שו"ת מהרי"ט, חלק ב, אורח חיים ה׳Teshuvot Maharit, II, Orach Chayim 5
א׳מאי דבעי מר למימר דמה שקורע על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה בלא אבלות ז' הוא משום כבוד ולא משום חיוב ולזה אמר שאין קורעין בחול המועד אלא בשמועה קרובה שהיא חיוב. אני איני אומר כן אלא קריעה בלא ז' אצל אביו ואמו הרי היא כמו קריעה בשעת חימום אצל כל המתים ואם לא קרע גוערין בו כעובר על מ"ע דרבנן ומעשין אותו שיקרע ומה שהביא מלשון הרי"ף דליכא קריעה בלא שבעה אלא בכבוד אביו ואמו נותן טעם הוא מה בין אביו ואמו לשאר כל המתים שאעפ"י שהושוו במקרא באיבול לא הושוו לענין הכבוד שמחויב לנהוג בהם והלא כל מצות האב על הבן משום כבוד הם והם חיוב גמור וכופין עליה אי לאו משום דמתן שכרה בצדה. וממאי דאצטריך למיתני אין קורעין אלא קרוביו של מת לאפוקי הקורעין לכבוד בעלמא משמע דכל קריעה שחייבין בה בחול קורעין בח"ה והרי אמרו יום שמועה כבפניו דמי ופי' הרמב"ם ז"ל בפי"א וסופדין אותו אע"פ שהיא רחוקה. והרב ז"ל לא הזכיר ענין הקריעה בחש"מ כי גם בחול לא נתבררה דעתו אם הוא מחויב על אביו ועל אמו שיקרע בשמוע' רחוקה. איברא דשמעתא דגמ' הכי סלקא וכן כתב הרי"ף ז"ל והרא"ש. והראב"ד שכת' שאינו קורע סוגיא משובשת נזדמנה לו כמ"ש הרמב"ן. ומ"ש הרב בעל ב"י והוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל שדעתו לומ' שאינו קורע ממה שכתב דמי שלא היה לו חלוק בשעה שמתו אביו ואמו ואח"כ נזדמן לו אינו קורע אלא עד שלשים יום. נלע"ד שאין משם ראיה דהתם כיון שנהג ז' י"ל אין מחייבין אותו לקרוע דלאו שעת חימום הוא אבל היכא שבאת לו שמועה אפי' רחוק' כשעת חימום דמי וחייב לקרוע ופשטא דשמעתא משמע דעל אביו ואמו חייב לקרוע אפי' בשמועה רחוקה דהיא עיקר בעיא דהתם ואסיק כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו דמשמע דבהנהו קורע אפי' בלא ז'. ומה שהביא מדברי הנמקי יוסף שכתב שם לכבוד אביו ואמו קריעה של כבוד היא ואנן מקריעה של חיוב אמרי' דאינו קורע ע"כ. אין דעתו לומר שקריעת של אביו ואמו אינו חובה עליו שאם ירצה לא יקרע דודאי כל מילתא דבא"ו מצוה מחייבין אותו עליה אלא אינה מדין חיוב איבול קאמר כמו בשאר המתי' שאף על פי שאינו חייב בכבודן חייב להתאבל ולקרוע עליהם והתם הוא דאמרי' דאין קריעה בלא איבול ז' אבל קריעה זו שהיא מפני הכבוד שחייב על אביו ואמו אין לה שייכות עם איבול ז' והרי היא כקריעה שקורע על חכם ועל נשיא שחייב לקרוע מפני כבודן יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
1