוח היה צריך לחזור לראו' ולשום כל החפצים באיזה מהם יהיה השכר וכמה יהיה כדי שידע בכמה ימכור אלא מוכח שלא דקדק בשווי אלא בריוח הבא אליו ונתרצה באותו סכום ונסתלק וכבר כתבתי דכל האי מלתא רפיא בידו.
8
ט׳ותו בהא דאמרינן לוקח לעולם חוזר יש לחקור בו ב' חקירות האחת בדאמרי' עד דרמי ליה זבינתא כזבינתיה. אם נתברר שבאה לידו סחורה אחרת כמותה ואומר לא הספקתי לידע שומתה בודאי עד שחזר בו המוכר מלמכרה או שתליתי שנמכר ביוקר לפי שהיה הלוקח להוט אחריה מי אמרינן שיכול לתבוע הונאתו מאחר דלא אתידע ליה ונאמן בהכי או דילמא לא מהימנינן ליה. ומסתברא דלא מהימן לומר לא חקרתי עליה ולא ידעתי שטעיתי שהרי אמרו דמוכר עד דמתרמי ליה זבינא כזבינתיה והרי זה בא לידו זביניה ממש ואם לא עכשיו אימתי דלא עדיף מלוקח שהיה יכול להראות לתגר ונתעצל ולא הראה שאין לו דין הונאה ולא יפו כחו של מוכר יותר משל לוקח אלא לפי שאין מקחו בידו שישאל עליו עד דרמי ליה זבינא כזביניה וכן מוכח מסגנון לשון הגמרא דקאמר מאי טעמא לוקח מקחו בידו כל היכא דאזיל מחוי ליה ואמרי ליה מוכר דלא נקט מקחיה בידיה עד דמתרמי ליה זבינא כזבינתיה לידע אי טעי ע"כ משמע דכי איתרמי ליה זבינא כזבינתיה הוה ליה כמקחו בידו דכל היכא דאזיל מצי מחוי ליה ואם נתעצל ולא הראה ולא חקר איהו דאפסיד אנפשיה. ולשון הרי"ף ז"ל שכתב עד דמתברר דרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה ולא קהדר ביה לא קאי עד דמתברר אהא דידע וטעה אלא כיון דמתברר דרמי ליה זבינא כזבינתיה מסתמא חקר וידע ומחל ועוד אני עתיד לפרש לשון זה בסמוך בס"ד ולשון רש"י זכרונו לברכה שכתב לעיל מוכר שאין בידו מה להראות ולימלך אינו מכיר בהונאתו עד שיראה לו טלית אחרת שכמותה נמכרת בדמים יקרים ע"כ לאו דבעינן לידע שראה אותה נמכרת בדמים יקרים אלא אהכרה קאי דאינו מכיר בהונאתו אא"כ ראה כמותה נמכרת בדמים יקרים אבל לעולם כל שידענו שבאת לידו מההיא שעתא הו"ל למיקם עלה ואם נתעצל ולא עמד הפסיד. והשתא בנ"ד דרמי ליה זביניה ממש שאמרו לו שנמכר בכך וכך למה לא חקר עליו שאנן סהדי אם היה שואל ודורש לאותו האיש עצמו שאמר שהגיד לו היה יודע האמת אלא מסתמא ידע ונתפייס.
9
י׳והשנית יש לחקור הא דאמרי' מוכר לעולם חוזר מה גבול יש בו. וראיתי שהביא הרב בב"י בשם הרמב"ן שדקדק מדברי רש"י שאם נתייקרו עכשיו טליתות יותר משעת המכר שאינו יכול לחזור בו שא"א לומר עד עכשיו לא הכיר בהונאתו שהרי נתייקרו אלא בשעת הזול ראה והכיר ושתק עד עכשיו וסבר מחל עכ"ל. ואיברא שכך הוא דקדוק דברי רש"י ז"ל שכתב שם עד שיראה לו טלית שכמותה נמכרת בדמים יקרים הילכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו טליתות ע"כ. משמע דאם נתייקרו שוב אין לו חזרה כלל. ואי קשיא למה נאמר שא"א לומר שעד עכשיו לא הכיר בהונאתו אלא ראה והכיר ושתק ולימא שאין ראיה משער של עכשיו. ועוד מי לא אפשר שיאמרו כך וכך היה שוה בתחלה לא קודם שנתייקרו בשעת המקח ועוד אפילו לא ידעינן שנתייקר אלא מסתמא כשיביא ראיה שנתאנ' אין מועיל לו שער של עכשיו אם לא שיביא ראיה שבאותה שעה שמכר היה השער כך דאילו משער של עכשיו אין ראיה דהשער עשוי להשתנות כדמוכח מתשו' המרד' שהבי' בס"פ המדיר א"כ מה לי נתייקר מה לי לא נתייקר. ונראה דלא אמרי' מוכר לעולם חוזר עד דמתברר לו דאיתרמי ליה זבינא כזבינתיה אלא כשלא נשתנה השער ולא נתייקרו החפצים דאז אמרינן מסתמא לא איתרמי ליה ולא ידע דאם ידע למה שתק ולבסוף צווח מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר אבל כשנתייקר לא מהימנין ליה שלא נזדמן לו כל אותו הזמן דדילמא איתרמי ליה וידע ומחל והא דתובע עכשיו מפני שנתייקר הוא ומספקא לא מבטלינן מקחא דהרי כששהה לוקח עד שיראה לתגר לא מהימן לומר אנוס הייתי עד שיברר אונסו דהבא לבטל המקח עליו הראיה אלא במוכר לא כיון דאין מקחו בידו אמרי' מסתמא עד השתא לא איתרמי ליה מדלא צווח כמו שצווח עכשיו והיכא דאיכא אמתלאה על מה שהוא צווח עכשיו מפני שנתייקר תו לא מהימן. ומתוך דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור לכאורה יראה דלא משמע ליה הכי ששאלוהו הא דאמרי' מוכר לעולם חוזר עד מתי וכו' ועוד פעמים שהשער משתנה והשיב שמפני שינוי השער אינו יכול לחזור בו משמע הא אם יש בו הונאה קודם שנשתנה מצי הדר ביה דאל"כ הול"ל דע שאם נשתנה השער תו לא מצי הדר שאני אומר ידע מתחלה ומחל. ומיהו אי אפשר דהא אתא הרא"ש לאשמועינן שלא יחזור בו מחמת שינוי השער שיאמר נתאניתי שאילו ידעתי שהיה השער מתייקר לא הייתי מוכר דהיכי תיסק אדעתין טענה זו של בורות ואיך אפש' לשוא' להסתפק בה ועוד עד שבא ללמוד כן מלשון הרי"ף ז"ל שאין בלשונו שום הוכחה לזה והלא גמ' ערוכה הוא כשאינהו ושוב נתייקר השער דא"ל אי לאו דאיניתני מצית הדרת בך השתא דאינתני וכו' וז"ל השאלה והתשובה דאיבעי לן לעיוני ולמידק בתשובה זו שהשואל שאל הא דאמרי' מוכר לעול' חוזר עד מתי יהיה זה.
10
י״אועוד אפשר שאדם דחוק לפי שעה וימכור שוה סלע בדינר מפני דוחק וכשיזדמנו לו מעות יחזיר המקח וכן פעמים שהשער משתנ' וכשיר' המוכר שהשער משתנה יבטל והשיב הרא"ש ז"ל מתוך דברי הרי"ף ז"ל יתברר כל זה כי הוא כתב אבל מוכר לעולם חוזר מ"ט לוקח נוטל מקחו בידו וכל היכי דאזיל מחוי ליה אי טעה אי לא טעה מוכר ליכ' מקחו בידו עד דמתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה ולא אהדרינהו ומזה יש ללמו' כיון דחזרת המוכר אינה אלא בשביל שאנו תולין שלא נתברר לו טעותו עד עתה הילכך מפני שינוי השער אינו יכול לחזור וגם אם זלזל במכירתו עד כאן לשונו ונראה שיש חסרון בלשון וט"ס דילג לשון הרי"ף ז"ל שהוסיף הילכך לעולם חוזר עד דמתרמי דמתבר' דרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה דזה עיקר לשונו שהוסיף על דברי הגמ' ותימה הוא איך אמ' שמדברי הרי"ף יתברר כל מה ששאל השואל חדא הא דאמרי' לעולם חוזר מתי יהיה זה כלו' דתימה הוא שלא יהיה לדבר קצבה וכי אחר שנה אחר עשר שנים חוזר ועוד שאל אפש' שאדם דחוק לפי שעה וימכור שוה סלע בדינר מפני דוחקו וכשיזדמנו לו יבטל המקח כלומר ונמצא מערים מתחילה וכן פעמים שהשער משתנה וכשיראה המוכר שהוקר השער יבטל המקח ומה השיבו הרא"ש שמתוך דברי הרי"ף יתברר כל זה היאך נתברר עד כמה והיאך יתברר דחיישי' להערמה ועוד מה שכתב כי מפני שינוי השער אינו יכול לחזור בו דזו אפי' תינוקות של בית רבן יודעים דאין למוכר ולא ללוקח לחזור כשיראו שינוי השער והשואל לא נסתפק בכך אלא כך אמר וניחוש דילמא אערומי קמערים מוכר שיודע שהשער מתייקר לעתי' מזומנות לכך מחיל גביה וזבן שוה סלע בשתים והשתמש במעות ובשעת היוקר יחזיר לו את מעותיו ולענין זה מהתשובה השיבו מדברי הרי"ף ז"ל. ונראה שהרא"ש ז"ל בא להוכיח מדברי הרי"ף שהוסיף על דברי הגמרא עד דמתברר דרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה דאין לומר שבא לחדש דעליה דלוקח רמיא לברר דאתרמי ליה וידע דהא פשיטא ודאי דאי המוכר אינו נאמן לומר שלא בא לידו א"כ מכי איכא שהות דאפשר דמתרמי ליה א"א לחזור והיכי קאמר אבל מוכר לעולם חוזר ואם בא לומר דבעינן עד דמברר לוקח דאתרמי ליה וגם דמברר שידע שטעה אבל בדאתרמי ליה זבינא כזבינתיה לחודיה לא סגי הא ליתא דכבא מקחו לידו דמי והיה לו לידע דומיא דלוקח כדפירשתי לעיל. ועוד אם איתא לא הוה ליה למכתב עד דמתברר אלא עד דמברר דהיינו לוקח אלא הכא קאמר עד דמתברר ליה שטעה כגון דאתרמי ליה זבינא כזבינתיה ובא לומר שאין לו שום בירור זולת זה דאיתרמי ליה ואיהו גופיה ידע שטעה אבל אם נשתנה השער ואין ממנו הוכחה אע"פ שאמרו לו עדים איך בשעת המקח היה שוה כך וכך לא מהני וטעמא כדכתב הרא"ש דכיון דחזרת המוכר אינה אלא מסתמא שאנו תולים שלא נתברר לו טעותו עד עתה שתבע היכא דאיכא למתלי שמפני שינוי השער נתעורר אמרינן שפיר שנתברר לו מתחלה ולא נתעורר עכשיו אלא מפני יוקר השער. ועוד מהטעמים שכתב השואל שמא הערים בתחלה אף על פי שידע ומכר בזול על סמך שיהיו לו מעות אחר כך ויחזור בו. אי נמי שכשתייקר השער יוציא מידו שלא כדין לפיכך לא אמרו שיהיה רשאי לחזור לעולם אלא כל זמן שאין לנו לתלות אלא שלא נתברר טעותו עד עכשיו שבעיניו ראה וידע אבל אם נתייקר השער שא"א לו להתברר אצלו מתוך השער לא חיישינן לעדים שיאמרו כך וכך היה שוה דדילמא איהו אערומי אערים בשעת המכר וזהו שכתב אבל מפני שינוי השער אינו יכול לחזור כלומר שינוי השער גורם לו שלא יחזור אע"פ שיאמרו לו עדים שהיה שוה יותר ולכך כתב שמדברי הרי"ף יתברר כל מה ששאל השואל שאף על פי שאמרו לעולם חוזר לאו בכל ענין קאמר אלא כל זמן שלא נתייקר השער בנתיים כדכתבו רש"י והרמב"ם ז"ל והשתא ליכא למיחש להערמה שיעשה כן לכתחלה מפני שהוא צריך למעות ויחזור בו כשיהיו לו מעות אי נמי לכשיתייקר השער דלא יניח את הודאי שהוא מפסיד חומש מפני הספק שמא בנתיים יתייקר השער ואז לא יוכל לחזור כלל וא"ת תינח כשההונאה בכדי ביטול מקח דאיכא למיחש להערמה כל שנתייקר בנתיים היכא דהויא שתות דקנה ומחזיר הא ליכא למיחש למידי ויש לומר דלא פליג רבנן במלתייהו שאם בהונאה מרובה נתנו קצבה דלא מצי הדר כשנתייקר השער דין הוא דלהונאה מועטת לא יחזור אי נמי תלינן דשמא בכדי ביטול מקח היתה אונאה אלא שלא מצא עדים שידעו אלא לכדי הונאה בלבד אי נמי בידו הוא לברר אף בכדי ביטול מקח אלא דהשתא המערים מתוך שידע שלא תעלה בידו לבטל הואיל ונתייקר חוזר אחר עדים שאינם יודעים בברי אלא בכדי הונאה: זהו מה שראיתי לישא וליתן בענינים אלו הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
11