שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה י׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 10
א׳וששאלתם שנהגו להכשיר באונא שנסרכ' לעצם לבדו ואמרו לכם שכן המנהג בשאלוניקי כי יפלא בעיניכם גם בעיני יפלא להתיר סרוכה בעצם לבדו בלא בדיקה שהיא קולא רבה כי לא נעלם מעיניכם שהראשונים נחלקו יש שאמרו והוא דסביך בבשר' דוקא סביך שנסבכה ונאחזה הריאה בבשר שבין הצלעות דהויא סתימה שרירא דלא מפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סרכא קיימא אלו דברי רש"י ז"ל והתוס' כתבו דוקא והוא דסביך פי' נאחז ומסובך היטב כמו צמר מסובך ולהכי נקט סביך ולא נקט סריך ולדידהו אפי' מדובק' בעצם כשר כל שהיא מסובכת היטב כקוצים קצרים וחזקים ונ"ל לדבריה' דהא דאמרו בבשרא לאו לאפוקי גרמא אלא הגוף קרוי בשר לגבי הריאה שהיא מכלל בני מעים דלאו בשר מקרי כדאמרי' הנודר מן הירק הנודר מן הבשר מותר בראש וברגלים ובקנ' ובכבד וכן היה רשב"ג אומר קרבים לאו בשר הוא ואוכליהון לאו בר אניש אלא הא דאמר והוא דסביך בבשרא לאפוקי סריך לבד וכתבו האחרונים שכפרש"י פי' רבי' האיי ז"ל וכן תפסו עיקר גדולי האחרונים ז"ל ומדברי הרמב"ם בפי' משמע דס"ל דתרוייהו דוקא סביך לאפוקי סריך בשרא לאפוקי גרמא דכתב בד"א שסתם מקום הנקב מקום בשר אבל אם נסמך הנקב לעצם אינו מגין משמע דבעינן שתהא הסתימ' בבשר שתהא סבוכה ומדובקת בה היטב אבל סירכא לבד לא סתים דהו"ל כקרו' שעלה מחמת מכה והראב"ד ז"ל כתב על דברי הרמב"ם ז"ל שהנה הוא סובר דוקא סביך אבל סריך לא ודוקא בבשרא אבל בגרמא לחודיה לא ויש מן הגאונים שאמרו בין סריך בין לא סריך בין בבשרא בין בגרמא ואני אומר כשנקבה ודאי בעינן סריך דוקא ובבשרא דוקא שאין סרכא סותמת ואין עצם סותם אבל כל סרכא מאונא לדופן כשירה שמפני דוחק רביצתה עליו נעשו הסרכות ולא משום נקב עכ"ל והלשון שכתוב בין סריך בין לא סריך בין בבשרא בין בגרמא א"א להולמו דאע"ג דלא סריך בשל בשר למה למימר בין בבשרא בין בגרמא אלא מוכיח מתוכו שט"ס יש שם בכ"מ שכתוב סריך וצ"ל בין סביך בין לא סביך כלומ' אינו מסובך אבל מ"מ סריך ואהא קאמר בין בבשרא בין בגרמא וכן מה שכתוב משם הרמב"ם הנה הוא סובר דוקא סריך צ"ל דוקא סבוך וכן מ"ש כשנקבה ודאי בעינן סביך דוקא כך צ"ל וכמו שסיים שאין סרכא סותמת ואין עצם סותם. והנה הרב בעל העיטור כתב ואיכא מ"ד דלא אתא למעוטי אלא נקב מפולש אבל סירכא בין בבשרא בין בגרמא כשרה עכ"ל ונראה שזו היא סברת הראב"ד דמאן שמעת ליה דאמר כשאין נקב אפי' סירכ' בעצם מהני אלא הראב"ד ז"ל וכשנדבקה לבשר ולעצם כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א אבא מארי מן האוסרין ואני מן המתירין וכתב ומיעוט מקומות מתירין אפילו נדבקה לעצם לבדו ואני אוסר. וש"מ גם אותם המקומות שמתירין היינו בדבוקה לעצם לבדו דדייקי והוא דסביך אבל סריך לבד בעצם לא מצינו מקום שנהגו בו היתר ואם באנו לסמוך על דברי הראב"ד ז"ל דהיכא דלא נקבה ממש שריא אפי' סרוכה בעצם אין להם סמך בזה לפי שהרב ז"ל הוא סביר דיש סירכא בלא נקב שכן כתב כל סרכא מאונה לדופן כשרה שמפני דוחק רביצתה נעשו הסרכות ולא משום נקב וכן כתב הר"ן ז"ל משמו שהוא ז"ל סבור דשלא במקום רביצת' ודאי מחמת נקב הוא אבל במקום רביצתה לא הויא סירכא מחמת נקב ע"כ ואנן קי"ל כדברי רש"י שכל סירכא מחמת נקב היא באה אלא דכסדרן הויא סתימא מעלייתא והקרום לעולם הולך וחזק והרא"ש וגדולי האחרונים תפשו כדברי רש"י הילכך אין לנו לסמוך להתיר כדברי הראב"ד להתיר בלא בדיקה ואיכא מרבוותא נמי דאמרו דלא שרי היכא דסביך בבשרא או בגרמא אלא ע"י בדיקה וכן הביאו התוס' משם רבינו גרשום ז"ל דבדקינן להו בנפיחה עם הצלעות או גוררן הבשר עם הסרכא ומנפחים אותה אם עולה בנפיחה כשרה.
1
ב׳ויש סרכא אחרת הביאוה התוס' והרא"ש ז"ל משם תשובת רב שר שלום דבין סביך ובין לא סביך וסריך כשר' דלית הלכתא כרבינא אלא כרב נחמן דאמר ריאה שנקבה ודופן סותמת' כשירה אלא שיש הפרש בסברת רב שר שלום בין מה שמשמע מדברי התוס' למה שמשמע מדברי הרא"ש כי מדברי התוספות משמע דרב שר שלום אפילו סריך לא בעי וכן משמע מדברי הסמ"ג שהביא בדבריהם דאפילו לא סביך ולא סריך הלכתא כרב נחמן ואילו מדברי הרא"ש משמע דסריך מיהת בעינן שכתב משם רב שר שלום דבין סביך ובין סריך כשירה וכן הביא הטור בסי' ט"ל ורב שר שלום התיר אפילו אין מסובך הרבה בבשר אלא סריך בו מעט וכן הבי' רבינו ירוחם משמו דבין סביך ובין סריך כשירה וכבר כתבתי בתשובה אחרת זה שנים שאף לדברי התוספות בספ' הגאון לא מכשר נקב מפולש אלא בענין דלא מפקא זיקא דהא רב נחמן גופיה ודופן סותמתה קאמר כלו' שסותם בפני הרוח שלא יצא בשעת שנופחים אותה נמצאו ה' שיטות חלוקות למפרשי' ז"ל חדא איכא מאן דמוקים לדרב נחמן בריאה שנקב' ודופן סותמתה אפילו לא סביך או לא סריך כל דלא מפקא זיקא ואידך דאיכא מאן דאמר דבעינן סביך דוקא ובבשרא דוקא ואידך או סביך אפילו בגרמא או סריך בבשרא אבל סריך בגרמא לא ואידך דבגרמא ובשר' מהני ואידך דבגרמא לחודי' מהני היכא דאין שם נקב ממש ואידך דבכל ענין אפילו סביך בבשרא לא שרינן לה אלא בנפיחה וכבר כתבתי דלדידן דקי"ל כרש"י דסרכא מחמת נקב היא אין לנו לסמוך כדברי הראב"ד להתיר בעצם לבדו והשתא אית לן כמה ספקי להחמיר דילמא סריך לא מהני ואם תמצא לומר דמהני דילמא דוקא בבשרא ואם תמצא לומר אף בגרמא דלמא רובא בגרמא לא ואת"ל בכל ענין בתרווייהו שרי בגרמא לחודיה לא ואת"ל דבכל ענין מהני דילמא בעיא נפיחה ואף על גב דכל הני ספקי דדינא נינהו דלגבי הבהמה חד ספקא הוא אי הך סתימא מהניא או לא מהניא ואדרבא איכא ספק ספקא להתיר דכיון שהסרכא עצמה ספק נקב היא השתא דמספקא לן אי בכה"ג מגין או לא מגין הוה ליה ספק ספקא ומ"מ מאחר שאנו רואים כל השטו' וכל הפירושים הללו לפוסקים ז"ל וכולן להחמיר אף על פי שדבריהם שונים זה מזה מ"מ מצטרפים האוסרים להיות רוב וכמ"ש מהר"י קולון ז"להה דאפי' מב' טעמים מצטרפים וכה"ג אמרינן בפ' א' דיני ממונות מקרא א' משני טעמים מונין להם שנים. הילכך רובא דרובא דרבות' לאיסור ומיעוטא דמיעוטא להיתר ואין לסמוך עליו כלל. אבל הלכה למעשה יש לעשות כהכרע' הרב מהר"ר יעקב ן' חביב ז"להה דבנקבה ממש צריך שתהא סרוכה לבשר לבד ולא לעצם אפי' מיעוטו. ובנסרכה לבד אם רובה סירכה כנגד הבשר כשרה והטעם דבנקבה ממש איכא תרי ספיקי להחמי' דילמא סריך לא מהני ודילמא עצם לא מגין אפילו מיעוטו בעצם אבל כשאין נקב ממש אלא שסמוך כיון דאיכא למימר שמא אין שם נקב אפי' לעצם ולבשר מיקלנן ומיהו לעצם לבדו לא. ומה שאמרתם ממנהג שאלוניקי ראיתי במנהגם כתוב מיסוד מהרר"א סראלו ומהרר"ש די מדינה שאינם מכשירים בעצם לבד אלא ע"י בדיקה שעול' בנפיחה ואף זה מיסודו של מהרר"י ן' חביב וישר ושוב אנה ה' לידי כל מנהגי קוסטאנטי' בדפוס וכתוב שם הסרכות הכשרות ה' הם. האחד נסרכה האונא לדופן שכנגדה דהיינו למצר החזה לעצם ולבשר אפי' רוב בעצם ומיעוט בבשר כשרה ע"כ הא למדת שבעצם לבדו מנהג קוסטנטינה לאסור אלא שבאו טבחים משאלוניקי ואמרו שבשאלוניקי נוהנים בעצם לבדו ונגררו אחר דבריה' ולא ידעו כי בשאלוניקי סמיא בידייהו שעושים נפיח' ואל תתמ' שהרי מי לנו גדול מר' יוסי ואמר על פי בקשו להעלות עבד לכהונ' כיצד ראה במקומו של ר' יהודה וכו' והרי אלו דברים שאינם כדאים לשמען יוסף בכמהר"ר משה מטראני ז"להה.
2