שו"ת מהרי"ט, חלק ב, אורח חיים ו׳Teshuvot Maharit, II, Orach Chayim 6
א׳בענין הנוסחאות שלכם בברכת זכרונות ועקידת יצחק לזרע יעקב היום ברחמים תזכור.
1
ב׳ראיתי מה שהקשה מר על מה שכתב הרי"בש בסי' ל"ח שהמדקדק להוסיף לזרע יעקב לא מחכמה דקדק שהרי שנינו בפ"ד נדרים קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בא"ה משמע ליה למר דנהי דזרע אברהם לא מקרי אלא יעקב דכתי' כי ביצחק ודרשי' ולא כל יצחק אבל האומר זרע יצחק יעקב ועשו קאמר אלו דבריו וישר אלא שאני לא באתי למדה זו שסבור אני דהאי לזרעו דקאמרי אאברהם קאי שהוזכר בתחלה את השבועה שנשבעת לא"א בהר המוריה ואת העקידה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח והיינו דאמרי' ועקידת יצחק לזרעו תזכור כלומר לזרעו של אברהם תזכור וסעד לזה מ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ותרג' יונתן תיהב קושטא דיעקב לבנוהי כמא דקיימתא בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה דקיימת ליה בין בתריה תדכר לנא עקידת יצחק והביאו רש"י ז"ל בפירושיו ופי' אשר נשבעת בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה הרי שתלה הכתוב באברהם ולא הוזכר יצחק בכתוב כלל. ואי קשיא לך אמאי תלינן מילתא דעקידה באברהם ולא ביצחק אדרבה עיקר קידוש ה' קדש יצחק בעצמו כדאמרי' בס"פ הנחנק' גבי הא דאמרי דהוחזק לגביה שאני דאי לא תימא אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק אלמא ביצחק תליא ששמע וקבל מאברהם לפי שהיה מוחזק לגביה ועוד אמרו התם ר' לוי אחר הדברים האלה אחר דבריו של ישמעאל וכו' עד באבר א' אתה מגרה בי וכו' מ"מ עיקר נסיון אאברהם כתיב והאלהים נסה את אברהם. ונ"ל הטעם לפי שיצחק אפשר לו ליעקד עד שלא יראה לו חרב שעל צוארו ואז א"א לו לעכב אבל אברהם היה צריך לכבוש רחמיו מתחלה ועד סוף לעשות בשמחה ובזריזות מצות קונו ולהכי אמרי' ועקידת יצחק כלו' שהוא עקד את יצחק בנו יחידו כאלו הוא אינו צריך לכלום זה תזכור לזרעו שאף הקב"ה יכבשו רחמיו את כעסו כשם שאברהם כבש רחמיו לעשות רצון קונו בלבב שלם. ומעיקרא דדינא רואה אני שישראל נקראו על שמו של יצחק דכתיב ולא תטיף על בית ישחק ועוד ביצחק כתיב כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ובאברהם כתיב כי ביצחק ולא כל יצחק אלמא אותו מקצת שהוא עשו אינו קרוי זרעו של יצחק וכתיב נמי אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם מוכיח ששבועת אברהם ויצחק שיתן לזרעם את הארץ לא נתקיימה אלא ביעקב דכתיב ויעמידה ליעקב לחק אלמא אותם שלא נטלו חלק בארץ לא מקריא זרע. ועוד אמר בפ' ד' מיתות גבי מילה דכתיב אתה וזרעך אחריך פריך אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו כי ביצחק יקרא לך זרע בני עשו לחייבו ביצחק ולא כל יצחק ואי זרעו של יצחק מיקרי כיון דיצחק בן ברית הוא ונתחייב למול את עשו נעשה ג"כ הוא בן ברית וחייב למול את בניו אלא עשו לאו זרע מיקרי כלל. וזה שכתב כ"ת ומאן לימא לן שאותו מקצת אינו עשו ירושת הארץ תוכיח ומה שהביא באחרונה מדברי הרב מהר"ר לוי בן חביב ז"ל אתמהה כי לא כתב כן הרב ז"ל אלא לומר שהוצרך הרמב"ם להביא כתוב ויתן לך את ברכת אברהם שלא הוזכר בפי' ללמוד על אותו מקצת של יצחק שהוא יעקב ולמדנו מתוך ב' כתובים הללו שלא נקרא זרע יורש אלא יעקב. ומה שנתקשה עוד בדברי הריב"ש מה שהקשה על עצמו למה נכניס עצמינו בלשון סתום דלדבריו לשון מבואר הוא כן הוא שהלשון מבואר ואין צריך פלפולים ודרשות דהא ילפינן מנדרים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכיון דבלשון ההמון אין בני ישמעאל ועשו קרויים זרע הרי שהלשון מבואר אלא שאותו הלשון אינו מהרי"בש אלא מהרב מה"רר שמואל הלוי ן' חני ז"ל שעמד על הדפוס וקשיא ליה וכי מפני שהוא מבאר מפסיד ותירץ יפה דודאי מפסיד דמברכותיו של אדם נכר אם ת"ח והביא ראיה נכוחה מברכת המוציא ועל ביעור חמץ כדאמרי' בפ' כיצד מברכין במוציא כ"ע לא פליגי דמהני ואפ"ה פסקו המוציא ואמרי' התם אמאן דבירך המוציא זהו שאומר עליו אדם גדול הוא אי אשמעי' במוציא שפיר אלא השתא מק"מל בהמוציא כ"ע ל"פ אלמא צריך להודיע חדוש ולא לתפוס לשון המפורש הואיל ולא מיקרי זרע אלא יעקב.
2
ג׳ואי קשיא מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין גוי יורש את אביו דבר תורה ומייתי לה ר' יוחנן מדכתי' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודחי ודילמא ישראל מומר שאני אלמא עשו זרע מקרי וישראל מומר הוא ונוחל ומנחיל וי"ל דעשו בן יצחק דוקא קארי ליה ישראל מומר משום דבן ברית הוא אלא שפקר דאפי' בגר שנתגייר אמרי' בהחולץ טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי נ"מ דאי הדר ביה וקדיש אתתא ישראל משומד קרינן ליה אבל זרעיה גוים גמורים חשבינן להו לפי שנשאו גויות עובדות ע"ז כדכתי' ותהיין מורת רוח וכו' וכן כל בניו אחריו נטמאו באומות וזהו הטעם בישמעאל דלא קרינן ליה משומד שהרי חזר בתשובה וזרעו של אברהם איקרו דכתיב וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא ובפ' חלק מייתי עובדא דגביהא בן פסיסא דבימי אלכסנדרו' שבאו בני ישמעאל ובני קטורה לערער על א"י והביא להם מן הכתוב בתורה ויתן אברהם את אשר לו ליצחק וכתי' ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות וכו' ולא מייתי מהא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע דמ"מ אותם בני אברהם מקרו שהרי בני ברית היו וראוים לירושה טפי מעשו ונוחלין ומנחילין וכן כתיב כי זרעך הוא אלא הא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע לדורות הבאים קאמר שצפה הקב"ה שישמעאל ובני קטורה ועשו הרשע סוף שנושאים גויות ונעשו בניהם גוים גמורים דבנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה וא"ת והא מקמי מתן תורה הוא וקי"ל בס"פ האומר באומות הלך אחר הזכר וי"ל דבימי אברהם כיון שהיה לו תורה כדכתי' ואת הנפש אשר עשו בחרן כל הגרים שנתגיירו עמו לא היו בכלל האומות אם לא שנטמאו אח"כ דהא בפ"ק דע"ז קא חשיב ב' אלפים תוהו מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא מ"ח שנים היה שאז כלו ב' אלפים תוהו ומאז נבדלו אברה' וזרעו מקיימי ברית מבין האומות דהא קרינן לעשו ישראל מומר אלמא בני ברי' גמורים חשיבי וכל שאר אומות לגבייהו כגוים חשיבי ובנים הבאי' מהם כבנך הבא מן הגויה חשבינן להו ויעקב ובניו לא היו נושאים אשה אא"כ מגיירי' אותה תחלה וחשובה כישראלית וידע מר הא דכתב הרא"ש ז"ל שם בקידושין אהא דדחי בגמ' ודילמ' ישראל מומר שאני כת' מכאן פוסקים דישראל מומר יורש את אביו וכת' ז"ל ואע"ג דעשו לא ירש מאביו אלא לבניו הוריש הארץ שנתנה לו מ"מ כיון שיש לו דין ישראל להוריש את בניו ה"ה נמי דיורש את אביו ואני דעתי כתבתי שם בחידושי דלפי זה אי ס"ד דמומר אינו יורש את אביו ישראל לפי שיצא מכלל הדת אמר' להחמיר לענין גטין וקידושין כישראל משוינן ליה להנאתם לא משווינן ליה כישראל מאחר שהוא פרק עול מהכא לא נילף דאי שמענו שמומר מוריש את בניו המומרי' כיוצא בו כלום שמענו שירש את אביו שהוא בתורת ישראל וימעט בנחלת בנים התוריי' אלא כל הני רבוותא שפסקו מכאן דמומר יורש את אביו ישראל משמע להו דעשו מהורו ירש דהר שעי' ניתן לא"א בין הבתרים דכתיב את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואמרי' בפ' חזקת רבי יהוד' אומר הר שעיר עמון ומואב ובירושלמי מייתי לה דרבי הכי ס"ל דהר שעיר עמון ומואב היינו קיני וקניזי וקדמוני ועתיד הקב"ה להחזירם לנו כדכתיב כי ירחיב ה' אלהיך וכו' ואמרו בספרי שם ארץ עשרה עממים שאמר הקב"ה לא"א והם לא ירשו אלא ז' ובירושלמי דשביעית ובפרק' קמא דקידושין אמרינן והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך לא ירשו אלא ארץ ז' עממין ואתם עתידים לירש ארץ עשרה עממין מ"מ בין כך וב"כ נטלה עשו מכח אברהם זקנו וכן הוא אומר ובשעיר ישבו האמים לפנים ובני עשו ירשום וכו' כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אלמ' כשם שישראל ירשו ארץ ז' והיא ירוש' מהאבות אף שעיר נתנה בירושה לעשו עד ימות המשיח דכתיב כי לא אתן לך מארצו ירושה עד מדרך כף רגל ודרשו עד שידרוס רגלו של משיח דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון וכו' והשתא ילפינן שפיר דמומר יורש אביו ישראל דבר תורה ואינם צריכים לידחק ולומר דהואיל ומנחיל נוחל והואיל וזכה עשו בירוש' שהי' בן ברית וזכ' בה והחזיק בה בחייו דכתיב וישב עשו בהר שעיר לא הופקעה מזרעו עד לעתיד לבא והשתא דאתי' להכי מתישב' שפיר ההיא דכי ביצחק ולא כל יצחק דמשמע דעשו מקצת זרע יצחק איקרי דודאי עשו גופיה זרע יצחק וזרע אברהם איקרי אלא שלא נתקיים בו זה השם לאחר זמן לא בעשו ולא בישמעאל כי בנים זרים ילדו אך במקצת זרעו שהוא יעקב יקרא לך לעולם זרע ומיהו בפ"ד מיתות משמע דזרע עשו וזרע ישמעאל לא חשיבי זרע כלל אף לענין מילה דכתיב את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם דפריך אלא מעתה בני ישמעאל ליחייבו כי ביצחק יקרא לך זרע בני עשו ליחייבו ביצחק ולא כל יצחק. מתקיף ליה רב הושעיא אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו וא"ר יוסי בר אבין את בריתי הפר לרבות בני קטורה משמע דבנים שנולדו לעשו וישמעאל לא נתחייבו במילה דלאו זרע מיקרו כלל רק הם עצמן עשו וישמעאל והא דקאמר לרבות בני קטורה פרש"י אותם ששה שנולדו לא"א ולא זרעו וקשה דהנך ודאי חייב היה אברהם למולם דלא גריעי מיליד בית ומקנת כסף אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ט מהל' מלכים דבני קטורה הם וזרעם חייבים וצ"ע בדבריו ז"ל ויצא לנו מכלל דבריו שכל בניו של עשו אינן נקראין זרע יצחק לא לענין מילה ולא לענין ליטול חלק בארץ והנודר מבית יצחק אין בית עשו בכלל וכיון שכן למדנו שהנסחא המעולה והמשובחת היא לומר לזרעו תזכור להורות לנו הלכ' וחידוש שאין זרע עשו קרוי זרע נאם הצעיר יוסף במהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3