שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט כ״הTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 25
א׳לצופ"ייא.
1
ב׳שאלה ראובן החזיק בחנות א' לפום דינא ובידו דצפה כתוב' וחתומ' מעדות נאמנה איך החזיק בה וזה נסחה: בהיות אמת שידענו נאמנה איך ראובן החזיק בחנות פלוני' במקום פ' אשר הוא יושב בה אשר מצדיה מצד אחת היא החזקה של פלו' ומצד השנית היא החזקה של פלו' בחנות הנזכר ובמערה אשר בה החזיק ראובן הנזכר כדת וכהלכה להיות בידו לעדות ולזכות ולראיה כתבנו שמותינו פה יום פלו' במקום פלו', פלו' עד פ' עד. ואחר כל זאת קם שמעון בעד היתומים וטען שהחנות הנזכר היא חזקתם ומוציא כתב מזמן שלשים שנה איך היא חזקתם וילך שובב בדרך לבו אל מותיוילי בעל החנות והמתיק בפיו רעה לגרש את ראובן מהחנות ופעל ועשה כמו שנראה ממעשה בית דין משער מקומו וזה לשונו הן אמת שהיינו מצויינין לעדים אנשי המעמד מקהל קדוש פלו' ובשעה שבאו והעידו בפנינו בתורת עדות פלו' ופלו' שחנות שבמקו' פלו' מתוגר ששמו פלו' והחנות הנז' היה טוען פ' שהיא של יתמי פלו' וראובן היה טוען שהיא שלו ובאו וקמו על רגליהם והעידו ואמרו שיום ששי עשרי' לחדש פל' משנת פ' בא המות"יוילי ושבר את המנעול מהחנו' הנזכר ושם מנעול אחר ונכנס שמעון בחנות ובהיות אמת שכך שמענו מפיו כתבנו וחתמנו שמותינו היום יום פלו' כך לחדש פ' שנת פ' ליצירה. על כן צועק מרה ראובן ואומר שמאחר שעברו עשר שנים על החנות שלא היתה בחזקת ורשות היתומים אבדו זכותם ושוב אין להם חזקה כמו שאמר כמהר"ר שלמה הכהן זלה"ה בפסקיו שחזקה שעברו עליה עשר שנים שלא היתה ברשות המחזיק בה יצאה מחזקתו וכל הזוכה בה כזוכה מן ההפקר הוא יורנו מורנו אם חזקת ראובן בחנות הנזכר היא חזקה גמור' ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו ומחזקתו ושכרו יגדל מעל שמים ונכון יהיה כסאו כסא כבוד מרום מראשון אנס"ו.
2
ג׳תשובה עשר שנים שאמרו למי שברור לנו שלא הפסיד חזקתו ביציאתו כגון שיצא לאיזו סבה מן הסבות שלא הפסיד בהם חזקתו על פי עדים וראיה ובזו החמירו כל רבני שאלוניקי האחרונים ז"ל לומר שלא הפסיד חזקתו עד שיהיה המקום פנוי באותם השנים מכל וכל אף מעכו"ם או תוגר כמו שמוכיח בתשובת הרב המובהק כמהר"ר שלמה הכהן ז"ל אבל מי שאין בידו ראיה היאך הניח מקום חזקתו שמא מרצונו הפשוט או שלא היה פורע השכירות ומעבירם זמן רב בזה נתנו מתקני התקנות בו שיעור לישב בעיר שלשה חדשים שאם עברו שלשה חדשים שלא פרע השכירות כלל ולא נמצא בידו פסקא מיד מעידים איך אנוס ומוכרח עזב מקום חזקתו אבדה חזקתו ולמי שהלך לארץ אחרת נתנו שיעור שלשה שנים ואמרו כל שעברו שלשה שנים ולא ערער על חזקתו ולא בירר אונסו בטענות נאמנות ומספיקות זכה בה המחזיק וזה שמפורש בפנקס התקנות אשר גבלו ראשונים וחתומים בו הרב הגדול מוה"ר יוסף ן' לב וזקני הדור שעמו ולא מן התקנה בלבד הוא זה אלא אף שורת הדין הכי נותנ' אעפ"י שנסתפקו רבני הדור שלפנינו ז"ל בחזקת אם נותני להם כח היפה שבקרקעות ולפי זה אית לן לאוקומה בחזקת מרא קמא ואעפ"י שהיתה ביד העכו"ם יותר משני חזקה הא קי"ל דעכו"ם והבא מחמת עכו"ם לית ליה חזקה. מ"מ זהו לענין אחר שבא להחזיק בו דלעול' מוקמי' בידה דמחזיק ראשון דאיהו מרא קמא אבל לגבי בעלי' גופן שעיק' הקרקע שלהם אין ישראל המחזיק עליו בתורת שכירות יפה כחו אצלו שיקרא מוחזק ביה טפי מן הבעלים שאין חזקת המחזיק עליו מועלת אלא כל זמן שהוא בתוכו ופורע שכירתו ויש לברר זה אלא שאין להאריך.
3
ד׳ומעתה הואיל ואם היה אבי היתומים קיים היה צריך להביא ראיה ולא היתה מועלת חזקתו הואיל ועברו ג' שנים ואין בידו כתב ראיה שיצאה מידו שלא כדין גם היתומים הבאים מכחו אין להם חזק' במקו' זה דלא עדיפי מגברא דאתא מחמתיהו ושמא תאמר נהי דלדידיה מחייבינן ליה להביא ראיה לפי שיכול להביא עדים וראיה לדבריו אבל יתומי' דלא ידעי במילי דאבוהון לא יפסידו חזקתן דטעני' להו אי אבוהון היה קיים היה מביא ראי' לדבריו. וכהא דאמרי' בפ' חזקת אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתו' הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה ואע"ג דתניא כוותיה דרב אם מת קי"ל דעל האחין להביא ראיה דהא מודה בה רב לשמואל ואף על גב דאתקיף רב פפא כלום טענינן ליתמי מידי דלא טעין אבוהון לא חיישינן להך אתקפתא דאע"ג דסלקא בקשיא לא סלקא בתיובתא כדכתב רבינו חננאל ז"ל וכן פסקו גדולי הפוסקי' ז"ל כבר התרגמוהו התוס' והרא"ש ז"ל להך שמעתא שלא נאמר משום דטענינן ליתמי דאי אבוהון היה קיים הוה מייתי ראיה דלעיל פריך בבן אומן ובן אריס דאי אתו בטענתא דאבוהון אין להם חזקה ותנן נמי והבא משום ירושה אינו צריך טענה הא חזקה בעי ולא אמרי' דילמא אם אביו היה קיים היה מביא ראיה שלקחה אלא הכא דוקא הוא דקאמר אם מת על האחין להביא ראיה משום דאונות ושטרות יוצאת על שמו מוכחא מילתא דשלו הם אלא דבחייו הוא דאמרינן אם איתא היו לו עדים בדבר ומדלא הביא אלמא אינם שלו אבל לאחר מותו שאינן ביד היתומים להביא ראיה סמכינן אהא דנכתבו על שמו אלו דבריהם ז"ל. ושמעינ' מינה דבכל דוכתא הדרינן לכללין דלא טענינן ליתמי מידי דאבוהון לא מצי למטען וכאן אבוהון של יתומים לא היה יכול לטעון על המקום הזה אלא בראיה הואיל ועברו עליו שלשה שנים אף יתומים הבאים מכחו כן ולא תימא דגבי יתומים קטנים אשכחן דטענינן להו מאי דאבוהון לא מהימן למטען בלא ראיה כדאמרינן בפרק שום היתומים דאין נזקקין לנכסי יתומים לרב הונא בריה דרב יהושע דמפרש טעמא משום צררי ואפילו מלוה בשטר דאילו אבוהון לא מהימן למטען הך טענה דצררי בלא ראיה מכל מקום גבי יתומים אמרינן אי אבוהון הוה קיים היה מייתי ראיה הא ליתא דהתם לאפוקי ממונא מיתמי לא מפקינן מינייהו כל היכא דאיכא למיחש אפילו חשש רחוק אבל מילתא דליתיה בחזקתייהו ולא בחזקת אבוהון כגון קרקע זה שמשעברו שלשה שנים יצאתה מחזקת אביהם. הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4