שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ל׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 30
א׳שאלה אשה שבדקה עצמה ומצאה בעד שלה דם סמוך לתשמיש שנים או שלשה ימים אחר התשמיש והיתה פורשת מחמת כן עד שנודע שבעלה היה שותת דם מפי האמה וכן לאחר תשמיש בדקו וראו דם יוצא עם של זרע ושאלו הרופאים על הענין ובקשו לעשות לו תרופות. ועתה יש להסתפק אם ניחוש לדם הנמצא בעד שלה לומר שמא רואה דם מחמת תשמיש ואם תמצא לומר שלא נחוש הואיל וידענו שהדם בא מהבעל אם אחר שלשה ימים שהיתה פולטת ש"ז מוצאה כתם גדול אדום ונראה לה שהיא הפליטה שהיתה רגילה לפלוט והראיה שעכשו אין לה פליטה אחרת חוץ מזו ומה שהוא אדום הדבר ניכר שהוא מהדם שהבעל מוציא עם ש"ז בעת שהוא נזקק לה.
1
ב׳תשובה מצינו להרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הרב בב"י סוף סימן ק"ץ מי שיצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם ופעמים בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה ובשעת תשמיש נמצאו בעדי האיש והאשה טפות דמים גם לאחר כשהאיש מקנח חוזר ומקנח מוציא טפות דם דרך פי האמה אם יש לחוש בספק נדה וכו' והשיב מסתברא דתולה היא זו כיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם וכו' כדתניא הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם אחת ושתים וכו' ואם יש לה מכה תולה במכתה וכיון שכן אף בנדון דידן תולה בזה שאין לך תלייה גדולה מזו לתלות בה ע"כ לשונו. וכן הביאה הרב מהר"י קארו ז"ל בפסק הלכה מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה עד כאן וממנה יש ללמוד למה שמצאה בשעת תשמיש ואף למה שמצאה לאחר שני ימים או שלשה שיש לתלות בבעלה מאחר שהזמן מופלג משעת תשמיש שאין לנו אלא מה שאמר באותם הימים שהיה מקום לומר שהואיל וזמן ראייתה מופלג מזמן שאנו תולין בו שהוא בשעת תשמיש לא תלו בכהאי גונא שאין לנו אלא מה שאמרו חכמים תולה במכה דלאלתר וכן אמרו אין מחזיקים לתלות ממקום למקום הכי נמי אין להחזיק מזמן לזמן הנה ידים מוכיחות מאחר שהוחזק האיש שמוציא ש"ז אדום כדם ועכשו אני אומר דם שנבלע הוא דם שנפלט כיון שיצא בזמן שהוא רגילה לפלוט יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2