שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ד׳Teshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 4
א׳לאנגורה.
1
ב׳שאלה ראובן נפטר ובא שמעון ואיים וגזם בכח ערכאות של עכו"ם באמרו שגם הוא יורש כפי נמוס הערכאות עד שהוכרחו יורשי ראובן לרצותו ברצי כסף בעול וחמס אח"כ מת שמעון ונמצאו נכסיו ביד יורשי ראובן ורוצי' לתפס' בעד מה שלקח שמעון בעול וחמס יורנו מורה צדק.
2
ג׳תשובה דבר ברור הוא שלא זכה שמעון במה שנתנו לו מחמת יראה דודאי אין לך אונס גדו' מזה ואפי' לדברי מהר"י קולון ז"ל בשר' קפ"ו שרצ' להוכיח דאמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד שניא היא שהגזים עליו במילתא אחריתי למסור ממונו או גופו דלית ליה הנאה בגויה ואימור לא עביד אבל הכא על טענת הירושה היה מגזים להוציא בדיניה' ולא השיב ידו מבלע עד עשותו ועד הקימו מזימו' לבו דומיא דעובדא דפרדיס' בהא ודאי לא שייך טעמא דגזים ולא עביד ועוד אפי' היא מגזים עליו מחמת אונס אחר דאיכא למימר עביד איניש דגזים ולא עביד לדעת הרב ז"ל אף הוא לא אמר שאין ספק במתנ' כלל דאכתי שמא הנותן היה ירא ורך הלבב ולא נתן אלא מחמת יראה כמה שכתב הוא עצמו אצא הואיל והוא מוחזק במתנתו אין ס' מוציא מידי ודאי וכאן שתפסו יורשי ראובן ובאי' בטענ' ודאי שלא תנו אלא מחמת יראה ולא גמרי ויהבי לא מפקי' מינייהו.
3
ד׳וגם מה שכתב מהר"י קולון באות' תשוב' דמי יוציא מיד המוחזק בטענ' אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא. בזה כל רבותינו שוין בדבר דמתנה וגיטא כיון דידעי עדים באונסים בטלי אעפ"י שלא מסר מודעא. ואין ראיה מתשובת הרא"ש שכתב ועוד שאין האונס ידוע דלא מסרה מודעא מעיקר' שאם כן תקשי דידיה אדידיה שהרא"ש עצמו כתב בפ' חזקת דבתלויה ויהיב לא הוי מתנה אע"ג דלא מסר מודעא כל דידעי עדים באונסיה ואף מהרי"ק ז"ל לא אמר אלא שלא להוציא ממון מיד המוחזק וגם אונסא דלא מוכח אבל הכא שהטוען מוחזק והאונס מוכח פשיטא דלא בעי מסירת מודעא ולא שאנו משוים עם הרב מהרי"ק ז"ל בב' דברים הללו שכתב באותה תשובה שדין ודברים יש לנו עליהם כמו שביארתי במ"א ולא הוזקקנו כאן לזה שבכל ענין הדין ברור שיתפרעו יורשי ראובן ממה שביד מנכסי שמעון כל מה שלקח מהם שמעון שלא כדין מחמת האונס ההוא.
4