שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה י״טTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 19
א׳ידיו רב לו במלחמתה של תורה הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה ה"ה הרב הכולל נר"ו על יום טוב באתי להסתפח בנחלת ה' שלמך ישגא לחדא אנס"ו. שורותי' אלו בקצרה שלא כשורה להגיד למעכ"ת לאשר שאלוני והשב רוחי לא נתנוני על ענין הטבילה אשר יש בכפר אורטה קיואי ה"י מימי עולם ומשנים קדמוניות אשר נכנסו חכמים שלמים וכן רבים בשיעור מ' סאה ושיעורם אמה על אמה על רום ג' אצבעות במרובע בת ששה טפחים וחצי אצבע ובא בכפר חכם א' אשר לא ידעתיו גם מתמול גם משלשום זולת לשמע אזן שמעתיו אשר קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים כאשר ראיתי בעיני אשר פסל הטבילה אשר לא כדת כי עשיר יענה עזות ובפרט אשר בא בבית הכנסת מעוטף בסודר על צוארו ומה איכפת לו בדוחקא דצבור' לאיש כמוהו שיש לו מרחץ בביתו או בבית חמיו או בבית שאר אשתו ואני בעונותי כאשר טלטלני ה' טלטולא דגבר' מכפר לעיר ומעיר לכפר ואין לי פנאי לעסוק בתורה מכמה מיני דרופנקי בוקי סריקי ובפרט מצרת היתומ' שהיא ארוסה לאיש וכבר עברה מפרקה והיא מתגוררת ובביתי אין לחם ושמלה להשיאה וראיתי בני עליה והנם מועטים אשר על כן מן הראוי היה אשר בשם חכם לא יזכר שמי אבל מה אעשה כי בשת הקנאה לבשתי ועל רגלי קמתי ואמרתי מי זה הוא ואי ה הוא אשר מלאו לבו לפרוץ פרץ במרץ בגדר אשר גדרו חכמים ראשונים אשר לסברתו פסל כל הנשי' אשר טבלו מכמה ימים שהם בני נדה ואני הצעיר ודל הלכתי וראיתי שיעור מקום כנוס המים שהם אמה על אמה כדין וכהלכה ומה שחרה לי ונלאתי נשוא על אשר ראיתי שער הטבילה שוממים וקראתי לאשה העזובה היושבת על דלתי הטבילה ואמרתי לה למה שעריה שוממים אף היא השיבה אמריה ואמרה לי מה איכפת לך מאחר שמימי הטבילה בשעורם הם עומדים ועוד שבכל יום ויום יורדים מי גשמים אף אני השבתי החכמי' לא נתנו דבריהם לשעורים שמא יפחתו המים ויבא העכו"ם וישליך עליהם מים אשר לא כדת כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מקוה העומד בבי' העכו"ם ומשכירו לישראל שיתן לו כל הטובל בו דבר ידוע בכל פעם שאין להאמינו לעכו' דחיישינן שמא יחסר וימלאנו זאת היתה לי אשר לא כשר בעיני ומהרי"ק ז"ל כתב על דברי הרא"ש דברי רבינו סתומים בזה דמשמע מדבריו שאעפ"י שאנו רואי' אותו שהוא מלא סובר הרא"ש דחיישי' שמא יחסר וימלאנו ואין הדבר כן דאפי' אין בו אלא כ"א סאה סובר הרא"ש להכשיר ויעויין שם לכן נראה לע"ד שהטבילה היתה כשרה באות' שעה מכמה סבות ואע"פ ששערי הטבילה היו שבורים חדא שבאותה שעה היו שיעור המים במקומם ועוד שהשנה גשומה ובכל יום ויום יורדים גשמים ועוד שבפתע פתאום נשבר הדלת והלכתי וראיתי פתח הטבילה שנשברה מאליה מפני שהיא ישנה ובעצלתים ימך המקרה לאו כל כמיניה לפסול הטבילה ולהוציאה מחזקתה שמא בא העכו"ם והשליך מים על המקוה כי מה איכפ' לו אחר שהטבילה היתה מלאה על כל גדותיה ועל האמת אפשר שיש קצת חששא שמא יחליף העכו"ם מים אלו במים שאובים מפני שיחוש שאם לא יחליפם יסרחו המים ולא ירצו הנשים לטבול גם בזאת החששא לית תברא שאם לא היו הגשמים תמיד יורדים הייתי חושש שמא יחליפם העכו"ם ומה שנפלאתי הפלא ופלא על החכם אשר פסל את הטבילה שבא ומדד אותה בלילה ואמר שבצמצום היה כשרה למה צוה להריק אותה למה לא צוה שישליכו המים בהמשכה אחר שהיה רובה בהכשר שאפי' שהיו כ"א סאה יכולים להמשיך י"ט סאה כדעת הרא"ש ולכן שמעתי ותרגז בטני לקול החכם הנז' אשר חרף וגדף אותי בתוך קהל ועדה ושאל אותי בתוך קהל ועדה בגאוה ובגודל לבב אם אתה חכם למה אינך יודע בחכמת התשבורת ועל האמת מאן דלא ידע האי לאו בר בי רב יקרא אפשר שזאת החכמה אין אדם יכול ללמוד אותה מפי ספרי' אלא מפי סופרי' ועל האמ' נבהלתי משמו' דבריו ששאל אותי דין שיעו' הטבילה כמה גודלים והדין פשוט כביעתא בכותחא כאשר הביא הרב מהרי"ק ז"ל בשלחנו אשר לפני ה' סי' ר"א בשלהי הדין וצריך שיעלה בתשבורת מ"ד אלף וקי"ח אצבעות כגודל ועוד חצי אצבע ומי לא ידע בכל אלה כי זיל קרי בי רב הוא ולכן מורי הרב בבעו במטו מכ"ת שתאיר עיני בהלכה שאין לי ספרים זולת מה דדכירנא שדומה לי שהרב מהרי"ק ז"ל כתב משם רבי' ירוחם על שיעור האמה על אמה ברום ג' אמות דהוא הדין אם יהיה רחב ולא יהיה גבוה כל כך יועיל אם יתכסה במים בפעם א' מה הפרש יש בין הרב רבי' ירוחם להא דהביאו בגמ' בפ' עושי' פסין דתני אמה על אמה ברום ג' אמות במרובע הוא ולא בעיגול מה הפרש יש לדברי הרב ז"ל לדברי הגמר' עוד מורי הרב אחלה פני מעכ"ת שהרב מהרי"ק ז"ל הביא בשלחנו אשר לפני ה' שיעור מ' סאה מ"ד אלף וקי"ח אצבעות כגודל ועוד חצי אצבע ומהרי"ק כמדומה לי שכתב שצריך שיעלה בתשבורת מא' אלף ותמ"ב אצבעות שכך עולה אמה על אמה ברום ג' אמות מרובעות ועל האמת לא הבנתי דברי הרב כי דבריו נראה לע"ד שסותרין זה שבשלחנו אשר לפני ה' כתב ששיעור מי הטבילה הן בתשבורת מ"ד אלף וקי"ח וכו' ובספרו הגדול בספר יורה דעה כתב שהשיעור מא' אלף ותע"ב אצבעות לכן מורי הרב חוס וחמול בעין חמלה וחנינ' כי עת לחננ' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והשיבני בתשובה שלמה ואם שגיתי ה' יצילני משגיאות ולא תהא חכמת המסכן בזויה ובכן אחלה פני יה יעלך גם עלה על גפי מרומי ההצלחות כתאות נפשך וכתאו' נפש וחפץ הצעיר ודל המדולדל המטולטל אחר טרדות הזמן פי המדבר בנפש כלענ' מרה העבד כאמן לשרת משה בכמ"הר אליעזר מאנגאר"ה זלה"ה.
1
ב׳יקבל החכם נר"ו את תשובתו מלתא דפשיטא היא דכל שהמקוה שלם או שיש בו כ"א סאה והמפתח ביד ישראל אע"פ שיש מקום שישליך העכו"ם מבחוץ מים שאובין מפני סרחון המים אין לחוש ואפי' בזמן הקיץ שאין גשמים יורדים ואינך צריך לזה הטעם דבכל ענין כשר ואיברא שיש לתמוה על הלשון שהביא כ"ת במה שכתב הרב מהרי"ק ז"ל בב"י על דברי הטור שכתב משם הרא"ש במקוה שהוא בבית העכו"ם ונוטל שכר פרוטה מכל א' וא' שיש לחוש וכו' וכתב הרב ז"ל עליו שדבריו סתומים דמשמע דבכל ענין כת' הרא"ש לחוש וזה אינו דאם הניחו שלם או אפי' לא היו בו אלא כ"א סאה אין לחוש כלל והביא תשובת הרא"ש ז"ל וכו' שנראה שאינה ענין למה שכתב הטור כי אותה תשו' מיירי בשאין המפתח ביד ישראל ואין לחוש אלא אם המשיך העכו"ם דרך הנקב למקוה ובזו אעפ"י שאין שם אלא כ"א סאה סגי דשאובה מטהרת ברביה והמשכה וכאן א"א אלא אם כן המשיך שהרי הדלת נעול וצריך להשליך המים מבחוץ שיכנסו לפנים למקוה. אבל מקוה שבביתו של עכו"ם וברשותו ממש דאיכא למיחש שמלא בכתף ונתן לתוכו ואפי' הניחו שלם שמא יחסר וימלא בכתף ונתן לתוכו להשלימו. ובזה כתב הטור משם הרא"ש שיש לחוש מאחר דאית ליה לעכו"ם הנאה מיניה וראיתי שקבעה במתניתיה וכתבה בש"ח וז"ל מקוה שהוא של העכו"ם ומקבל שכר אין להאמין לעכו"ם עליו אא"כ יש למקוה כ"א סאה ע"כ. וזה תימא דאפי' לא היה העכו"ם נוגע בדבר היאך נחזיק מקוה לטבול בו אם לא שידענו שנעשה בהכשר וכי תימא דהו"ל ספק מים שאובים שטהרו חכמים הא לית' דלא אמרו ספק מים שאובים למקוה כגון שהיו בו מ' סאה מי גשמים אז לא נחוש שחסרו כ"כ עד שלא היו בו כ"א סאין ומלא בכתף דהעמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר כולי האי אבל אם לא היו בו אלא כ"א סאין אין להאמין לעכו"ם ולומר שנעשה בהכשר אח"כ כי הא דתנן בפ"ב דטהרות ספק נפלו ספק לא נפלו אפי' נפלו ספק יש בו מ' סאה ספק אין בו ב' מקואות א' יש בו מ' סאה ואחד אין בו נפל לא' מהם ואין ידוע לאיזה מהם נפל ספקו טהור מפני שיש לו במה יתלה ע"כ דהתם ספק נפילת מים שאובים היה העמד מקוה על חזקתו אימור לא נפלו ואפי' נפלו אימור למקוה שיש בו מ' סאה נפלו ולא פסלו וזה שלא הי' בו מ' סאה לא נפלו בו ונשל' אותו בהכש' אבל אם אין בו אלא כ"א סאה האי לאו בחזקת מקוה שלם הוא ושמ' סאה חסר קרט' אינו יכול לטבול ואם אנו רואי' שהוא מלא עכשו מספק' לא משוינן לה מקוה טהרה דאימור בכתף מלאוהו וכהא דתנן בפ"א דטהרו' ארץ ישראל טהור' ומקואותיה טהורים שבח"ל כשרים לבעלי קריין אפי' נתמלאו בקילון אלמא סתם המקואות עשייתן ע"י טהרה בעינן אלא דבארץ ישראל אמרי' מסתמ' ע"י ישראל הם ובהכשר נעשו ובח"ל סתמן שנתמלאו בכתף בין שלא היו בו כלום בין שהיו בו כ"א סאה כיון דרביה והמשכה בעינן ואם נאמר מסתמא שע"י המשכה נשלמה אף במקוה מתחלה נאמר בהמשכה נעשה ותקשי למ"ד דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה דאף זו ספקא דרבנן היא אלא לא אמרו ספק מים שאובין לקולא אלא כשיש לו חזקת הכשר. וראיתי לרב בעל המפה שכתב שם אם כל המקוה היה שאובין פסול מן התורה וספקא לחומרא אבל אם רוב המקוה כשר והמיעוט הם שאובים אינו אלא מדרבנן. ועל מ"ש אם יש במקוה מ' סאה נאמן כתב דמאחר שרובו כשר ספקו לקולא. וכמדומ' שרצה לחלק ולומר דלרבינו שמשון והרא"ש דאמ' דשאוב כלו דאורייתא אבל היכא דאיכא רוב לא מפסיל שאוב אלא מדרבנן ומ"ש הטור דאין להאמינו לעכו' היינו דאין שם רוב והו"ל ס' שאוב כלו ולחומר' אבל אם היה המקו' שלם או שהיו בו כ"א סאה כיון דס' דרבנן היא תלינן להקל. וגם זה לא יתכן דהא משמע מדברי הטור כשהי' המקוה שלם הם ממ"ש חיישי' שמא יחסר וימלאנו וכ"ת שמא יחסר מאליו בפחות מכ"א הרי כתב הרא"ש בתשו' מקוה שטובלין בו תדיר בקל יכול להיות בו מ"ס כי לא יחסר חציו בפעם א' ועוד בלא היו כי אם כ"א סאה ונמצ' מלא אע"ג דספ' דרבנן היא לא תלינן להקל שנעשה מאליו כי היכי דאמרי' כי חזקת המקואות בח"ל טמאות ואפי' הוי ס' דרבנן למ"ד שאוב כלו מדרבנן כשר כדכתבי' וכ"ש היכא שיש לעכו' הנאה בדבר שאעפ"י שהיה בחזק' שלם יש לחוש שמא יחלי' המים פן יסרחו דאז לא יועיל חזקת המקוה דאית ביה רעות' ועביד' לבטולי אלא ודאי שאין דברי הרא"ש בתשו' אמור' אלא כשהמפתח ביד ישר' דליכא למיח' לעירוי בכתף מן הכלי אלא שימשי' מן הגג. ודברי הטור הם כשהמקוה ביד העכו' לגמרי דיש לחוש שאם יחסר ימלא בכתף וגם שיחלי' את המים אם יסרחו וימל' את המקוה בתחל' בכת' שהרי כת' הרא"ש דודאי יעש' מה שיוכל כדי שלא יפסיד שכרו וראיה עוד מדברי התוס' שהרב עצמו הביא שם בסמוך בפ"ח דמקואו' מעש' בכור בית פגת שקוו יותר מאלפי' כור ובאו ושאלו את רח חנינ' ן' תרדיון ופסל שאני אומר עכו"ם נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומילו אות' בקילון ופי' הרב בב"י דשמא זלפוה להריקה מן המים המלוכלכי' ומלאוה מים נקיים כדי לרחוץ בו ע"כ. וכ"ש כאן שהעכו"ם משתכר בה דכל טצדקי דמצי למעב' שלא יסרחו המי' ושלא יחסרו מימיו עבד וממל' בכתף ואיך כת' שאם היו שם כ"א סאה לא חיישי'. ועוד ראיה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא שם במקוה שיש לו ב' מפתחו' ויש חוששי' לאיסו' שמא יחליף העכו"ם מים אלו במים שאובי' שלא יסרחו המים ולא ירצו הנשים לטבול והשיב אין לחוש לטענ' הפוסל בשאוב' כולה דנר' דכשר' מן התור' וגם אנו בעירנו יש לנו כיוצא בו ובלא שתי מפתחו' אלא שהיהודית שוכרת מהעכו' לשנ' ובזה נסתלק טעו' החוש' שמא יחליפהו העכו' כדי שלא יסריחו מימיו ע"כ. אלמא משמ' דמשו' שהיהודית שוכר' מהעכו' לשנ' ליכ' למיחש דלית ליה לעכו"ם הנא' מינה אבל אם היה העכו"ם משתכר היה מקום לחוש אא"כ יש מפתחו' שא"א לפסוק מים לתו' המקו' אלא ע"י המשכ' בהא ודאי שרי ובנ"ד מאחר שלעול' היה מפתח ביד האשה אלא שבאותו היום בפתע פתאו' נשבר הדלת והוא היה שלם מתחלתו כמו שהוא עכשיו אין חוששין שביום זילף את המקו' ומלאו דמרתת וכהא דתני' בתוס' מרחץ שבלניה עכו"ם וישראל נכנ' שחרי' ומשיקה אעפ"י שזה נכנס וזה יוצ' טהור' נעלה או שנתיחד' לרשות העכו"ם טמאה נמצאת אומר בימי' טהור' בלילו' טמאה. מרחץ שבלניה עכו' בזמן שמטהר' שלה פתוח' לר"ה טהורה לרה"י טמאה ע"כ אלמא בימי' ובמקו' דרואין לא חיישי' אעפ"י שזה נכנס וזה יוצא ועמד' יחידית בלא ישר' אא"כ נתיחדה ביד העכו"ם בלילו' או שפתח' מבחוץ לרה"י שאפשר להכנס ולא יראהו אדם אבל כאן פתחה לתוך המרח' וחשיב כפתוח' לר"ה ואין כאן בית מיחוש אך צריך להזהר שיהיה שיעור המשכה מבחוץ.
2
ג׳ומה שהוק' לכ"ת מ"ש פ' עושי' פסי' דאמה על אמ' ברום ג' אמו' דמרוב' הוי ולא בעיגול והרי כת' רבי' ירוח' דה"ה אם יהיה רחב ולא יהיה גבוה כ"כ הא ודאי פשיט' ששיעו' אמה על אמה ברו' ג' הוא דבעי' יהיה המקוה בכל תמונ' שיהיה בין בריבוע בין בעיגו' ובלבד שיתכס' גופה בריוח ובנקל ולא אמרו שם אלא לפי שאמר' בים שעשה שלמה שיש בו ק"ן מקוה טהרה ובג' אמו' העליונו' י' על י' היו עגולות ולחלקם בתשבורת כמה מקו' טהר' של אמה על אמה ברום ג' מרובעו' צריך להסיר רביע מלגאו כ"ש כמה רבוע יתר על העיגול רביע שאם הב' אמות העליונות היו מרובעות היו שם ס"ז מקוה טהרה. וכן אם הי' שיעור המקוה אמה על אמ' בעיגול אעפ"י שהי' הים עגול יש בו ס"ז מקואות אבל מפני שהיה עגול ומקוה טהרה רבוע צריך להסיר מהם רביע נמצא שיש בהם חמשים מקוה טהורה.
3
ד׳והא דקשיא לך על הרב מהרי"ק ז"ל דידיה אדידיה בחשבון תשבורת המקוה שבב"י הביא בשם רבי' ירוחם השיעור מ"א אלף תע"ב אצבעות ובשלחן ערוך הביא מ"ד אלף קי"ח אצבעות ושאלת איזהו חשבון המכוון ועל מה נסמוך. תשובה האמה אמת הבנין היא בת ששה טפחים הטפח ארבע אצבעות בגודל כדאמרינן בפרק שתי הלחם ושית בזוטרתי דהיינו קטן שבאצבעות שהוא הזרת וחמש באמצע וכמ"ש הרא"ש בה' מקואות ואמרינן בפרק ראוהו ב"ד דשעורא דשופר טפח כדי שיאחזנו בד' אצבעותיו ויראה מכאן ומכאן. ומצינו במסכת מקואות חבור מקואות כשפופרת הנוד בב' אצבעות חוזרות למקומן ומדקתני חוזרות ולא קתני ב' אצבעות בעיגול אלמא באצבעות האמצעיות משערינן שנכנסי' לתוך השפופרת וחוזרות למקומן כדפי' הר"ש והרא"ש שם. והרב אבא מארי זלה"ה הביא בתשובת קמ"ה בהל' ס"ת שכתב הרמב"ם ז"ל שדקדק בשעור האצבע והוא רוחב שבעה שעורות זו בצד זו אבל יש לידע באיזה שעורות שיערן שהרי אמרו בפי"ז דכלים דשעורה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית ומסתברא דההיא לענין עצם כשעורה היא והרמב"ם ז"ל באלו המצויות שיער בבינוניות שבהם. ועוד הביא שם מ"ש בב"י בה' ציצית סי' י"א משם מהר"י ן' חביב ששמע על טעם שעור כמלא קשר גודל כי יש באור' קשר גודל יותר מב' אצבעות ואינו עולה לג' אצבעות. וכת' הרב א"מ ז"ל שזה ששמע הרב ז"ל הוא נלמד מדברי רבינו יונה ז"ל שכת' באגרת התשובה שצריך שירחיק החוטין משפת הטלית קשר גודל ויזהר שיהיה בתוך ג' אצבעות נראה שאורך קשר הגודל הוא יותר משתי אצבעות ואינו עולה לשלש כמעט ולזה צריך להזהר ואמר ז"ל כי המציאות אינו מסכים לזה כי אין אורך קשר גודל עולה לב' גודלים וכ"ש אם נמדדים במקום רוחב הגודל כמו שכתב במרדכי וגם לא יסכים לרוחב ז' שעורות שכתב הרמב"ם ז"ל ומלא קשר גודל הוא מעט יותר מאצבע וחצי כשנמדוד הגודל ז' שעורות עכ"ד ז"ל. ואיברא שהמציאות מכחיש הדבר אם לא שיאמר דקשר גודל על קשר העליון מהגודל שאפשר שיהיה רוחב ב' אצבעות מהאמצעית ונ"ל דודאי אותו ששמע הרב מהר"י ן' חביב ז"ל מדברי רבינו יונה למדו מנוסח הלשון כמ"ש הרב א"מ ז"ל אבל ההלכה מקופחת דסתם אצבעות האמורות אצל שיעורים בגודל מיירי וההיא דר"ה בד' אצבעות קאמר וההיא דמקואות חוזרות למקומן קאמר. וכיון שהג' אצבעות הם שיעור בגד דחזי לעניים ג' על ג' בגודל הוא שיעור' ואם אורך גודל הוא יותר על ב' אצבעות נמצא שהוא יותר מב' שלישי בגד ולמה יקרא כנף לפסול אם תלאו שם. ועוד שהחו' מכחיש את הדבר אלא מ"ש רבינו יונה ז"ל ויזהר לא שהשעור קרוב אלא מלא קשר גודל הוא גודל וחצי שהוא שיעור חצי בגד דיותר על כן מקרי שפיר על כנף שא"א שיקרא כנף מחציו ולמעלה ויזהר שיהיה בתוך ג' שאם לא כן הוה ליה בגד ולא כנף כלל. ולפי שזה מעכב יותר כתב לשון אזהרה כאן כנ"ל ונחזור לענינינו שכאן משערין באצבע בגודל אדם בינוני לא מצומצמות אלא מרווחות מעט כדאמרינן בפרק קמא דערובין דשוחקות ולא עצבו' בעינן ונכון לשער במה ששער הרמב"ם ז"ל ז' שעורות לרחבן זו בצד זו. ודקדוק החשבון של אמה על אמה ברום ג' הוא מ"ש רבינו ירוחם בחשבונו כל אמה כד' גודלים כיצד כשתכה האורך על הרוחב כד' יעלה בידך אלף ושבע מאות כ"ח וכשתכה אותם על שנים ועשרים יעלו מ"א אלף תע"ב. ומה שכתב בש"ע הוא שהוסיף על כל אמה חצי אצבע הוא חשבון מ"ד אלפים קי"ח אבל חשבון זה הוא כשימדוד האדם הגודלים עצבים שדינן שיהיו שוחקות. ולזה כתב הרשב"א מה בין עצבות לשוחקות חצי אצבע לאמה ממה ששנינו במסכת כלים שתי אמות היו במקדש אחת יתירה על של משה חצי אצבע והשניה יתירה עליה חצי אצבע שהאומנים נוטלים בקטנה ומחזרים בגדולה שלא יבואו לידי מעילה אלמא בתוספות חצי אצבע יצאו מידי ספק ואם תמצא בתשובת הר"ם ז"ל בסופה שכתוב מ"ה אלף טעות סופר היא ואינה אלא מ"א ונתחלף ה"א באלף. נמצא למי שימדוד אצבעות שוחקות פי' מרווחות כדינן יעלה מ"א תע"ב ואם אינו יכול לעמוד על שיעור שוחקות וימדוד עצבות יוסיף חצי אצבע ויעלה מ"ד אלף קי"ח וסימניך בין דם לד"ם אם לא תדע לשער יפה תחשוב ד"ם לטהר' להוציא מד"ם טומא' אבל אם ימדוד כהוגן שוחקות יחשוב מ"א וסימן יש א"ם למסורת והיא המסורת שקבלו חכמים מים שכל גופו עולה בהם ושלום כת"ר יגדל נפש נאמנך הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4