שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ע״גTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 73
א׳על אודות ה"ר יהודה וה"ר אהרן בנו שנשבו בלכתם לא"י ובאה השמועה כי מתו גם שניהם ולא נודע מי מהם מת תחלה ואלמנת הבן תבעה כתובתה ואלמנת האב טוענת שכל הנכסים הנשארים הם משל בעלה והיא רוצה להיות ניזונית היא ובנותיה הקטנות מן הנכסים ובזה נכנסו בפשרה שתטול הכלה כשיעור נכסי נדונייתה ולא תטול תוס' ושוב נודע שהאב מת תחלה ואח"כ מת הבן והאלמנה כלתה חוזרת בה דאמרה שמחילתה בטעות היתה ועוד הוציאה שטר מודעא על המחילה ההוא.
1
ב׳הנה ראיתי תשובה למהר"ם ז"ל הביאה המרדכי בפרק נערה שפסק דכל אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל כיון דחמיה הניח האלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל הוו להו כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפי' יש במוחזק יותר על כתובת חמותה וצריך לעמוד על דבר זה דמשמ' דאפי' מתה האלמנה לא מציא גביה מחלק בעלה דחשיב להו ראוי דלא זכה בהם הבעל בחייו דאילו בחיי הזקנה בלא טעמא דראוי מהיכא גביה לא עדיפא איהי מגברא דאתיא מחמתיה מיהו קשה דאם נימא מתה אגלאי מילתא למפרע שלא היה לה שעבוד על נכסים אלו שנשארו ואמאי קרו להו ראוי מאחר דנכסי בחזקת בעלה היורש קיימי והזקנה דכתובת' מחוסרת גוביינא היא בין לכתובה בין למזונות וקי"ל בפ' כל שעה דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וקי"ל נמי דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואפילו אם לא גבתה כתובתה ומתה ולא נשבעה דקי"ל אין אדם מוריש שבוע' לבניו דחיישינן דילמא צררי אתפסה אית לה לאלמנת הבן למיגבי כתובת' מינייהו דלא מקרי ראוי שאני אומר שכבר נפרעה כתובתה ואלו הנכסים שירשם בעלה מאביו וזכה בהם למפרע משעת מיתה איברא דבהא יכולים לומר היורשים אנן מכח אבוה דאבא קאתינא ונכסים בחזקת דידן קיימי ולאו כל כמיניה לומר שזקנתנו גבתה כתובתה לאפוקי נכסים מחזקתייהו דלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא במידי דמחוסר גביינא אבל נכסי' אלו מוגבין ועומדים הם ביד היורשים וכבר כתבתי בזה בתשובה מאי דאיכא למשקל ולמיתב בה אבל לענין מזונות שאין להם קצבה אלא כל ימי מיגר ארמלותא כשמתה או תבעה נאמר דאגלאי מילתא למפרע שלא היה להם שעבוד בנכסים יתר על כן אלא משמע דס"ל ז"ל דכיון דאלמנה בעלת חוב דאביו הוא אין לבן במקום בעל חוב כלום וחשבי' לכל הנכסים ראוי לגבי הבן ולא זכה בהם בחייו.
2
ג׳ואין להקשות ממתני' דס"פ מי שמת נפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וב"ח יורשי האב אומרים האב מת תחלה וכו' דהתם מתוקמא כשלא הניח האב אלמנה אי נמי מתני' באנשי יאודה שהיו כותבים עד שירצו יורשים וכו' אע"ג דבר"פ אלמנה נזונית אתינן למידק ממתני' אי נזונית תנן וכאנשי גליל או הנזונית תנן וכאנשי יאודה התם בעינן למידק להלכה דאי נזונית תנן אלמא דינא קאמר וכאנשי גליל אבל אי הנזונית תנן ליכא למשמע מינה כלום דלאפוקי בני יאודה שאיני נזונית קאמר והכא נמי נ"מ לבני יאודה וצריך לדקדק בהא דאמרי' בס"פ יש נוחלין דשלח רבין באגרתא אלמנה ובת אלמנתו נזונית מנכסיו נשאת הבת אלמנתו נזונית מנכסיו מתה א"ר יאודה בן אחותו של ר' יוסי בר חנינא אלמנתו נזונית מנכסיו ודייק מינה גמרא אא"ב בעל יורש הוי מ"ה אלמנתו נזונית מנכסיו אלא א"א לוקח הוי אמאי נזונית ומדקאמר מתה אלמנתו נזונית משמע מזונות הוא דשקלה ירושה מיהת אית ליה לבעל ואם איתא ירושה כל עקר לית ליה ועוד היכי דייק דיורש הוי אפי' תימא בעלמא לוקח הוי הכי לא ירית כלל דראוי הוא לגביה.
3
ד׳וי"ל דהא בהא תליא דכיון דמדינא לא פסק כחה של אלמנה אפילו נשאת לעלמא לוקח הוי לענין אחריך לפ' ולענין לוותה ונשא' והכא לגבי אלמנה אמרינן אלמנתו נזונית אף על פי שנשאת ואעפ"י שמת' מינה ילפינן דלכי מיתה אלמנה לא ירית לה בעל אלא יורשיה דחשיב לגבי דידיה כראוי אבל אי לוקח הוי לגבה משנשאת פקע זכותה מעל נכסי' אלו וכשמתה יירשנה בעלה. ועוד צריך לדקדק בזה בר"פ מי שמת דאיבעיא לן אלמנתו מהו שתמעט בנכסי' פי' משו' מזונות דידה כשאין בנכסי' לזון את האלמנה ואת הבנות וסלקא בתיקו ואיכא דפשיט לה מהירוש' שתמעט ומק"ו דבנות שהן ממעטים אעפ"י שהורע כחן אצל אלמנה שעשו אלמנ' אצל הבת כבת אצל אחין שהבת תשאל על הפתחים והרמב"ן והרשב"א ז"ל פסקו דממעטה ומשערין כמה היא ראויה לחיות ואם איתא דחשבי' לאלמנה מוחזק' בנכסי' עד דאמרינן דכי מתה הו"ל ראוי לגבי יורשים אמאי לא ממעטה ראוי הוא שתהיה מעוטה קודם לכל שתהא היא נזוני' והבנו' ישאלו על הפתחים.
4
ה׳ונ"ל דאע"ג דאלים כחה דאלמנה טפי מבנות מ"מ לענין שתמעט בנכסים וירתו בניו ובנותיו לא אמרינן משום דלא כתב לה אלא שתהא נזונית עם בניו היכא שיש בנכסים למזונות בניו ובנותיו אבל לא שתמעט בנכסים וידחו מפניה דאת תהא יתבא בביתי עם בניו ובנותיו משמע מיהו בנכסים מועטים דנתפרדה חבילה אלמנתו קודמת דידו עדיפא מיד בנותיו. תו איכא למידק מהא דאמרינן בס"פ השולח מתני' דמסייעא לר"ל דתניא בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל אע"ג דמכר גמור ואית ללוקח קנין פירות כ"ש האלמנה דלית לה אלא שעבודא בעלמא דמשמע דאע"ג דמת אביו בזמן שלא היה יכול לגאול כגון בב' שנים ראשונו' דכתיב במספר שני תבואות אעפ"כ לא חשיב ראוי לגבי בריה ויש לומר דשאני התם דסופה לחזור ביובל ממה נפשך אבל הכא אין לה שיעור עד שתמות או עד שתרצה לגבות כתובתה. והא דאמרינן בס"פ מי שמת בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחו' וזו היא שקשה בדינ' ממונו' דאמרו ליה אביך מזבין ואת מפיק וטעמא משום דא"ל אנא מכח אבוה דאבא קאתינא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך ופי' התוספות דמיירי בנכסים שכתב האב לבנו מהיום ולאחר מיתה כמו ששנינו מכר האב מכורין עד שימות ואמרינן דטעמא דמפיק בלא דמים משום דמכח דאבוה דאבא אתא ואמאי קשה בדיני ממונות אימא דאב לא זכה בהם בחיי אביו אלא כשמ' הזקן והו"ל ראוי וב"ח לא גבי מיניה ולא עדיף שעבודא דאלמנ' בנכסי' משעבוד' דאב. יש לומר דהאי עדיף דאיפשר שתאכל הכל ולא ישאר ליורשים כלום אבל התם לית ליה לאב אלא קנין פירות וסוף סוף גופא אתי לאחר מיתה. ודמי קצת לההיא דפ' איזהו נשך דאמרינן האי משכנתא באתרא דלא מסלקי ב"ח גובה ממנו ובכור נוטל בה פי שנים פירו' דחשיב מוחזק' לגבי מלוה משום דלא מצו לסלוקיה וה"ה אלמנה דלא מצי לסלוקי לה דחשיב מוחזקת אצלה. וראיתי בא"ה סי' רמ"ז הב"י הביא תשובה זו ולא הביא עיק' הטע' דראוי ולא הזכיר אם יש מסכימי' בדין הזה או חולקי' ולכך קשה עלי למעבד בה עובדא. ומצאתי בתשובותיו שבכרך קטן סי' צ"ה על אודות קרקע שינתן ליתומים מכח זקנתם והזקנה לא נשבעה שבועת אלמנה כתוב שם ועוד אפי' כפי דברי' שטוענת דמיד כשמת חמיו ירש אותו בעלה ונשתעבדו לכתובת' ולא הי"ל כח לבעל למחול ולהפקיע שעבודא וכו' זה אינו דה"מ מקרקעי. אבל מטלטלי יכול למכור וטעמא דא"כ בטלה תקנת השוק וכו'.
5
ו׳ואיברא דבאותו מעשה מתה הזקנה תחילה ואח"כ מת בעלה שאין שם טענ' ראוי מ"מ למה הודה לו מהר"ם בטענתא דמיד כשמת חמיה יורש אותם בעלה ונשתעבדו לכתובתה הא מודה לה מהר"ם בקרקעות והא ליתא דמשמ' חמיה לא נשתעבדו דהו"ל ראוי אלא משמת בעלה וכיון דנ"מ לענין דינא למילתא אחריתי לא הו"ל למשתק אפי' היתה טענה ע"פ כדאשכחן דדייק בגמ' בס"פ מציאת האשה דדייק בגמ' דהדר ביה אמימר מההוא עובדא דאמרי לה אחי אלו הוה לן זוזי הוה מסליקנא לך ואישתיק אמימר ולא אמר מידי וכתבו התוס' מכאן רגיל ר"ת כשהיה יושב בדין וא' מבעלי דינין היה מגזים לחבירו ואומר כך וכך תתחייב לי היה ר"ת אומ' שקר אתה אומר ע"כ. אעפ"י שיש לחלק קצת בין היכא דאיכא נפקותא באותו נדון להיכא שהנפקות' בנדון אחר כגון זה מ"ש לא היה לו לקיים טענתה בקרקעות דהול"ל ואפילו בקרקעות לא חל שעבוד אלא משעת מיתת בעלה. ואפשר דמהר"ם יודה דחל שעבודי' משמת חמיה שנפלו לפני בעל' לענין ב"ח מאוחר דלא אזלי בתר שעת מית' הזקנה דנהוי לוה ולוה ואח"כ קנה דמ"מ משעת מיתת אביו חל שעבודא אעפ"י ששעבוד הזקנה עליהם מ"מ לא מצי למכור ולא להקדיש אלא כבעל' חוב דמכאן ולהבא היא גובה וחל שעבודא של זה קודם שעבוד ב"ח מאוחר. ועוד מצאתי במרדכי בפ' כל הנשבעין הביא תשובות מהר"ם דמשום כתובת אשתו ומזונות לא מיקרי ראוי דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור. עוד אודיע לשואל שמצאתי במהר"ם בתשובותיו סי' ע"ד שאין האשה גובה כתובת' מן המלוה דהו"ל ראוי ואשה גרוע' מבכור כדאמרי' בפ' יש בכור לנחלה מקולי כתובה שאנו כאן. ובתשובה אחרת סי' קצ"ה ומה שכתבתי לפי תקנת הגאונים אין אשה גובה כתובתה ממלוה דהו"ל ראוי לענין בכור ובעל אדרבא מדלענין מלוה שביק לבעל מכלל דבעל נוטל כמלוה וכו' ע"ש ויהיו אלה מאותם שכתב מהרי"ק ז"ל בסוף שרש. עלה קאמר שדרכו בהרבה מקומות לחזור בו בתשובותיו שפעמים יקח לו שטה א' ופעמים יקח לו שטה אחרת ואותה ודאי כבר הסכימו רבוותא במלוה לא מיקרי ראוי לגבי אשה אבל בראוי זה אי חשיב ראוי גמור לא מצאתי עתה לפוסקים שידברו בזה אבל מצאתי להרא"ש בתשובותיו הביאה בנו ז"ל בטור א"ה סי' ק"ה ראובן הניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אי קרויין נכסי האב כל זמן שלא נשבעה ונכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש להם דין בכורה מ"מ לענין נידון דידן אין אנו צריכין לזה שכל זמן שהאלמנה הראשונה קיימת נזונית היא וכן בנותיה נזונות עד זמנן ונוטלות עישור נכסים ואפילו יותר מעישור נכסים לפי ששמין באב ולפי מה שנהגו בארץ כמו שכתבתי במקום אחר בתשובה ולא היתה יכולה לגבות מה שגבתה זולתי חפצי נדוניית' הידועי' שאותם הדין עמהם דלא מצו לסלוקה בזוזי ונוטלת בלא שבועה וכל מה שלקחה יותר מכח הפשרה שעשו ביניהם נטלה והיאך יכולה לחזור בה מכח המודעא אף אם היתה מרווחת בדבר פשרה כמכר הוא ואפי' היה לה טענת אונס שביטול המודעא מבטלתו ושלום.
6