שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה כ״גTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 23

א׳שאלה ראובן קפץ בכעסו ואמ' שיהיה נזיר כשמשון בכל תנאיו אם ישב בבית א' עם חמותו ובתוך כך בא ת"ח אחד והיה חוסמו ואומר לא תחטא ולא תנדור והוא בסוף דבריו בתוך כדי דבור אמר נחמתי וחוזרני בי. יורנו רבינו מה דינו.

ב׳תשובה בשלהי נדרי' אמרי' תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועע"א ומקדש ומגרש וכתב הר"ן ולא ידענא מ"ש הני. ונראה בעיני דבשאר מילי לא החמירו כולי האי שכשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו לחזור בתוך כ"ד אבל הני כיון דחמירי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה. וראיתי להרמב"ן ז"ל בפי"ז כתב משם ר"ת דתקנתא היא דתקינו רבנן משו' תלמיד הלוקח מקח ופוגע בו רבו שיכול ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי בר מהני ולא ניחא לי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום עשה אלא ודאי כדאמרן. ואיברא דטעמא של רבינו תם תמוה כמ"ש הר"ן ועוד לא ראו לעשות תקנה אלא בדברים אלו ועוד למ"ד בפרק מרובה כדי שאלת רב לתלמיד אטו תקנת' לתלמיד עבוד. והתוס' הביאו דר"ת שם במרובה והקשו דאין מתישב טעם זה לענין קריעה ששמ' שמת וקרע ואח"כ מת בתוך כדי דבור יצא מידי קריעה ואם לאו לא יצא דמה שייך שיעור זה לענין קריעה ושמא לענין קריעה הקלו. ואפשר שטעם ר"ת בתקנתא דרבנן היינו השעור שנתנו חכמים לחזרה דאם סמוך לגמר דבריו חזר בו ודאי מהני אלא עכשו ששהה דילמ' נמלך הוא ועכשו רוצה לחזור בו אלא שפעמים בני אדם חוזרים בם ושוהים מעט ואינו חושש לפרש מיד. ואילו ראינו שהיה מתעסק וראה רבו ונתן לו שלו' הוי כמתוך דבור אלא ששהה שהוזקק לתת שלום לרבו ועכשו באדם אחר שלא חזר בו בגמר דבריו איכא למיתלי שנתעצל בדבר עד כמה עד כדי שאלת תלמיד לרב דאורחא דאינשי כשיעור הזה אבל טפי מהכי לא שהי איניש שמעולם לא ראינו מי שעשה בכך. ובכך יש טעם לדברים האלו החמורים דלא אמרי' בהו דתוך כדי דבור כדבור דמי דאם איתא שחזר בו לא היה לו להשהות כלל ולא עביד איניש למשהי בכי האי מילתא והאי דשתק נתרצה והשתא נמלך כנ"ל. מיהו לענין קריעה לא שייך האי טעמא דהא ליתיה בחזרה אלא בקריעה הקלו כדכתבו התוס' ולענין נדרים יש ללמוד בהדיא מדמייתי בפ' מרובה מתני' דתמורה תמורת עולה ותמורת שלמי' ה"ז כתמורת עולה דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוון מתחלה דבריו קיימים אם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הר"ז תמורת עולה. והוינן בה נמלך פשיטא ואמר רב פפא נמלך בתוך כדי דבור קאמרי' והרי פסקינן דלכתחלה דתוך כדי דבור כדבור דמי והיינו כמ"ד כדי שאלת שלום תלמיד לרב. ומאחר שזה חזר בו כדי שאלת תלמיד לרב הרי בטל את נדרו.