שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ל״דTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 34
א׳נשאלתי הלכה למעשה בוורדין הללו אם יש בהם דין ערלה לפי שמנהגם שכל שנתים ימים או שלש עוקרים אותם ושותלים אותם כל נצה ונצה בפני עצמה נמצא שכל ימיהם אסורים משום ערלה ואפי' תימא דעכו"ם שרו דחשיב ספק ערלה בח"ל מה שגדל בשל ישראל מהו.
1
ב׳והשבתי להם מתוך משנתנו דפ"ו דשביעי' הוורד והקטף והלוטם יש להם שביעי' וכו' ואמרתי דבגמ' נדה משוי' שביעי' לערל' ומ"מ אמרתי דהא מלתא תליא בפלוגת' דרבוותא דאיפליגו לענין ברכה שהרמב"ם ז"ל כתב מברך עליהם בור' עצי בשמים אלמא לאו למאכל עבידא וגבי ערלה כל עץ מאכל כתיב וכן מדברי רבינו האיי גאון ז"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בפרק כיצד מברכי' בחדושיו ולהראב"ד דמברך הנותן ריח טוב בפירות חשיב פרי כיון דאוכלי' אותו במרקחת ועץ מאכל קרינן ביה וכן לענין ברכה באכילתם שהרא"ש כתב בורא פרי האדמה משמע ליה דלאו פרי הוא אבל הכל בו הביא דהאוכל ורד ושותה מי ורד מברך בורא פרי העץ ובפר' כיצד מברכי' משמ' דענין ברכה וענין ערלה שוין מדאמרי' גבי צלף של ערלה זורק את האביונו' ואוכל את הקפרסי' ודייקי' מדלגבי ערלה לאו פרי נינהו לא מברכינן עליה בורא פרי העץ וכיון שכן הו"ל ספק ערלה בחוצה לארץ דשרי וראיתי לרב מהר"ר שמואל די מדינה זלה"ה סי' קצ"א שהחמיר לנהוג בהם דין ערל' וכתב דמדברי הגאוני' שכת' בפלפלי' דביבשת' לא מבר' עלייהו כל עיק' וברטיבתא מברכין עלייהו ב"פ האדמ' ועכ"ז יש דין ערל' בפלפלין ה"ה בוורדין שאפי' דלענין ברכה מברכין ב"פ האדמה ערלה נוהגת בהם ואני תמיה דמה ענין זה לזה שהפלפלין ודאי עץ מאכל הוא והגרגרין הם הפרי אלא שטעם עצו ופריו שוין ומיהו לא מברכי' עלייהו כשהם יבשים כל עיקר דלא חזו למאכל באנפי נפשייהו ולא מתהני איניש מינייהו דאפי' לענין אכילה בי"ה פטור כדאמרי' כס פלפלי ביומא דכפורי פטור וכן זנגבילא יבשה וכיוצ' בה דלא חזו לאכילה כלל לא מברכי' עלייהו כל עיקר וכשמתבלי' בה' את התבשיל תבשיל עיק' ומבר' על העיקר ופוטר את הטפלה וברטיבת' דעבדיה כעין הומלתא שעושי' מעשה רוקח דחזי לא מברך עלייהו ב"פ העץ משום דלא נטעי להו אינשי להכי אלא ליבשן לצורך תבלין ומברך ב"פ האדמה כשם שמברך על השקדים המתוקים הרכים אבל בוורדי' אם אית' דחשיבי פרי היכי מברכי' עלייהו ב"פ האדמה הרי פרי עץ הם אלא לדבריהם אין זה עיקר הפרי אלא כשאר פרחי אילנות הנושרים ולא נבראו אלא לשמור הזרע שבתוכו ולדידהו אין בהם דין ערלה עיין ברבינו שמשון בשביעית.
2
ג׳עוד כתב שמצא אחר כך תשובת הרשב"א ז"ל שהשיב שהוורדין דין ערלה יש בהם מדתנן בפ"ו דשביעית הוורד והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית ובפ' בא סימן אמרי' מאן תנ' קטפא פירא ר' אליעזר דתנן במסכת ערלה המעמיד בשרף הערלה אסור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בשרף עלין בשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסו' מפני שהוא פרי אלמא ערלה ושביעית שוין ומה שנוהג' בו שביעית נוהגת בו ערלה והרי זה חוזר ומתגלגל עלינו דא"כ תקשי לרבוותא דאמרי מברך על ריחם בורא עצי בשמים ועל אכילתם ב"פ האדמה מאחר שהם פרי יברך עליהם ב"פ העץ ועל ריחם ברוך שנתן ריח טוב בפירות אלא יש לחלק דגבי שביעית אפי' מידי דלאו פרי הוא נוהג בו שביעית הואיל ונאכל בכל ענין בין חיים בין כבושים בין מבושלים אחד מאכל אדם ואחד מאכל בהמה אבל גבי ערלה כתי' וערלת' ערלתו את פריו במה שהוא פריו תלה רחמנא וקליפי ערלה אסורים מרבוייא דאת פריו הטפל לפריו שהוא שומר לפרי אבל מידי דלאו פרי ולא שומ' אעפ"י שנאכל אין בו משום ערלה כדתנן לולבי גפנים מותרי' משום ערלה ואילו גבי שביעית תנן לולבי זרדין והחרובין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית יש להם ביעור ולדמיהן ביעור לולבי האלה והבטנה והאטדים יש להם שביעית וכו' וכל הני נאכלים בעודן לחין ואינן פרי של האילן ואעפ"כ שביעית נוהגת בהם וה"ה לוורד למאן דאמר דלא פרי הם אלא לצורך הזרע שבתוכו כיון שנאכלין ע"י מרקחת ונכבשים בשמן יש להם שביעית וביעור אבל לענין ערלה לאו פרי הוא ולא שומר לפרי נינהו ושרו ואולי הרשב"א ס"ל כמ"ד שהוורדין הם פרי ומברכי' עלייהו בורא פרי העץ ועל ריחם הנותן ריח טוב בפירות ובפלוגת' דרבוות' תלייא והכי משמע מדבריו בפ' כיצד מברכין שהביא דברי הראב"ד שכ' מברך הנותן ריח טוב ובתר הכי הביא דברי רב האי על משחא כבישא שפירש שמן שומשמין שכובשין אותם עם הוורד שקולט הריח מהם מברך עצי בשמים אבל ראיתי בתשובותיו סימן שצ"ז שכתב הראב"ד ז"ל או' ריח טוב בפירות וכן דעתי נוטה לפי שנאכל במרקחו' והרי הם כאתרוגי' וחבושי' ומצאתי שמביא בכל בו משם הראב"ד ז"ל ולענין ערלה כתב הראב"ד שאין חוששי' לפי שאינן הפרי ממש ואין להם דין שומר לפרי דלא ידעינן אי שקלינן להו סמדר אי לקוט פירא או לא ולא ראינו אדם נזהר בזה ואפשר כי מפני ספק ערלה בחוצה לארץ מותר וא"ת מאי ספקא איכא לגבי הראב"ד הרי הוא עצמו כתב דמברכין עלייהו שנתן ריח טוב בפירות אלמא פרי חשיבי וי"ל דהא דמברך עלייהו שנתן ריח טוב בפירות לא עיקרו על פרי האילן הוא אלא משום שנאכל מברך עלייהו ב"פ האדמה כמ"ש הרא"ש בקנה דלאו פרי עץ הוא והוא מאכל דמברך הנותן ריח טוב בפרי האדמה ושם פירות כולל לכל דבר הנאכל בין לפרי העץ ולפרי האדמה לכך נראה לי לענין הלכה אפי' אם תליא בפלוגתא דרבוותא אם הוא פרי העץ אם לאו הלכה כדברי המיקל בערלה בחוצה לארץ דספק ערלה מותר ומאחר שהראב"ד ז"ל אע"ג דלענין ברכה חשיב ליה פרי כתב שאין חוששים משום ערלה ושלא ראה אדם נזהר בהם על זה יש לסמוך כל שכן שאנו ראינו אבותינו מברכין על הוורדין ועל מי וורדין בורא עצי בשמים בזמן שיש שמחה מביאין מי וורדין והקבלה והמעשה עמודי ההוראה ואף בא"י שספק ערלה אסור בה לא ראיתי מי שנזהר בזה מעולם ואעפ"י שהוורדי' קנויים מן העכו"ם כבר כתבנו שרגילות הוא בכל שנה לעקרן ממקום חיבורן ולשתלן מפוזרות ואעפ"כ לא חשו ושוב מצאתי בתשובה להרשב"א מב"י סימ' שנ"ז שהשיב כבר כתבתי אליך עיקר מה שאני נשען עליו לאסור ובסוף כתב והנה חקרתי ודרשתי ומצאתי לראב"ד ז"ל אלא שלא נזכר בהם משום ערלה דס"ל מות' הנה הרב הגדול שיכול לטהר את השרץ מן התורה ואעפ"י שאין דעתי סומכת להלכה אליו שומעין שהוא רב מובהק וכל המחמיר עליו הראיה הנלע"ד כתבתי הצעי' יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
3