שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה י״זTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 17

א׳לאמאסייא אל החכם הנעלה בנן של קדושים כמהורר משה סאגיש נר"ו וזה לשון שאלותיו.

ב׳שאלה ילמדנו רבינו בדין הכשר מקוה שעושין בעיר אחת והוא כך שעל הנהר יש גלגל גדול הנקרא נעורה שמכח המים מתגלגל ובו קבועים כלי עץ קטנים ובגלגל מתגלגל ודולה מן הנהר בדליו ושופכם בתוך סילון עץ ארוך שאין לו בית קיבול ומהסילון הולכין דרך מרזבות למרחצאות ולהכשיר המקוה עושין שנוקבין לכלי העץ הקבועים בגלגל בכונס משקה וכן כל הסילונות והמרזבות שהולכים בהם המים אין להם בית קיבול בהשקתות שעוברים בהם המים כלם הם נקובות והמקוה הוא מבנין לבנים ובו טובלים זה זמן רב להם על פי חכמי העיר ראיתי בי"ד סוף סימן ר"א שהביא הרב הגדול מהרי"ק ז"ל תשובת המרדכי בשם הרוקח ז"ל ומה שתמה מאוד על ס' האגור שכתב להיתר דין זה וכו' כאשר יעויין שם ובראותי זה תמהתי על המקוה ולא אדע מה אעשה יורוני רבותינו אם נבטל הדבר או נסמוך על המקילין אע"פ שאינו מקום הדחק שיש להם מקוה אחר ממי הגשמים עשוי על פי הדין אלא שאינו כמרחץ ונאמר שיש לחל' אע"פ שהחילוק הוא רחוק מדעתי ותשובתם מהר' תצמח ושכרם כפול מן השמים.

ג׳עוד ילמדנו רבינו על ס"ת שנמצא קרוע באמצע דף א' והקרע הוא מתחילת כתיבתו והוא יותר מחמש שיטין והסופר כתב חצי שטה מימין הקרע וחצי שטה משמאל הקרע ותפר הקרע בגידין ונמצא קרוע התפר וכפי מה שהביאו הפוסקים נראה דטעה הסופר שהרי בטור יורה דעה הביא הרב הגדול מהרי"ק ז"ל תשובת הריב"ש בקיצור והלא היא כתובה בספרו בסי' ל"א והעולה מהם דבחדש ביותר משליש לא יתפור וגם אינו אומר לדבק טוב כאשר יעויין שם ואף כי הביא שם סמך לזה שמהר"י קולון ז"ל בשרש קכ"ב כתב שהיו נוהגים אצלם לטלות קלף על חסרון שביריעה ולכתוב ופלפל והאריך בדבר כדי לקיים המנהג עכ"ל ס' תשובת קולון אינו נמצא בעיר הזאת אך מדברי מהר"י קארו ז"ל נר' שיותר סומך על דברי הריב"ש ז"ל מדמביא סולת דברי הריב"ש בראיותיהם ולא חש לכתוב דברי מהרי"ק ועוד דלכאורה הריב"ש ז"ל הוא רב גדול ממהררי"ק ז"ל ומנעתי מלקרא בס"ת עד שיתקנוהו יורנו רבינו אם המעשה כדין וצריך לתקן או אין צרי' תיקון ושכרם הרבה מן השמים.

ד׳עוד ילמדנו רבינו ראובן הקדיש ס"ת אחד וכה דבריו אני מקדיש ס"ת זה על מנת שאם אלך מן העיר הזאת עם ביתי שיהיה לי רשות להוליכו עמי לעיר שאלך לדור או לכל מקום שאלך לדור. ואחר ימים עקר דירתו מהעיר ההיא וקבע דירתו בעיר אחרת והולך הספר תורה עמו כפי תנאו ואחר זמן מה בזמן הגילאליש היה הספר תורה בבית' שמור עם נכסיהם ונפטר ראובן לבית עולמו חיי לרבנן ולכל ישראל שבק ולא צוה דבר על ענין הספר תורה ואחר מותו בא שמעון בעל חובו ותבע מאלמנתו שתפרע לו חוב מנכסיו והיא בבושתה ממנו או בשהיה תקיף ממנה כי לא היה שופט שוטר ומושל בעיר נתנה הספר תורה בידו בפרעון חובו ואחר ימים ידעו יחידי קהל קדוש יצ"ו מהעיר שנפטר בה את המעשה הזה וכפו את שמעון הבעל חוב להוציא את הספר תורה מידו וחייבו החכם שלהם והוציאו מידו ושמו אותו בבית הכנסת ועכשיו טוען שמעון הבעל חוב שאף על פי שהדין הוא עם הקהל קדוש יצ"ו לזכות בספר תורה ותפיסתו לא הועילה מ"מ אותו הזכות שהיה לראובן בספר תורה להוליכו למקום שידור השאירו אחריו להורישו ליורשיו ואם יורשין יורשיו בזכות זו הנה אותו הזכות תפס בחובו וא"כ יתנו לו מה ששוה אותו הזכות והקהל טוענים שלא נשאר זכות להורישו ליורשיו שהתנאי שהתנ' ושיי' לא שייר אלא לעצמו בלבד. יורנו רבינו הדין עם מי ואם הדין עם שמעון או עם הק"ק יצ"ו יפייסו את שמעון היוכל יורש ראובן לומר איני רוצה למכור זכותי אם מפני שאפשר שכפי הדין אין בו דין מכירה ואף אם יהיה בו דין מכירה איני רוצה למוכרו ותהי משכורתם שלמה מעם ה' אלהי ישראל.

ה׳וזאת תשובתי מאחר פני כסא כבוד מרום מראשון יורש עשר חכמו' רמות לא יערכום גביש וראמות חוג שמים יתהלך כאשר ידאה הנשר ולדרוש ולתור בחכמה עשה יעשה לו כנפי רננים יפרוש כנפיו לתימן למשום משך חכמה מפנינים יעמק שאלה ברוחב בינתו לעמקו של הלכה דולה מן המעיין שואב מן הבריכ' האח האח החכם המעולה בכתם טהור לא יסולה כמה"ר משה ן' לאדונינו ציץ נזרנו צבי תפארתינו הרב המופלא מורנו ורבינו כמה"ר שלמה סאגיש זלה"ה. מה נכבד היום האירו אל עבר פני אמריך כי נעמו מה יקרו רעיך מה טובו דודיך חיים הם למוצאיהם מה גדלו חקרי לבך לב חכם ומה עצמו ראשיהם עפעפיך יישירו נגדך בארץ נכוחות ליישר האורים תעוז ידך תרום ימינך לסקל המסילה וצור מכשול להרי' אחריך ינהו מבקשי' להשביע בצחצחות נפשם אל מקום נהרי' יאורים לשונך לשון חכמים את עצומים יחלק שלל ומשך אבירי' הגדלתי לי השמחה אף גילת ורנן בדבר שפתיך משרים ואמריך אמרות טהורות בהלם אור עלי אהלי כבודי חדש עמדי ורבו יתירא הוספת לי. ואני לעשות רצונך חפצתי ככל מצותך אשר ציותני היא שמחת גילי וזה החלי.

ו׳על המקוה שבאים לו המים מן הנהר ע"י גלגל שמתגלגל מכח המים ודולה בכלי עץ שבו והכלים נקובים בכונס משקה איני רואה בו צד פיסול דלמאי ניחוש לה אי משום שאיבה ע"י כלי' כיון דנקיבי בכונס משקה בטלי מתורת כלי ואם משום שנעקרו ממקו' חיבורן אפי' תימא דניצוק לא הוי חיבו' נהי דבנתלשו בידי אדם איכ' למימ' דחשיבי שאובין כדמוכח ממתניתין דפ"ב דמקואות המסנק את הטיט לצדדיו ומשכו שלש לוגין כשר. היה תולש ומשכו ממנו שלש לוגין פסול. ופירש רבינו שמשון הואיל ותלשו מן המים נחשב כתלוש. ועוד שהביא תוספת' דתניא היה בראשו ג' לוגין מים שאובים סחטן לתוכו פסול פי' שהיו במקוה מ' סאה מכוונות וכשעלה מן הטבילה סחט שערו לתוך המקוה להשלימו למ' סאה פסול והא דתניא בתוספת' ומייתי לה לקמן בהך פרקא לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזלפו בידהם ורגליהם שלשה לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא עשו מקוה בתחל' כשר פירשה רבינו שמשון דבנמשכין עם הקרקע קאמר שלא נתלשו אלא שהראב"ד ז"ל רוח אחרת עמו כמ"ש בס' בעל הנפש שכל שלא נתקבלו בכלי אעפ"י שבאו מתוך ידיו למקוה לא פסלוהו היכא דיש במקוה רוב הכשר לא מפסל' משום ג' לוגין אבל לעשות מקוה בתחלה לא מהני אא"כ נמשכין עם הקרקע. אבל בנ"ד שהם נתלשים מאליהם שהגלגל מתגלגל מכח המים ומעלה ממנו מן הנמוך לגבוה הא לא חשיב שאיבה וראי' מהא דתנן ומייתי לה בפ"ב דחולי' ובס"פ אין דורשי' גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ואמרי' התם דאת"ל דחולין בעו כונה מתוקמא ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל ופריך מאי למימרא פשיטא ומשני סלקא דעתך אמינא לגזור דלמא אתי למטבל בחרדלית של גשמים א"נ לגזור ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן אלמא אעפ"י שנתלשו ממקום חיבורן פשיטא לן דלא חשיבי שאובין הואיל ונתלשו מאליהן ודרשינן בת"כ מה מעיין בידי שמים והאי נמי הואיל ומכח המים מתגלגל ומעלה את המים בידי שמים חשוב דתניא התם אימא מעיין שאין בו תפיסת ידי אדם אף וכו' ת"ל ובור ובור יש בו תפיסת ידי אדם ואפשר רחמנא מעין נמי אע"פ שיש בו תפיסת ידי אדם כגון שהמשיכוהו למקומות שאי אפשר לעלות כדרכו כגון מקוה שעל שער המים דהוו מהדרי ליה מיא מעין עיטם כדאמרינן ביומא דגבוה מקרקע העזרה כג' אמות וכן טבילה של כ"ג ביום הכפורים שהיתה על גבי לשכת בית הפרוה אע"פ שעולין ע"י תפיסת ידי אדם שפיר דמי. וכי תימא התם מיא כי אורחייהו אזלי ומגרר הוא דקא גרר באפייהו כדי שיעלו כנגד מקום נביעתם אבל שעולין שלא כטבען הנמוך לגבוה ע"י אדם מקרי לית' דהא נמי לאו בידי אדם מיקרי תדע דלענין שחיטה דבעינן כח גברא אמרי' בפ"ק דחולין השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתני' שחיטתו פסולה ומשני הא בסרנא דפזרא פ' גלגל של יוצרים דמכח אדם מתגלגל הא בסרנא דמיא ואב"א בסרנא דמיא הא מכח ראשון הא מכח שני הרי שאע"פ שהגלגל עשוי בידי אדם והאדם הוא הקובעו ופוטר מים כדי שתתגלגל מ"מ מכח ראשון ואילך אין שם כח גברא וכן לענין קטל' אמרי' בהנשרפי' האי מאן דכפתי' לחבר' ואישקיל עליה בידקא דמיא בכח ראשון חייב בכח שני גרמא בעלמא הוא אף כאן לענין מקוה כל שהגלגל מתגלגל מכח המים לא חשיב בידי אדם להיות כשאוב. ועוד ראיה מההיא דמחט שהיא נתונ' על מעלות המער' היה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה ופי' הרא"ש ובלבד שלא יתלש הגל דאז לא היה מטהר אלא אם יש בו ארבעים סאה משמע דביש בו ארבעים סאה מיהת היה מטהר אע"פ שבא מכח אדם הואיל ולא תלשו האדם בידיו ממש אלא דחה את המים ונתלש רואה אני כאן שהדברים קל וחומר.

ז׳ובהא ניחא לי הא דאמרי' בפרק במה מדליקין אם מעין המטלטל טהור וזהו בארה של מרים ופירש"י טהור מלקבל טומאה וטובלים בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין בו כשאובין וכשלמדנו שבת תמהתי על דברי רש"י ז"ל דמהיכא תיתי שהיה מקבל טומאה אותו סלע אע"פ שיהי' כלי דהא כלי גללים כלי אבנים אינם מקבלים טומאה ועוד לענין פיסול מקוה אע"ג דאפי' כלי אבנים פוסלי' היינו כשנעשו מתחלה לקבלה שלא עלתה על דעת שאבני השדה התלושים שיש להם בית קיבול יקבלו טומאה אם לא שחקקן לקבלה ולאו שם כלי עליהם. ונ"ל דטהור דקאמר היינו דלאו שאוב מקרי דהכי אשכחן לשון טהר' בהכשר מקוה דתנן מטהרין את המקואות התחתון מן העליון ותנן נמי שלש מקואות בזה עשרים סאה וכי' ירדו שלשה וטבלו המקואות טהורים והטובלים טהורים ואיצטריך לאשמועינן משום הא דתניא מה מעיין בידי שמים ס"ד בסתם מעיין שאינו מטלטל קמ"ל דכל שאין טילטולו בידי אדם אע"פ שמטלטל ונעקר ממקומו נקרא טהור.

ח׳ומעתה אין לנו עסק בנצוק וקטפרס אי הוי חיבור אי לא הוי חיבור שהרי יש במקוה ארבעים סאה מים כשרים שלא נפסלו בשאיבתן מן הנהר מאליהן והרב ר' אליעזר מוורדונא שהביא בתשובתו ההיא דמילף לייפי ולמד שכשם שמטבילין בהם הידים ה"ה טבילת אדם וכלים מטעם ניצוק חיבור לא בא אלא להכשיר כשאין למעלה שיעור מקוה שכן כתב והא דקאמר מילף לייפי ליה לומר אפי' אין באריתא שיעור מקוה מי נהר משלימין לפי שמחוברים וכן כתב למטה והמים שבתוך הכלי כשרים להטביל בהם כי אין צורך כאן נקב גדול והוצרך הרב להכשיר מטעם ניצוק ללמד על השאל' שנשאל עליה שאפי' אין באותה קובה שבמרחץ מ' סאה יש לצרפם למי הנהר א"נ אפי' היה אותו הגלגל מתגלגל ע"י אדם או בהמה דמיקרי שאוב הואיל והוא מחובר לנהר ע"י ניצוק הוי חיבור ועל זה נתעצם מהר"י קארו ז"ל וכתב שזו שהשוה טבילת אדם וכלים לנטיל' גדולי המפרשים והפוסקים חלוקים בו שלא התירו שם אלא לענין נטילה אבל לענין מקוה ניצוק לא הוי חיבור וזה אין לנו עסק בו בנדון זה.

ט׳אך גדולה מזו אודיע לכ"ת כי זה י"ג שנה בעוברי חמת רבה ראיתי שכל המים שמספקי' בעיר ובמרחצאות ובמקואות הם באים ע"י אלו הגלגלים הגדולי' והה עשויין בתוכן כמין תיבות קטנות בגופן של גלגלים שהן מתמלאין מים בשקיעתן בנהר ועולין ושופכין למעלה מן הסילון המקלח בתוך העיר וחששתי על המקואות ושאלתי את פי יושבי הארץ אם נעשה הדבר על פי הוראת חכם ונמצא ביד א' מגדוליהם פסק לרב כמהר"ר יוסף ן' סייח ז"ל להכשיר ועליו חתימה מאבא מארי ז"ל לקיי' את דבריו כמדומה שהיה מי שערער על מנהג הראשונים שהיו נוהגים כן משנים קדמוניות ובאו לקיים את מנהגם לומ' שנכון עשו וזכורני שהיה קשה בעיני להיות השאיבה ע"י כלי קבול דמאן לימא לן שאותם התיבו' הם נקובו' בכונס משקה אעפ"י שאותן התיבות אינן מטלטלות בפני עצמן אלא כל הגלגל עצמו עשוי חלונות חלונות שיכנסו בהם המים ונהי דלענין טומאה ודאי לא מקבל טומא' לפי שאינו בא במד' ולא הוי דומי' דשק דמטלטל מלא וריקן כדאמרי' בס"פ במה מדליקין ובפר' חומר בקדש השדה והתיבה והמגדל כוורת הקש וכו' שהם מחזיקי' מ' בלח שהם כורים ביבש טהורי' מ"מ לענין מקוה כל שהם מקבלי' פוסלי' אעפ"י שהם טהורים דתנן פ"ד דמקואות המניח כלי' תחת הצנור א' גדולים וא' קטנים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמ' פוסלי' את המקוה וכתבו התוס' בפ"ק דשבת דגדולים דקתני היינו שאינן באים במדה דלא מקבלי טומאה דומיא דכלי גללים וקטנים כגון הדקין שבכלי חרס פחות מלוג דטהורין דאילו בסתם כלים טמאים מאי שנא גדולים ומ"ש קטנים ועוד ראי' מדאמרי' בירושל' בפ' אמר להם הממונ' ים שעשה שלמה בית טבילה לכהני' היה דכתי' והיה לרחצ' ופריך ולאו כלי הוא ומשני אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגלי' שבדרום פחותים כרמוני' ע"כ. והרי ים שלמה אמרו בפ"ק דערובין שהיה מחזיק ק"נ מקוה טהרה ואעפ"כ חשיב כלי לשאיבה ולא ראיתי לרבנים שנגעו בדבר זה.

י׳ואחזה אנכי אשית לבי לתשוב' זו של הרב ר' אליעזר מוורדונא שהביא הרב מהרי"ק ז"ל לגלג עליה והעלה אותה דלא כהלכתא לומר שרש"י והתוספו' וגדולי המפרשים חולקי' על התר זה לפי שרש"י והתוס' כתבו דדוק' לענין טהרת ידים אמרו ולא לענין טבילת כל גופו דניצוק אינו חבור ובעי' כשפופרת הנוד וגם הביא דברי הריב"ש ז"ל שכתב מעולם לא שמענו מי שיאמר שהניצוק הוי חיבור למקוה.

י״אויש לתמוה אטו הר' בעל התשובה אמר שניצוק אינו חיבור עד אשר יקרא עליו מלא רועים והלא הוא עצמו אמר אף על גב דאין ניצוק חיבור היכא שתמיד עולים המים הוי חיבור וכתב בסמוך והמים שבתוך הכלי כשרים כי אין צורך כאן נקב גדול כשיעור עירוב מקואות שהמים צפין על פיו מכאן היינו חיבור כיון דבזיע דולה ונראה דלענין דינא לא פליג על רש"י והתוספו' אלא בפירושא דשמעתתא פליגי והיינו שהרב ז"ל לא חשיב ניצוק המקלח מתוך הנקב חיבור כמו שמפרשי' התוספו' כי האי דודאי ניצוק לא הוי חיבור שמטעם זה הצורכו הם ז"ל לפרש דדוק' לטבילת ידים הוא דלא החמירו כל כך אלא הא דקאמר מילף לייפי היינו המים הצפים על פי הכלי מכאן ומכאן תמיד חשיבי חיבור עם הנהר להטביל ידיו בתוך הכלי עצמו ולא אמרו דבזיע דולה אלא כדי לבטלו מתורת כלי והחיבור היינו על ידי המים הצפים ועולים ויורדים ומחוברים תמיד לנהר וידוע דעירוב מקואות למעלה במקום הנראה איכא פלוגתא דרבוותא כמו שהאריכו התוספ' בפ"ב דגיטין ובחגיגה ורש"י בפ"ח דטהרות והרב מהרי"ק ז"ל בב"י הביא דבריהם פסקי פסקי והביא לשון הריב"ש שכתב הסברות בקיצור ורבינו תם סובר אע"ג דבנקב בעינן כשפופרת מ"מ למעלה סגי בטופח להטפיח וס"ל דטופח להטפיח וקליפת השום חד שיעורא הוא ורבי' שמשון ורוב המחברים ז"ל שנתנו חילוק בין טופח להטפיח ובין קליפת השום מ"מ מודו דלמעלה שלא ע"י פרצה סגי בטופח להטפיח והרמ"ה וס' המצות כתב דלעולם בעי' למעלה כקליפת השום ולא חילקו בין ע"י פרצה לכותל שלם וכן הרמב"ם ז"ל לא חילק עכ"ל הכא אפי' לדברי המחמירים דבעינ' קליפת השום כשלא נפרצו זה לזה יש להכשיר שמים צפין ממה ששופכו' הצנורות מכאן ומכאן יותר כקליפת השום ולכך כתב מים צפין ולא טופח להטפיח אלא דהכ' דהוי כעין קטפרס יש לפקפק דאיכ' מ"ד דקטפרס לא הוי חיבור לענין מקואות לכך כתב דמ"מ הוי חיבור היכא דתמיד עולין המים מן הנהר ויורדין לאריתא וסברת חילוק זה לא נפלאת היא ולא רחוק' והמרדכי עצמו כתבה משם התוס' מרבי' תם שכן כתב הא דתנן הניצוק והקטפרס אינו חיבור וכו' פר"ת דהיינו דוקא מי גשמים דעתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חבור טופח ע"מ להטפיח וכתב שר"י אומר דטופח להטפיח לא הוי חיבור אלא מים צפין כקליפת השום ועוד הביא בב"י בסוף הסי' לשון הרשב"א בשער המים כתב המים העולים מאליה' בגלגל פוסלין את המקוה אבל העולים בגדולים שאין נתלשין מהנהר אלא מחוברים אל המים יראה לי שאין אלו שאובים שבכל עת מחוברים אל מי הנהר ויש להחמיר ולאסור ע"כ הנה דברי הרשב"א אלו מסכימי' לדברי הר' אליעזר ז"ל אע"ג שהרשב"א עצמו כתב בעירוב דבעי בנקב כשפופרת הנוד ולמעלה כקליפת השו' מ"מ הכשי' כאן לפי שהם מחוברים בכל עת אל הנהר אלא שלמעשה היה חוכך להחמיר.

י״בויש לדון במקואות הללו שבארצכם ושבחמת להכשיר למעשה ואעפ"י שאין הכלים כמו שהם בחמת דכל שיש מי מקוה מכונסי' ע"י שאיבה ומשיכה כשרים וטעמא משום דלטהר מקוה שאובי' שלא ע"י השקאה כל דהוא סגי דתנן בפ"ו דמקואות והביאה הרמב"ם בפ"א מטהרים את המקואות התחתון מן העליון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של חרס או סילון של אבר ומניח ידיו תחתיו עד שהוא מתמלא מושכו ומשיקו' אפי' כשערו ודיו והקשה שם רבינו שמשון היאך מתחברין ע"י כחוט השער' והא לכל הפחות אפי' לר' יהוד' המקיל בפ"ב דגיטין טופח להטפיח בעי ונראה לפר' דלא איירי הכא בחסר אלא הוא בשאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי כחוט השערה דהקלו בשאיבה דרבנן כדאמרי' בפ' המוכר את הבית ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפי' יהא קטפרס עכ"ל ובב"י הובא משם הרשב"א בת"ה בשער המים וז"ל הא דבעינן כשפופרת הנוד היינו דוקא להכשיר מקוה חסר מן השלם אבל להכשיר מקו' שאוב ממקוה שאינו שאוב אעפ"י שאינו משיקו אלא כשערו כשר לפי ששאוב אינו פוסל אלא מדבריה' הם הקלו בכך אעפ"י שמי ההשקאה אינן רואין פני האויר ואפי' שאינו משיקו אלא כשערה ואעפ"י שהרא"ש ז"ל פירש ההיא דעירוב מקואות כשר גם במקוה שאוב בצד מקוה כשר ואחריו נמשך בנו ז"ל בטור נראה דבשאוב מעיקרו קאמר דס"ל דשאוב כלו מן התורה כמו שהביא הוא ז"ל הכרעת רבינו שמשון ז"ל בזה אבל בשאובה ע"י כלים ונמשכה דלכ"ע הוי דרבנן ודאי מקלי' כמ"ש רבי' שמשון עצמו ותדע דקתני סיפא ספק שהיא כשפופר' הנוד ס' שאינ' פסולה מפני שהיא מן התורה אלמא בשאוב מעיקרו מתפרשה ליה אבל בשאובה שהמשיכוה דלכ"ע דרבנן בהשקאה דחוט השערה סגי ולא פליגי רבי' שמשון והרא"ש אלא בפירו' דמתניתין אבל בדינא זה וזה שוין הילכך שאובין אלו שהמשיכום למקוה לכ"ע בהשקאה כל דהו אפי' ע"י קטפרס מהני.

י״גועוד אפי' תימא דאיכא מאן דפליג בהא דלא הוי קטפרס חיבור דבשאובה שהמשיכוה כולה איכא כמה רבוותא דמכשר כהורא' חכמי המערב שהביא הרמב"ם ז"ל שזו היא סברת הרי"ף וסברת רבינו שמשון ז"ל והשת' דאיכא נמי ספק אי הוי קטפרס חיבור הו"ל ס"ס דאפי' בדאוריית' לקולא ואצ"ל לאותם הסוברי' דכולה שאוב מדרבנן אלא אפי' את"ל כלו שאוב דאוריית' מכשירינן הכא בתרי ספיקי.