שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט כ״זTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 27
א׳שאלה ראובן ושמעון ירשו שני בתים וחצר אחד מאביהם וראובן דר באות' העיר ושמעון היה הולך ממקום למקום לאחר זמן נפטר ראובן בלא בנים וחיי לרבנן ולישראל שבק כששמ' שמעון שמת אחיו בא בעיר נחלתו ומצא ללוי בתוך הבתים ואמר לו מה אתה עושה בתוך שלי השיב לוי ואמר אני לקחתים מיהודה ויהודה מיששכ' והנה כמה פעמים באתה לכאן וראית דרין בתוך הבתים ולא מחית ועתה יותר מעשרה שנים שאני בתוך הבתים וגם בזמן שאני לקחתים מיהודה היה מגפה בעיר והיינו בכפרים והיית בעיר למה לא מחית השיב שמעון לא שמעתי זה מעולם שאם הייתי שומע הייתי מוחה ומה שלא מחיתי כשראיתי דרין בתוך הבתים היה סבה שהייתי חושב שהיו מושכרות בשכירות כאשר אמר לי אחי בחיים חייתו והייתי רוצה שיהנ' אחי מדמי השכירות ועוד היכן שטר מכירה מאחי השיב לוי אין לי שטר מכירה מאחיך אבל יש לי ש"מ מיהודה ומיששכ' שמכרה ליהוד' וגם יהודה ויששכר נפטרו לבית עולמם ושמעון עשה חקירה ומצא שלא דר יהודה בבתים אשר מכרם ללוי אפילו יום א' שהיו לו בתים אחרות עתה יורנו המורה לצדקה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳כבר השבתי עליה אלא שהוסיפו בה שעשה חקירה ומצא שלא דר יהודה המוכר אפי' יום א' שהיו לו בתים אחרות ואין זו טענה שאעפ"י שלא דר הוא בעצמו אם דרו בה אחרים מכחו חשיב כוותיה כדמוכח בההיא דאמרי' אנן אוגרנא מניה ודרנא ביה ג' שנין ועוד אם דר יששכר יום א' ואח"כ מכרה ליהודה דיו בכך שהרי יש שטר שמכרה יששכר ליהודה ויהודה ללוי ועוד אם כתוב בשטר שמכרה יששכר ליהודה כמנהג הסופרים והלך יהודה והחזיק וכו' דיו בכך להחזיק ללוי בלוקח.
2
ג׳ובר מן דין כיון דאיכא שטרא דזבנא לוי מיהודה סגי דמשום דבעי לאייתי ראיה דדר ביה חד יומא ההיא כי היכי דנדע שהאח שהוא לוקח דטעני' ליה דלאו כל כמיניה לשוויה נפשיה לוקח כי היכי דנטעון ליה אנן וכן מוכח מדברי רשב"ם דההוא דדר בקשתא דעילתא ד' שנין דאמר אייתי ראיה דדר ההוא דזבנא מינך אפילו חד יומא כדי לאמת דבריך ואוקמא בידך הואיל והחזיק ג' שני חזקה ושוב לא תצטרך להביא עדים שאותו שמכרה לך לקחה מבעל הראשון משום דטוענין ללוקח דהכא משום מקח אינו צריך טענה אלא שדר בה המוכרה לו יום אחד על כרחך משמע דהאי דבעי מייתי דדר ביה המוכר חד יומא היינו לאמת דבריו שקנה לוקח כדי שנטעון בעדו דאל"כ מנ"ל שהוא לוקח אלא גזלן הוא ומתוך שאינו יכול להעיז פניו לומר ממך לקחתיה אומר לוקח אני אבל כשהביא עדים שהיתה ביד האחד שאומר שמכרה לו אפילו יום א' אפילו שעה א' דרגלים לדבר דהוי לוקח וכ"ש שאם הביא ראיה שמכרה לו אותו פלוני בפני עדים בחזקת שהוא שלו דחשיב טפי מדר ביה חד יומא וחד שעת' אע"ג דאיכא למימר איני' מעלמא בא ומכר דבר שאינו שלו מ"מ ידעינן בודאי שזה לקחה ולא נכנס בה מעצמו ואילו בראיה דדר ביה חד יומא איכא למימר בשאלה או בשכירות נכנס שעה אחת ואע"ג דלא ידעי' שזה קנאה ממנו אלא ראה אחר שישב בה יום א' ותולה בו לומר מפ' לקחתי' מ"מ בראי' כל שהוא דיו דהוה מצי למימר שהוא לא נכנס מעצמו וכן אמרו שאפי' הביא עדים שראה אותה שמכר' לו דיו בכך אע"ג דלא הוי חזקה זכי בהאי כדכת' המ"מ פי"ד מה' טוען בשם הרשב"א ועוד מדאמרי' בגמ' נראה בה מהו ואמרי' עביד איניש דסיאר ארעיה אע"ג דלא זבין אבל לא עביד איניש למכור שדה שאינו שלו בפני עדים כ"ש פן ילך הדבר באזני הבעלים ויהיה בכלל רע בתוך קהל ועדה שמאחר שמביא עדים שפ' מכר' לו ידענו בודאי שהוא לוקח והרי נתאמתו דבריו וטעני' ליה וכן מוכ' מדברי הרמב"ן ז"ל שכת' עלה בחדושיו ואיהו לא מהימן לומר דדר ביה מגו דאי בעי אמר מינך זבנתא דלא טעני' ליה אנן לקחה מוכ' מן הא' אא"כ יש עדים שרגלים לדבר שלקחה כיון דדר ביה ומשום מגו דידיה לא טעני' ליה אנן וכת' איפשר לומר דאי נמי דר בה ההיא מקמיה חד יומא ולית ליה סהדי דזביניה מיניה דקמא לא טעני' ליה אנן שאין טוענין אלא ללוקח כלו' שאנו יודעי' בו שהוא לוקח ואמר כך מצאתיה ומ"ש הראב"ד אבל אין דעתינו נוטה מזה שהתופ' מטלטלי' יוכיח וכו' וזה כיון שהחזיק שני חזקה כיוצא בו הוא. וכתב הטור בסי' קמ"ו שכן דעת הרא"ש ז"ל וכן הביא המ"מ פי"ד מה' טוען לעיקר ואפשר דלהראב"ד דס"ל שצריך להביא עדים שלקחה וכן להרמ"ה דסבר הכי כמו שהביא בח"מ סימן קמ"ו משמע דבעינן נמי ראיה דד' ביה חד יומא ואפשר נמי דאי מייתי עדים שנמצאו בשע' שמכרה לו אין לך רגלים לדבר גדול מזה ומה צריך להביא ראיה שהוא לוקח כיון שהודה אותו פ' בפניהם שמכרה לו אבל לא ראו בשעה שמכרה. ומיהו נראה דלהודיע לנו שהוא לוקח אין אנו צריכין ראיה כיון דאית ליה מגו דאי בעי אמר מינך זבינתה דמגו כעדים אבל עדיין אומר מאן לימא לן שאותו לקחה מזה לא טענינן ליה אנן.
3