שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ל״גTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 33
א׳שאלה ראובן שלח לו אביו מויניציא' סחורה פה קוסטא' ובהיותה במכס בא שמעון להיותו אהובו או קרובו של הגביר המוכס והוציא הסחורה בלתי ידיעת ראובן באומרו שהסחור' ההיא הוא שלו ויש עדים שאותה הסחורה הית' שלוח' לראובן הנזכר מאביו הנזכר וגם יש עדים שידעו בדבר כשהוציא שמעון הסחורה מן המכס ועתה בא ראובן לתבוע הסחורה ההיא משמעון וטען שמעון ואמר שיש לו חשבונות עמו והוא רוצה לעכב הסחור' ההיא עד שיעמדו לחשבון. ילמדנו רבינו אם יהי' נאמן שמעון בשבועתו בחשבונותיו שיש לו עם ראובן כיון שמה שתפס הסחור' ההיא מיד בעל המכס היה במרמ' ובחוזק יד או לא יהי' נאמן. עוד ילמדנו רבינו אם שמעון זה תפס מסחורה פקדון של איש אחר שהית' באה בתורת פאטורייאש ליד ראובן ושמעון שניהם כאחד ותפס שמעון מקצתה ואומר עתה חייב לי צא אתה ושלם לבעל הפקדון אם יהיה נאמן על טענותיו בתפיסתו זאת שתפס משל אחרים על סמך שבעל הפקדון יתבע ויוציאו מראובן לפי שהוא קרו' לו או בן עירו יורנו רבינו מורה צדק הדין דין אמת ושכרו יהיה כפול מן השמים אמן.
1
ב׳תשובה כל התופס משל חבירו בפני עדים שלא בפני חבירו אינו נאמן לו' לקוח הוא בידי או שלי הוא דכל תופס שלא מדעת גזלן הוי כמו שביאר הרב האלפסי זלה"ה בהרחבה בפ' כל הנשבעין וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' טוען והטור בסי' צ' וכל רבותינו שוין בדבר מיהו דוקא כשהחפץ יוצא מתחת ידו אבל אם אין חפץ יוצא מתחת ידו של תופס באנו למחלוקתן של ראשונים נוחי נפש בגוזל את חבירו בעדים אם צריך להחזיר לו בעדים דלמ"ד אין צריך להחזיר לו בעדים מגו דמצי למימר החזרתי נאמן לו' תפסתיו בחובי שיש לי אצלך ולמ"ד צריך להחזיר לו בעדים אין תפיסה בגופו של חפץ כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' טוען וז"ל לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בעל הבית בכל מה שיטעון והדין ביניהם ועוד הביא עובדא דנסכא דר' אבא שם וכתב הרב המ"מ שנראה מדברי הרב שהגוזל את חבירו בעדי' צריך להחזיר לו בעדי' וכן מצאתי כתב מהר"ם ז"ל בתשוב' בסי' רפ"ד וכבר חלקו בזה חכמי הדורו' ור' מאיר הלוי ז"ל שלח לו להרמב"ן ז"ל והוכיח דאין צריך להחזי' לו בעדי' מההיא דרפ"ב דכתובות ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה וכו' ואעפ"י שקלס הרמב"ן ז"ל ראיתו וקרא עליה שפתים ישק משיב דברים נכוחי' כבר הראתי פני' להרמב"ם ולסיעתו בעלי סברא זו שלא יקשה עליהם מההיא דכתובות מ"מ לא יצא הדבר מידי מחלוקת ונהי דאם היה טוען שמעון זה החזרתי לא היה כח להוציא מידו כיון דפלוגתא דרבוותא היא אבל השתא דמודה שהיא בידו אלא שאומר שלי היא או בחובו אני תופסן ולא מהימן בהך טענה אלא מתורת מגו יש מקום לומר שלא יהא נאמן במגו דהחזרתי דכיון דפלוגתא דרבוות' היא אינו טוען כך ברצון וזה כמה שנים שראיתי לרב הגדול כמהר"ר דוד ן' זמרא ז"ל שכתב כן בתשובה דכל מידי דאית בה פלוגתא דרבוותא לא אמרי' מגו דאי מצי טעין לה שאינו טוען כך ברצון דהא איכא מרבוותא דאמרי דלא מהימן וטעמא דמסתבר הוא דאין טעמא דמגו אלא משום דמה לו לשקר אי בעי הוא טעין האי וכיון דאיכא סברא לומר שלא היה נאמן באותה טענה דהחזרתי שהרי הוחזק בגזלן בפני עדים ושוב לא יאמינוהו בלא עדים כדברי המפרש ז"ל איהו נמי מיחש חייש לה ולא בעי למעבד נפשיה גזלנא מעיקרא אלא אומר בחובי תפסתיו או דאמר אין חטפי ודידי חטפי ואין אומרים מגו אלא כשהטענות שוות ואע"פ שעדיין לא בא לידי לחקור על דבר זה בראיות הרי הורה זקן וגדול הדור ז"ל. ועוד פנים אחרים יש בדין זה שכפי הנרא' תפיס' זו שתפס שמעון הית' מיד האימין בעל המכס ומן הדין יכול היה ראובן להוציא את שלו מיד בעל המכס דאתפסי' לדידי' בידא דמאן דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה אפי' אם לא נתנן בידו אלא שהי' יכול להציל ולא הציל דשומר הוא ופשע בשמירתו והוה חוזר ומוציא מיד התופס דכיון דפסידא עליה דנפקד הדר לא מצי שמעון לתפוס מיד הנפקד מפני טענות שיש לו על בעל הפקדון וכן מוכיח להדיא מתשובת הרא"ש שבכלל ק"ו שכתב על נפקד שמסר פקדון של ראובן לשמעון לשומרו לאחר מיתתו של ראובן ושוב עכב שמעון הפקדון בטענ' שראובן בעל הפקדון היה חייב לו וכתב הרב ז"ל בסוף תשובתו שהנפקד פשע במה שמסר הפקדון לשמעון דהו"ל שומר שמסר לשומר ויורשים מוציאין ממנו וחוזר הנפקד ומוציא משמעון שאינו יכול לעכב ממונו בשביל טענה שיש לו על ראובן עכ"ד.
2
ג׳איברא דקשיא לי עלה מהא דאמרינן בהכותב אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאה שדרינהו ביד חמא בריה דרבא בר אבוה אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא א"ל סיטראי נינהו אתא לקמיה דר' אבהו א"ל אית לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא א"ל מגו דיכולי' לומר לא היה דברים מעולם יכולים לומר סיטראי נינהו ולענין שלומי שליח מאי ומסקינן דשליח משלם דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והרי כאן דשליח בעי שלומי ואעפ"י כן אינך מהימני במגו ולא מצי שליח להוציא מידם דאמר להו דמפקי' מיני' עליה דידי הדר אלמא מהניא ליה תפיסתו יש לומר דלא דמי דהתם שליח לא מצי למהדר ולמיפק מן המלוה לפי שהמעות שנתן להם הוא מעצמו נתנם ובתורת פרעון נתנם בשליחותו של לוה ועיקר תפיסתם היא שסומכים על השטר שבידם ולא מצי למימר להו שליח מדידי תפסי שהשטר בידם היה אלא שפשע שלא נטלו מידם אבל בנדון הרא"ש כשנתנם הנפקד לשמעון בתורת פקדון נתנו ומחייב שמעון להחזיר לו ואין יכול לעכבו מפני מה שחייב לו ראובן בעל הפקדון שזה היא כמי שתופ' משל הנפקד עצמו וכ"ש בנ"ד שבתחלה בעלילה בא לתפוס הנכסים מיד הנפקד דמצי אמר ליה נפקד לא כל כמינך לאפסודי לדידי אבל קשיא דלעיל בההוא פרק' דעובדא דבקרא דיתמי דתפוס תורא מיניה כתב הרא"ש עצמו דהאידנא דמטלטלי משתעבדי לב"ח אי אית ליה לב"ח ראיה ברור' דיכול ליפרע ההוא חובה מיתמי לא מחייב בקרא מידי אבל אי לית ליה לב"ח ראיה אלא שמחמת תפיסה הוא זוכה מחייב בקרא לשלומי עכ"ל משמע דאע"ג דמחייב בקרא לשלומי זוכה התופס מחמת תפיסתו והרי דבריו אלו סותרים דבריו שבתשובה וי"ל דהכא קאמר שמחמת תפיסה בא לזכות וטעמא הוא דקיהיב לחייובא דבקרא דמחייבין ליה מספק דשמא בדין הוא תפס ב"ח והכא קאמר הואיל ולית ליה לבעל חוב ראיה להוציאה מהם בדין אלא שמחמת תפיסה הוא רוצה לזכות הילכך מחייב בקרא לשלומי שהניחו שיתפסנ' והשתא כיון דבקרא מחייב אין תפיסתו מועלת לגבי' בקרא ומפיק בקרא מיניה בדינא ודיינא כמה שכתב הרא"ש בתשובה והשתא דאתינא להכי הואיל וראובן מוציא מיד הנפקד המוכס ונפקד מוציא מיד שמעון לא מצי שמעון למדחי ליה ולומר לך והוציא מיד הנפקד ואחר כך הנפקד יעמוד בדין עמי דמאחר שהוא מודה שישנן לנכסים מתחת ידו והוא אין לו על הנפקד כלום ואינן מעכבן אלא בטענות שיש לו על ראובן והנפקד מודה שהם נכסי ראובן מוציאים מזה בפני הנפקד ונותנין לזה מדרבי נתן ואי בהלואה אמרינן הכי כל שכן בנכסי ראובן עצמן שישנן ביד שמעון דאמרינן בריש הגוזל בתרא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מגזלן גובה רצה מאחר גובה ומוקמינן למתניתין בהגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם דפטורים מלשלם דאחר יאוש אקני זה אבל לפני יאוש מפי' מבניו הכא נמי אין צריך לחזר ולהוציא מיד הנפקד הואיל והוא מוצא את שלו ביד שמעון דכיון דאין בדבר שום נפקותא לענין דינא אטרוחי בי דינא בהכי לא מטרחינין אלא מחזיר שמעון לראובן במעמד הנפקד ואח"כ יעמוד עמו לדין עם טענותיו. ועוד מטעמא אחרינא מפקי' משמעון דמאחר שנכסי' אלו בחזקת ראובן הם על פי העדים שמעידים ששלח' אביו לידו והוא בא לטעון להוציא מחזקתו ולא מהימני' ליה אלא במגו דהחזרתי לאו מגו הוא שהוא יודע דאי הוה טעין הכי לא הוה מפסיד ראובן כלום שהיה מוציא את שלו מיד הנפקד דמצי אמר ליה אנא גבי שמעון מאי אית לי את הוא דהמנת לי כאותה ששנינו בפ' כל הנשבעים א"ל תן לפועלים בסלע מעות הוא אומר נתתי והם אומ' לא נטלנו דנשבע פועל שלא נטל כלום וחוזר וגוב' מבעל הבי' ושמעון זה אינו רוצה להפסידו לנפקד ולגזול ממנו אבל מראובן סבור הוא לעכב לפי שהיה לו משא ומתן עמו ומורי בה היתרא לכך הוא טוען יש לי על ראובן טענה ואין אומ' מגו מאדם לאדם אחר וגדולה מזו אמרו אפי' באדם א' אין אומרי' מגו מממון לממון כדמייתי במרדכי בריש מציעא גבי זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי דלא מהימן במ"ש חציה שלי במגו דאי בעי אמר כולה שלי אך בספ"ק דגיטין גבי עובדא דהנהו גינאי דכת' רבוותא דלא מהימן לומר טעיתי ולא פש גבאי מידי במגו דפרעתי למקבל דחזקה לא מודה איניש אא"כ כיוון חשבונו יפה הא לאו הכי חשיב מגו אע"ג דאי טעין פרעתי היה המקבל מפסיד ועתה שאומ' לא פש גבאי מידי הלוה הוא שמפסיד ועיין במ"ש ב"בי בתשוב' נ"ז ועיין בההי' דפ' האיש מקדש הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכו' וההיא דאבימי דאמ' דאי לית ליה סהדי דפרעינהו מגו דמצי למימר להד"מ מצי למימר סיטראי נינהו כי אמר להד"ם לא היה מפסיד השליח אלא בעל המעות דמשתבע שליח דיהיב לי' ומפטר כדאמרי' בהאיש מקדש והשת' דתקון רבנן שבועת הסת משתבעי עדים דיהבי ליה וכו' ולהכי הוי מגו טוב דמה לי לשקר אם היה רוצה ליטול מבעל המעות היה יכול לטעון לא נטלתי כלום וישבע שליח ויפטר בעל המעות אבל הכא אם היה טוען החזרתי היה נפרע מהנפקד אע"ג דהשתא נמי יכול ראובן לחזור ולתבוע מן הנפקד מן הדין כדפרישית מ"מ שמעון מיהת לא היה בדעתו לתפוס אלא מבעל הנכסי' דאית ליה גביה דררא דממונא. ובר מן דין אם נכסים אלו ששלחם אביו של שמעון הם משל אביו אין שמעון רשאי לתפוס נכסי אביו מפני טענות שיש לו על הבן ולא מהימן עלייהו במגו וכן הדין במה שבא עוד בשאלה ששמעון זה תפס סחורה של איש אחר שהיה שולח' ליד ראובן ושמעון גם שניה' לפי שהוא סומך שהאיש ההוא בעל הסחור' הוא קרוב לראובן ויוציא ממנו או מאביו אשר שם דלאו כל כמיניה לתפוס משל אחרים בשביל טענת שיש לו עליו וכי תימ' דמצי אמר ליה כיון שאין הנכסים שלך לאו בעל דברים דידי את הא ליתא דכיון מחמת ראובן הוא בא לתפוס הנכסי' עליה דידיה לאקומי עמיה בדינא כדאמ' בפ' מי שהיה נשוי ראובן שמכר שדה לשמעו' אפי' שלא באחריו' ואת' ב"ח דראוב' וקטריף ליה מיניה דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את דא"ל לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי' וכת' התוס' שם דנ"מ כגון שמחל לו שמעון שבועת הבא ליפרע מנכסי' משועבדי' ובא ראוב' א"ל השבע לי שלא פרעתיך ובפ"ק דב"ק ודמציע' כת' התוס' דנ"מ לראי' אחרונ' דאמ' שמעון אין לי עדים אין לי ראיה ולאחר זמן הביא עדים ומצא ראיה דשמעון אינו יכול להביא' וראובן שלא אמר אין לי עדים יכול להביאם והרי דברים ק"ו אי התם דידעי' שהו' זוכה בדין עם הלוקח מחמת שאינו יכול להשביעו או מחמת דלא מצי לאייתויי ליה עדים ולא ראיה אעפ"כ בא שמעון ונעשה לו בעל דין להפקיע זכותו משום תרעומת הכא שהדבר ברור שאם היה אביו או בעל הנכסים כאן היה מוציא ממנו אלא שאינו מצוי כאן לא כ"ש שזה יעמוד עמו בדין להוצי' מידו וכבר כת' התוס' דקמא ודמציע' נפקות' אחריתי קרוב' לזו דאיירי כגון שטוען לב"ד הגדול קאזילנא ושמעון לא מצי טרח כמו ראובן ועוד נר' שהפאטוריש ששולחים ביד' הסחורות כשליח נינהו ואין צריך הרשאה לדין ולערער על נכסי' שנשתלחו לו אעפ"י שזה בא לתפוס מחמת בעל הנכסי' וכמורשי' ועומדי' קיימי שהרי הם חייבים בשמירתם ויכול המדקדק לדקדק כן מדברי התוס' בפ' הזורק אשמעת' דשתי חצרות זו לפנים מזו דחשיב שפיר כמו שומר ושלוחו של משכיר וע"ש ואין הדבר צריך ראיה משם דודאי מי שנשתלחו לו נכסי' למכרן ולעשו' בהם כרצונו חשיב טפי ממורשה דכת' ליה דון לנפשך כשהנכסים ביד אחרים ועוד שהוא שומר וחייב להציל ברועים ובמקלות ש"ח בחנם ש"ש בשכר, הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3