שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה י״בTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 12
א׳באומה ואונה דנסרכו יחד בסירכא א' אל הדופן כ' בעל העטור ז"ל אם רוב הסירכ' מן האונ' ומיעוט מן האומה תלינן דעיקר הנקב היה באונה וסרוכי סריך באומה וכשרה ואם רוב מהאונה טירפה כך הביאה הטור סוף סי' ט"ל. ויש להקשות בזה וניחוש שמא סירכא היתה שנסרכו אהדדי האומה או האונה ושוב נדבקה בדופן וטרפה כהא דתרי אוני דסרכי מגבן לדופן וראשי סרכות דבוקים זה לזה ואין ניכר שם ראשי סרכות שכתב הרמב"ן ז"ל שהיא טרפה דאמרינן סרכא היא שעלתה מגב האומה לגב האונה ואח"כ נדבקה לדופן כך הביאה בב"י בתחלת הסי' שכן כתב ארחות חיים בשם הרמב"ן ז"ל ולא ראינו מי שיחלוק על זה ודברים נכוחים בטעמים הם אין להרהר בהם איברא שהרמב"ן ז"ל נראה שהוא חולק על דברי הרב בעל העיטור כמ"ש הרשב"א ז"ל בבקשה מכם לא תתלו בוקי סריקי ברבינו שכל מקום שהסרכא יוצאה מן האומה יש לחוש שמא תתפרק משם. וכתב רבי' ירוחם שכן דעת הרמב"ם לאסור מיהו נראה שאין טעמו שם אלא מטעם שנוגע באומה דלאו היינו רבית' אבל אם היתה בתרי אוני דאי אסריך האי לדופן כשרה ואי אסריך האי כשרה היה מקום להכשיר כסברת בעל העיטור ואכתי יש לחוש דילמא סריך אהדדי. ועוד דתימה עלינו דאנו תופסי' זו וזו בידינו הא דהרמב"ן והא דעיטור ומשמע דהוי כתרתי דסתרן. ואין לחלוק ולומר שאני הכא שאנו רואים שהדבוק הוא על גבי האונה בדופן שכנגדו שהדבר מוכיח ששם היתה הריעותא באונא שאילו היתה באומה למה לא נסרכה בדופן שכנגדה אבל הכא בתרי אוני סריך הדבוק באמצע. ומתוך זה נבא להתיר אם יהיה הדבוק כנגד א' מהנה שנאמר זו היא שנסרכה לדופן וממנה נמשכה לאונה שבצד' ולא היא דהתם נמי איכא למימר מגב לגב היא ולא נדבקה אלא במקום רביתא שהמקום צר והכא נמי אין חילוק בין נבדקה באמצע לנדבקה מן הצד דאתרמי אתרמי בהכי ובכל ענין יש לחוש דמגב לגב נסרכו אבל נ"ל דהא דעיטו' בתרי גווני אית' ותרווייהו איתנהו חדא שהסרכות כעין חוטים הם נפרדות ארכן מרחבן וכשהאומה והאונו נסרכא בסרכא א' אל הדופן נכר הדבר שהיא סרכא כלפי הדופן ולא מגב לגב שאנו רואים שאורך הסרכ' נמשכ' כלפי הדופן ומשתמחל' נמשך מע"ג אומה ואונה עד הדופן אחת היא ואין הפרש בעקרה אלא נסרכה ודבוקה בשתיהם כאחת. אבל ההיא דהרמב"ן האונות אינן דבוקות ואין הדבוק אלא אצל הדופן שכן כתב תרי אוני דסרכ' מגבן לדופן וראשי סרכו' דבוקי' זה בזה אעפ"י שנראת כשתים חוששנו להם שמא אחת היא שנסרכה מגב לגב ואח"כ נדבקה לדופן באמצעה וכשנאחזה בדופן נתארכה הסירכא שעליהם ונראות כשתים דבוקים לדופן ולא הלכו אחר הרוב אלא בסרכא אחת יוצאה מן האונה והאומה כאחת ומתארכת עד הדופן. אי נמי אם אין הדבר ניכר שארכה מן הריאה לדופן רואים אם עביה של סרכה באונה שוה לעובי שע"ג האומה אפשר שסרכא אחת היא שעלתה מגב לגב ואע"פ שרוב ארכה באונה לא אזלינן בתר רוב ארכה אבל אזלינן בתר רוב עביה כגון שמה שע"ג האונה עב ומה שע"ג האומה דק ודאי אינה סירכא אחת אלא שמהאונה יצאה הסירכא אל הדופן ואשתרבובי אשתרבב כלפי האומה אבל אם אנו רואים שעובי שע"ג אונה כעובי שע"ג האומה אע"פ שמתנכרת יותר ע"ג האונה ואע"פ שמתחלת באומה כחוט של שתי ומשלמת באונה כחוט של ערב כל שהולכת ומתעבי' כשעור אין מזה הוכחה דאימור סירכא אחת היא שיצאתה מהאונה לאומה וכל מה שמסרכה אקלושי מקלשא. ובתרי אוני דסריכן אהדדי אל הדופן שכתב הרמב"ן לאסור ואם אנו רואים שהסירכא העולה מכאן עבה וסרכא העולה מחברת' דקה ואין להם יחס זו עם זו הדבר ידוע שהם שתי סירכות שעלו מגבן לדופן כשרה ולא אסר הרמב"ן ז"ל אלא כששתיהן שוות בעיקרן ובראשן שיש לחוש שסירכא אחת הן.
1
ב׳ובספר רבי' ירוחם הועתק מס' האשכול אם האומה והאונה נדבקות זו בזו בלא שום פילוש וכנגד הדבוק עולה סרכא א' היא שקורין אותה סרכא כפולה ע"כ ולא פירש בה מה דינה. והרב מהרי"ק ז"ל פירש בה כמה חילוקים ודקדק שמה שאמר בלא שום פילוש דס"ל כב"ה דלא מכשר אונה הסרוכה לאומ' אלא בלא פילוש. ומשמע דמחתוך קאמר דלא מכשר ר"ח אלא בלא פילוש דאי מגב לגב אנן פסלינן לה בכל ענין. וכתב הרב ז"ל ואם סרוכה לדופן שכנגד האונות נראה שאם ראשה שיוצא מהריא' נוטה לאונה יותר כשרה ואם נוטה לאומה יותר טרפה דומה לג' דינין של בעל העיטור ע"כ ויש תימה בדבריו שאם נוטה לאונה יותר מה בכך ה"ל מחתוך אונה לדופן דטרפה דלא התירו אלא מגב לדופן דהויא רביתא כמ"ש הטור בסי' זה ומאחר שאלו סרוכות בחתוכן בין שיצתה מחתוך אונה בין מחתוך אומה טרפה ואין לומר דמ"ש נדבקות זו בזו היינו מגבן דת"ל מגב לגב טריפה ואת"ל דס"ל לספר האשכול כאותה סברא שהביא הר"ן ז"ל דהא דשלא כסדרן טרפ' דוקא בסרוכות לבד אבל סמוכות לגמרי כשרה לא הו"ל לרב ז"ל לומר דלא מכשר אלא בלא פילוש איפכא הו"ל דמכשר היכא דאיכ' פילוש דאילו כלהו רבוותא אסרי בכל ענין ותו אכפל הרב להתיר אליבא דמ"ד דמגבן בעי' פילוש דהויא דלא כהלכתא שהרי הוא עצמו פסק דמגבן בכל ענין טרפה אלא ודאי אין דברי בעל הספר אלא בסרוכות מחתוך לחתוך ולשון נדבקות זו לזו לא משמע אלא במקום חתוכן.
2
ג׳עוד כתב הרב ז"ל בסרכא כפולה אם היא תלויה פשיטא דכשרה ואם נסרכה באונה אחרת פשיטא דטרפה ואפי' נסרכה באונה או באומה עצמה שכתבנו דדין סרכא תלויה יש לה הכא איכא למימר דפסול' דדילמא סרכא זו באה מהאומה וראשה השני נסרך באונה והו"ל שלא כסדרן ואיכא למימר דכשרה היא משום דדילמא לא מהאונה ולא מהאומה באה אלא מהלחות שבשניהם והו"ל ס"ס ספק מחמת הריאה ספק מחמת הלחות ואת"ל מחמת הריאה בא שמא האחד ממקום שנסרכ' אליו ראשה השני ולזה דעתי נוטה עכ"ל. ולי דבריו הראשונים נראים יותר שאיני רואה בזה ס"ס מאחר שאנו יכולים לומר שמא האומות לגב באה וטרפה ואין אחריו ספק אחר להתיר וספק שאינו מתהפך כגון זה לאו ס"ס הוא. ועוד דכל סרכא בחזקת נקב דיינינן לה אם לא בסרכא תלויה שהדבר מוכיח דלאו מחמת נקב היא הואיל ולא נסרכה בשום מקום ודילמא נקב החיצון ולא הפנימי וכן הוא במינה ובה אצל הרב שמשוה אותם מדלא נסרכה כנגדה ריר בעלמ' הוא וכאן אין הוכחה לומר שהיא תלויה ומינה ובה שהרי דבוק' גם לאומ' ומי מוציאנו מידי חשש נקב דהא קי"ל אין סרכא בלא נקב ועוד אפי' את"ל דאיכא תרי ספקי להקל ספק מינה ובה ספק מהלחות הא איכא תרי ספקי להחמיר שמא מן הגב יצת' הסירכא אל החתוך שמא מן החתוך יצתה אל הגב ובתרוייהו טרפה וה"ל תרי ותרי. ומיהו כיון דמינה ובה לאו סירכא היא אלא ריר בעלמא היינו כמי שיצת' מהלחות ודא ודא חדא היא הילכך אין לנו לומר אלא ספק ריר וחד ספקא הוא. ואפשר שדברי בעל הספר הם כשהאונ' והאומ' נדבקות זו דבוק יפה בשוה שנראית כאחת וסירכא עול' מנגד הדבוק לדופן דמצינן למימר שהדופן מגין כיון ששוכב עליה והוי רביתי' כל שאינה נוגעת באומה כמ"ש הר"ר דודאן ולכך כתב נדבקות בלא פילוש לא שסובר דאין כשר אלא פילוש דבכל ענין כשר אלא כדי שיהא נכר שאינה סרכא שנאחזת בחתוכין ובדופן אלא שהדבוק לעצמו מתחלת האונה ועד סופ' וסרכא זו לעצמ' שעולה כלפי הדופן וכל שלא נגעה בסרכא הוי רביתא ומגין ונ"מ שאם היתה סרכא בפילוש יש לחוש שמא מחתוך לדופן היא ואח"כ נדבקה מחתוך לחתוך. וכן נמי בתרי אוני דסריכי מחתוך לחתוך וסרכא יוצאת מביניהם אל שומן הלב שאנו חוששין שמא מהחתוך יצתה אל שומן ואח"כ נדבקו זו בזו או שמא תרוייהו אנקיבו ונעשו סירכא א' וירדה אל שומן הלב. ויש עוד בודקים שאמרו ללכת בזה אחר הרוב אם הרוב מחתוך לחתוך כשרה וטעות הוא בידם שכל שהיא סרוכה אל מקום אחר דלאו רביתא מפריק ולא מהני לה הגנה. ומת שהלכו בה אחר הרוב היינו אם שנדבקו האונות זו לזו ולמצר החזה שאם הרוב מגבן כשר ואם הרוב בחתוך חוששין שהסרכא מחתוך לדופן ואסור אבל כשסרוכה למקום אחר אסורה בכל ענין והרב מהר"ר שמואל די מדינה בפסקיו הביא לפי מנהג שאלוניקי מכשירין בנפיחה כל שנסרכ' חוץ מהריאה גם זו תבדק אלמא לדידן דלית לן בדיקותא אסור.
3