שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ט״זTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 16

א׳וששאלתם על אותו ראובן שקרא תגר על ממוני הקהלות שנתנו כמה יחידים ספרדים לק"ק רומניא שיכתבם בברג"א שלהם בפנקס המלך והם צועקים למה מסרת אותנו ביד קהלות שאין אנחנו מהם ולא מתפללים שלהם שלא ירחמו עלינו וקרא עליהם המקר' הזה ואת בני יהודה מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם ונועצו מקצת יחידי הקהלות לומר שיש להעניש את האיש הזה יען וביען קראם יונים ולא כל הימנו שיאמר משחק אני והוא מתלהלה מורה חצים כמ"ש הרב קולון בתשובה עתה יורנו רבינו מה דינו.

ב׳תשובה מאחר שדרך צחות נאמרה אין בזה גנאי שדרך שיתוף הלשון אמרה ששנינו בפרק המגרש ב' גיטין שכתבם זה בצד זה ושני עדים עברי' באים מתחת זה לתחת זה וב' עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה ולא קתני ב' עדים חתומים יונית ונקראים כן ע"ש לשונם וע"ש כתיבתה וכן אמרינן בגמרא דואג האדומי דאתי מאדו' איתי הגתי דאתי מגת ועוד מצינו ל' בני לאו בני ממש אלא יושבי עירם כמ"ש בן עיר ובן כרך בני בבל ובני א"י וכן מתפרש לשון בעל כמו בן המצר פנו מקום לבן מנה בן מאתים בני תרבות בר מלחך פנקי בר מיחם תנורי אי בר הכי הוא אי בר אוריין הוא וכאן יתפר' יושבי היונים או בעלי היוני' ואע"פ שיש לפקפק בלשון הזה שהזכיר את הספרדים דבני יהודה ואותם בני יונים דמשמע דהני דלאו בני יהודה אינון אין בזה קפידא כיון שלשון המקר' הוא אע"פ שלא יצדק כל הכתוב בדקדוק דרך צחות ומליצה אמרה לפי שא"א בע"א.

ג׳ולא דמי לההוא עובדא דההיא אתתא שאמרה לרב יהודה על מר שמואל אנן ידענא ליה אוכם ורבה כריסיה גוצא ורבה שיניה שהאש' ההוא פושעת היתה וכי לא מצאה סי' אחר אלא אלו שהם של גנאי ועוד מי בקש זאת מידה לתת במר שמואל סי' אבל כאן שרצה לדבר צחות לא סגי ליה אלא בקריאת כל הכתוב וכלל גדול אמרו היכא דאמר בגמרא גבי פלוגתא דכ"ע הכי ס"ל הלכתא הכי הוא אבל היכא דלא מ"ל איפכא אין ללמוד דהלכתא היא ה"נ לא סגי בלאו הכי.

ד׳ואמרו על הרב מהר"י אבואב שהיתה עינו א' סמוייה שהיה מלך פורטוגל או' ב' עינים יש לי במלכותי שאין בכל העולם ערוך להם עין נשר פורטוגאל ועינו של רבי. פעם א' היה מהלך בדרך בשדה וישב לו הרב על שן סלע א' וב' נכבדים ישבו א' מימין וא' משמאל והיה בחור אחד תלמידו עומד לפניהם והרב ז"ל בדיחא דעתיה והיו מדברי' בדברי צחות ופנה הרב אל התלמוד וא"ל אמור אתה א"ל תן לי רשות שאשב א"ל שב ישב על האבן ואמר על אבן אחת שבעה עינים אמר הרב תהני ליה צחותיה שאל"כ אפקרותא היא כההיא אתת' דאמרה קמיה דרב יהודה שמואל רבך הכי דיין אמר לה ידע' ליה א"ל ידענא ליה גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה א"ל רב יהודה לבזויי ליה קא אתית תהוי ההיא אתתא בשמתא.

ה׳ובגמרא ערובין מצינו שאמר ריש גלותא על ר' קרי עלייהו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כלו' שידעו לאסור שלא ילך לאכול בפרדס שלא הוקף לדירה ולא ידעו לעשות תיקון לדבר ודרך צחות אמרה.

ו׳וזכוריני על גדול א' מחכמי ק"ק רומאניא כשהיה מתרעם על דייני ק"ק ספרד בפני זקני עמו היה קור' על עצמ' הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה כלו' שבני ספרד שבאו גרים בארץ לא להם גדלו ויעשירו ורוצים להשתרר עליהם וזו קשה מן הראשונה שזה הכתוב בעכו"ם הוא דכתיב וכן תרגם אנקלוס תותב ערל די בניכון אלא דרך צחות נאמרה ואף זו כיוצא בה.

ז׳הנלע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.