שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ג׳Teshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 3
א׳שאלה שטר שכתוב וז"ל בהיות שה"ר יחזקאל ן' גבאי יצו היה חייב משנת אשתקד סך י"ג אלף לבני' קרן ונדבה ונעשה אפותיקי הבית אשר דר בו היו' גיסו ה"ר יעקב קאליפה יצ"ו שהיא לצד הבית של אמו אלמנ' ה"ר מאיר ן' גבאי נ"ע ולצד מזרח איביט בזאר ועתה בפנינו עדי' נתחייבה אמו מרת ששבונה מב"ת ואשתו מרת ריינה בעד החוב הנזכ' ועשו ג"כ אפותיקי הבית הנז' בק"ג שקנינו מהם וליותר יפוי כח נכנס ערב פרען ה"ר יעקב ן' דייסים יצ"ו על הבית הנז' וגם נתחייב ה"ר יחזקאל ן' גבאי יצ"ו הנז' בעד החוב הנז' כל זמן ששטר זה יוצא קיים בק"ג על הכל וקיים, ע"כ נוסח השטר ועדיו יעקב פלילו אליה זאבי. כעת תובעי' פרנסי ההקדש את מרת ששבונה הנז' החוב הנז' והיא תשיב אמריה להם שהיא לא נתחיי' כי אם להסיר ולסלק איזה מערע' שיקו' על הבתי' והעדים מסייעים אות' כי כן נר' לה' ויעקב פלילו שהוא א' מהעדי' או' שעוד היום לשון השטר סובל זאת ההבנ'. והפרנסים טועני' שכיון שהגידו שוב אין ביד' להגי' ומ"ש אותו העד שעדיין לשון השט' סובל כדבריו לאו כל כמיני' ובטל' דעתו אצל כל אד' ובפר' שהו' דב' של הקד' שלא מן הדין להקל בדב' לכן יורנו מור' לצדק' ושכרו כומ"ה.
1
ב׳תשובה לשון זה מגומגם שכתו' עתה נתחיי' אמו ואשתו בעד החוב הנז' ועשו ג"כ אפותיקי הבית הנז' שאפשר לעדים לפרש שהחיוב הוא במה שעשו אפותיקי שהופקע שעבודן ממנו ואם יטרפוה במה נתחייבו לסלקן ומ"ש ועשו ג"כ אינו מוסב על חיוב שלהם אלא מוסב על ה"ר יחזקאל שעשאה לבית זו אפותיקי לכך כתבו שהם ג"כ עשאוה אפותיקי ואעפ"י שכתוב ועשו בו"או לאו אוסופי קמוסי' אלא פרושי קמפר' במה נתחייבו במה שעשו אפותיקי ואשכחן דמפר' גמ' בענין זה דבפ"ק דקדושין בעי בחזק' מנ"ל ותנא דבי ר' ישמעאל וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשת' בישיב' אע"ג דכתיב בו"או ובל"ב מדות של ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי תניא מכלל שאחריו מעשה ואינו אלא פירושו של ראשון אף כאן מ"ש ג"כ אפותיקי הוא פירושו של החיוב שכתב שנתחייבו וכן מוכיח קצת מדלא כתבו שיצאו ערבניות פרעניות כמו שנתחייב הרב רבי יעקב והוצרכו לכתוב ונתחייבו שאלמלא כן לא היה לה אחריות בשעבוד הבית שעשאוה אפותיקי לחוב הנזכר ואולי כי אף האפותיקי לא היה עולה בדין לגבי אשת הר' יחזקאל דמצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ותנן בהניזקין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אבל השתא דכתיב ביה חיוב דקאי אאחריות אינה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי כדאמרי' התם דכולי האי לא עבדא משום נחת רוח וכל היכא שהעדים מפרש' דברי השטר אפי' במשמעות רחוק שומעין כדכת' הר"ן ז"ל סי' מ' מתשובותיו והביא ראיה מהא דתנן בפ"א דיני ממונו' א' אומר בשנים בחדש וא' אומר בשלשה עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעבורו של חדש וכשם שיש לנו לתרץ דברי העדי' בענין שלא יהיו מכחישים זה לזה כך יש לנו לתרץ דברי העדו' שלא יהא עדותן מוכחשת מפי כתבם ולהעמיד אפילו במשמעות רחוק. והרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף י"ב במשכונא שכתב בה שלא יהא ללוה לסלקו מהמשכונא ולא כתבו לזמן כלל שנאמנים לומר כך וכך היה התנאי כמו שכת' שם ואף על גב דכשאין כתוב זמן לעולם משמע כדמוכח בפרק ד' דנדרים גבי נודרים להרגין וכולי דמוקי לה בגמרא באומר בלבו היום. ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין חשיב אפשר אלמא שלא במקום אונס לא מהימן לומר בלבו היה היום וכמו שאמרו התוספות בפרק שבועות שתים ואף על פי כן לגבי עדים שומעין להם לתרץ הלשון וכל שכן בנדון דידן שסובל הפירוש. ולא תימא שהרשב"א בשטת רבינו האיי וסיעתו אמרה דסבירא ליה דבתנאי היו דברינו נאמנים אף כשכתב ידן יוצא ממקום אחר דהא איהו ז"ל בשטת האחרונים הוא כמ"ש בתשובה שהבי' הרב בב"י סי' כ"ט,
2