שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט כ״דTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 24
א׳שאלה ראובן ושמעון לקחו חנות אח' מתוגר ושמו סחורה בתוכה בשותפות קצת זמן ואח"כ נתפשרו שיהא שמעון לבדו בחנות שנה אחת וראובן שנה אחרת ונמשך זה קצת שנים עתה אומר ראובן לשמעון עד מתי יהיה זה לנו או גוד או איגוד כי החנות אין בה דין חלוקה ילמדנו רבינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה זו היא שאמרו בספ"ק דבתרא אין בה כדאי לזה וכדאי לזה מאי אמר רב יהודה אית דינא דגוד או איגוד והכי איפסקא הלכתא התם והרא"ש ז"ל הביא בהלכותיו שרב יוסף הלוי ז"ל כתב דגוד או איגוד לא שייך אלא ביורשי' או מקבלי מתנה אבל אם לקחו שנים בית שאין בה כדאי לזה וכדאי לזה אין א' מהם יכול לומר גוד או איגוד שהרי לדעת שיהיו שותפין בה לקחוה שניהם ולא למכר' איש אל אחיו ונר' דבריו אם לא היה לה' בית דיר' ולקחוהו לדו' בו או אם לקחוהו להשכירו לאח' אבל אם היה לה' בית דיר' ונפל או הוצר' למכו' מחמ' דוחקו יכול לומר לחבירו גוד או איגוד עכ"ל הרא"ש אלא שהרמב"ם ז"ל נטה כאן מדברי רבי' ז"ל כמ"ש בפ"א מהלכו' שכנים והראב"ד ז"ל נוטה לדברי רבי' הלוי ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל אחד השוכר מחבירו מקצ' חצר או שדה שאין בה דין חלוקה או שני' ששכרו חצר א' בשותפו' כל א' מהם יכול לכוף את חבירו ולומר או שכור ממני וכו'. וכתב עליו הראב"ד ז"ל וגם זה הדין נפשו אותה ויעש ממנו לשכירות שע"מ כן שכרו וקרוב אני לומר אף במקח. ולא אמרו גוד או איגוד אלא בירושה ומתנה ע"כ. והרב המ"מ כתב שהרשב"א כתב בתשובה להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל שיכול לומר כששכרתי הייתי סובר שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וכתב ועוד אני מוסיף טעם שיהא יכול לומר ע"ד כן השתתפנו יחד בקניה כדי שלא להרבות בדמים זה על זה ע"כ. ומיהו בדין השוכר מחברו מקצת חצר צריכין אנו למודעי הרשב"א ז"ל ולטעמו דבהא לא שייך טעמו של המ"מ אלא טעמא דמצי למימר סבור הייתי שאני יכול לקבל. אך קשה דכמו כן השוכר יכול לומר ע"ד כן השכרתי לך שנהיה בשותפות יחד ולא שתוציאני מביתי אם לא יהיה בידי לקנות. וי"ל שאם בא השוכר לחזור בו מהשכירות ה"נ דמצי הדר ביה מהאי טעמא ואין דבריו של הרמב"ם אלא כשהשוכר רוצה לעמוד בשכירתו עד כלות זמן השכירות והשוכר טוען שאינו יכול לקבל לדור ביחד. והא מילתא אי לשכירות דמיא להרמב"ם ז"ל מצי למימר דינא דגוד או איגוד אבל נראה ששאר הפוסקים ז"ל לא ס"ל הכי ונראה דכיון דזו חזקה היא שזכו אותה מן העכו"ם הרי הרבנים בעלי התקנה ביארו שהחזק' תהא נידונית כקרקע לכל דבריה ובאנו למחלוקת הר"י הלוי ז"ל דסבר דאין דין דגוד או איגוד כשקנו ביחד. ומיהו בנ"ד יש לדון בה כדין ירושה או מתנה מן הטעם שכתב החכם השלם סגן לויה שזו באה להם זכות בלא כסף ובלא מחיר רק בשכירות שהם פורעים ונחשב להם כאילו נפלו להם בירושה או נתן להם במתנה. וכי תימא בההיא שעתא לא היה להם שום זכיה שלא היתה שוה יותר ובתורת שכירות נכנסו ע"ד להיות שותפים בה יחד וכדברי הראב"ד וסיעתו שחלקו על הרמב"ם ז"ל בשני' ששכרו לומר שאין דין גוד או איגוד איכא למימר דבהא ודאי לא מצינן למימר על דעת כן לקחוה דכיון דבההיא שעתא לא לקחוה אלא בשוויונה שהיתה שוה אם אחד מהם לא היה מתרצה לשבת יחד היה מחזירה לעכו"ם כל זמן שירצה וכשעלה השכירות וזכו שניהם באותו תוספת ורעה עיניהם להחזירה בחנם הויא ליה כירושה ומתנה ויכולים לומר גוד או איגוד. ועוד איכ' טעמא אחרינא דכשלקחוה בתחילה על דעת שיהיו שותפין במלאי שבתוכה לקחוה תדע שאחר כך שחלקו שותפותן היה משתמש זה שנה וזה שנה אבל לא עלתה על דעת שיהיו שניהם שרויים בתוכה וזה לעצמו וזה לעצמו שזה דבר שאין הדעת סובלתו ומשנתפרדה חבילת השותפות מן הסחורה שוב אין להם ישיבה אחת בעולם בתוך החנות והדר דינא לדינא דגוד או איגוד ושלום. יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2