שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ב׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 2

א׳החלק השלישי בספק ספקא דאפי' בשל תורה אזלינן לקולא כדפרכינן בפשיטו' בפ"ק דכתובו' גבי האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו אמאי ספק ספקא הוא ואוקמא באשת כהן דחדא ספקא הוא ובריש פרק התערובות אמרי' דשמואל אסר ס"ס ולא משכח תנא דס"ל כוותיה אלא ר' יהודה אלמא רבנן ס"ל דכל ס"ס מותר. והרשב"א בתשובה ת"א העמיק הרחיב בענין זה וביאר דאפילו היכא דאתחזק איסורא מתירין בו ס"ס ואפילו בע"א החמורה כדמייתי מטבעת ע"א שנפל לרבוא ורבוא לרבוא וכו' יעויין בדבריו בארוכה.

ב׳ואיכא למידק דאשכחן בהנשרפין המקדש נפל הקידוש וכו' מחט שהית' נתונה על החרס והזה עליה ספק על המחט הזה ספק על החרס והזה עליו הזאתו פסולה ומפרש בגמרא מצא איתמר פירש רש"י לשון מציאה כלומר דאיכא ספק ספיקא שאין ידוע אם בתחילה הזה וכו' וצ"ל דפרה שאני דבעי קידוש ודאי ולא ס' וכן מסורת מרבותינו בידנו ראשונים ואחרוני' ז"ל אלא שהמרדכי הביא בהחולץ שרבי' ברוך כתב על מעשה שהיה שנהרג יהודי א' והניח אשה ובן של קיימא וביום שנהרג מת וכו' איזה מהם מת תחלה ועמד האח וחלץ את האשה מספק הנה אותו האח רוצה ליקח אחות ס' חלוצתו ואחות חלוצתו היא מדרבנן וס' דרבנן לקולא והשיב ז"ל דבכמה מקומות אשכחן ס"ס לחומרא וכן בחד ס' דרבנן לחומרא. והרב הגדול מוהר"י ן' לב ז"ל הביא דברי המרדכי בתשובותיו בכמה מקומות פעם מוכיח' פעם חושש להם ואין ולאו ורפיה בידיה וכללי' אלו היו מחוששים בידינו ונתפקפקו.

ג׳אני בעניותי בא לדון לפניהם בקרקע שאין מכל המקומות הללו ראיה לסתור כלל התפוס בידינו יתד היא שלא תמוט.

ד׳המקום הא' הביא מההיא דאמרינן סוף פרק אלו מומין אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת ומוקמי' לה כר' יוסי בר' יהודה דאמר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס ומשום הכי אינה מתייבמת אע"ג דהוי ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס ושפיר מתייבמה ובענין זה היה יכול הרב ז"ל לדקדק מהא דקתני חולצת דמשמ' דלא שריא לעלמא בלא חליצה ואמאי נימא דשריא לשוק מטעם ס"ס ספק אם הוא אשה ואת"ל איש שמא הוא סריס וכי תימא לסריס לא חיישינן דאזלינן בתר רובא כדמייתי בר"פ בן סורר דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מדתניא בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה וכו' ואם בא עליה אח' מכל העריות שבתורה מומתין עליה והיא פטורה ואמאי אימא איילונית היא ואדעת' דהכי לא קדיש אלא לאו דאזלינן בתר רובא ורוב נשי' לאו איילונית נינהו הא ליתא דהא אמרינן הכא הואיל ואשתני אשתני ותדע דהא ר' יהודה ס"ל שאע"פ שנמצא זכר לא יחלוץ מפני שנראה כסריס ומשוי ליה ודאי סריס ולא פסל בחליצה במקום אחין ורבי יוסי בנו מחזיק ליה בספק ופוסל במקום אחין וכיון שכן יכולה היא לינשא ליה דהויא ליה ספק ספקא.

ה׳והמקום השני בסוף פרק בהמה המקשה דאמרינן התם המפלת מין בהמ' חיה ועוף ושליא עמהן בזמן שקשורה בהם אין חוששין לו אינה קשורה עמהן הריני מטיל עליה חומרי שני ולדות והא התם איכא ס"ס ספק היה ולד אחר בשליא ספק לא היה ואת"ל היה ספק זכר הוא ואמאי מטילין עליה חומר דנקבה.

ו׳תשובה שני מקומות האלו דרך אח' להם וסגנון אחת עולה לשתיהן וזו משנה שלמה היא במקומה בפ' המפלת ואין ידוע מהו תשב לזכר ולנקבה אין ידוע אם ולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנד' והא התם ס"ס הוא ספק אין שם ולד כלל ואת"ל היה שם ולד שמא זכר הוא ואמאי תשב לנקבה ושם ישבו התוספות קושיא זו וכתבו וז"ל אע"ג דהוי ס"ס תשב לנקבה שאי מטהרת לה מטומאת נקבה משום ס"ס הכי נמי נטהרנה אם ראתה בל"ד ומ"א מס"ס ולא ניחוש לזכר והוו תרי קולי דסתרן אהדדי ולעיל אהא דהריני מטיל עליה חומר ב' ולדו' פירשוהו שאם ראתה ביום ל"ד וביום מ"א איכא למימר נמי אימור לא ילדה כלל והוי במ"א שומרת יום ואפילו איכא ולד אימור נקבה ושתי ראיות דם טוהר הוא וא"א בתרוייהו למיזל לקולא דהוו תרתי דסתרן אהדדי ואזלינן בתרווייהו לחומרא עכ"ד. וכ"ת הא לא הוו תרתי דסתרן דאימור לא היה שם ולד ולאחר ז' טהורה ובראתה בל"ד ומ"א מטהרין לה כדין שומרת יום כנגד יום הא ליתא דבחד ספיקא לא אזלינן לקולא אם לא שנסתפק עוד ספק אחר וכשנטהרנה לאחר ז' מטעם דאם ולד הוא שמא זכר תו לא מצי למעבדה שומרת יום בספק שמא נקבה דהוו תרתי דסתרן. והשתא נמי בהכי מתרצה שפיר ההיא דבכורות דאשת טומטום דלא מתייבמה שאם אתה אומר מתייבמת מס"ס לומר שאם איש הוא אף אני אומר תנשא לשוק מטעם ס"ס שמא נקבה ואת"ל לזכר שמא סריס הוא וה"ל תרתי דסתרן דאין לומר ניזיל הכא והכא לקולא דאימור אשה הוא דבחד ספיקא לא מקילי' אם לא מכח הספק וסתרי אהדדי דומיא דהא דכתבו התו' גבי נדה ולא תימא שאני התם דבחדא איתתא הול"ל תרתי דסתרן שאותה אשה עצמה שטיהרת לאחר ז' משום דאימור זכר אתה מטהר בראייתה לאחר מ"א דאימור נקבה וממ"נ שימשה באיסור אבל באיש אחד לא משכחת לה דסתרן דאפי' טומטום זה יש לו שתי נשים וא' נשאת וא' נתייבמ' לא ביאתה של זו פוטרת את זו ובשני אנשים לא הוו תרתי דסתרן דאימור זה היה זכר וזה נקבה ואפי' תימא באיש א' ונשאת אחד מהם תחלה לשוק קודם שתתייבם צרתה מ"מ בב' גופין אזלינן הכא לקולא והכא לקולא בזו אחר זו דהא דאמרינן בפ"ק דפסחים שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך זה בא' מהם ועשה טהרות והלך זה בשני ועשה טהרות דבבאו לישאל זה אח"ז שניהם טהורים אע"ג דממ"נ א' מהם טהורות וא' מהם טמאות אין לחלק בכך דאפי' בשתי נשים קפדינן התם כגון אם אשה זו רוצה להקל על עצמה לאחר ז' על סמך שלא יארע לה בל"ד ובמ"א ואם יארע ינהוג לחומרא אפ"ה אסרו וגזרו לילך הכא לחומרא והכא לחומרא וכי תימ' דהתם גזרו שמא יבואו להתיר באשה אחת הכא נמי איכא לגזר משום אשה אחת שמא תנשא לשוק ותתאלמן או תתגרש ותנשא ליבם.

ז׳המקום השלישי בפרק אלו טרפות ההוא שרקפא דספק דרוסות דאת' לקמיה דרב שדרינהו לקמיה דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופרכינן ונזבנינהו לעכו"ם ומשני דילמא אתי לזבונינהו לישראל והא התם דאיכא ס"ס שמא נדרסו שמא לא נדרסו ואם תמצא לומר נדרסו שמא לא ימכרם העכו"ם לישראל.

ח׳תשובה זו אינה תורה כיון דהשתא דאיתנהו קמן אסירי משום ס' דרוסה ליכא גבן אלא חד ספיקא וספיקא דאורייתא לחומרא לא שרינן להו לכתחלה לזבונינהו לנכרים דילמא מזביני להו לישראל וספקי' להו ספק דרוסה וגבייהו נמי ליכא אלא חד ספיקא דכי מקלינן בס"ס היינו כשאצל זה האוכלן איכא תרי ספיקי דהתירא קאכיל דס"ס רחמנא שריא וטעמ' דבחדא ספקא הויא כמו פלגא ופלגא ובתרי ספקי הויא ליה רובא ומדאוריית' אזלינן בתר רובא לקולא אבל השתא ישראל האוכלן ספק איסורא קאכיל הילכך לא מזבינן לנכרים דלמא ספינן איסורא לישראל בידים ולא מבעיא לרבוותא דאמרו ספק איסורא מדאורייתא אסירא אלא אפילו להרמב"ם וסייעתו דאמרי ספק איסורא רבנן הוא דאסרוה לא ספינן להו איסורא בידים ועוד אפילו אי לגבי האוכלן היה ס"ס כיון דהשתא דאיתיה קמן ליכא אלא חד ספיקא לא עבדינן בידים דלהוו תרי ספיקי דהא רובא נמי רחמנא שריא ואפילו הכי אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה ע"י רובא הכי נמי אסור לגרום היתר ע"י ספק ספיקא וכהאי גוונא אמרינן בפסחים ההוא ארבא דטבע בחישתא סבר רבא לזבוני לעכו"ם הקשו ליה דילמא הדרי זבין ליה לישראל אף על גב דחיטין שנבללו איסורא דרבנן גרידתא אית בהו כמ"ש הרמב"ם בפרק ה' מה' חמץ וכי זבין ליה לעכו"ם הוי ספק אם ימכרנו לישראל ואימא ספקא דרבנן לקולא אלא לכתחלה שאני ועוד ראיה מדאמרי' בריש כתובות בתולה נשאת ליום הד' שאם הי"ל טענת בתולים משכים לב"ד ומוכח התם דעיקר תקנה משום אשת כהן א"נ אשת ישראל פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דהו"ל חד ספקא מ"ה תקינו רבנן לכולהו שינשאו בד' ואימא ינשאו בכל יום דהו"ל ס"ס אם תנשא בתולה ואת"ל לא תנשא אכתי איכא ספקא אחרינא אלא הא מילתא ליכא.

ט׳המקום הרביעי בפרק עשרה יוחסין אמר רבה דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ואי אזיל איהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלת איהי לגבייהו דהו"ל קבוע והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ס' יבא וכו' והתם נמי איכא ס"ס דילמא אזיל איהו לגבה ואת"ל דאזל איהי לגבייהו אימור לגבי כשרים אזלא ולמה לי לאתויי מקרא.

י׳תשובה אף זו של כת קודמין היא שהריטב' בחדושי קידושין שלו הקשה למה לי קרא ת"ל דתרי ספיקי לקולא אפילו בדאורייתא ולא למד ממנה דלא סמכינן ס"ס לקולא אלא בלשון קושיא אמרו והניחה בצ"ע וראיתי מי שרצה לרפאות שבר קושיא זו על נקלה שכתב דכולה חדא ספיקא היא דאת"ל לפסול נבעלה תו לא מהני אי אזלי אינהו לגבה וזה נוטה למ"ש דס"ס שאינו מתהפך לא מקרי ס"ס וליתא הכא דכיון דרוב כשרים אצלה ליכא לספוקי כלל דילמא לפסול נבעלה דרובא דאורייתא הוא ולא נכנסנו לספק בה אלא אימור אזלא איהי לגבייהו דהו"ל קבוע וה"ל חד ספיקא דדילמא אזל איהו לגבה ומרובא פריש. ואת"ל אזלא איהי לגבייהו אימור לכשר נבעלה. ולי הוקשה עוד בהדא שמעתא דכיון דרבה לא אתא לאוכוחי אלא דשתוקי כשר מן התורה דספק ממזר הוא למה לי' לאתויי דרשה דבקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא לכך נראה דעיקר מאי דאתא רבה לאשמועינן היינו שמותר אף בממזר ודאי וה"ק דבר תורה שתוקי כשר אפילו ספיקן בודאן ואע"ג דאיכא תרי ספקי להכשיר מ"מ לאו ממזר ודאי מיקרי וכי היכי דשרי חד ספיקא אע"ג דבעלמא דיינין ליה לחומרא הכי נמי שרינן להאי דאית ליה תרי ספיקי להכשירו עם ממזר אף ע"ג דמסברא היינו מעמידים אותו בחזקת כשר מ"מ ספק מיקרי דכל ספ' דרחמנא שריא אין לחלק בה בין חד לתרי ספיקי כדאשכחן בס' ר"ה דטהור וס' רה"י טמא ותנן כשאתה יכול להרבות ספיקות וספקי ספיקות ברה"י טמא בר"ה טהור ודרשא דודאי ממזר הוא דלא יבא וכו' לא איצטריך אלא היכא דהוי חד ספקא להכשירו בבת ישראל כגון דידעינן דאזיל איהו לגבה כי היכי דשרינן בסמוך מהאי קרא אסופי אע"ג דליכא אלא חד ספיקא ואתא לאשמועינן בתרי ספיקי דמותר בממזרת מדרש' דבקהל ודאי וכו' ורבינו ברוך ז"ל שהביא מקומות אלו שהלכו בהם להחמיר לא הביאם ללמוד מהם לבעלמא שלא נתיר בס"ס שהרי הוא עצמו כתב שכל ס"ס דאורייתא הוי כמו חד ספיקא דרבנן דאזלינן ביה לקולא אלא הראה שיש מקומות שהלכו בס"ס לחומרא וכן בספיקא דרבנן וכל חד וחד מטעמיה מתפרש בדוכתיה הילכך צריך לעיין בכל מילתא שלא יהא בחד מהנך דוכתי ואותה שהביא מפ"ב דביצה דכלי שנטמא בערב י"ט אין מטבילין אותו בין השמשות אף על גב דענין מתקן מנא ודאי דרבנן הוא לא ידעתי מה הוצרך להביא מברייתא דביצה ולאו משנתינו היא בסוף פרק במה מדליקין שנינו ספק חשכה אין מעשרין את הודאי משום דמחזי כמתקן ויראה לי דהתם גבי טבילה איצטריכא ליה משום דבעי הערב שמש ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מיירי כדמשמ' התם א"נ משום פלוגת' דר"ש שזורי מייתי לה התם וכ' רש"י ז"ל שם קסבר גזרו על השבות אפילו בין השמשות ומדכתב רש"י קסב' משמע דלא קי"ל הכי ותימא הוא דודאי סתם מתניתין היא והכי נקטינן ונר' משום דבפ' בכל מערבין אמר ר' כל שהוא משום שבות לא גזרו ואמרינן נמי התם דמערבי' עירובי תחומין בין השמשות גם אהא דמייתי בגמרא אמר רבא מפני מה אמרו דאין טומנין בדבר המוסיף הבל גזירה שמא ירתיח א"ל אביי אי הכי בין השמשות נמי ניגזור א"ל סתם קדרות רותחו' הן דמשמע דבלא טעמא דרותחות הו"ל למיגזר בין השמשות וכתב רש"י שבות היא ותנא דמתני' דגזרו על השבות בין השמשות משמע דאיכא מאן דסבר דלא גזרו והיינו ודאי רבא דפ' בכל מערבין ומיהו הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מה' שבת העמיד הא דלא גזרו על השבות היינו לדבר מצוה אבל לדבר רשות גזרו אף בין השמשות ורש"י ז"ל ס"ל דאדרבא פליגא ומ"מ ק"ק דמאי מייתי רש"י ממתניתין דמעשרין שאני הכא דאיכא למימר דכיון דגזיר' הוי איכא למיגזר שמא ירתיח בזמן שהוא ספק של תורה בין הכי ובין הכי שבות דרבנן עשו לו חיזוק כשל תורה אף בין השמשות שהוא ספק ובפ"ק דפסחים גבי תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואמר כל קבוע כמחצה על מחצה כתב הרא"ה ז"ל טעמ' דמחמרינן בספיקא דרבנן לפי שבדיקת חמץ תחילתה על הספק וכן דעתו של הרמב"ם בפ' ב' שפסק להחמיר אלא שצריך לחלק מה בין זו לב' צבורין אחד של חמץ וא' של מצה דמדמינן לה לב' קופות שאני אומר דקאמר אטו בדיקת חמץ דרבנן היא ומדמה להו לספק תרומה דרבנן ולא מחלקינן בבדיקה משום דתחילתה על הספק נעש' והראב"ד ז"ל שם חלק ואמר לא אתמרא הא מילתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיקה ספיקא דרבנן היא וראיתי בפ' בנות כותים דמייתי על ו' ספיקות שורפים את התרומה שכתבו התוספות ומכאן קשה על מ"ש רש"י בפ"ק דשבת על הך ברייתא דו' ספיקות על ספק מי רגלים שפרש"י שם שהוא ס"ס דהכא משמע דעל ס"ס אין שורפין ומיהו אין להשוות גזרות חכמים דפעמים נראה להחמיר אפילו בס"ס ור"ת פי' דליכא אלא חד ספיקא דליכא לספוקי בישראל ולמדנו לפרש"י דפעמים נר' להם להחמיר אפילו בס"ס ולר"ת לא הוי אלא חד ספיק' וגם לרש"י גבי גזרות חכמים דוקא קאמר שאינן למידות זו מזו אבל היכא דליכ' גזרה מדין ס"ס לקולא. וצריך לעיי' במה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות שבת דאיבעיא לן בגמ' לא התנו מעיקר' מאי ופסקה הרמב"ם ז"ל לחומר' אמנם הרא"ש ז"ל פסק לקול' דמילתא דרבנן היא והכי קי"ל בחלוצה דתניא בשלהי גיטין אין חוששין לה כדמייתי בהלכות וכן פסק הרמב"ם בפ"יז מהלכות א"ב משום דחלוצה לכהן דרבנן והרא"ש כתב דאין הפרש בקולות בין גרושה לחלוצה חזרנו על כל הכתוב לעיל שמוכח ממה שאמר רש"י ז"ל בפ' בנות כותים שלא כל הגזרות שוות ומשם אני אומר שלא הזכיר אותם המקומות רבינו ברוך ז"ל אלא להעיד שלא כל הדברים שוין שהרי במקצת מקומות החמירו בהם וצריך לדקדק בכיוצא בהם וכל שאינו דומה להם הרי אנו חוזרים לכללים שמסרו בידינו רבותינו וקבעו בהם מסמרות אמרות ה' אמרות טהורות.

י״אוצריך להתיישב בזו שהביא בספר הליכו' עולם ומטו בה משם הריב"ש בשם התוספות דכל ס"ס שאינו מתהפך דנין אותו לחומרא ואמר כגון ס' נכנס שרץ ס' לא נכנס ואת"ל נכנס ס' לא נגע שאם תאמר בהיפך לא יש שתי ספקו' שאת"ל ס' נגע ס' לא נגע תו ליכא למימ' ס' לא נכנס והך כללא לא בדיק לן ולא קבלנו אותו מרבותינו בעלי התוס' אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים אלא איפכא שמעינן להו בכמה דוכתי חדא בההיא דס"פ בהמה המקשה גבי שליא שיצתה עמהם הקשו אמאי אמרי דשליא אסורה באכילה כיון דאפשר בלא ולד דשמא נימוח והא ס"ס שמא אין כאן ולד אחר ואת"ל יש כאן שמא אין בתוכו מקצת רוב ולד ובספ"ק דבבא קמא משמע דבס"ס שרי דדייקי' מיניה טעמ' דאין מקצת שליא בלא ולד הא יש מקצת שליא בלא ולד הו"ל למשרי מטעם ס"ס ותירצו דבברייתא דקתני שמא נמוח היינו בשליא הבאה אחר הולד וההיא שריא באכילה מטעם ס"ס ולעיל דאסרינן שליא באכילה איירי בשליא הבאה קודם ולד דאיכא למימר התם אין שליא בלא ולד וליכא אלא חד ספיקא ועוד תירצו דאסרי' באכילה משום דגזרינן מקצתה אטו כולה אלו דבריהם ז"ל והא ההוא ס"ס לא מתהפך כלל באת"ל דאי מספקא לך שמא יצא רוב ולד תו לא שייך לספוקי אם יש שליא בלא ולד.

י״בותו בפ"ק דכתובות דאמר רב יהודה אמר רב האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה והקש' בתוס' והא ס"ס ספק אם הוא בקי בפ"פ ואת"ל בקי ס' ברצון וחשיב להו ס"ס אע"פ שאינו מתהפך ובפ' כל הצלמים תנן המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרים ומפרש בגמרא משום דאימור עבדום אימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום. ומיהו הא איכא למדחי דהכי קמספקא ליה ס' נשתברה מאליה ס' שברוה בידים ואת"ל נשתברה מאליה אימור לא נעבדה מתחלה וההיא דבכורות ונדה דמטילין עליה חומר שני ולדות אע"ג דלא מתהפך כתבו התוס' דקרינן ליה ס"ס והי' ראוי להקל אי לאו משום דהוי תרתי דסתרן.

י״גותו אשכחן בשלהי פ' הנשרפין גבי ולד נוגחת שנתערב באחרו' ואחרו' באחרו' כונסין אותם לכיפה וכו' כתב התוס' הכא אין לחוש אי גרסי' הכי ואחרו' באחרות דאסר ס"ס דהך ברייתא כר' יהודה אתיא ובפ' התערובו' מסקי' דר' יהודה אסר ס"ס וכתב שיש מפרשים דמיירי שנתערבו כל האחרים באחרים דליכא אלא חדא ספיקא הרי שם דאלו אמרת ספק זה עצמו ולד נוגחת תו ליכא לספוקי מידי ואיכא למימר כי אי אתה יכול לומר שזה ולד נוגחת כיון שהיו שם ב' תערובות.

י״דעיין במהריב"ל ח"ב בסי' ס"ח בענין סתם כלי עכו"ם שכ' התוס' בפ' אין מעמידין בסוף ד"ה אי משום גיעולי עכו"ם נט"ל הוא שפסקו רש"י ור"ת ור"י להתיר והיינו טעמא לפי שהוא ס"ס ספק נשתמשו בו היום או אתמול וא"ת היום שמא הוא דבר שפוגם ומהריב"ל כתב שהוא ס"ס שאינו מתהפך והרמב"ם בפי"ז מה' מ"א אסר פולין ועדשין שלהם משום גיעולי עכו"ם וע"ש. ועיין בפ"ק דקידושין גבי ס' ערלה בא"י דאסור ככרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו שכ' הר"ן שעל פתח הגן ליכא אלא חדא ספיקא ואסור משמע דברחוק שרי מטעם ס"ס ועיין במהרשד"ם קצ"ג.

ט״וותו אשכחן בס"פ השולח גבי ס"ת שנמצא ביד עכו"ם אמרי' לא יגנז ואמרי לה קורין בו וטעמא דמ"ד קורין בו פרש"י משום דס"ס הוא שמא ישראל כתבו ואת"ל עכו"ם כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עכו"ם והתם את"ל דנכתב לשם עכו"ם תו לא מצית לספוקי ס' ישראל כתבו וקי"ל כלישנא בתרא דקורין בו וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' תפילין וא"ת כיון דלא חיישינן אלא שאם נכתב לשם עכו"ם מה לנו להסתפק במי שכתבו דמה לי כתבו עכו"ם מה לי ישראל הא כיון דנמצא ביד עכו"ם יש לחוש שמא נכתב לשם עכו"ם וליכא אלא חדא ספיקא וי"ל כיון דשכיח שהעכו"ם לוקח מישראל או שמצאו מישראל שנאבד ואפשר נמי שעכו"ם אחר כתב לו או הוא עצמו כתבו ה"ל כותב תורה ישראל ועכו"ם כפלגא ופלגא וכיון דבעכו"ם גופייהו יש מקום שאינם כותבים לשם עכו"ם אלא להתלמד בו הוי השתא כותבי' לשם עכו"ם מיעוט' ולא חיישי' ליה והיינו טעמא דמקילי בתרי ספיקי' דה"ל כמיעוט' אע"ג דלא מתהפכי ההיא דשליא דכיון דספק דיש שליא בלא ולד א"כ כשיצתה כולה איכא חדא ספיקא וה"ל כפלגא ופלגא בשיש ספק אם יצתה רובה ה"ל מעוטא. ועוד נמצא בפ' המגרש להריטב"א אם נתן עליה קלא דאקדשה קידושי ספק כגון ס' קרוב לו ס' קרוב לה שכ' ואע"ג דאי הוה איכא סהדי דהכי הוא אסרי' לה לעלמא השתא דלא אתחזקה מילתא אלא בקלא לא אסרי' לה מ"ט תרי ספיקי נינהו דלמא קלא לאו קושטא הוא ואת"ל קושטא אימור קרוב לו ותרי ספיקי דאורייתא לקולא עכ"ל. והרי אלו אינן מתהפכים ובכפ' דחק נגרא בגויה נשרוף חרדלא שהנדון עצמו שהביאו בו דוגמא בעל הליכות עולם כגון ס' נכנס שרץ ס' לא נכנס ואת"ל נכנס ס' לא נגע ואמר שלא יקרא ס"ס לפי שאינו מתהפך הא אשכחן בפ"ק דפסחים דאמרי' ס' על ס' לא על היינו בקעה ובפלוגתא דר' אליעזר ורבנן דתנן הנכנס לבקעה וכו' עד שהיה ר' אליעזר אומר ס' ביאה טהור וכת' התו' פר"י דבס"ס פליגי וכן פי' ר"ת בעכו"ם פ"ב ונראה לר"י דטעמא דר' אליעזר דמטהר התם משום דלא גמרינן מסוטה לטמא ברה"י אלא בספיקא אחת כי סוטה אבל בתרי ספיקי לא ורבנן סברי כיון דמן הדין אפי' בספיק' אחת היה לנו לטהר דאוקמה אחזקת טהרה וא"ה טמא ה"ה אפי' בתרי ספיקי הרי בנדון עצמו שאמר דלא מקרי ס"ס בין לרבנן בין לר"א חשיב שפיר תרי ספיקי אלא דרבנן מטמאים מטעם דס' טומאה ברה"י גז"ה היא הנלע"ד יוסף בכמה"ר משה מטראני זלה"ה.