שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט נ״דTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 54
א׳בשטר מתנה שיצא לפנינו בא' שנתן הבתים שלו לבתו ואין כתוב שם כתבוה בשוקא וכו'.
1
ב׳הא דאמרינן בפ' חזקת ה"ד מתנתא טמירתא דלא אמר להו תיתבו בשוקי ובבריתא וכתובו כלומר דאפי' בסתמ' חיישינן כדמסיק רב אשי דבסתמא חיישינן וכתב הרא"ש ז"ל והאידנא דלא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנת' וכך אמר לנו כתובו בשוקא וחתמו' בברא הילכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה בסתם דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאלו אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכ"כ רבינו האיי ז"ל דהאידנ' לא חיישינן לסתמא עכ"ל הרא"ש אבל הטור בסי' רמ"ב אומרה בלשון אחרת משמו האידנ' דלא כתבי' בשטר' כתבוה בשוקא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנתא הכי הילכך כשמצו' לכתוב שטר מתנ' סתם דעתו שיכתבוהו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאלו אמר כתבו' בשוקא וכתב הרב בב"י ז"ל שלא העתיק דברי הרא"ש כהלכתן דהשתא נראין כסותרים אלו את אלו שבתחילה כתב האידנ' דלא כתבינן וכו' משמע שבזמנו לא היו כותבי' ואח"כ כתב משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנתא וכתב הרב הב"ה ז"ל בלשון ראשון לדברי הטור ה"ק האידנ' כי נפק שטר מתנ' קמן כתוב סתם לא חיישינן למפסלי' משום דנהיגי למכתביה בכל שטרי מתנתא ואין נראה לפרש כן כלל דהיכי יהיב טעמא משום דנהיגי למכתב הכי בכל השטרות אדרבא כיון דהאי שטרא אשתני מעיקרא איכא למיחש ביה טפי ואין לומר דכל לשונות שהורגלו לכתוב אע"ג דלא נכתבו כמאן דכתי' דמו א"כ למה ליה למימר דמסתמא דעתו שיכתבו כמנהג לימא מסתמא אמרה אלא שלא נכתב בטעות דומיא דאחריות ט"ס ופשיטא דבהא מלתא ליכא למימר אע"ג דלא נכתב כמי שנכתב כיון דבסתמא בעלמא חיישינן עד דמפרש ליה בהדיא כתבוה בשוקא די לנו שנאמר דכיון שידע דרגילות לכתבו מסתמא כשהקנ' דעתו כמו שרגילין ומדכתבוהו מסתמא כך היה אבל כי לא כתבוה דילמא גלי דעתיה ונוכיח מדבריו על דבריו שכתב בתשובותיו כלל ס"ח הביאה הטור סימן ס"א כל שנהגו לכתוב במדינה הן נאמנות הן כתבוה בשוקא כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו כמנהג מדינה ע"כ. ומשמע דעל המקנה בסודר סתם קאמר שיכתוב כל מה שנהגו לכתוב ופשיטא דשטר שאין כתוב נאמנות לא אמרינן כמאן דכתיב דמי עד דמפרש ליה סופר וה"ה כתבוה בשוקא. ועוד מדברי התוס' מוכח בהדיא דאאמירה דנותן לעדים קאמר שכתבו כיון שאינו אומר לסהדי כתבוה ובידוע שדברי הרא"ש מדברי התוס' חוצבו וכן כתב הרב הב"י בלשון שני שנראה לו עיקר דהא דכתב לא חיישי' לסתמא היינו אם הנותן אמר סתמא כתבו אין אנו מצריכין אותו שיאמר כתבוה בשוקא וכדברי התוס' אבל לדברי הטור צריך לפרש כלשון ראשון ולא נהירא כלל. ולענין אסמכתא דבעינן שיקנו בב"ד חשיב כתוב בסי' ר"ז בשם מהר"ם דכותבין בשטר וקנו מיניה בב"ד חשוב אעפ"י שלא נעשה בבית דין חשוב שבעיר מידי דהוה אמתנה דכתבינן כתבוה בשוקא וכולי אע"ג דלא אמר וכו' ה"נ אעפ"י שלא היה בבית דין חשוב הו"ל כאלו הודה שהקנה לו בבית דין חשוב כיון דאמר לכתוב שטר אבל לא אמר לכתוב שטר לא אבל מה שסיים הרא"ש וכן כתב רב האיי דהאידנא לא חיישינן לסתמא קשה דמילתיה דרב האיי בצואות דוקא איתה ואדרבה איכא למידק מדבריו דבשאר שטרי מתנות בריא רגילי למיחש לסתמא וכן כתב דבמתנת ש"מ היכא דאמר לא תגלו הדין מתנת' אלא לאחר מותי לא חיישי' א"כ מאי סייעתא מייתי הרא"ש מדברי רב האיי במתנת ש"מ וכבר תמה הרב בב"י ז"ל על דבריו אלה וכתב שנרא' שסובר דטעמו של רב האיי משו' דנהיגי למכתב בשאר מתנות הכי. אבל קשה שהי"ל לרב האיי והרי"ף ז"ל לפרש טעם דבריהם ויתר מכאן קשה שפירשו בדבריה' איפכא לא רגילינן בצואות למיחש לסתמא ומעשים בכל יום דנפקא תפקידא ולא חיישינן למאי דלא כתיבה בה פרהסיא משמע דבכל יומא רגילי הכי דלא למכתב ואלו דברי הרא"ש אין אלא היכא דרגילי כלהו למכתב. ונ"ל לומ' דטעמי' דרב האיי במתנת ש"מ דלא חיישינן בהו לסתמא מטעמא דמפר' בתר הכי היכא דאמר לא תגלו הדין תפקידתא עד לאחר מותי דאע"ג דבשע' כתיב' מטמרא בשעת חילוק המתנ' מפרסמא מילתא מ"ה כי הויא מסתמ' לא חיישי דמימר אמרינן הא דלא אמר כתבוה בשוקא ובבריתא לפי שלא היה רוצה שיתפרס' עכשיו בשעת כתיב' אבל בשעה שתחול לא איכפ' ליה דתתפרס' וכל דאיכא למיתלי דמשום הכי לא פירש לא חיישי' לסתמא. ולפי זה יתכן טעמו של הרא"ש ז"ל דמייתי סייעתא למילתיה מדברי רב האיי ז"ל דלא אמרי' כל היכא דאי' למיח' חיישי' היכא דאיכא למתלי בש"מ דמה שסת' היה מפני שלא היה רוצ' שתתפרס' לגמרי אלמא במקום אמתלאה תלינן בה ולא חיישי' לסתמא השתא נמי דהורגלו בכך בכל שטרי מתנת' כיון דאיכ' אמתלאי לומר דמשו' הכי לא הוצרך לפרש לפי שכשהקנ' דעתו שיעשו כמנהג תו לא חיישינן שמא ש"מ לא רצה לגלו' אלא מסתמ' כשהקנ' דעתו שיכתוב פרהסי' כך נ"ל דעתו של הרא"ש ז"ל ואף בזו אין רבי' מודי' לו שהרי כתב הריטב"א הביאו הרב בב"י בסי' ע"א כל דבר התלוי בתנאי כל שלא פירש אינו מחויב ואינו נכלל בלשון כחומר כל השטרו' אלא דברים שאין הסופר בקי בדקדוק ודברי' שהם תחת הכלל וכו' וכתב רב האיי ז"ל בתשוב' האי מאן דמקבל ליה למכתב שטרא בכל לישנא דזכות' אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי וכו' אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה וביטול מודעי לא מחשיבין ליה עד דמפרשן ע"כ והרי נאמנות וביטול מודעי שהו' נוהג בכל השטרו' ואעפ"כ כיון שאינו מפורש בשטר לא עכ"ל וה"ה לכתבוה בשוקא כיון שהוא צריך לפרש דבסתמ' חיישי' לא מחשבין ליה עד דמפרשן והטור שם בסי' ע"א הביא דברי ס' התרומות שכתב שטר שיש בו נאמנו' והעדים מעדים בפנינו שלא כתבוהו בצווי הלוה נאמני' לומר על הנאמנו' לא חתמנו ולא כתבנוהו בצווי הלוה אלא משום שופרא דשטרי כמו שרגילי' הסופרים לכתוב בכל השטרות וכו' ודברים אלו הפך תשובת הרא"ש ז"ל שכתב בסי' ס"א שכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא כל מי שמקני כמנהג המדינה הוא ויש לתמוה על הטור שכת' שם תשובת הרא"ש בלי חולק וכאן הביא דברי בעל התרומות בלי חולק. וכתב שם הרב הב"י ב' לשונות ולדידי תרוייהו פריכי' הא' כתב אפשר דבעל התרומות מיירי בשאינו מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות ולא נהירא שהרי כתב שלא כתבוה אלא לשופרא דשטרא כמו שרגילין הסופרי' לכתוב בכל השטרות ולפיכך לא חשיב ליה חוזר ומגיד ואם איתא שלא היה מנהג פשוט בכל השטרות וכאן נכתב אמרו וקנינ' על כל מאי דכתיב עידי שקר הם היאך מעידי' על מה שלא צוה הלוה ולא עלתה על לבו וגם אין דרך הסופרים בכך אלא צריכים לומר שלא חשו בזה לפי שרגילים לכתבו בכל השטרות לשופר' דשטרא כסבורים דלא ילפינן מינייהו ועוד פי' ג"כ שהרא"ש מיירי כשאין כאן העדים שיעידו שלא כתבוהו בצוויו. וקשה דמה בכך אפי' לא כתבוהו בצוויו כיון שקנו ממנו לכתוב שטר סתמ' כמאן דמפרש דמי שיכתבוהו כמו שרגילים. אלא מוכח מדברי ס' התרומו' דס"ל כדברי רבינו האיי שהביא הריט"בא ז"ל דבכל מילי דצריך לפרש אינו נכלל במה שיאמר שיכתוב כחומר כל שטרות דנהיגי בישראל אלא שצריך לפרש שהאמינו בהדיא וה"ה לענין כתבוה בשוקא. ואף הרא"ש מודה דהיכא דלא נכתב בשטר לא אמרי' בכלל כל חומר הוא דכגון זה נאמנו' ופרהסיא צריך לפרש. והיכ' דקנו מיניה ולא צוה בפי' שיכתבו שטר מהלשון שכתב הרא"ש באותה תשובה שהבאתי למעלה לענין כתבו' בשוק' דכשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו שיכתבו כמנהג הסופרי' משמע דוקא במצוה לכתוב שטר ממש אבל לא בקנין גרידא אף על גב דסתם קנין לכתיבה עומד. והתשובה שהביא הטור סימן ס"א כתב הן נאמנות הן כתבוה בשוק' וכו' כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה משמע דבקנין גרידא כיון שהוא על דעת שיכתבו שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה. גם מלשון מהר"ם לענין אסמכתא דבעינן בב"ד חשוב שהבאתי לעיל שכתב כיון דאמר לכתוב שטר אבל לא אמר ליכתוב שטר לא משמע אע"ג דקנו מיניה וסתמו לכתיבה עומד בעינן שיאמר שיכתבו שטר וכן הביא שם תשובה מזומנת אם היה נודע לנו עפ"י ב' עדים שלא היה בב"ד ולא צוה בעדים לכתוב שטר לא היינו מוציאים ממנו ממון וכו' ותשובה זו כתבה רבינו ירוחם בשם הרא"ש ובשם רבני צרפ' משמע דהרא"ש צוה לכתוב דוקא קאמר וצריך לדקדק וליישב הדברים על בוריין והשעה דחוק' לכך ועוד צריך לראות במ"ש בעל התרומות שהביא הטור גבי נאמנות כתב דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי כדמייתי בירושלמי נאמני' העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו שהירושלמי הזה מקומו בפרק קמא דר"ה גבי ש"ח המוקדמים פסולים דשאלו בירוש' מי מודיע וא"ר יוחנן הן הן עדיו ופריך והא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד ומשני תמן כשאומר לא חתמנו ברם הכא על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכתב שם הר"י הלוי ז"ל ולמדנו מכאן שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו נאמנים בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד וכן כתב הר"ן שהרמב"ן בפרק איזהו נשך הביא הירושלמי הזה ופירש כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מיירי ומ"ה נאמנים ותימה לי היאך הביא בעל התרומות ראיה מהירושלמי ולא ראה דברי הרמב"ן ז"ל והוא היה בקי בדבריו וחביב' ליה שמעתתי' דכל יומא ויומא שמעתיה בפומיה. ואי קשיא לדברי הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אמאי כשאומר לא חתמנו אינן נאמנים כיון דאומר לא חתמנו חספא בעלמא הוא ויש לומר דה"ק תמן כשאומרים לא חתמנו כל עיקר החוב היה לראובן וטעינן וכתבנו לשמעון או שטעה הסופר בכל כה"ג אין נאמנים אע"ג דאיכא מגו דהו"ל כמגו במקום עדים דמסתמא העדים מדקדקים ואין טועין בכך כדאמר בספ"ק דגיטין גבי הנהו גנאי דעבוד חושבנא שאח"כ אינו נאמן לומר טעיתי אע"ג דאית ליה מגו וא"ת ומאי שנא מהא דאמרי' בפ' בתרא דכתו' עשאה סי' לאחר אבד את זכותו ואמרו בירושלמי לא סוף דבר שעשא' אלא אפילו עשאה אחר והוא חתום עליה בעד אבד את זכותו ואמאי לא נהמניה ליה כשיאמר על זה לא חתמתי אלא על עיקר דמכר בלבד ויש לומר דבדבר זה דידוע הוא שיש לו קרקע סמוך לקרקע זו שנמכר וצריך לסיים המצרים ודאי דרמי אנפשיה לדחות אם כותבים אותו בשמו או בשם המחזיק בה עתה ולא הי"ל לתתם למדנו דבהא דכתב בס' התרומות הרמב"ן ז"ל חלוק עליו ותימה הוא שהטור והב"י לא הביאו חולק בזה הנלע"ד כתבתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2