שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ע״זTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 77
א׳לפאטראס להחכם כמהר"ר משה צנוע נר"ו.
1
ב׳שאלה שטר שחתומים עליו עדים הרבה ויש בהם עדים קרובים או פסולים וכלם בשטה א' כסדר הזה בתחילת השיטה שני עדים כשרים ואחריהם עד א' פסול ואחריו עד א' כשר ואחריו בסוף השיטה ע"א פסול מה דינו של שטר זה וסברות הפוסקים ועל מי נסמוך הלכה למעשה.
2
ג׳תשובה בפרק גט פשוט תניא ד' או ה' עדים חתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים פסולים תתקיים העדות בשאר כך היא גירסת רבינו חננאל ומתוך כך העלה ר"י ז"ל דדוקא בב' הראשונים הוא דאמרינן תתקיים העדות בשאר דתלי' דלמילוי חתמי ולכבוד אבל אם חתמו בסוף ודאי לשם עדות חתמו והעדות בטלה וכן פרשב"ם כתב התו' בפ"ב דגיטין שאף רבינו תם חזר בו והודה לדברי ר"י ז"ל וגם בעל העיטור הביא כך משם רבינו משה בר חנוך זכרונו לברכה ובמרדכי הביא כן משם ראב"ן. ובשם ס' חפץ. אך הרי"ף בפרק קמא דכתובות הביא בשם הגאון דמשמע מדבריהם דבכל ענין תתקיים העדות בשאר וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות עדות אלא שגדולי האחרונים והרא"ש והר"ן ז"ל תופסים סברא ראשונה עיקר. ויש לעמוד על דברי הרא"ש ז"ל בפרק גט פשוט אהא דפרק ב' דגיטין דאמרינן אי חתים בתחלה קרוב או פסול דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שהעמידה רבינו תם כגון שאנו רואים שחתם ראשון דאז ודאי אתו לאחלופי אבל אם בא לפנינו שטר שחתומים עליו קרובים או פסולים בתחילה אמרינן עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ובודאי אחר שחתמו העדים למטה באו הקרובים וחתמו למעלה לשם מילוי או לתנאי או לכבוד וכתב הרא"ש והא דאמרינן בגיטין אי חתים קרוב בתחילה פסול לא אתי לאפוקי לבסוף דכ"ש דפסול שהן עיקר העדות ולא אתי לאפוקי אלא היכא שחתמו באמצע דאין לחוש כיון שחתמו הכשרים למטה מהם עכ"ל וזה תימה שהרי בהדיא כתבו התוספות בפ"ב דגיטין שפיר' רבינו תם כמ"ש בה"ג דדוקא נקט בברייתא ב' הראשונים קרובים דתלינן למילוי או לכבוד אבל אם נמצא מן האמצעיים או מן האחרונים עדותן בטלה דודאי לשם עדות חתמו וכ"כ הר"ן. והרב הגדול מהרי"ק ז"ל כתב בבית יוסף סימן מ"ה שהרא"ש ז"ל לא פליג אהא דפסלי' בחתם באמצע אלא דהתם מיירי בשטר שיצא לפנינו סתם ואין אנו יודעים באיזה סדר נחתם והרא"ש מיירי בשנודע לנו שסדר חתימתן היא כמו שהם חתומים בשטר עכ"ד והוסיף תימה שהדברים קל וחומר ומה חתימות הראשונים שאינן פוסלים השטר היוצא לפנינו דמכשרים ליה דכמי שנחקרה עדותן בב"ד ותלינ' שחתמו באחרונה לכבוד או למילוי אפ"ה כשאנו רואים שחתמו בראשונה פסלי' לשטרא דאתי לאחלופי חתימות של אמצעים שפוסלת אף בשטר היוצא לפנינו סתם דאומר לשום עדות חתמו היכא שחתמו אמצעיים לפנינו לא כל שכן שנפסול דסברי דלעדות חתמי ואיכא לאחלופי ואי מכשרת בחתמו לפנינו באמצע מכיון שחתמו כשרים למטה מהם כ"ש שיש להכשיר בסתמא מהך טעמא שנאמר לא חתמו לשם עדות שהרי חתמו כשרים אחריהם וכ"ש דאיכא למימר תו דכשרי' חתמו בסוף ובאו הפסולים אח"כ וחתמו למילוי דכל טצדקי דמציא למעבד לקיומי עדים החתומים עבדי' כדכתב ר"ת. ועוד קשה לי שהחילוק הזה שכתב הרא"ש משם ר"ת דבתחלה דהכא היינו שאנו רואים שחתם בראשונה פסול אבל בא לפנינו חתום בראשונה כשר דלא אתי לאחלופי לא הוזכר זה בדברי התוספות שכתב בשם ר"ת כלל ואדרבא איכא למידק דאם איתא דמפליג בכה"ג מאי קשיא ליה מההיא דמלאהו בפסולים כשר דהתם לא חתמו אלא לבסוף למלאת את האויר אלא שחלק בין גיטין לשאר שטרות דבגיטין כיון שאין עדי הגט חותמים אלא זה בפני זה סברי שהראשונים עיקר ולפ"ז בגיטין בכל ענין איכא לאחלופי ובשטרות בכל ענין כשר ומנ"ל להרא"ש לחלק בין ראו אותם חותמים ליצא השטר לפנינו והנראה להשוות דברי הטור דטעמא דפסילי' בגיטין בחתים בתחילה קרוב או פסול היינו משום דאיכא לאחלופי שהרואה אותם חותמים בתחלה סבר שהם עיקר העדות ואתו לאכשורי בעלמא אבל אחר שחתמו הראשוני' בין אמצע בין בסוף אין לפסול בכך דלא אתי למטעי כלל שהרי רואים שכבר נחתמו שנים ונתקיים השטר בהם אלא יש לחוש לטעם שהביא רבינו יצחק והוד' לו רבינו תם דילמא אתי למסמך עלייהו ולקיומי שטר בהו ומהך טעמ' אין לפסול אם יש פסולים חתומים באמצע ואיכא ב' כשרים בסוף אין טעם לפסול בין בחתם בפנינו בין בשטר שיוצא דאי משו' דאתי לאחלופי כיון שחתמו שנים בתחילה ידעו שכבר נתקיים השטר בכשרים ואי משום דלא ליתי למסמך עליהו הרי אין מקיימים את השטר אלא מעדים של מטה וכבר יש למטה שנים מהם כשרים לקיים את השטר בהם ולפיכך כתב הרא"ש דהת' בגיטין לא אתי לאפוקי אלא היכא שחתמו באמצע וחתמו הכשרי' למטה מהם דלמאי ניחוש לה כדכתיבנ' אבל מה שכתבו התוספ' דדוק' נקט בברייתא נמצאו שנים הראשונים אבל נמצאו מן האמצע או מן האחרוני' עדותן בטיל' היינו משום דברייתא דגט פשוט קתני היו ד' וה' חתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים וכו' הא נמצאו אמצעיים שהם שלישי ורביעי או אחרונים שהם ד' וה' פסול דכיון דכולהו ארבעה או חמשה הוו לא משכחת שנים אחרים כשרים שיקיים בהם את השטר להכי פסול אבל דברי הרא"ש דקאי אפ"ב דגיטין אפשר דפסולי' חתומין באמצע ואינם פוסלים כגון שהם מרובים ונשתיירו שנים לבסוף שיתקיים מהם השטר וגם בתוס' דגיטין כתבו ומאן דמכשר הכא לא מכשר אלא בתחילה אבל בסוף פסול לכ"ע ולא הזכירו באמצע משום דלא פסיקא להו שאם חתמו שנים כשרים בסוף כשר ואם לא נשתייר אלא א' אתי לקיומי בא' כשר וא' פסול ולפי זה יקשה כיון דנקט בתחילה לאפוקי באמצע מ"ט משום דמימר אמרי רווחא שביקי למאן דקשיש מנייהו או דילמא הרחיקו העדים מן הכתב א"כ כ"ש דבראשונים איכא למיתלי בהכי ואמאי פסלי' ליה. ועוד קשה שהחילוק שחלק ר"ת בתחילה בין גיטין לשאר שטרות משום דאין עידי הגט חותמים זה בלא זה לא שייך השתא לפי חזרתו של ר"ת דמכשרי' בתחילה כשאר שטרות דלמא למילוי חתמו אם כן אף בגט יש לנו לתלות דלמא הרחיקו העדים שיטה א' או ב' שיטין וחתמו אחר כך הפסולים למילוי שלא בפני העדי' הראשונים אלא ע"כ לפי חזרתו של ר"ת ז"ל דבשמעתין דגיטין למאן דפסיל בתחילה קרוב או פסול היינו כשראינו שחתם ראשון שהרואה סבור שהוא עקר העדות אבל חתום באמצע אין שם בית מיחוש לא משום אחלופי ולא משום קיום והיינו דנקט בגיטין בתחלה. ועוד נראה שר"ת מוכרח לומר כן לפי חזרתו דקאמר דאפי' מאן דמכשר לא מכשר אלא בתחיל' אבל בסוף לא א"כ הא דאמרי' לעיל איכא ביניהו נמצא א' מהם קרוב או פסול למ"ד משום תנאי כשר במאי מיתוקמ' אי בתחילה היינו לישני דקאמ' בתר הכי ואי באמצע ובסוף לכ"ע פסו' אלא ע"כ הכי קאמ' בנמצא א' מהחתומי' קרוב איכא ביניהו דלמ"ד תנאי כשר אבל חתום בתחילה לפנינו אמרי לה פסול אפי' למ"ד תנאי וכדברי הרא"ש ז"ל. וא"ת ומאי קשיא ליה להרא"ש אמאי נקט בתחיל' הא פלוגת' היא אמרי לה כשר ואמרי לה פסול ונימא כל מאן דפסל כ"ש באמצע ובסוף דפסול והא דקבע דוכתא ונקט בתחלה רבותא נקט משום מאן דמכשר והוא דלא מכש' אלא בתחילה כדכתב התוס' וי"ל דלישני נינהו ומאן דמתני הא לא מתני הא ולמאן דמתני פסול תקשי אמאי נקט ראשונים ומתרץ לה הרא"ש שפיר ועלתה שיטתו של הרא"ש כשיטת ר"י וכחזרתו של רבינו תם ז"ל והרב מהרי"ק ז"ל בטור (ק"ק) מפליג ביניהם ואנן מאי דאסתבר' לן כתבינן ובנ"ד אין שנים האחרונים כשרים כדי שתתקיים העדות בהם לפי שאין כאן אלא עד א' כשר באחרונה ובאנו למחלוקת דלשיטת הני רבוותא השטר פסול ולשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כשרים והוי יודע שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן תט"ו שהביאו בשם ר"ת ור"י שהם מכשירים קרוב או פסול בין בתחילה בין באמצע בין בסוף ונוראות נפלאתי שהרי בתוספות בפ"ב דגיטין ובפ' גט פשוט דבנמצא הפסול חתום באמצע ובסוף פסול וכן כתיב בפ"ב דגיטין וחזר בו ר"ת ומפ' כמו שמפרש בה"ג דדוקא נקט בברייתא שנים הראשונים קרובים וכו' כמו שהבאתי לשונו למעלה וכל האחרונים ז"ל הרשב"א והרא"ש ז"ל הביאו כן משמן לא ידעתי באיזה ספר מצא הרב כתוב בהפך מזה ועוד יש לי תימה על מה שדח' דברי רבי' משה בר חנוך שהביא העיטור שכתב כשהושוו שלשה לשנים לבטל עדותם כשהם חתומים באמצע ובסוף וזו ששנים תתקיי' העדות בשאר כשהם חותמים בראשון ואמר שאין דברי הרב אלא בשחותמים זה בפני זה יחד. וקשה בעיני טובא דכשחתמו זה בפני זה כ"ש שיש לפסול היכא דחתם הפסול ראשון טפי מכי חתם באמצע ובסוף כדאמרינן בפ"ב דגיטין דאי חתים בתחילה אתי לאחלופי בקיום שטרו' דעלמא והריב"ש עצמו כתב בסמוך שהרמב"ן הוכיח ממנה שאעפ"י שבגט חשו לפסול בתחילה דילמא אתי לאחלופי אע"פ כן כשחותמים הפסולים בסוף כשר והיינו טעמא שכבר נחתם השטר בכשרים יחתום אח"כ מי שירצה א"כ איך אפשר לומר שדברי הר"מ בר חנוך זה הם כשחותמים זה בפני זה ואינו פוסל אלא כשחותמים באמצע ובסוף אבל אם הם חותמים בתחילה לא אדרב' איפכא מסתברא ובנמצאו הראשונים קרובים או פסולים דאמרינן בפרק גט פשוט תתקיים העדות בשאר היינו משום דתלינן שאחר שחתמו הכשרים למטה באו הפסולים וחתמו למעלה לכבוד או למלוי אבל אי חזינן שחותמי' הפסולים בראשונה לכ"ע השטר פסול דאתו לאחלופי כדמוכח בדברי התוספות וכל האחרונים ז"ל. אלא ודאי מדפליג בין חתום בתחילה לחתום לבסוף מוכח דמיירי ביצא השטר לפנינו ואע"פ כן פסלינן בחתומים פסולים באמצע ובסוף.
3
ד׳והיכא שהפסולים והכשרים חתומים יחד בשיטה א' כמו בנ"ד מצאתי למהרי"ק בב"י שכתב בלשון הזה ולפי שטר זו היה נראה בעיני שאם היו ד' או ה' חתומים כלם בשיטה א' והראשון פסול והשאר כשרים דינן כאילו חתומים זה תחת זה ויתקיים השטר בשנים האחרונים כשרים אבל מצאתי שכתב הבעל נמוקי יוסף שאם חתמו כלם יחד בשיטה אחת ודאי אמרינן לשם עדות גמור נתכוונו עכ"ל משמע מדבריו שהבעל נמוקי יוסף פליג אהא דכשה' בשיטה א' אפילו הפסול חתום בראשם פסלינן וכ"ש אם הפסול חתום באמצע ובסוף דאפילו מאן דמכשיר מודה בשיטה א' דפסול ודבר תימה הוא זה דאטו לפי שכולם חתומים בשיטה א' מי לא מצינן למתלי שחתם הא' לכבוד או למלוי ואפילו תימא דלמלוי ליכא למיחש דמסתמא לא חתמי עדים באמצע שיטה שיש לחוש דלמא יכתוב שטר שם ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה א' א"נ ניחוש שחתמו למלוי א"נ אותם שמצאו תחילה חתמו כדכתבו התוספות שם ותו דברייתא סתמא מתניא בנמצאו הראשונים פסולים תתקיים העדות בשאר לא שנא בשיטה אחד ול"ש בשני שיטין ולי דברי הנ"י אין משמען בכך ז"ל שם נמצא' הראשוני' כגון בשיטה ראשונה והשניה יתקיים העדות באותם שחתמו בשיטה שניה שהם כשרים ונימא שהראשונ' לכבוד בעלמא והא דאמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה מיירי שחתמו אחרונים בשיטה ב' או כלם יחד בשיטה א' דאז ודאי נימא דלשם עדות גמור נתכוונו ע"כ דבריו ואינן אלא בשחתמו אחרונים ובתרי גווני פסול כשחתמו פסולים אחרונים בשיטה שניה או כלם יחד בשיטה אחד והפסולים אחרונים ובא להשמיענו דהא דתנן נמצאו הראשונים פסולים כשהם בשני שיטות כל שבשיטה ראשונה תלינן לכבוד בין בתחילתה בין בסופה והם נקראים ראשונים והא דקתני נמצא א' מהם פסול עדותן בטילה מיתוקמא בנמצא הפסול בשיטה ב' דא"א למיתלי בכבוד אע"פ שהם בתחילת השיטה אחרונים מקרו אי נמי כלם בשיטה אחד אחר שחתמו שנים כשרים פוסלים אבל כששנים הראשונים פסולים והשאר כשרים בשיטה א' פשיטא דכשר לכולי עלמא ואם האחרונים פסולים בזו נחלקו הראשונים ז"ל ועדיין מחלוקת במקומה עומדת.
4
ה׳ולענין הלכה יש לפסוק כדברי הפוסלים חדא דרבים נינהו וגדולי האחרונים תפסו כדבריהם והלכה כבתראי וכדאמרינן פרק א' דיני ממונות תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי וסוגיא דעלמא כאידך היינו טועה בשיקול הדעת ופרש"י סוגיא דעלמא רוב הדיינים נראה להם דברי השני ואנו ממי נלמוד אלא מדברי האחרונים ז"ל שעמדו על דברי הראשוני' והכרעתם מכרעת וכל שכן הכא דאפוקי ממונא הוא דאמרינן העמד ממון על חזקתו ויד בעל השטר על התחתונה ואף על פי שכתב הריב"ש בסימן תי"ג דאע"ג דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה היינו בלשון השטר שאם יש לדון אותו בשני פנים דנין אותו בפחות שבלשונות אבל להכשיר השטר ולהעמיד אותו בחזקת כשרות יד בעל השטר על העליונה ואפילו באפשר דחוק והביא ממה שהוכיחו המפרשים מההיא דגט פשוט חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו ומהה"א דפרק קמא דע"ז האי ספרא דוקנא כתביה וכו' דלעולם מעמידין את השטר בחזקת כשר והבא לפוסלו עליו להביא ראיה אין דברי הרב אמורים אלא היכא שיש לנו ספק בענינו של שטר היאך נעשה אמרינן דמסתמא בהכשר נעשה כדאמרינן פרק מי שמת גבי מוכר בנכסי אביו חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול והכי אמר בפרק ב' דכתובות גבי כתב ידן הוא זה אבל פסולי עדות היינו וכו' ועוד מן הראיות שהביא הריב"ש ז"ל ומהך טעמא מכשרינן בנמצאו ב' עדים הראשונים קרובים או פסולים דאמרי תתקיים העדות בשאר דתלי' בהכשר דכשרים חתמו בתחלה ואח"כ חתמו הראשונים לכבוד או למילוי ולא פסלינן שטרא מספקא כל שיש לנו להעמיד שנעשה בהכשר וכמ"ש התוספות שם בגיטין אבל בשחתמו בסוף לדברי הנך רבוותא אין לנו לתלות בהכשר אי משום דבסוף לא לשם מילוי איכא ולא לשם כבוד איתא ומסתמא לשם עדות חתמו אי נמי דפסלי' ליה משום דאיכא למיחש דילמא אתי לקייומי בקרובים או בפסולים וליכא למתלי בהכשר כלל והשתא דאיפליגו רבוותא בהכי אנן כמאן נעיד נימא המע"ה כדאמרינן בפרק חזקת בההוא דגחין ולחיש ליה לרב' וכו' דמסיק הלכתא כרב יוסף בזוזי דהיכא דקיימי זוזי לוקמו דהא קיי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדאמרינן בפרק ארוסה התם בשטר שהיה בחזקת שהוא קיים בתחילה ונולד בו ספק לבסוף אם נפרע שעבודו כגון ההיא דמתו בעליהן עד שלא שתו דמס' לן אם נטמאת באותה סתירה ונפטר מחיוב כתובתה אבל היכ' שהספק בעיקרו של שטר לא שייך לומר שהוא עומד ליגבות דאימור מתחילתו פסול ואינו עומד ליגבות ומיהו היכא דאיכא למתלי שנעשה בהכשר אמרינן חזקה בהכשר נעשה אבל היכא דתלינן פלוגתא של רבוות' א"א לומר כן שהרי לדברי אותם הגדולים פסול הוא והעמד ממון על חזקתו.
5
ו׳והנה ראיתי להרב הגדול מהר"י קארו ז"ל שהביא בפסקיו שם דברי הרמב"ן ז"ל ככתבם וכלשונם. ותמיה אני אם הביאם כן לפסוק הלכה דמה כחנו מה גבורתינו לעשות מעשה להוציא ממון נגד כל אותם הגדולים וסייעת האחרונים שתפסו דבריהם עיקר ואולי נטתה דעתו ז"ל מפני מה שראה בתשובת הרשב"א כמו שאמר בב"י אחר שהביא כל סברו' המחברים ומחלוקתן וז"ל ולענין הלכה כתב הרשב"א בתשובה על מה שכתב הרי"ף בשם הגאון הנה שם הגאון והרב ז"ל הסכימו בדבר להכשיר וראוי לסמוך עליהם דגדולי ישראל ומובהקים הם ועיין בתשובות הריב"ש סימן תי"ד ותט"ו כי שם דברים לפסוק כן אלו דבריו ז"ל ומדברי הרשב"א ז"ל איני רואה סעד כלל דודאי לא יסתור דברי עצמו שהוא ז"ל בפ"ב דגיטין הביא דברי ר"י ושאף ר"ת חזר בו וכן תפס עיקר ודבריו כאן בתשובה הם בסימן אלף צ"ב על שטר כתוב' שעדיו מרובים וקיימה האשה ב' מהם והבעל תובע לקיים את כלם והשיב ז"ל אין בדברי זה כלום ותמהני אם עלה בדעת אדם מעולם כך דלעולם בכל מקום בין בעדים בין בב"ד בתרי מגו תלתא סגי לן והביא מההיא דעד ודיין מצטרפים וכו' ועוד הביא מדברי הרי"ף ז"ל שכתב בריש מכות משם הגאון בשטר שיש בו שלשה עדים שנים מהם קרובים זה לזה כל שלא נודע בבירור שיש בו שלשתן להעיד לא מבטלי' שטרא מספק דאמרי' דילמא חד שביק רווחא למאן דקשיש מניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חבירו וע"ז כתב הכא שהגאון והרב אלפסי ז"ל הסכימו בדבר להכשיר וכ"ש כשיש שם ג' או ב' כשרים וא' פסול ולא הביא דבריהם ז"ל אלא להוכיח דאפי' לא נשאר בשטר אלא עד א' כשר וב' הנשארים קרובים זה לזה תלינן בהכשר שחתם הקרוב תחלה כ"ש כשאין ידוע שום פיסול בשטר שלא כל הימנו דבעל שיאמר שיתקיים כל החתו' אולי יש בא' מהם שום פיסול דבהא כ"ע מודו אף ר"ת וכו' שאין צריך לקיים כל החתו' שבשטר כמו שכתבו הם ז"ל בפירוש בתוס' בגיטין ובבתרא והכריעו הדבר מההיא דאמרי' זו אין מקיימים מעדיו של מטה אלא מעדיו של מעלה אלמא בעלמא מכל תרי דאית ביה מקיימינן ואילו היה דבר זה תלוי במחלוקתן של גדולים לא היה הרשב"א ז"ל תמה על השואל לומר שלא עלה על דעת אדם מעולם לומר אפי' כל הני רבוותא אמרי איפכא ואיהו מלגלג עליה' וכ"ש שהרשב"א ז"ל תפס עיקר בשיטה זו דמפסיל שטרא בנמצאו אחרונים פסולים ומיהו הריב"ש ז"ל שם על ריב בתו נסתייע הרבה מדברי המכשירים ונטה מדברי הפוסלים ורובם לא הוזכרו בכתבו ובפרטו תשובות הרא"ש ז"ל שלא היו בידו וכההוא עובדא תלמד זכות על עצמו לפני בית דין במילתא דפסיקא ליה שהיה טוען שאחד מן הקרובים חתם מעצמו וגם שתלה עצמו באילן גדול הרמב"ן ז"ל דאתריה דמר היא וכתב שבכל גלילות קטלוני' סומכים על דבריו כמשה מפי הגבורה ובכי האי גוונא יש לומר דהוה לה כמאן דקבלוה עלייהו אבל אנו על מי נסמוך אין לנו אלא דברי הרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל דבתראי נינהו והסכימה דעתם לדעת הראשונים ויד בעל השטר על התחתונה. הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
6