שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט מ״דTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 44
א׳באתי להוסיף שנית ידי על דבר שטר המחילה שנעשית אחר הקנייה איך מחלו זה לזה כל תביעה וטענה שהיה להם זה ע"ז וכו' שטענו שע"י שטר מחילה זה נתקיים המקח ונתבטלה המודעא והביאו ממ"ש בב"י בשם רבינו האיי גאון ז"ל ותדע איך תבטל המודעא כגון שטר המכר פעם שנייה ונסתלק בכל עכ"ל סבורים בדעתו דבחדוש כתב המכר לבד סגי והעלימו עין מדברי בעל העיטור שכתב עד דכתב ליה שטרא דסלקא לאונסא מחמת כך וכך ואפילו אי כתיב ליה שטרא אחרינא בעי לפרושי ביה ולא עוד אלא שאמר כי שטר מחילה זו הרי היא כחדוש מכר ואעפ"י שכתוב בלשון מחילה מועיל לשון מחילה מאחר שיש שם קנין בקרקע והביאו ראיה לדבריהם מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא בח"מ סימן רמ"ה שכתב לו שמחל לו הקרקע במאה דינרים והשיב הרשב"א ז"ל כיון שהיה שם קנין מגופה של קרקע קנו מידו אף כאן הרי הוא כמו שחדש שטר שמכר שנייה אלו דבריהם ותחלה אני דן על שטר המחילה דודאי אין בלשון הזה הקנאת בתי' אלו דכל דאיתנהו בחזקת מרייהו איתנהו. ומה שהביאו מדברי הרשב"א שהקנין מועיל במקום שהלשון גרוע האי לאו דהרשב"א היא דגמרא ערוכה היא בפ' הכותב דפסקי' הלכתא כרב נחמן בדין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום אם קנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו וזה לפי שיטתו של רש"י ז"ל דמפרש דקאי אברייתא דדין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה ובתו' הקשו דלא אפשר דקאי אברייתא דבדין ודברים לא מהני קנין אלא אמתני' דהכותב לאשתו קאי וכן פירש הרי"ף ז"ל דאמתניתין קאי. ולדבריהם אין ראיה דמהני קנין בלשון מחילה וסלוק ויש תשובה אחרת להרשב"א ז"ל הביאה הרב בב"י בסימן רנ"ג על דין השאלת בתים וקנו מידו שהשיב הרשב"א ז"ל דכל שקנו מידו אלים כח הקנין וכתב הרב שם בב"י שחלק עליו רבינו האיי ז"ל כמו שכתב בסימן קצ"ה והוא מה שהביא בספר העיטור בשמו דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף לא מהני קנין ואפילו אגב ארעא ואנן דייקינן לה מדאמרי' בפ' מי שמת יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום וגם שם כתב שאין כן דעת הרשב"א ז"ל וקשה בעיני היאך יחלוק הרשב"א ז"ל על זה דיאכל פ' פירות דקל זה ידור פ' בבית זו אמרינן התם בפ' מי שמת דאפילו בשכיב מרע לא מהני דמילתא דאיתיה בבריא איתיה בש"מ מלתא דליתיה בבריא ליתיה בש"מ ואי ס"ד דאיתיה בבריא ע"י קנין הרי אמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וגם רבינו האיי לא מצי פליג אהא דהרשב"א ז"ל דאפילו אמר לשון גרוע כי קנו מידו מהני דאפילו לגירסת הרי"ף דאמתני' קאי מ"מ הדין דין אמת דבפ' חזקת מייתי לה אהא דדין ודברים אין לי על שדה זו דמוקי לה בשקנו מידו וכן כתב הר"ן ז"ל ויש לתמוה על דברי התוס' דלא מהני קנין על דין ודברים ויש לחלק בין אומר דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה שעל השדה הוא מדבר אלא שהלשון גרוע בהא ודאי אמרי' דהיכא דקני מיניה מתוך שאדם יודע שאין קנין חל על דברים בעלמא מהני הקנין לפרש דמגופה קנו מידו והקנה אותה לו לפיכך אין לו דין ודברים אבל ביאכל פ' פירות דקל זה שלא עלתה על דעתו לתת לו הגוף בזה אלא שהוא סבור שיכול להקנות הפירות בקנין ולא מהני כלל להקנות הגוף שלא אמר דקל לפירותיו תדע דבהלואתו לפ' אמרינן בפרק מי שמת דחשיב איתיה בבריא משום דאיתיה בש"מ ופירות דקל לא חשיבי איתיה בבריא כדקל לפירותיו כדכתבו שם התוס' דלא חשיב אלא כשיכול להקנותו בענין זה שש"מ מקנהו בדבורו ולא שיוסיף קנין אחר דהיינו דקל אמנם מתוך תשובה אחרת שהביא שם הרב בב"י בסי' קצ"ה להרשב"א משמו וטעמא אחרינא שכתב קבלתי ממורי הר"ר יונה ז"ל דדוקא כשהקנין בא באחרונה כגון שאמר דין ודברין אין לי על שדה זו ואח"כ קנו מידו שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע אבל באומר קנו מידי שאין לי דין ודברים על שדה זו ודאי לא קנו ממנו אלא מדין ודברים ולא מגופה של קרקע וכן כתב בתשו' המיוחסות להרמב"ן זכרונו לברכה כל שאמר קנו ממני שאני נותן דירה בביתי לפלוני יש לומר אין הקנין אלא על הדירה לא על גופה של קרקע אבל אמר הריני נותן דירה לפלוני וכו' וקניני' ממנו קנה שהקנין ענין חזק וכשבא לבסוף לומר לא דירה בלבד נתתי אלא גופה של קרקע ואחר שכן הוא בנדון דידן לא היה הקנין על הקרקע אלא מחילה כוללת עשה לו על כל טענות ותביעות שיש לו עליו מיום שנברא העולם ואפילו הוה מחילת הקרקע מוזכר בשטר לא היה מופקע בלשון מחילה זו שהקנין שאחר כך אין ממנו הוכחה שבא לתקן ולהקנות הגוף דבלאו הכי היה צורך לקנין בעד המחילה כוללת כל שכן שלא הוזכר הקרקע כלל שראוי לומר שאין בכלל לשון מחילה אלא תביעות דמחוסרי גוביינא שאף על פי שאין צריך להם קנין כבר הורגלו לכתוב במחילות קנין להורות שבלב שלם מחל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. ועוד לפי מה שהבינו בדברי רבינו האיי זכרונו לברכה דביטול מודעא לא מהני ולא תתבטל המודעא רק כישחדש לו כתב המכר ב' ונסתלק בכל דהק' דזו הוכחה שנסתלק בכל ולא היה שם אונס אמיתי בזמן שחדש המכר באותה שדה עצמה היא הוכחה שנסתלק אבל אם כתב לו הודאה ומחילה דרך כלל אפילו היה שם לשון מתנה אין קרקע זה שמסר עליו מודעא בכלל ואין משם הוכחה שנסתלק האונס שיאמר לא היתה כונתי אלא על דברים אחרים שהקניתי ברצוני דומיא דאמרינן בפ' חזקת גבי אכלה בפני האב שנה ובפני הלוקח שנה דמוקי לה במוכר כל שדותיו דלא הויא מחאה. ועוד אפילו היה מפורש במחילה קרקע זה מתנה היא ומתנה באונס לאו כלום היא. ובר מן דין הם לא ידעו דברי רבינו האיי ולא הבינו עצתו שכך אמר לעולם אין המקח מתקיים אלא אם כן חדש כתב המכירה ונסתלק בכל כלומר שיודה איך נסתלק האונס ההוא שעליו מסר מודעא לגמרי וכמו שביאר העיטור שהביא דבריו דתרתי בעי' סילוק האונס וחדוש כתב המכר שכן כתב כל היכא דאיתיה לאונס ביטול לאו כלום הוא דאפילו קנין לא מהני עד דכתיב ליה שטרא דסלקיה לאונס מחמת כך וכך ואפילו כתיב ליה שטרא אחרינא בעי לפרושי ביה ונסתלק בכל עכ"ל העיטור וכן כתב להלן שיפרשו שהמודעא היתה מחמת הכין והכין ואנן סהדי דאתפשר עמיה על ההוא אונס' כו' ומצאנו דבריו בס' המקח שער ל"א וכך הוא בקיצורו ואעפ"י שכתב לו בביטול מודעי ושלא באונס לא נדחה האונס שהאונס שאנסו על המכירה אותו האונס אנסו לבטל המודעא ולכתוב כל מה שירצה אבל מתבטלת המודעא אם יקנה פעם שניה אחרי דחיית האונס ויתן הדמים ויכתוב שטר מכירה עכ"ל.
1
ב׳ונמצא בערוך של הגאון וז"ל ותדע דאע"ג דסדר בכתב המכר וכתב בו ביטול כל מודעי כיון שהמכירה היתה באונס לא נסתלק האונס ולא נתבטלה המודעא דכיון שאנסו על המכר אנסו נמי שיעיד על עצמו ביטול המודעא דהא בשטר אחד הוא הודאתו במכר והודאתו בביטול המודעא אבל תדע איך תתבטל המודעא כגון שחדש כתב המכ' פע' שני' ויסתלק מכל וכל ואם בטל המודעא התם הויא מבוטלת אי נמי כגון שנעשה כתב המכר מרצונו ומהשלמת נפשו ולא נראה עליו שום אונס כלל דהתם הוי ביטול המודעא ביטול ולהכי גרסינן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה והפרידו בין שיעידו העדים בפנינו הוד' לבין שיעידו בפנינו מנה לו וכדאמרינן אי לאו דאודי ליא ממטי ליה ולחמריה לשחוור עכ"ל והטוענים מתחזקים בזה הלשון לומר שאם היתה כונתו במה שכת' ויסתל' בכל שנסתלק מן האונס לגמרי אם כן היינו לשון שני שכתב שנעש' המכר מרצונו ומהשלמת נפשו ולשון זה שחשבו שהוא בעזרם הוא מנגדם כי הלשון הזה מורה באצבע שאין פי' ויסתלק לשון פסק דין כלומר שאז נסתל' ועוד מדברי הרב בעל העיטור ז"ל נלמוד שלשון סלוק הוא סלוק האונס ממ"ש אח"כ ואי ידיע אונסא לא מהני ביטול סתמא עד דמתפרש מודעא וסלוק דידה. ועוד ילמד סתום מן המפורש שבקיצור כתוב שיקנה פעם שניה אחר דחיית עבור האונס והוה להו לעיוני ולמידק בסוף דברי הגאון ז"ל שכתב גרסינן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה והפרידו בין בפנינו הודה ובין בפנינו מנה לו דמה ענין זה לגזלן שהביא ראיה ולא לחילוק שיש בין הודה למנה דאביטול מודעא שהזכיר למעלה לא מצי קאי דההיא לאו הודא' היא אלא ביטול שרוצה לבטל דבריו שמסר אלא שדבריו הראשונים בהודא' עצמו מיירי שהודה שנסתלק האונס לגמרי והוא מה שאעפ"י שסדר בכתב המכר וכתב ביטול כל המודעות בשטר אחד לא מהני כלומר אף על פי שסדר ביטול האונס כגון שהודה שאותו האונס שהיה לו שכתב עליו מודעא כבר נסתלק וזה מוכיח מדבריו שכתב שכיון שאנסו על המכר אנסו נמי שיעיד על עצמו בביטול המודעא ומאי יעיד על עצמו הול"ל אנסו שיבטל המודעא אלא שהודה על עצמו שנסתלק האונס קאמר וכן כתב בסמוך הודאתו במכר והודאתו בביטול המודעא ועל זה אמר דלאו כלו' הוא הואיל וההודאה כתובה בשטר המכר עצמו כשם שהודאתו במכר לאו כלום הוא שהרי בטלתה המודעא כך הודאתו בביטול אונס המודעא לא כלום הוא אבל תדע איך תתבטל בהודאתו לבד שנסתלק האונס כגון שחדש המוכר כתב המכר ונסתלק בכל ומכל כלומר יסתלק המוכר מן האונ' לגמרי שיכתוב שהוא מודה שנסתלק וכיוצא בלשון הזה כתב לקמיה צרי' שיסתל' ממנו האונס בתחילה ואחר כך יבטל והוא מה שאמר למעלה שיעיד על עצמו בביטול המודעא אז אם ביטל המודעא הויא מבוטלת ואם תאמר מאחר שהודה שנסתלק האונס למה צריך ביטול מודעא יש לומר דמצי למימ' ידעתי שאין בהודאתי כלום כי סמכתי על המודעא שמעידה על אונסי וכל שיש אונס ומודעא אין הודאתו כלום אבל כשגם המודעא ביטול בפירו' ודאי דהויא הודאתו הודאה ששוב אין לו על מה שיסמוך וגמר ומקני ואמר עוד אי נמי אין צריך חדוש כתב המכר כיון שנעשה כתב המכר מרצונו ומהשלמת נפשו כלומר שהעדים מעידים כן שאותו האונס שהיה בתחילה נסתלק ויורה על זה שבלשון הא' תפס לשון שמדבר על עצמו של מוכר שחדש כתב המכר ובלשון ב' תפס לשון אחרים מדברים שנעשים כתב המכר מרצונו ומהשלמת נפשו ולא נראה עליו שום אונס שמשמע דאעידי שטר קאי דלא ראו עדים עליו שום אונס והביא ראיה על זה החילוק שיש בין עדות הודאתו בביטול האונס לעדות ביטול האונס דגבי עדות הודאה לא מהני אלא בשטר אחר ועדות הביטול עצמו מהני אף בשטר המכר עצמו ולא אמרי' דהודאת ב"ד כמאה עדים דמי מההיא דמפלגינן בין בפנינו הודה ובין בפנינו מנה לו אלמא שדברי הגאון בלשון הראשון היו בענין זה שאומר בפנינו הודה ולהכי לא מהני בשטר אחד. וכן משמע להדיא מתוך מה שאמר להלן שחלק בין ביטול מודעא דגט לביטול מודעא דזביני דבגט אין אנו צריכין במודעא לעמוד ולחקור על עיקר האונס כמו שאנו צריכין לעמוד על אונס המכר ולכתוב הכרנו באונסו נמצא דכשם שקבלנו את האונס במודעא בדבורו כך כשבטלה מתוך האונס די לו בביטולו לבדו ואף על פי שלא נסתלק האונס כמו שאפרש בחבור גטין אבל ביטול מודעת זביני כשם שאין אנו מעידים על האונס עד שנעמוד על עיקר האונס ועד שימסרו המודע' כך כשביט' המודע' נמי צרי' שיסתל' מעליו האונ' בתחיל' ואחר כך יבטל עכ"ל ומסוף הלשון הזה אתה למד בהדיא דכיון דהכרנו באונסו אין המודעא מתבטלת אלא בסלוק האונס תחלה ואח"כ יבטל ונקט סלוק האונס סתמא דבאותו שטר עצמו צריך שידעי העדי' שנסתל' ובחדוש כתב המכר פעם שניה די בהודאתו שיוד' שנסתל' האונ' הראשון ואח"כ יבטל שזו הודאת ב"ד היא ולכך כתב לו מחדש לפי שעכשיו נסתלק האונס לגמרי והראו לי תיקון שטרות לרב ברצלוני ז"ל שהביא תשובה לרבינו האיי ז"ל בהרחבה ובסוף התשובה כתב שמה שתקנו בנסח השטרות בביטול כל מודעות לא נתקן אלא בשטרי מתנה ומאן דכתיב הכי בזביני לשופרא דשטרא ולאפושי מילי הוא ומשו' דאיכא מאן דכד מסר מודעא אמר לסהדי דאפי' מבטילנ' להך מודע' לא לבטיל תקינו לאנפושי ולמימר ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף מודעי לסלוקי ספיקי והיכא דאיתניס ומודעי מתוך אונס כי אמר אלפא מילי כהני באונס אמר ולא מהני ולא בטיל מודעא ודאקשיתון בסוף שאלתא לא משכחינן דאיבטיל ההוא מודעא לעולם הכין הוא כל זמן שהאונס קיים לא בטיל ההוא מודעא אבל אי מסתלק ההוא אונסא ומתבררא מלתא דמדעתיה ולרצונו של מוכר הוא בטליה למודעיה וקיימיה לזביני ע"כ הרי שכלל הגאון דהכין הוא דלא משכחינן דאיבטיל מודעא לעולם ע"י ביטול מודעות ואם אית' הא אשכחינן דאיבטיל ע"י חדוש כ' המכר דאז הוי ביטול המודעו' ביטול הן כל אלה דברים ברורים לפני כל יודעי דת ודין והוצרכנו להאריך בהם להוציא מלבן של חולקים ומה גם כי על כל הדברים שכתבתי בפסקי הראשון כל זה משנה שאינה צריכה דאפילו אי איכא פלוגתא ארעא בחזקת מרא קמא קיימא ואפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותה ממקומה ושלום על דייני ישראל הדנין דין אמת לאמתו הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה:
2