שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ל״הTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 35

א׳נשאלתי באלו המנורות שמציירים בהם פרצופי אדם ויש מהם פרצוף שלם מהו לקיימן כמות שהם בבית או בבית הכנסת.

ב׳ונראה לי שיש לחוש בהם לשיטתו של הרי"ף ז"ל דלא מייתי שינוי' דאחרים עשו לו וכל הני שנויי דמני גמרא בכל הצלמי' אדמות צורות לבנות שהיו לו לר"ג בטבלה בכותל דפרכינן ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון דמות שמשי וכו' ומשני התם אחר שינויא שאני ר"ג שאחרים עשו לו ולא מתסר אלא משום חשדא ור"ג כיון דנשיא הוא שכיחי גביה רבים וליכא חשדא ולבסוף מסיק ואב"א להתלמד שאני דתני' לא תלמד לעשו' אבל אתה למד להבין ולהורות והרי"ף ז"ל לא הביא כל הנהו שינויי אלא זה בלבד מוכח מדבריו דכל שאינו להתלמד אפי' דאחרים עשו לו אסור לקיימן מן התורה וגם הרמב"ם ז"ל לא הזכיר התם דאחרים עשו לו כלל וכתב הר"ן ז"ל שטעמן דכיון דלקושטא דמילתא היא דלהבין ולהורות שרי מעתה לית לן למימר ברבן גמליאל דאחרים עשו לו ומדחיין הני אוקמתא דאחרים עשו לו ודפרקין לפיכך לא הזכירן הרי"ף בהלכותיו.

ג׳ותו בפי' לדברי האומר דלא מדחיין כל הני שינויי כתבו התוס' אומר ר"י דכל אלו תירוצים של אביי אמת הם מדלא קאמר בכל אחד ואחד אלא והתוספ' ביומא דפר' הוציאו לו האריכו לפר' שמוע' זו וכן הבי' דבריה' הר"ן ז"ל בשם רבינו מאי' מרוטנבור' וכתב ומשני שאני ר"ג דאחרי' עשו ולא קאמר אלא דמימר' קמיית' דאביי אכתי איתא וה"ק לא אסר' תורה לקיימן כשאחרי' עשו אלא שבמדור העליון אבל שבמדור התחתון כל שאחרים עשו לו מותר לקיימן אלמ' אף לפום הך שינוייא שמש' שבמדור העליון לא שרו לקיימן בכל ענין והר"ן ז"ל הביא שתי לשונות ללישנא קמא כל צורות שאסרה תורה שבמדור העליון בין בולטות בין שוקעות אסורות ושבמדור התחתון בולטת אסור לקיימן משום חשדא שוקעות מותרות דליכא חשדא ולשון אחר אמרו שכל הצורות שאסרה תורה דוקא בולטת אסורות שוקעות מותרו' והר"ן ז"ל הכריע כלשון ראשון וכן תפס עיקר. מ"מ לכלהו לישני שמשי' שבמדור העליון אסורות לקיימן אף באחרים עשו.

ד׳ופרצוף אדם דומיא דשמשי מרום הוא ומלא תעשון אתי נפקא כדכת' התו' בפר' הוציאו לו ואסור בכל ענין אפי' אחרים עשו לו דלא תעשו לכם לגמרי משמע לא ימצא לכם דכה"ג דרשינן בת"כ בפ' קדושים תהיו ואלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו אחרים ת"ל לכם ומשמע דלאו דוקא דאחרים עשו לו כלומ' לצורך ישראל אלא אפי' עשו לצורך עצמן אסור ישראל לקיימן מדכת' התוס' דמשמע לא ימצא לכם ועוד דההיא דספרא דאלהי מסכה בע"ז ממש מיירי ומרבה עשו אחרים מדכתי' לכם והתם ודאי אעפ"י שעכו' עשה ע"א לעצמו אסור לקיימה אלמא לכם משמע איסור קיום לגמרי וכן מוכיח לשון הר"ן שכתב ושאר כל הצורות כולן בולטו' אסורו' בין לעשותן בין לקיימן והרא"ש כתב בפ' כל הצלמי' שאני ר"ג דאחרים עשו לו קנאם מן העכו"ם ומיהו מדברי התוס' בפי' ראוהו ב"ד משמע דאחרים עשו לצרכו קאמר שכתבו ואע"ג דבכל מילי אמירה לעכו"ם שבות הכא לא גזרינן משום מצוה ע"כ. מ"מ זהו לענין התרה בשאר שמשי שבמדור התחתון דשרו אף בעשו לצרכו משום מצוה אבל לענין איסורא דשמשי' מעלה אסירי אף בלקוח מאחרים דאילו לעצמו אף בשאר שמשי' אסור שלא לצורך מצוה אלמא כי אתסר דשמשי' מעלה אף בלקוח באחרי' כדמוכח בתוס' דיומא שהבאתי ומדברי הר"ן אלא דנקט אחרים עשו לו גבי ר"ג לאשמועי' רבותא דשרי במקום מצוה אף בעשו לצרכו אי נמי נקט אחרים עשו לו לענין איסורא דשמשי מרום ואדם לעבור עליהם בשעת עשיה אפי' שלא לעובדה כדכת' התוס' בפ' הוציאו לו בסוף דבריהם ובהא ודאי לא מחייב אא"כ עשו לצרכו ועל פיו וקשיא לי בהא דאמרי' בריש מציעא דאין שליח לדבר עבירה דלא מצינו זה חוטא וזה מתחייב ובר"פ האיש מקדש אמרי' מעילה וטביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד ופרכי' למאן דאמר ב' כתובים מלמדים מאי איכא למימר ואם איתא הא איכא הך דהכא דמחייב שולחיו.

ה׳והנה הרמב"ם ז"ל בעניינים אלו לא השוה מדותיו דבשמשי מרום אסר אפילו אינן בולטות אלא מצויירות על הלוח אבל בצורות אדם כתב אסור לעשות צורות לנוי אף על פי שאינן ע"א שנאמר לא תעשון אתי וכו' לפיכך אין מציירין לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת אדם והוא שתהיה הצורה בולטת וכבר השיגו הראב"ד ז"ל דמנין לו לחלק בין צורת אדם לשמשי מרום ואף הר"ן ז"ל תמה עליו בכך וכת' אולי סובר הרב דמלאכי השרת מפני שאינן בעלי גוף וכן חמה ולבנה מפני שאינן נראין בולטין אף בגלגלן אלא משוקעי' בתוכו ליכא לאפלוגי בהו. והרב בכ"מ כת' איני יודע למה כתב' כמסופק שהרי בעלי התוס' סוברי' כן דבחמה ולבנה ככבים ומזלו' אין חילוק בין בולטי' לשוקעי' ומן הטעם שכתב הר"ן ז"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו עכ"ל. אבל ראה מה למדנו הרב רבינו ניסים ז"ל שאילו התוס' לא כתבו אלא בשמשים שבמדור התחתון כחמה ולבנה ככבים ומזלות לפי שאף ברקיע שוקעים הם וכן כתב הרא"ש בחמ' ולבנ' אין חילוק בהם בין בולטי' לשוקעי' כי נראים בעינינו כשקועים ברקיע. ומוסיף אני על דברי רבינו דבחמה ולבנה אינן מצויירי' צורת גופן אלא דמות אורם הנראה שהרי דמות צורות לבנות שהיו לו לר"ג דמות לבנה בחידושה היו ולא היו מצויירות אלא דמות אור המאיר על עבר פניה בתחלת החדש ואילו היתה הצורה בולטת היו משנים צורתה שגוף הירח לעולם ככדור הוא ואינה מאירה אלא מה שכנגד חמה ואותו האור אינו בולט בה אלא מתפשט בשטח הכדור מצדה וזה ברור. אבל במשמשים שבמדור העליון חיות ואופנים ומלאכי השרת לא דברו התוס' בהם ואדרבה לפי דבריהם שהולכים בהם אחר הנראה הרי הנביאי' נותני' דמות ושיעור בחיו' הקדש ובאופני' ומלאכי השרת מדמי' אותם הצורת אדם בקומתן ובצביונן ובדמו' בולטי' הם ואינן נראין שוקעי' כחמה ולבנה וכשמציירים אותם על הלוח שוקעים הרי זה שנוי צורתם אלא שהר"ן ז"ל נסתפק בדעתו של הרמב"ם ז"ל אולי טעמו ז"ל מפני שלפי האמת אינן בעלי גוף וגשמות אלא רוחניים בלתי מוגבלים ושיעור קומה הנראה לנביאים אינו אלא כעין דמות המתדמה להם במצות בוראם הילכך בין בולטי' בין שוקעי' אסירי והטעם דכיון דאי אפשר לעשות כמותן כדאמרי' בגמר' ואעפ"כ אסרן הכתוב אלמא לאו כתבניתם ממש בעי' אלא כעין דמותם ואפי' על הלוח ואעפ"י שלענין שמשי' שבמדור התחתון אנו הולכים אחר הנראה לענין שמשי' שבמדור העליון הולכים בו אחר העיקר זהו מה שחדש לנו הר"ן ז"ל בדעתו של הרב ז"ל.

ו׳ואכתי קשיא לי בטעם זה דלפי זה אף בדמות אדם יש לאסור אפי' שוקעות דהא מלא תעשון אתי נפקא קרי ביה לא תעשון אותם והרי אינן גוף למעלה אעפ"י שגדול כוחן של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרה זהו הנראה להם במראות הנבואה כמ"ש וביד הנביאים אדמ' והואיל ולא נאסרה צורת אדם אלא מפני שהוא כעין דמות של מעלה א"כ אף היא יאסר בכל ענין בין בולטות בין שוקעות.

ז׳ומה שנראה לי בדעתו של הרמב"ם שיצא לו שיטה זו מתוך סוגית השמועה דבדמות שמשי מרום לא מפלגי' בין שוקעי' לבולטי' מדלא משני בגמרא ההיא דר"ג דמיירי בצורה שוקעת אלמא בכל ענין אסור כיון דמשמשי' שבמדור התחתון דהיינו חמה ולבנה אסירי בכל ענין כ"ש שמשי' שבמדור העליון דחמירי טפי לענין קיום דאפי' למאן דמשני שאני ר"ג דאחרים עשו לו אכתי מתוקמא מימרא דאביי דאמר לא אסרה תורה אלא שמשי שבמדור העליון כלומר אפי' באחרי' עשו אסור לקיים כמ"ש רבי' מאיר ז"ל וכיון דבחמה ולבנה אסירי אפי' שוקעות כ"ש שמשי מדור העליון ולא ס"ל מה שחלקו התוס' דשאני חמה ולבנה לפי שנראים ברקיע שוקעי' אלא ס"ל דיש להחמיר טפי בשמשי מעלה מבשמשי מטה אבל בצורת אדם אשכחן בהדי' דמפלגי' בין שוקע לבולט מעובדא דרב יהודה דאמר ליה רב שמואל שיננא סמי עיניה דדין ומוקי לה בחותמו בולט וההיא בצורת אדם משתמע ולא במשמשי שבמדור התחתון דלא שייך לומר בהו סמי עיניה דדין וכבר נדחק הר"ן ז"ל בזה אמילתא אחריתי דקשיא ליה מאי פריך מרב יהוד' שאני צורת אדם דדומי' דשמשי מעלה הוי ואסור אף באחרים עשו ומשכן נפשיה לומר דסמי עיניה לאו דוקא אלא פיחות צורתו קאמר ומיירי בככבים ומזלות ואין לך דוחק גדול מזה. ועוד דבככבים ומזלות אין חילוק בין שוקעות לבולטות ומדלא משני דר"ג לאו בולטות היא ועוד ברייתא דטבעת שחותמו בולט דקתני חותמו סתם לא משמע סתמא דככבים ומזלות כדכת' התוס' אבל הרמב"ם ז"ל משמע ליה כפשטיה דבצורת אדם מיירי ובשוקע שרי. ועוד משמע ליה מדאצטרך למרבי מדרשה דלא תעשון אתי דמו' שמשי' המשמשין לפני במרום כעין חיות ואופנים ואמרי' דלא אסרה תורה אלא דמות ד' פנים בהדי הדדי והא למה לי תיפוק לי משו' צורת אדם דאית בהו דנפקא לן מלא תעשון אתי וכבר הקשו התוס' זה ותירצו לעבור עליו בב' לאוין וע"ז קשה דאמאי קעבר עליו בתרתי והלא תרוייהו מחד קרא נפקי ועשה א' הם ודברי התוס' פי' במקו' דה"ק דקעבר בב' לאוין בב' מעשים כגון שעשה צורת אדם תחילה ואח"כ השלים עליו ד' פנים דבהא ודאי ס"ל להרמב"ם דכיון דחד מנייהו אדם וכבר עבר עליו תו לא מחייב אחריתי עד שיחזור ויעשה כל ד' פנים וצור' אדם ובהכי ניחא דאצטריך לאסור ד' פנים בהדי הדדי אף בשוקעות דאילו צורת אדם לחודיה לא מתסרא אלא בבולטת. וכי תימא מאי שנא צורת אדם משאר שמשי מדור העליון דכלהו מלא תעשון אתי נפק' ואמאי שרי בשוקעת באדם טפי משאר שמשי'. יש לומר דשנא ושנא דשמשי מרום דאסר' תורה לעשות' אפי' לנוי שלא לעבדן היינו משו' שהם צורות מיוחדות לחיות ואופני קדש או חמה ולבנה ככבים ומזלות ואין למטה דוגמתם לכך החמירה תורה בהם לאסור בכל ענין דאתו למטעי אבתרייהו. אבל פרצוף אדם אעפ"י שהוא דוגמא של מעלה כמו שנראה לנביאים במראה הנבואה מ"מ גם היא צורת כל הנבראים של מטה ורגילין לעשות דוגמתן לנוי וכיון שאין הצורה מיוחדת לגבוה בלבד לא אסורא אלא בבולטת שלא יטעו אחריה אבל בשוקעת או מצויירת על הלוח מוכחא מילתא דצורת ילוד אשה היא ולנוי בעלמא עבידא. והשתא ניחא מה שהקשה הר"ן אמאי לא משני בההיא דרב יהודה שאני צורת אדם דכמשמשי מרום דמי ואפי' בעשו לו אחרים אסור דפשיטא ליה לגמרא דצורת אדם קילא טפי מדמפלגי' בה בין שוקעת לבולטת וכיון דבחמה ולבנה שצורתן דוגמא שלהן ממש שרינן באחרים עשו לו כ"ש בצורת אדם שאינה מיוחדת דוקא כדוגמא של מעלה ולפי המסקנא בין צורת אדם בין שאר שמשי' אף דאחרים עשו לו אסור לקיימן וכשיטתו של הרב האלפסי ז"ל.

ח׳ומסתייעא נמי הך סברא שיש צד להקל בצורת אדם טפי מבשאר שמשי מרום אף משמשים שבמדור התחתון מדאמרינן במוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יולך הנאה לים המלח הני אין פרצוף אדם לא אעפ"י שעושי' פרצופות לשם ע"א כדתנן כל הצלמים אסורים וכו' אלא משום דבצורת חמה ולבנה איכא למיחש טפי שאין דוגמתן למטה מה שאין כן בפרצוף אדם כדפירשנו. וראיתי שהבי' בכ"מ לשון הרמ"ך שה"ה להרמב"ם שהתיר צורת חיות ובהמות דהא דמות ד' פנים בהדי הדדי אסור וד' פנים כדמות חיות ובהמות הם וא"ת תקשי ליה משום צורת אדם י"ל שאם עשה אדם ושור בצורת א' גרוע מאדם לבדו דלא חזינן ליה מקרא דלא תעשון אתי. ותימה למה לא פסק כאביי דהא ליכא מאן דפליג עליה עכ"ל ודבריו תמוהים במה שהקשה לרמב"ם דהא ד' פנים כדמות בהמות וחיות הם מ"מ דמות שור בפני עצמו ונשר בפני עצמו לא אשכחן והשתא ומה היכא דהוסיף על צורת אדם אמרת אם עשה אדם ושור פטור אף מאדם אם חסר מד' פנים לא כ"ש ואפשר שכוונת הרמ"ך להקשות לדבריו שלא הביא דברי אביי משמע דס"ל דלאו הלכתא היא א"כ למה התיר צורות בהמות והא ישנן למעלה והדר תמה למה לא פסק כוותי' דהא ליכא דפליג עליה. ונ"ל שהרי כתב הרמב"ם בהדיא ואין איסור לצור לנו אלא צורת אדם בלבד והיינו ברייתא דמייתי בפ' כל הצלמים כל הפרצופי' מותרים חוץ מצורת אדם והיינו דאביי דאמר לא אסרה תורה אלא ד' פנים בהדי הדדי לפיכך צורות בהמות וחיות מותר ובהדי הדדי בכלל מלאכים הם שכתב הרב ז"ל דאסור ואכתי קשה בדברי הרמב"ם למה לא הזכיר בפי' בצור' אדם שאסור לקיימה אפי' אחרים עשו לו שאין במשמע אסור לעשות צורות לנוי אלא עשיה ולא קיום והו"ל לכתוב אפי' לא עשאה בידו כמ"ש למעלה בעושה ע"א וי"ל שישנו במשמע דבריו במ"ש שנאמ' לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף ושל זהב לנוי שלא יטעה בהם הטועים וידמו שהם לע"א והיינו דדריש קרא וקרי להו אלהי כסף ואלהי זהב כלומר יטעו אחריה' לשם ע"א וכיון שכן מ"ל עושה מ"ל מקיים וע"ק מה שהק' בכ"מ למה לא הזכיר דלהתלמד שרי וי"ל דמ"ש אסו' לעשו' צורות לנוי היל"ל אפי' לא עשאן אלא לנוי בעלמא אלא ה"ק אסור לעשות צורה לנוי דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד דשרי דלא אתו למטעי ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי.

ט׳והיוצא מכלל דברינו שמדברי כלם נלמוד דבפרצוף אדם בולטת אף בלקוחה מאחרים אסור לקיי' לא מבעיא לדברי הרי"ף ז"ל דאדחי' לגמרי ההיא שנויא אחרים עשו לו אלא אפי' לדברי האומרי' דלא אדחיה מ"מ מתוקמא מילתא בשמשי' שבמדור התחתון כמ"ש הרב ר' מאיר ז"ל אבל שמשי' שבמדור העליון ואדם בכללן אסור ואף להרמב"ם דמחלק בין צורת אדם לשאר שמשים זהו בצורה שוקעת אבל בבולטת אסור.

י׳והוי יודע שבמרדכי בהגהת אשרי הביא בשם רבינו אליקים ז"ל שאסר בדמות אריו' נחשים ועופות שבחלונות ב"ה וצוה להסירם והרב מהרי"ק ז"ל בטור י"ד ס' קמ"א נתקשה בדבריו ודחאן מהלכה וכתב שכדברי רבינו אפרים נקיטינן דכלהו רבוותא סברי כותיה וליתא לדרבי' אליקים מקמי רבוותא דהו"ל יחיד לגבי רבים. ונ"ל שדברי רבינו אליקים הולכים על לשון א' שהביא הר"ן ז"ל והכריע כן דבשאר צורו' יש לאסו' בבולטות וברייתא דמכילתא בהכי מתני' אפי' חיות ועופות ודגים וגם לקיימן אסור משום חשדא כדכתב הר"ן ובהכי ניחא כל מה שהקשה עליו. וכן הביאו התוס' מיומא שהם ממהר"ם ז"ל וכתב דתניא במכילתא דאפי' אטומה אסור פי' אטומה הוא שוקעת ואמר דוקא שוקעת שהם פרצו' חקוקי' אבל ממין הצבעי' שרי ואמר אבל על כסא שלמה אני תמוה דכתיב י"ב אריות וכו' ותירץ דלמגדר מילתא לאיים על העדי' ש"ד ומיהו י"ב בקרים שעשה בעזרה ג' פונים צפונה וכו' והים עליהם מלמעלה וללא לצורך היה בין כך ובין כך אין רבינו אליקים יחיד ומצאנו לו חברים מקשיבים לקולו לאסור.

י״אמיהו קשיא לי כיון דליכא איסורא במקיים אלא משום חשדא הא אמרי' דבבה"כ דשכיחי רבים ליכא חשדא ושמא דההוא אנדרטי דהוה בבי כנישתא דשף ויתיב לא היה במקום שהעם מתפללים כנגדו וליכא חשדא אלא מפני הרואים אותו שם בב"ה וגבי רבי' ליכא חשדא אבל צורו' הללו כנגד המשתחוים היו ויש לאסור דנראה כמשתחוה להם דהכי אשכחן שאמרו פרצופין המקלחים מים בדרכים דאסור לשתות מהם משום חשדא אע"ג דברשות הרבים הם דשכיחי רבי' וכן אמרו נפלה מידו סלע לא ישוח ויטלנו שלא יהא נראה כמשתחוה. ומיהו בצורות שאין מנהג העכו"ם לעבדן הורה היתר הר"ן לקיימן דהא ליכא חשדא אבל רבינו אליקים לא ס"ל הכי ושמא בההוא עובד' החמיר משום דישראל עשו אותם צורות של נחשים ואריו' ואיכ' חשש איסור דאורייתא. ולא התיר הר"ן אלא בעשו אחרים דליכא חשש איסור דאורייתא וכן מוכח בדברי הר"ן ז"ל ובנ"ד בצורת אדם עם כנפי' וכיוצא בהם דמות מלאכים שמשים של מעלה הם ואסור בבולטי' להרמב"ם ולדברי התוספו' ושאר מפרשים אסורים אפילו הם משוקעים.

י״בוכשאין כל הצורה שלמה כתב הרא"ש שם בהצלמי' והא דאמרי' צורת אדרקון דוקא בגול' שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מות' ולא תעשון אתי דרשינן וגם ליכא חשדא אם אין כל הדמו' שלם עכ"ל וקשיא לי דהא תנן מצא תבנית יד תבנית רגל אסורים מפני שכיוצא בהם נעבד וכשעומ' על בסיסן פיר' שמושבן רחב שניכר שנעש' לכך בתחלה שאל"כ שברי צלמים הם אלמא עובדים לאברי' כל שכן עיקר הכרת פנים דהיינו פרצוף פנים עם החוטם ותו אי בעינן גולם שלם לא היה לנו לאסור בצור' בולט' שאינו גולם שלם ומדאסרינן בחותמה בולט אלמא לאו גולם שלם בעינן ועוד פרצופו' המקלחות מים בדרכי' מסתמא פרצוף פנים לבד היא שעושים על פי הצינור שמקלח מפיו ומדברי התוספו' בפ' הוציאו לו שהן דברי רבינו מאיר מרוטנבורק ז"ל מוכח דלא סביר' ליה הך דהרא"ש שכת' דפרצוף אדם לחודיה אסור וד' פרצופי' נמי אסור ולעבור עליו בשתים משום פרצוף אדם ומשום ד' פרצופין בהדי הדדי ואם איתא להא דהרא"ש משום פרצוף אדם לא מחייב בפרצוף לחודיה אם לא יהא גוף האדם שלם וגוף החיה לא היתה תמונת האדם שהרי להן ד' כנפים וכף רגליהם ככף רגל עגל והר"ן תירץ בע"א דארבעה פנים בהדי הדדי לא מחייב אלא תעשון אתי לפי שאין זה צורת אדם שהרי יש לו ד' פנים ואעפ"י שלדברי הרא"ש א"ש דאצטריך למיסר דמות ד' פנים בהדי הדדי לפי שאין שם גולם תבנית האדם שלם מ"מ למדנו שמהר"ם רבו ורבינו נסים ז"ל חלוקים עליו בדין זה ובאיסור ע"א דאורייתא אזלינן לחומרא הנראה לעניות דעתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.