שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ל״אTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 31
א׳וששאלת על הספר תורה שנמצאת היריעה שלו קרועה ותפורה ביותר מחמש שטין.
1
ב׳תשובה הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא על פי תשוב' הריב"ש ז"ל ומה שגמגם בדברי מהרי"ק ז"ל שהביא בבית יוסף שנראה שחלוק על דברי הריב"ש נראה דלא פליגי שלא הכשיר מהרי"ק ז"ל ביותר משלש שיטין כלל אלא בא ללמד על חסרון שביריעה אם יועיל לטלות קלף על החסרון ולכתב עליו לפי שזה לא הוזכר בגמרא נקב שיש בו חסרון וצריך לכתוב על המטלית ואפשר שאפילו בשיטה אחת יפסל. והרב ז"ל כתב כן להעמיד את המנהג להכשיר בזה אבל ביותר משנים בישן ושלשה בחדש לכולי עלמא פסול וזה ברור מאד בלשונו.
2
ג׳אבל ראיתי למהר"ם אלשקר ז"ל בסימן צ' הביא משם הרב רבי' דוראן ז"ל שהכשיר ביותר משלש שיטין ושלח לו הרב הריב"ש ז"ל מנין לו ראיה להכשיר ושלח לו דהא אסיקנא אפי' בתוך שלש לא יתפור לאו דוקא שלש שכן דרך הגמרא כשאומר מספר מועט ומוסיפין עליו לאו דוק' אותו התוס' והביא מההיא דפרק הבע"י מל האחד ומת השני ומת שלישי לא תימול וכו' ואף מהר"ם אלשקאר ז"ל הביא מפרק שני דגיטין רבי יוחנן אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ופשיטא דעשרה לאו דוקא אלא אפילו טובא ואמר מהר"ד ז"ל שהסכים הריב"ש עמו בהכשרו ונראה דמשתק קשתיק ליה דאי אודויי קמודי ליה הי"ל לכתוב חזרתו בתשובה ועוד תמ' אני אם קבלה מיניה שהרי אין לנו כן דאף הריב"ש ז"ל כתב שאפילו תימא שהלשון שבגמרא לאו דוקא כתב דאפשר לפרושי דבחדתא לית לן בה כלל ואפילו ביותר משלש אין ס' לומר כן וכתב וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב אבל אם נכר הגויל שהוא מעופץ תופר אפילו קרע הבא בתוך שלש דמדהוסיף הרמב"ם ז"ל על לשון הגמרא ולא אמר אבל בעפיץ תופר בכל ענין משמע דס"ל דדוקא שלש קאמר גם דקדק מלשון רש"י שכתב אמאי דבעי בגמר' בין דף לדף מהו פירוש שאילו היה בכתב היה יותר מג' שיטין הרי שלא הוכיח הרב ז"ל מלשון הגמר' דהוי דוקא דהא לית לן קאמר אלא מן הלשון שהוסיף הרמב"ם ז"ל אלא אפי' קרע הבא בתוך שלש והביא מההיא דפ' היה קורא אבל לאחריו אפי' מיל אינו חוזר ומוכח דפחות ממיל חוזר. ומההיא דפ' מי שמת אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר וכו' בזו חלוקי' עליו הרב דוראן ז"ל לומר דבכל דוכתא דקאמר אפי' לאו דוקא ואני רואה שהרמב"ן ז"ל מסכי' לדברי הריב"ש ז"ל ממ"ש הר"ן ז"ל בפ' אלמנה נזונית בההיא דאם עשו אגרת בקורת ביניהם אפי' מכרו שוה מאה במאתי' וכו' דוקא הוא אבל יותר על זה מכרן בטל והביא ראיה מההיא דפ' מי שמת דפריך פשיטא ביום תנן ש"מ כל כי האי לישנא דוקא היא אע"ג דתני אפי' הרי כל הני רבוותא סברי כהריב"ש וליתיה להא כללא דכייל הרב מהר"ר דוראן ז"ל והר"ם אלשקאר ז"ל שדרך הגמר' כשמזכיר מנין ומוסיף עליו לאו דוקא אותו התוספת והביא ראיה מההיא דפרק הבע"י מל א' ומת הב' ומת ג' לא תמול ולאו דוקא שלישי אלא ה"ה רביעי וחמישי. ותמהני על ראיתו זו דהיכי שייך לומר הרביעי וחמישי תמול ומי מוציאה מידי ספק ואם מל השלישי ונתקיים אפשר שנתבטלה חזקתא קמייתא ותמול מכאן ולהבא ולא דמי לווסתות ולשור המועד דבעינן שיחזר בו ג' פעמים בחזרה דהתם בקביעות ווסת תליא מלתא. וההיא דפ"ב דגיטין דמייתי מהר"ם אלשקאר איכא למימר דודאי אפי' עד עשרה דקאמ' ר' יוחנן לאו דוקא אלא דקאי אמאי דמעיקרא בעי למימר ל"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא קאמר ר' יוחנן אפי' עד עשרה והנה דברי הרמב"ן ז"ל מסייעי' לדברי הריב"ש אבל הרב מהר"ם אלשקאר הביא מתשובת רבינו שמשון שנ"ץ ז"ל דכיון דשרינן בשלש ה"ה בארבע מ"מ נראה שרש"י והרמב"ם ז"ל חלוקי' בדבר ומאחר שאנו רואים שרבותינו לא ס"ל האי כללא דאפי' כדמוכח מההיא דפי' מי שמת דקאמ' גמרא פשיטא דינר תנן יש ללמוד זכות על ס"ת זה שלא לפוסלו.
3