שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט כ״טTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 29
א׳לעיר ליגורני אשר במלכות פלורינסיא.
1
ב׳שאלה ששאל השואל לשלח לארץ רחוקה מעם לועז לענין הדין מהו. ולמען ידעו ויבינו שמה רצה לעשות שאלתו בלשון לעז ובשמו' ותולדות בעלי הריב הלא הוא זה הדבר כר' יצחק מורסי' וכה"ר יעקב אלעליף היו שותפים זמן ובהיות' שותפי' באו לגור בליגורנא וכדי לעשות משאם ומתנ' הוצרכו ליקח בית מהדוכוס בליוילו כדי שאותו הבית יהיה לשניהם הכנה לדור בתוכו וכן שיהיה באותו הבית חניו' לעשות משא ומתן בשותפות שלהם אשר בשכירות הבית הנז' היו פורעי' לדוכוס סך שבעי' אישקודוש מדי שנה בשנ'. והוציאו ממעות השותפות למען עשות המשא והמתן מהבית עם הדוכוס הנז' יותר מק' אישקודושי הוציאו ר' אישקו' אחרים בהוצאות כדי לתקן הבית הנז'. ואחרי כן שכנו בתוכו ר' יצחק ור' יעקב הנז' שניהם גם יחד אך כל א' וא' נפרד מרעהו במקום מיוחד עד היום וכל שבח והכנסה שהיו מרויחים ב' השותפי' הנז' משארית הבית היו שמים בסך מעות השותפות יחד בלתי חשבון כמה היו מעות ההכנסה וכמה היו מעות השותפות ולפי שר"י אלעליף הנז' לא היו לו בנים בזמן ההוא ומה גם שלא היה מקוה שיהיו לו יען היה נשוי לאשה זקנה אך לר' יצחק מורסיא הנז' היו לו בנים. ולמען לא תאבד חזקת הבתים מידם להעדר היורשים כתבו הליולי הנז' ע"ש ר"י מורסיא כי הי"ל בנים אכן ר"י אלעליף תמיד מדי שנה בשנה היה פורע לדוכוס הנז' הליויל"ו הנז' ויותר ההכנסו' מהשכירו' של הבית הנז' היה משים בתוך מעות השותפות כמדובר חק ולא יעבור כל זמן שר' יצחק היה בחיים חיתו. וכאשר קרבו ימי רבי יצחק למות צוה וביאר שכל הנמצא בחנות החצי הוא שלו והחציו של ר' יעקב הנז' לפי שהכל היה מריוח מעות השותפות. וביאר בפרט בראיית עדים שהבית הנז' אעפ"י שהליוילו היה על שמו גם היה דבר בלתי מקבל חלוקה. ואעפ"י שאמת הוא שהחזקה כתובה על שמו וע"ש צאצאיו אחריו עכ"ז חציה היא שלו והחצי הנשאר של ר' יעקב יען נקנית וגם ההוצאות שהוציאו עליה היה ממעות השותפות.
2
ג׳ואחרי מות ר' יצחק חלקו הנכסים שהיו בחנות הנז' ולקחה החצי מר' רחל אלמנת ר' יצחק הנז' לתת לבתה שמה שול יורשת נחלתו ורק היא יחידה לו מכל הנמצא מהעזבון אך הבית הנז' לפי שהיה נעדר החלוק' נשאר על המשפט הראשון וחלתה מר' רחל הנז' פני ר"י שיטול עליו לקבל יתר המעות של הכנסת הבית וכן היה עושה והיה נותן החצי לרחל הנז' מההכנסה ההיא כנר' מתוך כל כתבי הקבלות שלה.
3
ד׳ויהי בלכת רחל הנז' וצאתה את העיר הנז' כדי להשיא את בתה עם כר' יצחק סולימא צותה רחל הנז' בכתב כתוב לאמר שכל חלק הריוח הנוגע מחצי הבית הנז' יתן ר' יעקב ביד החכם הנעל' הרופ' המובהק כמה"ר משה קורדובירו נר"ו באשר על כן כל העם מקצה אשר בעיר יודעים שחצי הבית הוא זכות כה"ר יעקב הנז' שיוכל הבוחן לבחון על פי עדיות ברורות מיהודים ונוצרים.
4
ה׳אחרי כן כאשר חזרה היורשת הנז' נשואה אל העיר הנז' יותר מחמש שנים נמשכי' היה נותן ר' יעקב הנז' לנז' חצי הכנסת הבית הנז' באופן שזה עשרים שנה שהבית הנז' בשותפות בין שניהם.
5
ו׳ועתה קם ר' יצחק סולימא הנז' חתן ר' יצחק מורסיא הנז' וטוען ואומר כי החזק' כלה שלו לפי שהיא כתובה ע"ש חמיו ר' יצחק מורסיא הנז' וטוען עוד כי כפי דתות הקיסרים אין יד ר' יעקב משגת כלל. ושאל השואל הנה בהיות כן יעקב אלעליף הנזכ' חצי החזקה הנז' היא שלו כפי הדין דין החזקות. ואתם הדבקים בתורת אמת וחקים נחקקים עץ חיים למחזיקים כתבו את אגרת פסק תשובתכם ושכרכם יגדל מעל שמים. וכסא הדר תורתכם ירום ונשא וגבה מאד יגדל תורתם ויאדיר אנס"ו.
6
ז׳תשובה דבר ברור הוא שהבית הזה בחזקת שניהם היא הואיל ושניהם היו מוחזקי' בו בדירתו ובקבלת שכר השוכרים שבחניות. ואעפ"י שלא נכתב הבית רק על א' מהם הרי הוא מוחזק לכל העולם בחזקת שניהם וכי תימא מאחר שבשטר כתוב שם ה"ר יצחק לבד חזקת ר' יעקב לא עלתה לו במה שהיה דר עמו בדירה אחת כההיא עובדא דמייתי בפ' חזק' דא"ל אנא בשכוני גואי הוה יתיב'. ופרשב"ם בחדרי' הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בביתי בבית החיצון שדרת ברשותי ולכך לא מחיתי וא"ל ר"נ זיל ברור אכילתך שיביא עדים שדר בבית ג' שנים בלא אותו שדה עמו ואם לא יברר הרי הבית בחזקת הראשון היא ואף הרמב"ן ז"ל שנחלק על רשב"ם בדין זה דבכה"ג עלתה לו חזקה היינו טעמא שאין מה שהיה עובר עליו מבטל' חזקתו דאטו אין אדם עשוי למכור בית החיצון ומשייר דרך לעצמו ואעפ"י כן כיון שזה לבדו דר עלתה לו חזקה אלמא מודה הרמב"ן ז"ל שאם היה משתמש עמו בבית לא עלתה לו כדמוכ' ממה שהק' ז"ל מ"ט דרבה והלא כל זמן שלא הביא ראיה שדר לבדו לא הביא עדי חזקה שאין חזקה למי שדר עם הבעלים ע"כ מ"מ הנה בנ"ד אעפ"י שבשאלה מוזכר בשם בית א' מתוך סגנון הלשון משמע שיש בו דיורים מוחלקים לגמרי שכן כתב בלשון לעז מורא בן גורטוש אינילייא פיר וקאדה אונו אפארטאדה מינטי כנר' שכל הבנין קורין בית א' או בירה וכדאמרי' בפ' המוכר את הבית המוכר בית לחבירו בבירה גדול' ומצר לו מצרה החיצוני' דלא אמרי' מצרים הרחיב לו אלא קנה הכל כיון דאיכא דקרו לדירה בית ומאחר שכל א' היה דר בדירה מוחלק' לבדו ואין לא' דרך זה על זה במקום תשמיש הצנוע עלתה להם חזקה וכן השכירות מהחניות שהיה כ"ר יעקב גובה לעולם בשותפות הרי הוא בחזקתו. ועוד נראה שאפי' לא יהיו דיוריהם מוחלקים אלא שהיו שניהם דרי' כא' הרי הבית בחזקת שניהם בשוה דדוקא היכא שהיה יודע שהבית בתחלה היתה של כר"י לבדו ואח"כ ראינו שבא כר' יעקב ונכנס ודר עמו בשותפות בדין היה שלא תעלה לו חזקה לפי שדירת הבעלים הראשונים מבטלת חזקתו של זה המחזיק אבל כאן מעולם לא החזיק ה"ר יצחק לבדו בבתים שידוע שהיו שותפים בנכסיהם בתחלה ואח"כ נכנסו שניהם לדור בבית זה כא' הרי יד שניהם שוה בו וחזקה כעדים דמיא ומה שנמצא כתוב על ה"ר יצחק אין כתיבה זו סותרת החזקה ולא גורעת כחו של כר' יעקב שאני אומר מנכסי השותפות היה אלא שנכתב בשם אח' מהם לפי שאין מדרכם וחוקם של השרים ליכתב על שנים אלא על אחד כדי שלא יזכו אלא יוצאי ירכו לבד ואחר תחזור הבית לשר וכיון שלא היה אפשר לכתוב אלא שם א' מהם ואנו רואים ששניהם החזיקו בפנינו לא הורע כחו של זה שלא נכתב שמו בכתב השר שהחזק' מעידה שיד שניהם שוה בו ואין מהכתיב' ראיה כאותה שאמרו בפ' המקבל מקום שנהגו לעשות נ"מ מלוה עושין מקום שנהגו לכפול גובה מחצה שאעפ"י שנכתב סתם ע"ד המנהג הוא. הכא נמי הואיל ידעי' שנכנסו שניהם לדירה בחזקת שלקחו ביחד אעפ"י שנכתב בשטר על אחד מהם אינו הורע כח האחר ובפ' ח"ה אמרי' אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו והוא אומר שלי הם עליו להביא ראיה דקי"ל כרב התם אע"ג דאמרי' התם מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראי' התם טעמא דאונות ושטרות שכתובים על שמו מפק' מחזקת האחים אבל הכא אפילו לאחר מיתת הר' יצחק עומדת ברשות שניהם לפי שנודע מתחלה ששניהם לקחוה ונכנסו בה ואעפ"כ נכתב השטר על א' מהם לתועלת חבירו שלא היו לו בנים ולפיכך אין מהכתיבה ראיה דומיא דההיא דאמרינן בפרק האשה שלום אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי זו חולין אימור לפנחיה שבקיה ופרש"י ז"ל להצלת פירות שבתוכה כדי שיבדלו ממנה בני אדם כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו ממנו הכא נמי לפנחיה שבקיה ע"ש ר' יצחק דכיון דלא אפשר לכתוב על שניהם וזה יש לו בנים וזה לא היה לו מוכחא מילתא שמפני כך נכתבה על שם כר' יצחק שיהיו בטוחי' שלא יכלה זרעו כל שכן שכבר הודה בשעת מיתה שחצי הבית של כר' יעקב הנז'.
7
ח׳וכ"ת שהשר לא היה בדעת להקנות אלא לכר' יצחק דוקא ואין לזרים אתו היאך זכה כר' יעקב ועדיפא האי מחונא דבני מערבא דאמרינן בהגוזל עצים וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל מעות ואע"ג דליתיה לזוכה דבני מערבא התם כשמוכר סתם בעל החטים מסתמא למי שהמעות שלו מוכר אבל הכא שאין דעתו של השר אלא לזה דוקא ולא לאחר עמו לא זכה אחר. הא ליתא דבההיא שעתא שזכה כר' יצחק בבית מיד השר לו ולחבירו הר' יעקב זכה בחלקו ומזכה אחיו עמו באותו זכות עצמו דקיימא לן בפרק קמא דמציעא המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ושוב אינו יכול לחזור בו. ואם תאמר משנתינו דאם אמר אני זכיתי בה זכה בה כשאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ואפילו לא אמר לו חבירו כלום אלא הוא זכה בשביל חבירו קנה חבירו כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מה' גזלה ואבדה ומה שהשר מקפיד שלא לכתוב לשני' אלא לא' זהו מפני זכותו שתחזור אליו אעפ"י שיש לזה האחר בנים ובאותו זכות עצמו כל זמן שזרעו של ר' יצחק קיי' זוכה ה"ר יעקב עמו ואינו חב לשר ואינו גורע את זכותו ואם היה קיים ה"ר יצחק היו כופין אותו שיכתוב לו שטר הודאה אע"ג דאמרי' התם בהגוזל בלוקח בשם ריש גלותא אין כופין ריש גלות' למכור דהיינו טעמ' דריש גלותא דאימא ליה ריש גלותא לא יקרייכו בעינ' ולא זילותייכו בעינא שעושין אותו כמוכר שדות אבל שיודה שלקחה לו כופין אותו אלא דהתם לא מוקי לה בהכי משום דלישנא דכופין אותו למכור משמע מכירה ממש להכי קשיא דאמוכר קאי דכופין את המוכר.
8
ט׳וכ"ת אי מכירה ממש קאמר תיפוק לי דמצי למימר לא בעינא למכתב שטרא שלא תחזור עלי באחריות דאחריות טעות סופר הוא הא אפשר למיכתב בהדיא מכירה שלא באחריות להכי יהיב טעמא משום זילותא אבל בהודאה דליכא זילותא כופין אותו. וגם עתה שמת הדבר נכון שיכתוב לו ראשי הקהל קדוש איך ה"ר יעקב הנז' הוא מוחזק בדירה ההיא עם יורשי ה"ר יצחק מצד חזקתו מצד הודאת ה"ר יצחק הנז' להיות בידו למשמרת למען יעמוד ימים רבים הנלע"ד נתבתי הצעי' יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
9